שישי 16 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    7 לילות • 13.12.2016
    אלוף נעורים
    רועי שניידר מצליח להיות בו־זמנית קלאסי וחדשני
    אלי הירש קורא שירה

    רועי שניידר הוא מהמתחילים מוקדם. מקטגוריית נערי הפלא. ספר הביכורים שלו, 'רועי שניידר ושירים אחרים', התפרסם לפני כארבע שנים, כשהמשורר היה בן 18, וכבר אז היה קשה להחמיץ את כישרונו ומקוריותו. שניידר כותב במשקל וחרוז, אבל בסגנון ייחודי לו, שמתאפיין באינטליגנציה משוררית יוצאת דופן וגם בקשב, נדיר מאוד בנוף השירה הישראלית הצעירה, לפוטנציאלים המודחקים של השפה העברית, לשכבותיה ההיסטוריות ולמבנים הדקדוקיים הקצת מטורפים שלה. הרגישות הלשונית המיוחדת הזאת ממשיכה ללוות אותו גם בספרו השני, 'שלוש ארבע ו', ומאפשרת לו לכתוב שירה שצורותיה הן בעת ובעונה אחת קלאסיציסטיות ואנרכיסטיות: מחוברות בכל נימיהן למסורת השירה העברית ובמקביל חותרות לעתיד חדש, בלתי מוכר, כזה שאפילו המשורר עצמו עדיין מתקשה להבין.

     

    המתח בין ילדות לזקנה מרכזי מאוד בתודעתו של שניידר, ובספר החדש הוא בא בין השאר לידי ביטוי באמצעות מחוות מפתיעות לשירת הנעורים המיוסרת של שלמה אבן גבירול. שוב ושוב מעצב שניידר את הרעיון שאמנות השירה היא מלכודת טראומטית של יופי זר ואלים שנכפה על המשורר אי אז בראשית הזמנים, ועליו להכריע אם לנסות להיחלץ מהמלכודת הזאת, להיוולד מתוכה כמו מתוך רחם שהפך לקבר, או להפך: להיאחז בה בכל כוחו כדי לדחות ככל האפשר את היציאה המבהילה אל העולם, אל ההווה, אל החיים. עצם מודעותו של שניידר לקונפליקט הזה מעניקה לשיריו איכות מיוחדת, ומבדילה בינו לבין משוררים רבים אחרים שמנסים כמוהו לכתוב שירה חרוזה ושקולה, אבל בלי להבין לעומק את האתגר הכרוך בכך.

     

    אז לאן ליבו של שניידר נוטה, אל העבר המפתה והאבוד או אל העתיד הבלתי צפוי שמחכה מעבר לפינה? זו שאלה סבוכה ששניידר נמנע מלענות עליה במישרין, אבל רמז לתשובה אפשר למצוא בשני השערים שחותמים את הספר, 'ניבי חטא' ו'אפילוג'. למרות שמדובר בשני שערים נפרדים, מתבקש לחבר את 17 השירים הכלולים בהם לפואמה ארוכה ושאפתנית אחת, שניתן לשייך למסורת שירת האהבה הטראגית - מסורת שנציגותיה המשמעותיות ביותר בשירה העברית הן רחל, לאה גולדברג ודליה רביקוביץ. שירי האהבה של שניידר, ממש כמו שלהן, מופנים כולם לגבר, אבל לדמות הדוברת בהם יש מאפיין יוצא דופן: כל עוד אהבתה חסרת סיכוי, המין הדקדוקי שלה הוא נקבה; אך לקראת סוף הפואמה, כשהאהבה מצליחה להפוך ברגע האחרון וכנגד כל הסיכויים מנכזבת למוגשמת ומטראגית לאידילית - המין הדקדוקי של הדמות המאוהבת מתחלף לפתע מנקבה לזכר.

     

    קשה שלא להיזכר ב'העכברים ולאה גולדברג' של חזי לסקלי. אצל לסקלי, ממש כמו אצל גולדברג ורביקוביץ, אהבה לגבר התעצבה שוב ושוב כמין גורל שאי־אפשר לברוח ממנו אבל גם כטרגדיה ידועה מראש, כדרך ללא מוצא, מין שגיאה בראשיתית שניצבת בבסיס המציאות ומסבירה את נטייתה לקרוס לתוך עצמה. שניידר מכיר בכוחה הגדול של המסורת הזאת - מסורת האהבה הטראגית בגרסתה הנשית או ההומוסקסואלית - אבל דומה שהוא לא מוותר על הרצון לעדכן או לשחרר אותה. הוא מזכיר לנו שהיציאה מהארון, המסומלת על ידי הסרת המסכה הדקדוקית הנשית לטובת קול גברי גלוי, אינה מאורע שכבר התרחש, אלא מהפכה שעדיין נמשכת, עדיין תובעת קורבנות, ועדיין מסמנת את הדרך הארוכה והמתפתלת אל העתיד.

     

     

    שלוש ארבע ו | רועי שניידר - עולם חדש - 89 עמודים

     

    אוֹהֶבֶת. אֵינְךָ יוֹדֵעַ עַד מָה

     

    כָּאַב לִי מֶרְחַק גּוּפְךָ. הַדְּמָמָה

     

    בְּלַיְלָה שָׁקֵט בּוֹ לֹא נֶאֶמְרוּ

     

    מִלִּים בֵּין לִבִּי לְלִבְּךָ. בָּרוּר:

     

     

    אֵינְךָ יוֹדֵעַ עַד מָה אַהֲבָה,

     

    תְּחוּשָׁה כַּבִּירָה, מְלֵאָה, מַכְאִיבָה,

     

    קִרְבָה גּוּפָנִית, רֵיחַ, מַגָּע,

     

    עֵינַיִם תּוֹפְשׂוֹת זוֹ אֶת זוֹ. לֵב נִרְגָּע.

     

     

    חֲזֹר. מִלָּתִי אוֹתְךָ טֶרֶם נִסְּחָה,

     

    לֹא חַשְׁתִּי אוֹתְךָ, אֶת הֹלֶם חָזְךָ,

     

    יָדִי לֹא הִרְגִּישָׁה. הָיִיתָ מְעַט

     

    מִדַּי. לֹא שְׁמַעְתִּיךָ אוֹמֵר לִי "אַתְּ

     


    פרסום ראשון: 13.12.16 , 16:19