סטריפ 2.0

טקס גלובוס הזהב, שייערך בהוליווד בינואר הקרוב, תקבל מריל סטריפ פרס על מפעל חיים. בכך תצרף המלכה הבלתי מעורערת של הקולנוע האמריקאי עוד פסלון לארון המתפקע שלה, שכולל בין היתר שלושה אוסקרים. לצד אצולת הוליווד תשב באולם גם המשפחה הגאה והמלוכדת של מי שנחשבת לאחת הכוכבות הגדולות בתולדות הקולנוע: הבעל, הפסל דון גאמר, הבן הבכור המוזיקאי הנרי וולף, והבנות מיימי, גרייס ולואיזה.

"אני לא חושבת על מריל סטריפ כעל אייקון קולנוע", אומרת גרייס גאמר, בתשובה לשאלה אם אי פעם הרגישה שקשה לחיות בצל של אמה המפורסמת. "אחרי הכל, היא אמא שלי".

אבל זו בהחלט שאלה רלוונטית לנוכח העובדה שגרייס ושתי אחיותיה בחרו ללכת בדרכה של סטריפ ושוקדות על קריירת משחק. נכון לעכשיו, גרייס גאמר (שמכריה מכנים אותה גרייסי) היא הבולטת שבהן. כל מי שצפה בביצועים שלה ב"מר רובוט", אחת הסדרות הכי מדוברות ומעוטרות של השנים האחרונות, וב"אקסטנט", סדרת המדע הבדיוני של סטיבן ספילברג — שבה היא מככבת לצד האלי בארי — לא היה יכול שלא להתרשם מהפוטנציאל הטמון בשחקנית בת ה־30.

הפגישה עם גאמר התקיימה בסוויטה המשקיפה על חוף הים במלון היוקרתי אקסלסיור בלידו של ונציה. גאמר, שמאוד מזכירה את אמה מבחינה חיצונית, הגיעה לעיר התעלות כדי להשתתף באירוע מטעם חברת האופנה מיו מיו. לראיון היא מופיעה, כמתבקש, בבגדי המותג נוטף הסטייל: חולצה לבנה עם צווארון מלמלה וחצאית אדומה חושפת רגליים. האירוע נועד לקדם העצמה נשית בקולנוע — תעשייה שנשלטת ברובה על ידי גברים — אבל גאמר מסבירה שהיא לא בהכרח מקבלת את המושגים השולטים בשיח על מעמדן של הנשים בהוליווד.

גאמר ורמי מאלק ב"מר רובוט". "התפקיד הכי קשה שעשיתי"

"האופן שבו אנחנו מדברים על הנושא של נשים בקולנוע חייב להשתנות, או להתפתח לכיוון חדש", היא אומרת. "אני שונאת את המילה 'העצמה' בהקשר של נשים, כי אף פעם לא מתייחסים ל'העצמה גברית'. אז איזה ביטוי מתאים יותר? אולי 'יעילות נשית'? יצא לי פה ושם לעבוד עם במאיות, וזו הייתה חוויה יעילה ומאורגנת והרבה יותר שקטה. יש נטייה לדבר על תחרותיות בין נשים, אבל ברוב המקרים הבמאיות האלה היו חברות שלי. התחושה הייתה: 'בואי נעשה אמנות יחד'. היינו באותו גובה. היו בינינו שוויון והמון הבנה".

ידוע שבהוליווד נהוגה אפליה בתחום השכר, ושחקניות מרוויחות פחות. ג'ניפר לורנס היא מהשחקניות שפועלות להשוואת התעריפים בין גברים ונשים.

"אני לא יודעת אם בקריירה שלי עד כה הייתי צריכה להתמודד עם הנושא הזה. קביעת השכר שלי לא באמת תלויה בי, אבל אין ספק שהאפליה הזאת מטורפת. קשה לי להאמין שהיא מתרחשת היום. זה פלילי. כנשים, זה טבוע בנו שאנחנו לא חושבות שאנחנו יכולות להרים את הקול ולשאול: 'אבל למה שלא נוכל לקבל יותר כסף?' אבל זה לא אומר שאנחנו מרגישות שזה לא מגיע לנו".

הנקס. ידיד המשפחה

לעבוד עם אמא

גאמר נולדה בניו־יורק וגדלה בלוס־אנג'לס ובקונטיקט, וכצפוי, ינקה אמנות ושואו ביזנס מגיל צעיר. "הפעם הראשונה שהופעתי בסרט הייתה בגיל שבע", היא נזכרת. "זה היה ב־1993, בסרט 'בית הרוחות', שבו אמא שלי כיכבה. למעשה גילמתי את הגרסה הצעירה של הדמות שלה".

מה למדת ממנה?

"הכל. ההורים שלי לימדו אותי איך להיות אני עצמי, איך להיות אדם טוב. הם נתנו לי את אהבה, תמיכה והרבה הזדמנויות. הם גם נתנו לי חופש לרצות לעשות אמנות".

אבא שלך הוא פסל מאוד מוערך. התחום הזה משך אותך?

"מעולם לא הייתי טובה באמנות חזותית. אני בטוחה שהוא היה שמח אם זה היה קורה והייתי הולכת בדרכו. הוא אמן מדהים, איש נהדר ותומך. אני אוהבת ללכת איתו למוזיאונים, ובכלל לדבר איתו על אמנות ועל המון נושאים אחרים".

עם הוריה הגאים, מריל סטריפ ודון גאמר. "נתנו אהבה והזדמנויות"

בתיכון הייתה גאמר קפטן נבחרת השחייה של בית הספר. "רציתי להיות שחיינית אולימפית", היא מגלה, אבל היא בחרה ללמוד תולדות האמנות ואיטלקית במכללה היוקרתית ואסר, שבה למדה גם סטריפ. אחרי כמה הופעות בתיאטרון ובטלוויזיה, גאמר שיחקה לצד ג'וליה רוברטס בסרט "לארי קראון" שביים טום הנקס, חבר טוב של אמא. מאז היא השתתפה בסרט "פרנסס הא" של נואה באומבך ובמערבון "המסע" שביים טומי לי ג'ונס והוצג לפני שלוש שנים בתחרות הרשמית בפסטיבל קאן.

"הלכתי לראות את חברי ג'ון ליתגו מופיע בהצגה בברודוויי, שבה הופיעה גם גרייסי, וחשבתי שהיא שחקנית טובה", סיפר ג'ונס על המפגש. "אחרי ההצגה המשכנו לארוחת ערב, וג'ון הזמין את גרייסי להצטרף. דיברתי איתה וחשבתי שהיא מתאימה לגלם את אחת הדמויות בסרט שלי. שלחתי לה את התסריט ושאלתי אותה אם זה מעניין אותה, והיא אמרה שכן. מאוחר יותר פגשתי את מריל, והיא אמרה לי: 'קראתי את התסריט של גרייסי, הוא די טוב', ואז היא שאלה: 'האם יש סיכוי שאוכל לשחק את האישה הזקנה בסוף הסרט?' אמרתי לה: 'אני אחשוב על זה', ואז הלכתי מעבר לפינה והתחלתי לקפץ באוויר בשמחה. הייתי ממש אסיר תודה למריל על כך שהסכימה לגלם את התפקיד הזה. אני חושב שהיא ממש נהנתה להיות בסביבה ולעבוד על הסצנה עם גרייסי".

גאמר אולי נהנתה אז לעבוד עם אמא, אבל בכלל לא בטוח שהיא רוצה להמשיך לעשות את זה. היא גם לא משתוקקת במיוחד לעבוד עם אחיותיה. "חשוב לי לפלס את דרכי בעצמי", היא מסבירה. "פעם הטריד אותי והפריע לי להיות 'הבת של מריל סטריפ'. היום אני מנסה לא לחשוב על זה. ואם הפרויקט הנכון יגיע, ואני אחשוב שהוא מעניין, אשמח לעבוד עם אמא או עם האחיות שלי. אגב, הרבה אנשים מתבלבלים ביני לבין מיימי וחושבים שאנחנו אותו בן אדם".

האחיות גאמר: לואיזה, גרייס ומיימי. יכולות ללמד את אמא משהו על סטייל

ומי מודל החיקוי שלך חוץ מאמא?

"קייט בלנשט, ג'וליאן מור וקייט ווינסלט — לא רק בגלל איך שהן משחקות, אלא גם בגלל הדרך שבה הן מתנהלות בחיים שמחוץ לקולנוע".

להיות נורה אפרון

כרגע משקיעה גאמר את עיקר המאמץ האמנותי שלה בטלוויזיה, גם בגלל שהיא לא ממש מרוצה מאיכות התפקידים שמוצעים לה בהוליווד. "אתה יודע כמה פעמים קרה שקיבלתי תסריט וחשבתי לעצמי: 'אוי לא, שוב אני צריכה לגלם את החברה המטומטמת?" מקטרת גאמר. "התפקידים שמגיעים אליי הם לרוב של 'יפה', 'מטופשת', 'סקסית', 'מקסימה' או 'החברה הכי טובה'. אם אלה היו תפקידים של גבר, הם היו נכתבים אחרת לגמרי".

גאמר ואמה, מריל סטריפ. "פעם הפריע לי להיות 'הבת של'"

בטלוויזיה, למרבה שמחתה, המצב שונה לגמרי, והיא כבר הופיעה בסדרות של בכירי היוצרים בתחום, כולל ב"אימה אמריקאית" של ריאן מרפי וב"חדר החדשות" של ארון סורקין. "יש עכשיו המון עבודה מגוונת בטלוויזיה, הרבה יותר משיש בקולנוע", היא אומרת. "הטלוויזיה נותנת לנשים הזדמנות לשחק סוגים שונים של טיפוסים".

הזדמנות כזאת צצה עבורה ב"מר רובוט", סדרת המתח שהקפיצה את ערך המניות של גאמר בהוליווד. הסדרה עוסקת בעולם האפל של ההאקרים, והגיבור המרכזי שלה הוא מהנדס אבטחת מידע (בגילומו של רמי מאלק), אדם הסובל מדיכאון ולא מצטיין בכישורים חברתיים, הנוהג לפרוץ למחשבים האישיים של אנשים אחרים. הוא מגויס לשורותיו של ארגון אקטיביסטי, שזומם להפיל תאגיד מרושע ולאפס את כל החובות הבנקאיים של אזרחי העולם. גאמר הצטרפה לעונה השנייה, שבה היא מגלמת את דומיניק די־פיירו, סוכנת אף־בי־איי שמתבקשת לחקור את הפריצה.

"אני בת מזל שהתאפשר לי להופיע בסדרה הזו, שהיא מלאת טוויסטים ולא מפסיקה להפתיע", אומרת גאמר. "כשהציעו לי להשתתף בה לא ידעתי עליה הרבה, חשבתי שהיא בכלל סדרת מדע בדיוני. אבל אז גיליתי שהסדרה הזאת משקפת יותר מכל סדרה אחרת מה קורה בעולם כיום — הפרנויה, החיים באינטרנט, המהפכה הטכנולוגית. התפקיד שלי, כסוכנת של הבולשת, היה בעבר מיועד תמיד לגברים, והמסע שהיא עוברת הוא משהו שתמיד נטו לחשוב עליו כעל מסע גברי. אבל הנה, קיבלתי את ההזדמנות לשחק את התפקיד הזה. הדמות שלי קצת מזכירה את הדמות שגילמה פרנסס מקדורמנד ב'פארגו' — כנה, ישרה, נשית, מבולגנת, שומרת על פרטיותה וקשוחה. זה התפקיד הכי קשה ומאתגר שעשיתי עד עכשיו".

כדי להתאים לדמות הסוכנת האגרסיבית ושופעת הקסם האישי, גאמר נפרדה מהבלונד הטבעי שלה לטובת גוון אדמוני, נפגשה עם סוכנות בתחום הסייבר ("הן חיות חיים כפולים ומטורפים") ולמדה לירות באקדח. "עברתי אימוני ירי בברוקלין, וזה היה מפחיד. תנוחת הירי לא טבעית לגוף שלך. בסוף הרגשתי טוב עם האקדח ביד וחשתי בנוח. יש משהו בלהחזיק אקדח, עם כל המשקל שלו, שמעצים אותך — גורם לך להרגיש יותר גבוהה, יותר חשובה, אבל מצד שני, זה מאיים ומלחיץ".

גאמר בת השבע, בסרט "בית הרוחות". הגרסה הצעירה של אמא

בסדרה "אקסטנט", אסטרונאוטית עקרה בשם מולי וודס (האלי ברי), חוזרת הביתה למשפחתה לאחר 13 חודשים במשימת יחיד בחלל, מגלה לתדהמתה שהיא בהיריון ומנסה להבין איך זה קרה. גאמר מגלמת בה את ג'ולי, העוזרת של בעלה של וודס, מהנדס רובוטיקה הניצב בראש פרויקט שנועד לייצר אנדרואידים־רובוטים.

בימים אלה ניתן לצפות בגאמר גם בסדרה "Good Girls Revolt" של אמזון. היא מגלמת שם את נורה אפרון, הסופרת והעיתונאית היהודייה המנוחה, שהייתה חברת משפחה של הוריה. סטריפ עצמה הופיעה ב"צביטה בלב", שהתבסס על כתביה של אפרון, ובזמן הצילומים בדיוק הייתה בהיריון עם גרייס. הסדרה מתרחשת רגע לפני פרוץ שנות ה־70 ומשחזרת סיפור אמיתי: 46 עובדות של המגזין "ניוזוויק", בכללן אפרון הצעירה, שעבדה אז כתחקירנית, תבעו את המעבידים שלהן על אפליה מגדרית.

"פגשתי את נורה בילדותי. היא הייתה מדהימה, חסרת מורא ומצחיקה מאוד. לא הכרתי אותה ממש טוב, אבל אני זוכרת את המהות של האישיות שלה, וזה מה שניסיתי להעביר בסדרה", מספרת גאמר. "כשאתה משחק מישהו שהיה באמת או שעדיין חי, אתה לא יכול לעשות חיקוי שלו. היה עליי לחץ גדול להעביר את מה שאחרים רצו לראות או לזכור ממנה. ניסיתי לעשות צדק עם הדמות שלה, אבל גם ניסיתי לתפוס את המהות שלא הייתה ידועה לציבור. זה כבוד גדול לשחק אותה. היא הייתה בחורה נפלאה, ולא היה אכפת לה מה אחרים חושבים עליה. היא חיה את העבודה שלה בעיתון והייתה קול ההיגיון בלב הפרשה ההיא. היא זו שהבעירה אש והמריצה את שאר הבנות לפעול נגד המעסיקים שלהן".

לדגמן עם אחיותיי

תגידו מה שתגידו על מריל סטריפ, היא שחקנית מדהימה ומודל חיקוי נערצת. אבל למרות שב"השטן לובשת פראדה" גילמה סטריפ דמות המתבססת על זו של עורכת "ווג" המיתולוגית אנה ווינטור — היא מעולם לא הייתה אייקון אופנה. הבנות שלה דווקא מוכיחות שלפעמים התפוח נופל רחוק מהעץ, והן בהחלט התחבבו על עולם האופנה. בשנים האחרונות הן נצפות באירועים היוקרתיים ביותר בניו־יורק. צלמי הפפראצי תמיד שמחים להקיף אותן ואין השקה, תצוגה או אירוע צדקה שהן לא מוזמנות אליהם. "היה לי כיף באירועים האלה, בשבילי הם היו מסיבה אחת גדולה", סיפרה פעם האחות הגדולה מיימי.

האחות הצעירה לואיזה עושה קריירה מדוגמנות, והספיקה כבר לשתף פעולה עם דיור. בשנה שעברה קיבלו האחיות גאמר קמפיין משותף: ב־Other Stories &, האח הצעיר והקולי של H&M, בחרו בהן כפרזנטוריות של המותג, והן דיגמנו תיקים צבעוניים. "מיימי, לואיזה וגרייס הן לקוחות החלומות שלי", אמרה עליהן המעצבת קלייר ויוויה. "הן יצירתיות, עובדות קשה ויש להן סטייל. השיק הנקי, המינימליסטי, המודרני ונטול המאמץ, שמאפיין את בנות המשפחה, מייצג נאמנה את הקמפיין שלנו".

אמא סטריפ מיהרה לפרגן לבנותיה, כאילו אפשר אחרת. "אני גאה מאוד בבנותיי על שהן משתתפות בפרויקטים האלה בנוסף לעיסוק במשחק", אמרה למגזין "דה טוקס", "אבל אני גם מבוהלת. כשהביקורות משתלחות בך, המבקרים לא מבקרים רק את היצירה שלך, הם מבקרים אותך. אלה החששות שלי, אבל לעולם לא אגיד להן לא לעשות את זה, מאחר שאני חושבת שהמקצוע הזה נפלא, ואני מודה על כך שהתאפשר לי להביע את עצמי דרכו".

לגרייסי, שעבדה כמתמחה בבית האופנה של זאק פוזן, יש מערכת יחסים מורכבת עם השטיח האדום, החיבור של הוליווד לסצנת האופנה והתהילה באופן כללי. "האופנה חשובה לי מאוד", היא מודה. "תמיד הרגשתי שהיא חלק גדול מחיי. תמיד התעניינתי מאוד באופנה. אני שמחה להיות כאן בונציה באירוע של מיו מיו, אבל אני חושבת שזה תלוי בעיקר במה שאת בוחרת לעשות עם זה. קמפיין כזה יכול לחשוף את הסגנון האישי שלך ולהציג לעולם את מי שאת רוצה להיות — זה יכול לחבר אותך לעולם בצורה אמנותית מעבר למה שאת עושה כשחקנית. ברור שזה סוג אחר של הופעה. כיום יש ציפייה גדולה משחקניות שיהיה להן מותג על שמן. אני נזהרת שלא להיות מזוהה יותר מדי עם מותג אחד. אני לא רוצה שיגידו, 'הנה נערת קלואי או לנקום'".

ואיך את עם החשיפה ברשתות החברתיות?

"אני חוששת שהרשתות החברתיות יוסיפו לחיים שלי ממד נוסף, שאני לא בהכרח רוצה בו. אני מבינה את החיבור של אנשים לרשתות — ושזה יכול להיות נפלא — אבל באופן אישי אני מרגישה לא נוח עם קידום עצמי. אני רוצה להגיע לצמרת הודות לעבודה שלי, ולא בגלל מספר העוקבים שלי באינסטגרם. צריכה גם להיות הפרדה בין מי שאת לבין מה שאת מוציאה החוצה ביצירה שלך. נכון, בטוויטר ובאינסטגרם יש לך שליטה מלאה על הפרסום שלך ועל מה שאת רוצה להגיד, והנוכחות שלך שם לא מאפשרת למישהו אחר לשלוט על הדימוי שלך, אבל אני פשוט לא יודעת אם זה מתאים לי. אני אוהבת לשמור על הפרטיות שלי". •