שיר ביום

לֹא הֵבַנְתִּי אַף פַּעַם אִם הָיִיתִי אֲנִי

כַּלְבֵּךְ הַנֶּאֱמָן וְהַנּוֹטֶה לַחֲלוֹת

אוֹ אַתְּ שֶׁלִּי.

לַאֲחֵרִים לֹא, הָיִית חֶרֶק קְצַר־רֹאִי

אָבוּד בֵּין פִּטְפּוּטֵי

הַחֶבְרָה הַגְּבוֹהָה. הֵם הָיוּ תְּמִימִים

הַפִּקְחִים הָאֵלֶּה וְלֹא יָדְעוּ שֶׁבְּעֵינַיִךְ

הֵם עַצְמָם כְּבַרְוְזֵי פִּתָּיוֹן מִתְנוֹדְדִים,

שֶׁהֵם גְּלוּיִים גַּם בַּחֲשֵׁכָה, מְעֻרְטָלִים

עַל־יְדֵי חוּשֵׁךְ הַלֹּא טוֹעֶה, עַל־יְדֵי רָדַר

הָעֲטַלֵּף שֶׁלָּךְ.

מתוך: כסניה, מחזור שירים / הוצאת הקיבוץ המאוחד