המציגים אינם שחקנים
הוא היה טייס מסוקי קרב בחיל האוויר, הפך לרופא מנתח וממחר יהיה גם כוכב הריאליטי "איכילוב". הפגשנו את ד"ר פביאן גרסטנהבר עם עידו לזן, שנפצע בפיגוע בדיזנגוף, ושאת חייו הציל לעיני המצלמות
זה היה אחר־צהריים חורפי, יום שישי, במרכז תל־אביב. המחבל שנעמד מול פאב "הסמטה" ברחוב דיזנגוף שלף נשק וריסס ללא רחמים. עידו לזן, שבסך הכל שתה שם בירה, חטף שני כדורים. בעודו שרוע על הכביש, מדמם, הדבר היחיד שעניין אותו הוא גורלו של הכלב ג'נגו.
לזן, שנפצע קשה באירוע, לא ידע שביום הזה יפגוש חבר שילווה אותו לתמיד. לחבר הזה קוראים ד"ר פביאן גרסטנהבר, מנתח בבית החולים איכילוב.
הצצה לעונה החדשה של איכילוב
"תודה שהיית שם"
הקשר ביניהם החל בטראומה, תרתי משמע. לזן הפצוע הובהל לבית החולים והוכנס ישירות לחדר הטראומה, שם קיבל אותו ד"ר גרסטנהבר והחל לטפל בו מיידית. במקרים כאלה רק הצוות הרפואי מורשה להיכנס לתוך החדר. זהו קודש הקודשים של הרפואה, המקום בו החיים נאבקים במוות. הפעם, באופן חריג, זה לא היה המצב.
היום תוכלו לראות בדיוק כיצד נאבק פביאן על חייו של עידו, בפרק הבכורה של העונה השנייה בסדרה "איכילוב", שישודר מחר ב"רשת" (22:00, ערוץ 2). המצלמות מתעדות דקה אחר דקה כיצד פותח פביאן את בטנו של עידו, מכניס את ידיו פנימה ופשוט מתקן איבר־איבר את גופו. הכדור שחדר לחזה עבר דרך הריאה, המשיך לכבד וחלף דרך המעי הגס. היה צורך בהול לאתר את הקליע, למצוא את חורי הכניסה והיציאה, לעצור את הדימום. הצורך לעדכן את המשפחה, הטיפול בשאר הפצועים, החשש מהמחבל שנמלט מהזירה ומוסיף להסתובב חופשי — הכל קורה מול המצלמה.
"עידו עבר ניתוח עם אחוזי תמותה גבוהים. זו הייתה פגיעה משמעותית, עם אפשרות גבוהה לסיבוכים", משחזר ד"ר גרסטנהבר. ספוילר: לזן שורד, הוא אפילו החליט להתחיל לחיות את החלומות שלו והחליף מקצוע. זמן קצר אחרי שיצא מבית החולים פתח את מועדון הכושר בעל השם הראוי BulletProof, שנמצא על רחוב דיזנגוף, ממש מול הבר בו הכל קרה. "המיקום הוא הצהרה", מסביר לזן. "וחוץ מזה, אפשר לשתות בירה אחרי העבודה".
את החיים שלו הוא חייב לד"ר גרסטנהבר. "אם לא הידיים של פביאן בתוך הבטן שלי, לא היית מדבר איתי היום. לא הייתי חי והמשפחה שלי הייתה באבל. הוא, מבחינתו, פשוט עשה את העבודה שלו. אבל הוא איפשר למעגל גדול של אנשים להמשיך לחיות, ואפילו טוב יותר, כי יש הערכה מחודשת לחיים. כל מה שיש לי להגיד זה תודה שהיית שם".
זו ממש לא הפעם הראשונה שבה ד"ר פביאן גרסטנהבר מציל חיים, אבל הוא עדיין מתכווץ בכיסא במבוכה כשאנשים מודים לו.
הוא בן 38, יליד ארגנטינה, נשוי ואב לשתי בנות. הוא עלה ארצה בגיל שנה עם משפחתו וגדל בירושלים, ולאחר סיום לימודי התיכון התגייס לקורס טיס. "עוד כשהייתי ילד ידעתי שאני רוצה להיות טייס", הוא אומר. הוא סיים את הקורס במגמת מסוקים והצטרף לטייסת "ינשופים", המסוק המוביל בכל הקשור לפינוי וחילוץ פצועים. את מלחמת לבנון השנייה בילה בעיקר באוויר, כשהוא מעביר פצועים מעומק החזית לבתי החולים בישראל.
יכול להיות שהעיסוק בהצלת חיים משך אותו לכיוון הרפואה, אולי הייתה זו העובדה שאמו רופאה. בכל מקרה, במהלך השירות הוא הבין שהכיוון הוא כירורגיה. "אני איש כזה, של תהליכים ארוכים", הוא מסביר. "גם קורס טיס וגם לימודי רפואה הם ממושכים ומורכבים, וכנראה שזה עושה לי את זה".
יש עוד דברים מקבילים בין רופא לטייס?
"כשנכנסתי לתחום הרפואה חשבתי כך, אבל עכשיו אני מבין שלא. אחד ההבדלים המשמעותיים הוא שכטייס, רוב הטיסות שלך הן טיסות אימונים. אתה מכין את עצמך לקראת מה שאמור לבוא. ברפואה אין דבר כזה, אין אימונים. מהיום הראשון אתה מנתח בנאדם שזה אולי הניתוח שיציל את החיים שלו. זה שינוי מנטאלי אדיר".
כיום הוא מתמחה במחלקה הכירורגית באיכילוב. במהלך הראיון הוא עונה ללא הרף לטלפונים מהמחלקה. "אני חייב לשחרר חולה בשביל שילך לשיקום", הוא מתנצל. "מישהו שעבר תאונת דרכים וריסק לעצמו את הרגל". את המשמרת שלו החל בשעה שש בבוקר. היא תסתיים מחר בצהריים.
זו השגרה של אנשי איכילוב. עבודה מסביב לשעון, חיבור תמידי לטלפון, פצועים. את השגרה הזו ליוו בשנתיים האחרונות המצלמות של רותי שץ ועדי ברש, יוצרות סדרת הדוקו "איכילוב", שתיעדו מקרוב את עבודתם של שלושה רופאים ושתי אחיות במרכז הרפואי. תיעוד נדיר, בלתי מתפשר וללא פילטרים בתוך מסדרונות בית החולים, חדרי הטראומה, חדרי הניתוח ומחלקות האשפוז.
"אלה החיים, זו הריאליטי"
ד"ר גרסטנהבר — קר רוח, צנוע במידה לא הגיונית ומי שמעדיף בדרך כלל להתרחק מאור הזרקורים — נבחר להיות אחד מגיבורי הסדרה בדיוק בגלל התכונות הללו. בניגוד לתוכניות ריאליטי שמחפשות את הביזארי והצעקני, "איכילוב" מבקשת לשקף את המציאות. "הם צילמו אותי עושה את העבודה שלי", הוא אומר. "לא שיחקתי ולא ביימו אותי. אני רופא, זה המקצוע שלי וזה מה שאני אוהב ורוצה לעשות. אני באמת מאמין שזה המקצוע הכי יפה שיש, ואני חושב שהסדרה יכולה לתת הצצה לדבר הזה שאנחנו חווים, בלי מסכות. המקרה של עידו מרגש ויפה, אבל יש במקביל הרבה אירועים שבהם אנחנו לא מצליחים".
בבית החולים התחילו לאחרונה לקרוא לו "השחקן", אבל הוא ממש לא מתחבר לכינוי הזה. "לא רציתי להתפרסם, די לא נוח לי עם זה, גם עכשיו במהלך הראיון הזה. אחת הסיבות שבגללה הסכמתי להשתתף זה כדי שהבנות שלי יוכלו לראות מה אבא עושה בעבודה".
מה דעתך על הטרנד הזה של רופאים שהופכים לכוכבי סדרות טלוויזיה? האם הריאליטי לא הלכה רחוק מדי?
"אלה החיים, זו הריאליטי. האם כל עם ישראל צריך לראות את הידיים שלי בתוך הבטן של עידו? אני לא יודע. אבל אלה החיים שלי, זה מה שאני עובר ביומיום, ואלה החיים של עידו. זה מה שאנחנו חווים, זו החוויה ששנינו עברנו".
לזן: "אלה החיים האמיתיים כמו שהם. אולי בפעם הבאה שמישהו יבוא למיון הוא יבין למה יש כל כך הרבה טירוף מסביב".
בפרק הרביעי של העונה, מתמודד ד"ר גרסטנהבר עם פיגוע נוסף. הפעם מדובר בפיגוע בשרונה, וגרסטנהבר מטפל דווקא במחבל שביצע אותו. מבחינתו, אין הבדל בין המקרה של עידו לזה של המחבל. "אנחנו רופאים. זה מה שאנחנו עושים. אנחנו לא שופטים. מגיע פצוע שצריך לטפל בו, אז אנחנו מטפלים"
לא מפריע לך שהוא ירה באנשים בשרונה, רק כמה מטרים ממך?
"יש לנו מערכת משפט מפוארת והיא תטפל בו. זה מאוד מסוכן אם ניקח את זה לשם. אין התלבטות. זו החלטה מאוד פשוטה".
לאחר הפציעה עבר לזן הליך שיקום ארוך, היום פרט לצליעה ברגל שמאל וכמה צלקות הוא בסדר גמור. הוא החליט שהחוויה הזאת תוציא ממנו את הטוב ביותר. את הקעקוע "אם לא נצחק נשתגע" עשה ימים ספורים לאחר שיצא מבית החולים, ומאז הוא עובד בשיא המרץ ולא מוותר על כוס הבירה שלו בערב.
במהלך התקופה בה שכב במחלקת הטראומה באיכילוב, רקם מערכת יחסים קרובה עם הרופא שהציל את חייו. היום, כשהם מתראים, הפגישה ביניהם מתחילה בחיבוק גדול, חזק. "במהלך האשפוז, בכל יום אנחנו באים לראות את החולים שלנו", מסביר גרסטנהבר. "זה חלק מהעבודה של כירורג. זה לא שאתה מנתח מישהו וזהו. חלק מהמקצוע זה לעקוב אחר החולים".
לזן: "אני זוכר את הפעם הראשונה, שאתה נכנס עם צוות צילום. הייתי עם צינורות בתוך הפה. אחי הסביר לי שיש איזו סדרה. אמרתי 'סבבה, מה שתגידו'".
הד"ר גם הוזמן למסיבת החזרה לחיים שערך לזן לאחר שהשתחרר מבית החולים. "לשבת עם הרופא שלפני שלושה חודשים הידיים שלו היו בתוך הבטן שלך והוא הציל לך את החיים, זו הייתה סיטואציה מיוחדת. בכיתי כל הזמן" הוא מספר.
לזן גם קיבל הזדמנות שלא הרבה חולים מקבלים, כשניתנה לו הצצה לפרק ב"השתתפותו". בפעם הראשונה ראה כיצד שכב על שולחן הניתוחים, מפרפר בין חיים למוות. "לראות את זה היה הזיה מוחלטת", הוא אומר. "חוויה חוץ גופית זה משהו רוחני שאנשים שהיו על סף מוות מספרים עליו. אצלי זה היה ממשי. המצלמה אפשרה לי לראות את הטיפול בי מבחוץ, כאילו שהנשמה שלי מסתכלת מלמעלה. זה היה מאוד מוזר".
בשעות שלאחר הפיגוע פירסם אחיו של עידו פוסט בפייסבוק ובו ביקש מהגולשים לסייע באיתורו של הכלב ג'נגו. עוד באותו ערב אותר הכלב, רטוב ומבוהל, עם הרצועה כרוכה עדיין סביב צווארו. "ארבעה חודשים אחרי הפיגוע פתחתי את מועדון הכושר שלי בדיזנגוף", מספר עידו. "באותו יום אני מקבל בטלפון תמונה מהבחור שמצא את ג'נגו. הוא כותב לי 'אתה לא תאמין, אבל תסתכל'. מתברר שג'נגו חיכה ממש על המדרגה בכניסה למה שהיום הוא חדר הכושר. כנראה זה היה סימן מלמעלה".
הסדרה "איכילוב" תעלה מחר בערוץ 2, רשת, בשעה 22:00
לפנייה לכתב/ת 
