נישואי ג'ובאני

כשג'ובאני רוסו קיבל את הגט מאשתו הקרואטית מורנה, הוא נשבע שלעולם לא יתחתן בשנית. הוא אפילו הבהיר זאת למאיה פישל, בת זוגו הישראלית, שלא תפתח תקוות. "מאיה ואני כבר 17 שנים ביחד", הוא מספר היום. "מיום ליום אני אוהב אותה יותר, ודווקא בגלל זה שאלתי אותה, 'במה את מאמינה? באהבה — או בחתיכת נייר?' והיא תמיד ענתה, 'אני מאמינה באהבה'. אבל בלב שלי ידעתי שהיא רוצה טבעת. בשלב מסוים רועי, הבן שלנו, שאל אותי: 'אבא, למה אתה לא מתחתן עם אמא?' ואפילו זה לא שיכנע אותי להציע לה נישואים".

שש שנים אחרי הגירושים, רוסו הפר את השבועה. לפני כשבועיים, בערב הצילומים האחרון של "גולסטאריות", הגרסה הנשית לסדרת הדוקו־ריאליטי המצליחה "גולדסטאר" שבה הוא משמש כעוזר המאמן (משודרת ב־HOT3 מדי ערב ב־20:15), המשתתפות עלו מהמגרש כדי לסייע לו בהפקה. מלכת היופי לשעבר טיטי איינאו גררה אותו לחנות תכשיטים ודיגמנה על אצבעותיה טבעות יהלום. השורדת לירון רביבו עזרה לו לבחור טוקסידו (אחרי שדחה את הצעתה של מעצבת האופנה טובל'ה חסין להתחתן בגלבייה). עינת שרוף עזרה לו לתרגל באנגלית את המשפט הגורלי "Will You Marry Me?" ("התינשאי לי?"). וברגע האמת, כשמאיה ורועי התיישבו מול הכדורגלניות שנופפו בשלטים — הידהד מעליהם קולה של נסרין קדרי בשיר אהבה ממיס לבבות.

"רק אני חטפתי הלם", הוא מודה. "אהבה זה לא כדורגל וחתונה זה לא צחוק. הרגשתי שאני נחנק בתוך הטוקסידו עם עניבת הפרפר ואיבדתי את הקול. התכוננתי לרדת על הברך ולהציע נישואים, אבל מאיה הקדימה אותי וקראה, 'ברור שאני מסכימה'. אחר כך התחבקנו — מאיה, רועי ואני — ואפילו לא ניסינו לעצור את הדמעות. כן, בכיתי כמו תינוק. למחרת, כשהתעוררנו, לחשתי למאיה באוזן, 'את יודעת שזה לא היה אמיתי', והיא קפצה מהמיטה ושאלה 'מה?' אמרתי לה שזה היה קטע מבוים, רק לתוכנית, וביקשתי שתחזיר לי את הטבעת. מאיה נבהלה וצעקה, 'לא! היא שלי!' אז גם אני יצאתי מהמיטה וחיבקתי אותה ונשבעתי לה שאני שלה לעולמים".

למה עשית לה את זה?

אהבת חייו מאיה פישל

"בגלל שנשארתי ילד שאוהב לצחוק ולהצחיק".

הילד, קרואטי עם שורשים איטלקיים ("אני אוהב אוכל איטלקי, אבל לא אוהב את האיטלקים בגלל שהם כל הזמן צועקים"), שהגיע לישראל בדיוק לפני 20 שנה, כבר בן 44. מנישואיו הראשונים למורנה יש לו בן, ויטו (13), שחי עם אמו בזגרב, ורועי כבר בן 11. "אף פעם לא רציתי ילדים בגלל שבעיני עצמי אני ילד נצחי, אבל קיבלתי שתי מתנות".

ממי?

הוא מצביע לעבר התקרה. "מי אני שאתערב במה שאלוהים החליט? אם הוא ירצה יבוא גם ילד שלישי. אולי בת. אמא שלי ילדה שבע פעמים, אנחנו שתי בנות וחמישה בנים, וכל אחד גידל את זה שנולד אחריו והעביר לו את הבגדים. אבל זה היה העולם של פעם. היום זה אחרת. כשהבנתי שמאיה ואני זה אהבה לכל החיים, רציתי לדעת איך הוריי יקבלו אותה — והם התאהבו בה ממבט ראשון. אי־אפשר שלא. עכשיו הם ביקרו אצלנו בפעם השלישית, ובכל פעם שלא הייתי נחמד למאיה אבא שלי עשה לי נו־נו־נו. במקום לקחת את הצד שלי הוא לוקח את הצד שלה. בחופש הגדול ויטו בא לישראל בפעם הראשונה וגם אותו מאיה כישפה עם הפלפלים הממולאים שלה. הוא ורועי התחבקו כמו אחים ואחר כך לקחו כדור והתחילו לרוץ על המגרש".

רוסו עם בת הזוג מאיה פישל. "אמא שלי אמרה: 'זאת האישה שלך'"

אתה רוצה שהם יהיו כדורגלנים?

"שיהיו מה שהם רוצים, העיקר שיהיו בני אדם טובים והעיקר שישקיעו בלימודים. כדורגל זה לא לכל החיים. אם אין לך תעודה, מה תעשה כשהכדורגל נגמר?"

לך יש תעודה?

"רק מהתיכון, לא משום פקולטה, אבל יש לי אותו", הוא שוב מחורר באצבעו את התקרה, "וגם היה לי הרבה מזל. אילו מישהו היה מספר לי לפני 20 שנה שאני אגיע לישראל ואתאהב ויהיה לי בן יהודי ואני אהיה מבסוט, הייתי אומר לו, 'אתה דפוק?' אבל זה שלמעלה יודע מה הוא עושה ואני סומך עליו. לכן אני לוקח את החיים באיזי. גם כשמשהו נראה כמו בד לאק (מזל רע) אני מאמין שבסוף ייצא ממנו משהו טוב".

עם האקסית מורנה בתחילת הדרך. "היום אנחנו חבירם טובים"

הים של באר־שבע

זה מה שקרה לו לפני יותר משני עשורים. "שיחקתי בזגרב בשבת, וידעתי שזה המשחק האחרון שלי בגלל שכבר היה לי חוזה עם אולימפיק מרסיי, הקבוצה הכי גדולה בצרפת אז. רצתי על המגרש ופתאום שמעתי קנאק. הרגל נשברה. לקחו אותי לבית החולים והרופאים אמרו שהם לא יודעים כמה שנים יעברו עד שאוכל לחזור לשחק. אולי שנתיים, אולי שלוש. הייתי על הפנים, החוזה עם מרסיי בוטל, חצי שנה ישבתי בבית ולא שיחקתי בכלל. הייתי בטוח שאלוהים נתן לי סטירה בגלל שעשיתי משהו רע, ומה קרה?"

מה?

"אחרי שלוש שנים הגיע לזגרב אלי גוטמן, שהיה המאמן של הפועל באר־שבע. הוא בא לראות שחקן אחר ואמר, 'אני רוצה את ג'ובאני'. אני וישראל? לא ידעתי עליה כלום חוץ מזה שכל הזמן יש בה מלחמות. אמא שלי בכתה שזה מסוכן. הכרתי סוכן שחקנים ישראלי שאני לא רוצה להגיד את שמו בגלל שהוא כבר לא איתנו — ועל מי שמת צריך לספר רק דברים טובים. שאלתי אותו איך באר־שבע, והוא אמר, 'כמו ניו־יורק'. כיוון שאני מת על הים שאלתי אם יש ים בבאר־שבע, והוא אמר, 'ביוטיפול'. אז תיכננתי לבוא לכאן לחצי שנה, לעשות קצת כסף ולחזור לשם. מבן־גוריון לקחו אותי לבית מלון בבאר־שבע, בבוקר ירדתי ללובי ושאלתי איפה הים. לא הבנתי למה כולם צוחקים. בסוף הזמינו טקסי שהסיע אותי 40 דקות לחוף של אשקלון. זה היה טיול יפה, אבל למה הסוכן ההוא לא גילה לי את האמת?"

רוסו (שני משמאל) עם משתתפי הדוקו-ריאליטי "גולסטאר"

ההמשך לא היה הרבה יותר קל. "הגעתי בקיץ, 40 מעלות, חשבתי שאני תכף מת, אבל המזל שלי הוא שבאתי לבאר־שבע. כל העיר היא משפחה אחת גדולה. עטפו אותי באהבה. כל ערב הזמינו אותי לארוחה בבית אחר. באירופה אומרים לשחקן, 'תבוא לאימון ואחרי זה תעשה מה שבא לך'. בבאר־שבע לא נתנו לי להישאר אפילו רגע אחד לבד. עד היום יש לי חברים משם, כמו שמעון ביטון, מאמן הנוער של הפועל תל־אביב. נשמה".

שנה אחר כך, כשעבר בעקבות גוטמן להפועל חיפה וזכה איתה באליפות, הגיעה לישראל מורנה, חברתו מילדות. "זה לא פשוט לחיות עם שחקן כדורגל. כשאני מפסיד במשחק זה אוי ואבוי, אני לא אוכל ולא ישן ולא מדבר עם אף אחד, אבל מורנה רצתה להיות איתי. לקשיים האלה היא כבר התרגלה, אבל פתאום היא גילתה שהפכתי לסופרסטאר. גם בקרואטיה הייתי כוכב, אבל לא כזה גדול. בפגרת הקיץ טסנו לקרואטיה כדי להתחתן בכנסייה וקראנו לבן שנולד לנו ויטו, על שם ויטו קורליאונה מ'הסנדק'. גרנו בהרצליה פיתוח, שלחנו אותו לגן שבבית הספר האמריקאי ועד היום הוא מדבר אנגלית כמו אמריקאי. הלוואי שהייתי מדבר אנגלית כמוהו. אני יודע אנגלית כמו שאני יודע עברית, בקטנה, אבל תיזהרי".

ממה?

"אל תעזי לשאול אותי אם זה נכון שכל הכדורגלנים טיפשים. זה סטיגמה ובולשיט וזה מביא לי עצבים. אם הכדורגלן טיפש, אז למה כולם אוהבים אותו ומבקשים ממנו חתימות וסלפי? אתם הטיפשים!"

במדי מכבי חיפה. " אין לי געגועים לכדורגל, כי עשיתי הכל"

ככל שמעמדו בכדורגל הישראלי הלך והתבסס, הקשר עם מורנה סבל מבעיות. "ישראל נתנה לי המון, הדבר הכי חשוב שקיבלתי ממנה זה האזרחות. תעודת הזהות", אומר רוסו. "אני יודע כמה קשה לקבל את זה. גם הרגשתי שכולם חברים שלי. אמנם במגרש שמעתי גם קללות, אבל כשהמשחק נגמר באו אוהדים של מכבי ובית"ר וחיבקו אותי. אצל מורנה זה היה אחרת. במקום למצוא חברות היא ישבה כל היום בבית ורק חיכתה לי, והיא רצתה לחזור לקרואטיה עם ויטו שהיה אז בן ארבע. אז מה יכולתי לעשות? לנעול את הדלת כדי שהיא לא תלך?"

טוב, כבר היית אז עם מאיה.

"זה נכון. לא הייתי ילד טוב, אני מודה שהייתי ילד רע, דון ז'ואן. תגידי עליי כל מה שאת רוצה. הייתי יפה מבחוץ, אבל מבפנים הייתי מכוער. חשבתי שאני מאושר, אבל רק היום אני יודע כמה שהייתי מסכן. לא יכולתי להיות אני בגלל ששיקרתי למורנה, שיקרתי למאיה והכי הרבה שיקרתי לג'ובאני. זה לא יפה".

הרומן עם פישל ("כולם חושבים שהיא מרוקאית, אבל היא פולנייה משני הצדדים וכמו פולנייה נודניקית היא כל הזמן מאכילה אותי ואת רועי") נולד בתל־אביב, בקניון עזריאלי. "עליתי במדרגות הנעות ופתאום היא באה מולי, יפה כזאת, עם התלתלים הבלונדיים שלה, וזו הייתה אהבה ממבט ראשון", הוא משתפך. "היא לא זיהתה אותי, חברה שלה אמרה לה שאני ג'ובאני רוסו הכדורגלן, ומאיה אמרה, 'בוא נשתה קפה'. עניתי, 'קפה? אני בחיים לא שותה קפה, רק תה, מקסימום שוקו', אז התיישבנו במסעדה והזמנתי שוקו. ככה זה התחיל".

טיטי איינאו. בחרה איתו את הטבעת

חשבת שהקליק הראשוני יתפתח לסיפור אהבה רציני?

"לא. אמרתי למאיה שאני נשוי עם ילד. היא ברחה לניו־יורק כדי להתרחק ממני וכל יום צילצלתי אליה והתחננתי שתחזור. קניתי לה כרטיס לקרואטיה, הייתי שם בביקור, ובפעם הראשונה שאמא שלי ראתה אותה היא אמרה לי, 'ג'ובאני, זאת האישה שלך'. ולמרות זה המשכתי לעשות לה בלגן, אבל לא מרוע. הייתי קרוע ומבולבל. למזלי, מאיה היא אישה נדירה. היא לא ויתרה עליי, היא סלחה וסלחה ופשוט לא ויתרה".

אם היית במקומה?

"אם הייתי אישה בחיים לא הייתי מסכים שגבר יתנהג אליי ככה, לא משנה כמה הוא יפה וחתיך וכריזמטי ומה לא. הייתי דורש מהגבר שלי להיות נאמן. לכן אני כל כך מודה לאלוהים ששלח לי את מאיה".

"הקשר בינינו היה סודי", מספרת פישל, דוגמנית לשעבר, בעלת בוטיק הנושא את שמה בקריית־חיים. "ג'ובאני, בניגוד לתדמית שנוצרה לו, שונא להיחשף, וגם אני לא חיפשתי את התקשורת. רציתי את ג'ובאני, לא את כל מה שמסביב. בכל פעם שפירסמו תמונה משותפת שלנו צצו נשמות טובות שקראו לי 'הורסת משפחות'. אבל עכשיו זה מאחורינו, האהבה שלנו ניצחה הכל".

לקח לרוסו, נוצרי קתולי ("כמה שאני מתגעגע למראה השלג על עצי האשוח"), הרבה זמן עד שקיבל את הגט. "בהתחלה מורנה לא רצתה להתגרש, אבל כשהיא חזרה לקרואטיה שנינו הבנו שהאהבה שלנו נגמרה. קורה. קרה. החלטנו לעשות את התהליך הזה ביחד, לא ראש בראש, בעיקר למען ויטו. הבעיה הייתה עם הכנסייה הקתולית שלא נותנת גט. זו הייתה פרוצדורה ארוכה שלקחה הרבה שנים וגם עלתה המון כסף, מעל ומתחת לשולחן. וכל הזמן הזה מאיה חיכתה וחיכתה. אני מעריץ את הסבלנות וההתמדה שלה. כיום מורנה ואני חברים טובים. יש לה עסק משלה, אבל מבחינה כלכלית היא לא צריכה לעבוד. שיחקתי כדורגל מספיק שנים".

מאיה, בראיון בעבר אמרת שאת רוצה להתנצל בפני מורנה?

"אני מכירה את מורנה, היא אישה מדהימה, ואני יודעת שהיא לעולם לא תסלח לי. גם אני לא הייתי סולחת למי שהייתה לוקחת ממני את ג'ובאני".

כמו חדש

בגיל 38 נאלץ רוסו לרדת מהמגרש. "הבעיות עם הברך לימדו אותי מה זה כאבים, אבל שום דבר בעולם לא דומה לפריצת דיסק. ירדתי במשקל, כל יום בלעתי כדורי נרקוטיקה, הייתי כמו זומבי. סבלתי נורא במשך חצי שנה עד שטסתי לניתוח בגרמניה ואחרי 20 דקות הכל נגמר. הרופא אמר לי, 'קום, אתה כמו חדש' ולא האמנתי שאני מסוגל ללכת".

אתה מתגעגע לכדורגל?

"אין לי געגועים בכלל בגלל שעשיתי הכל. שיחקתי בקבוצות הכי טובות, שיחקתי בנבחרת קרואטיה, כבר לא היה לי לאן לשאוף. אמרתי לעצמי, 'זהו, נגמר ועכשיו יבוא משהו חדש'. בהתחלה פתחתי בית ספר לכדורגל. לפני חצי שנה פתחתי סוכנות שחקנים יחד עם רוני רוזנטל. 70 אחוז מהעבודה שלנו זה לשלוח שחקנים לאירופה והשאר זה להביא שחקנים לכאן".

מי שהחזיר אותו למגרש היה ירון ליכטנשטיין, יוצר הסדרה "גולסטאר" ומנכ"ל ADD. "לאורך השנים סירבתי לכל תוכניות הריאליטי שהציעו לי", מספר רוסו. "מה, השתגעתי? להיכנס לבית של 'האח הגדול' בשביל לדבר שטויות ולחלוק את השירותים עם עוד 13 אנשים? אבל לפני שלוש שנים ירון הזמין אותי לפגישה במסעדת סושי. באתי עם רועי, הבן שלי. ירון התחיל לדבר על סדרה שהופכת אנשים לכדורגלנים, וכשיצאנו מהפגישה רועי אמר לי, 'אבא, אם לא תלך ל'גולסטאר' אני לא אדבר איתך'. על המקום צילצלתי לירון ואמרתי, 'אני מסכים בגלל שהבן שלי אמר'. אפילו לא שאלתי כמה כסף אקבל על ההשתתפות בסדרה".

כל כדורגלן יכול להפוך למאמן?

"ממש לא, אבל מה שטוב ב'גולסטאר' זה שיש כדורגל רציני ויש פאן. המאמן שייע פייגנבוים הוא בן אדם רציני ואני, העוזר שלו, עושה מה שבא לי. כשצילמנו בארגנטינה אמרתי לזמר דורון מירן, 'אם לא תהיה טוב תקבל ביצה בראש'. הוא לא שיחק טוב אז הורדתי עליו 20 ביצים. בעונה במקסיקו ירון ברלד קרע אותי עד שהלסת שלי כאבה מרוב צחוקים. שייע ואני גרנו שם במלון חמישה כוכבים והשחקנים היו במלון אחר. שייע אמר לי, 'ג'ובאני, אנחנו כאן לבד, מה יקרה אם יבואו מחבלים?' בשלוש לפנות בוקר דפקתי על דלת החדר שלו וצעקתי 'אללה אכבר'. ככה שיגעתי אותו כל לילה במשך שבוע שלם".

עכשיו, בדירתם בגבעת־טל הסמוכה לקריית־אתא ("מקום יפה ושקט, גם סבתא אילנה, אמא של מאיה, גרה שם ועוזרת לנו עם רועי"), הם מתכוננים לחתונה. "מאיה רוצה חתונה גדולה אז זה מה שיהיה. מגיע לה הכל. אני לא מתערב", אומר רוסו. לדבריו, היא מנהלת את הבית ("תשלומים, חשבונות, הכל עליה; אני אוהב לעשות קניות בסופרמרקט וגם לבשל ריזוטו ופירות ים") ואין לו מושג איך היא מצליחה לתמרן בין עבודתה התובענית לבין טיפול מסור בשני הגברים שלה. "בערב היא עומדת ומבשלת מרק לארוחת הצהריים של יום המחרת", הוא מתגאה, "ויש אצלנו ארוחת שבת. אני נוסע איתה לאיטליה, לייבא בגדים לבוטיק שלה, ורואה כמה שהיא מדהימה. מאיה נכנסת לחדר עם אלף קולבים ובתוך דקה יודעת בדיוק מה היא רוצה".

אחרי 20 שנה כאן הוא עדיין מתעצבן על נהגים שצופרים בכביש ("ואני מתעצבן על עצמי כשבקרואטיה אני נוהג כמו ישראלי"), מעריץ את ביבי ("בזכותו, ישראל היא עדיין המקום הכי בטוח בעולם, אצלנו אין דאעש"), לא קורא אף מילה בעברית ("אין לי מוזה ללמוד") ואוהב את שלמה ארצי ושלומי שבת. "אני מכור לתחרויות האגרוף של WWE שמשודרות בארץ בלילה שבין שני לשלישי", הוא מספר, ועיני התכלת שלו נוצצות, "למרות שאני יודע שהכל שם מפוברק. כל שבוע, בשלוש לפנות בוקר, אני מעיר את רועי כדי שיראה איתי. הוא אומר, 'אבא, עזוב, מחר יש בית ספר'. אני חייב לראות את כל הקרבות עד שש בבוקר ורק אז הולך לישון. חוץ מזה, אני אוהב לדוג. אבא שלי היה דייג, אז כשיש לי בלגן בראש אני לוקח בירה וחכה והולך לים. לפעמים אני משחק שש־בש עם חברים ובבית אני משחק טאקי עם מאיה ורועי, ואני תמיד מנצח".

תמיד?

"ברור. זה נשאר בי מהכדורגל. אני חייב לנצח, אז לפעמים אני עובד עליהם. יענו, גונב". •

ssidi@bezeqint.net