מי שעומד מאחוריך הוא המנצח

ערב נפילת חאלב בידי הצבא הסורי נהרג במהלך הלחימה בעיר קצין רוסי, אלוף־משנה רוסלאן גליצקוי. לכאורה אין סיבה מיוחדת לציין זאת, למרות היותו בכיר הקצינים הרוסים שנהרגו בלחימה בסוריה, אבל מותו של גליצקוי מסמל את הפער התהומי בין מידת המעורבות הרוסית בלחימה בחאלב לבין מידת המעורבות האמריקאית בלחימה במוסול שבעיראק.

הדשדוש במוסול של הקואליציה בהובלת ארה”ב מדגישה את אזלת ידם של האמריקאים לסייע לידידיהם במזרח התיכון. בעוד בחאלב הרוסים חיזקו את תדמיתם באזור כמי שעומדים מאחורי בני בריתם, גם אם הם רק כלי משחק עבורם, במוסול האמריקאים – כמו תמיד – התייצבו מאוחר מדי ועושים מעט מדי.

בהודעה הרוסית הרשמית מתואר גליצקוי כמי שהיה אחראי לתכנון ולתיאום המבצעי. למעשה, הוא ניהל את הלחימה בחאלב (וגם עמד מאחורי המבצע לשחרור תדמור, שנכבשה מחדש בשבוע האחרון על ידי דעאש). לפני כיבוש השכונות המזרחיות של חאלב, הוא הפעיל את יחידות הצלפים שחיסלו עשרות מפקדי שדה מקרב המורדים, וניהל בפועל כ־1,000 שכירי חרב רוסים המכונים “קבוצת וגנר” – שעסקו לצד אנשי חיזבאללה בלוחמה בשטח בנוי. היחידות הסוריות היו לא יותר מעלי תאנה לתקשורת.

האמריקאים הכשירו, בהשקעה של מיליארדים, חטיבות עיראקיות ללוחמה בטרור. סדר גודל של כ־10,000 לוחמים. מאז הפריצה למוסול לפני שמונה שבועות כבר איבדו הכוחות הללו כ־2,000 איש. לפי שעה שולטת הקואליציה על 20 מתוך 124 הרבעים בעיר. בקצב הזה וביכולות הנמוכות שמפגינים הכוחות העיראקיים שאימנו האמריקאים, מדובר בעוד שבועות ארוכים של לחימה עקובה מדם. אגב, על איכות האימון האמריקאית כבר למדנו ב־2007 בעזה. האמריקאים אימנו אז 35 אלף מאנשי הרשות הפלסטינית, שנקראו “כוחות דייטון”. לקח ל־8,000 אנשי חמאס מזוינים שלושה ימים להעיף אותם מהשטח, כמעט ללא לחימה.

למטכ”ל הישראלי צריך להיות עניין מיוחד בלקחים מהלחימה במוסול. מתברר שהצבא העיראקי כובש שטח ביום, ובלילה צצים מתוך מנהרות אנשי דאעש וטובחים בחייליו. טכניקות הלחימה במוסול משותפות גם לדאעש, גם לחיזבאללה וגם לחמאס – כל אחד עם ההתאמות האזוריות שלו, אבל הדוקטרינה מאוד דומה. מי שמתגעגע לעזה, שיציץ בלקחי מוסול ואולי יעבור לו התיאבון.

לעומת זאת, הרוסים שחימשו את הצבא הסורי, אימנו אותו והכריחו אותו להיכנס ללחימה בחאלב, לא ממש סומכים עליו ככוח הכרעה (שר ההגנה הרוסי שוגוי ביקר בדמשק לפני המתקפה בחאלב והכריח את אסד, שניסה להתחמק, לרכז מאמץ צבאי). את רוב הפעילות הצבאית מנהלים הרוסים באמצעות אנשי חיזבאללה ומשמרות המהפכה הנלחמים לצד מפקדים רוסים, יחידות עילית רוסיות וצבא השכירים של “קבוצת וגנר”.

רוסיה גם לא השאירה לאסד את ניהול המערכה המדינית. משרד החוץ הרוסי הודיע על הפסקות אש ועל מסדרונות הומניטריים. בסוף אוקטובר תיאם פוטין ישירות עם ארדואן ורוחאני את המהלך הסופי בחאלב. במוסקבה גם לא סומכים על הסורים שיידעו לעשות סדר בעיר ולהגן על הסונים מהשיעים. לכן החליטו להעביר לחאלב לפחות גדוד אחד של לוחמים צ'צ'נים, שישמשו כ”משטרה צבאית” וימנעו תמונות טבח כמו אלה שראינו בימים האחרונים.

אחרי חאלב, אסד השלים את הכיבוש הגדול שמאפשר לו לנהל את מה שמכונה “סוריה הקטנה”. עכשיו הוא יכול להתפנות לחזית רמת הגולן, ולהביא את האיראנים וחיזבאללה שיתעמתו עם המורדים. ישראל תעמוד במבחן לא פשוט: מכאן ואילך היא כבר לא משתתף פסיבי בנעשה בסוריה. האם יש בין ישראל לרוסיה הבנות גם לגבי רמת הגולן? כנראה שלא. √