מִקֵּץ שָׁנָה לְמוֹתוֹ שֶׁל אַבָּא

הִתְכַּנַּסְנוּ בְּבֵיתָהּ שֶׁל אִמָּא.

אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים בְּרַגְלַיִם מְשֻׂכָּלוֹת

עַל הַסַּפָּה דְּמוּיַת הָעוֹר,

מַעֲבִירִים יַחְדָּו אֶת לְשׁוֹנוֹתֵינוּ

עַל הַמָּקוֹם הָרֵיק.

אֵיךְ הָיִיתָ צוֹלֵף בַּחֲגוֹרַת זְנָבְךָ,

קוֹרֵעַ אֶת הַטֶּרֶף.

טַעַם הַבֵּן מִתְעַרְבֵּב בְּפִיךָ בְּטַעַם הַדָּם.

טַעַם הַבַּת נִמְסָךְ אֶל בְּשָׂרְךָ.

סְתָו, עֵץ בַּחַלּוֹן עוֹמֵד בְּעֵירֻמּוֹ.

בְּוִיטְרִינַת הַמִּזְנוֹן דּוֹלְקִים נֵרוֹת שֶׁל זִכָּרוֹן

וְשֶׁבַע אַנְטִילוֹפּוֹת יְתוֹמוֹת וְטוֹבוֹת מַרְאֶה

טוֹבְלוֹת רְקִיק־יָגוֹן בְּסֵפֶל תֵּה.

מתוך: טעם הבת / הוצאת אפיק