בשם האמנות
בית המשפט העליון יצטרך להחליט בשבוע הבא בשאלה עקרונית: האם ביזוי הדגל מותר במסגרת חופש הביטוי, או שההגנה על רגשות הציבור גוברת. מירי רגב, מצד השלטון, לא מחכה להכרעה. ונטלי כהן וקסברג לא תיתן לפסיקה להשפיע עליה
הם לא בוחלים במחאה מעוררת בחילה: אלחנן אסתרוביץ ניסה לשרוף את דגל ישראל בגבעת התחמושת ימים אחדים לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל. עאדל אמסיס וענבל סיני ריססו את דגלי ישראל בצבע אדום ברחובות יפו, סמוך ליום הטעון הזה, אף הם. נטלי כהן וקסברג עשתה את צרכיה על דגל ישראל במיצג אמנותי. אמיר חצרוני העלה פוסט עם הדגל כסמרטוט רצפה. אריאל ברונז דחף את הדגל לישבנו בכנס בהשתתפות שרת התרבות.
כך הפך ביזוי הדגל לכלי מרכזי בפעילות מחאתית, ביצירת פרובוקציות ובמשיכת תשומת לב. ובשוך תחושת הקבס המתעוררת בקרבם של רוב אזרחי המדינה, נשאלת השאלה - למה לא? האם חופש הביטוי אינו יכול להכיל בתוכו גם מעשים, מכוערים ככל שיהיו, של פגיעה בדגל?
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
