"ניכסנו לעצמנו את חג החנוכה"
הרשת מציעה "קולקציה" של סופגניות פרימיום • המנכ"ל השותף, קובי חקק, על הטענות שהמחיר מופרז: "מי שיקר לו, יכול לקנות סופגנייה עם ריבה ב־5 שקלים"
בשבוע שעבר הוצב לראשונה בנתיבי אילון שלט חוצות ענק עם הכיתוב "קולקציית 2016". לא, אין זה עוד מותג אופנה מהסוג שמשקיף עלינו מעל האיילון. הדוגמנית בשלט מציגה ומפרסמת סופגנייה של רולדין, רשת הקונדיטוריות הגדולה בארץ.
הפרסומת של רולדין
גם קטלוג מפואר, "קולקציית 2016, סופגניות בעבודת יד", הופק לסופגניות האופנתיות: 12 כוכבות השנה מצולמות ומלוות בטקסט שלא מבייש את זארה ודומותיה: "קו 2016 מתאפיין בקו שיקי, צרפתי, אמנותי, בעבודת יד, מחומרי הגלם האיכותיים בעולם". בזו אחר זו מוצגות הסופגניות: פרלינה, שוקולטה ביאנקו, פבלובה קרים צ'יז, סנט הונורה ועוד. מבחינת רולדין, מעכשיו תדברו במונחי "הוט קוטור": סופגנייה בעיצוב פרימיום.
הסופגניות המזוהות עם רולדין, בעלת מחזור של רבע מיליארד שקל בשנה, הביאו באחרונה להצעה מפתיעה מישראלים לשעבר שחיים בארה"ב ורוצים לפתוח רשת דונטס איכותיים ומאפים של רולדין. העניין בבדיקה.
לא הגזמתם? קמפיין חוצות וקטלוג לסופגניות?
קובי חקק, מייסד שותף (עם אחיו אבי, ב־1989) ומנכ"ל הקבוצה: "ניכסנו לעצמנו את חג החנוכה והצלחנו. אנחנו מרשים לעצמנו לכתוב על הקטלוג לחנוכה 'חג רולדין שמח' כי הסופגניות המיוחדות שלנו היו לאחד מסמלי החג. הקטלוג נולד כפתרון לשאלות של לקוחות: 'מה יש בפנים? אילו טעמים?' עכשיו כל אחד יכול לבחור".
יש ביקורת על כך שמחיר סופגנייה מיוחדת עלה ל־11 שקל.
חקק: "במונחים של קינוח פטיסרי זה זול. הרי ארטיק מגנום בקיוסק עולה כך. בבית קפה קינוח עולה 36 שקל. חומרי הגלם שלנו יקרים מאוד. מי שיקר לו, תמיד יש סופגניות ריבה רגילות שעולות אצלנו 5 שקלים".
לא מעט עסקי פטיסרי כשלו בארץ. גם פושון בשרונה אינו סיפור הצלחה.
חקק: "הישראלי אוהב בצק. לא במקרה הקראנץ' שמרים שוקולד היא הנמכרת ביותר אצלנו. הטארטלטים הקטנים עם הקרם פטיסרי ופירות היער נחמדים, אבל הישראלי רוצה עוגה, ובארץ חומרי הגלם יקרים מאוד. פושון זה סיפור עצוב. בפריז יש 4 מיליון תיירים שרואים בפושון ובאכילת מקרונים את אחת מחוויות החובה בעיר, וזה מה שמבטיח את הצלחתו שם. לצערי, תל־אביב איננה פריז".
במסיבת העיתונאים האחרונה שלכם, לפני שלוש שנים, נוצרה מהומה בשל התבטאויות היחצ"ן שלכם נגד קופיקס. מה אתה חושב כיום על הרשת של אבי כץ?
"יש קהל של מחיר, ויש קהל של איכות. לזכות כץ, ההתפתחות של קופיקס מדהימה. 130 סניפים ב־3 שנים. אני פתחתי 64 סניפים ב־27 שנים. הוא בנה מותג שכולם מכירים, אבל לבסוף מגיע מבחן התוצאה: האם זכייני קופיקס מרוויחים או לא?".
אתם לא חוששים שהמלחמה בצריכת הסוכר תפגע במכירות?
"מי שחושב שעוגה בלי סוכר דיאטטית טועה. היא גם לא תמיד טעימה, והיא עדיין מכילה כמויות של שומן וקמח. לכן אני בעד לאכול פחות פרוסה אחת או שתיים, אבל טעימה ואיכותית. מכיוון שעוגות נתפסות בציבור כמצרך לסוף שבוע, פיתחנו קטגוריה של 'אוורי דיי' – מוצרים ליום־יום. יצאנו לאחרונה עם ליין של לחמי איכות במחירים תחרותיים ופיתחנו את נושא הכריכים. כיום אפשר לקבל בסניפים שלנו קפה ומיני כריך ב־22 שקל כפתרון לארוחת בוקר קטנה ומופחתת קלוריות. אנחנו גם מקימים קונספט חדש, בולנז'רי של לחמים ומאפים בסניפים קטנים יותר, 25 מ"ר, שאפשר לשתות בהם קפה אבל בלי מלצרים. הראשון נפתח בשיכון ל' בתל־אביב. נפתח עוד 15 חנויות. החלטנו שלא לפתוח יותר בתי קפה גדולים. יש רוויה ויש בעיה של כוח אדם".
איפה הסניף האחרון שפתחת?
"בבי"ח שיבא, סגירת מעגל. ב־1987, כשהחלטנו אחי ואני למכור עוגות, היה לנו מתכון משפחתי. אפינו בבית והיינו מוכרים מבית לבית. אחת מנקודת המכירה הייתה בשיבא. מכרנו עוגות לצוות ולמבקרים. הסניף החדש משרת עכשיו 1,000 מבקרים ביום".
לפנייה לכתב/ת 
