פלאש־פורוורד

לפני כחצי שנה כתבתי כאן טור על מחאת הרשת שקראה לאולפני דיסני לייצר בת זוג לנסיכה אלזה מהלהיט "לשבור את הקרח", ובכך להנגיש את הנושא הלהט"בי לילדים.

והנה, מגיעה "פלאשבק", סדרת נוער ישראלית שמשודרת בערוץ הילדים (HOT), ובה לא רק דמות של נער הומו, אלא גם קו עלילה שלם סביב יציאתו מהארון מול משפחתו וחבריו, על כל הקשיים הכרוכים בכך. ניכר שיוצרי הסדרה - שחר סגל, אורן יעקבי ואביעד קיסוס - ראו בדמיונם את אחת מסדרות הנוער שהם גדלו עליהן, שהציגו דילמות אמיתיות של בני נוער ולא רק עולם פנטזיה דמיוני שבו היו רוצים לחיות. בכך מצטרפת "פלאשבק" ל"דגראסי" הוותיקה שעוד באייטיז הציגה בפני קהלה הצעיר סיטואציות מורכבות כמו הריון לא רצוי, סמים, אלכוהול, פערים חברתיים, אלימות וגם נטייה מינית.

בשנות ה־90, קיבלנו את דמותו של ג'ק מקפי ההומו ב"דוסון קריק", ולקראת סוף העשור הראשון של המילניום הצטרפה "glee" למצעד הגאווה, והציגה מעבר לדמויות הלהט"ביות שבה גם את משפחתה החד־מינית של רייצ'ל בארי, שלה שני אבות.

יוצרי "פלאשבק" בחרו לעשות טלוויזיה ממקום אחר - לא עוד סדרות נעורים, אלא תוכן חברתי/מגדרי של ממש, מתוך הרצון לתת מענה למה שבאמת מטריד את הצופים שלהם. לבד מכך השכילו היוצרים לעשות כשפרסמו את המספר הדיסקרטי של איגי (ארגון נוער גאה), שחלה עליה בפניות אליו מאז שודרו הפרקים הרלוונטיים - מה שהוכיח את נחיצותם.

התרבות הישראלית מושפעת עמוקות מהתרבות המערבית, והגיע הזמן שמעבר לתופעות פופ רדודות ניקח ממנה גם כמה דברים טובים; שניזכר כי המדיום הטלוויזיוני נועד לא רק לצרכים אסקפיסטיים, שיש לו את הכוח להשפיע על המציאות. ייצוג נשים, פלורליזם חברתי, גיוון אתני - זה לא שאין עם מה לעבוד.

בישראל - שבה בוצע הרצח בבר נוער, שבה נרצחה שירה בנקי במצעד הגאווה, שבה מקצצים בתקציב הארגון היחיד שמאפשר לבני נוער לדון בזהותם המינית - הנוער זקוק לעוד דמויות להט"ביות על המסך, עם כל הקונפליקטים הממתינים להן. כך, אולי, יום אחד ידברו על יציאה מהארון כפי שמדברים כיום על גירושין.