ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילומים: יונתן בלום
    7 ימים • 21.12.2016
    ילד במתנה
    בפנים גלויות ובגאווה, תשע נשים מכל רחבי הארץ, רווקות, נשואות, גרושות ואלמנה, מספרות על ההחלטה להפוך לפונדקאיות, על התגובות של המשפחה והסביבה, על רגע הפרידה מהתינוק שילדו ולמה הכסף הוא ממש לא סיבה לעשות את זה. "אין נתינה גדולה מהענקת חיים שלמים", הן אומרות. כך החלטנו להעניק תינוק לאחרת — תשעה מונולוגים מהלב
    סמדר שיר | צילומים: יונתן בלום

    הרגשתי שילדתי את עצמי

     

    התברכתי בהריונות קלים ומהנים. במהלך חופשת הלידה הראשונה שלי ישבתי עם חברה מאותגרת פוריות וסיפרתי לה שאני בהיריון שני. כשהיא אמרה, 'גם אני רוצה', עניתי בספונטניות, 'תביאי לי את העוברים שלך ואני אעשה לך ילדים'. שתינו פרצנו בבכי. היא אמרה, 'אני עוד מאמינה שאכנס להיריון', אבל הרעיון כבר חילחל לתוכי. אנחנו בית

    מאוד חברתי, מדברים עם הבנות על אהבת האדם, נתינה וערבות הדדית וקלטתי שזה יכול להיות הפרויקט החברתי המשמעותי ביותר בחיי.

     

    "אחרי לידת בתי השנייה שאלתי את האיש שלי אם הוא רוצה עוד ילדים, והוא ענה שכן, אבל לא עכשיו. אז אמרתי, 'זה הזמן בשבילי שאת היריון למישהי אחרת' והוא ענה, 'זו

    מצווה גדולה'.

     

    "באותו הלילה לא נרדמתי. חרשתי את האינטרנט. השארתי מספר טלפון באחד האתרים ולמחרת קיבלתי טלפונים מסוכנויות שדיברו איתי על תשלומים שונים. נרתעתי. לא ידעתי שמעורב בזה כסף והשיחות האלה סתרו את המקום שממנו נכנסתי למסע. יצרתי קשר עם מלוות תהליכים, הבנתי שהיא מונעת מתחושת שליחות כמוני, ויצאנו לדרך. היא שידכה אותי לאישה כבת גילי, שאיבדה את עוברה והרחם שלה נפגע. הריתי בהחזרה השנייה.

     

    "ההיריון היה סבבה. קיבלתי את הבחילות באהבה. כשנשאלתי, 'איך תיפרדי?' עניתי שאני לא נפרדת ולא מוסרת, אלא מחזירה מה שמלכתחילה לא היה שלי. לבנות סיפרתי שבבטן יש לי תינוקת של חברה ואני עוזרת לה. עידכנתי את הגננת ואת חברי הקיבוץ כדי למנוע רכילות.

     

    "עברתי שישה ימי צירים, אבל 16 דקות אחרי שקיבלתי את האפידורל, ילדתי. בלחיצות האחרונות האמא עמדה לצידי. זה היה רגע של קסם. סיכמנו מראש שאחתוך את חבל הטבור כדי לשחרר אותה ממני, וכך עשיתי: איחלתי לתינוקת חיים של משמעות והעברתי אותה לאמה, שחודשיים קודם לכן התחילה לקחת כדורים ליצירת חלב וכבר יכלה להיניק.

     

    "אחרי הלידה התהלכתי על ענן. הרגשתי שילדתי את עצמי ושזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. בניתי הרצאה והפכתי את סיפור הפונדקאות למטפורה של הגשמה אישית כדי להפיץ את הבשורה ולהרחיב את מעגל הפונדקאיות.

     

    "החוק מתיר לאישה להפוך לפונדקאית בתנאי שעדיין לא עברה ארבע לידות. כיוון שכבר עברתי שלוש, אני דוחה את ההיריון השלישי של תינוק ביולוגי שלי, כדי לעבור תהליך פונדקאות שני. אני מוכנה לעיכוב התא המשפחתי בשנתיים כי אין נתינה גדולה מהענקת חיים שלמים".

     

    אני לא צדיקה

    על פונדקאות שמעתי לראשונה כשהייתי בת 16 והתלהבתי. שנתיים לאחר מכן, כשאחי הגדול יצא מהארון, המחשבה הראשונה שעברה בראשי הייתה, 'מה אעשה

    אם הוא יבקש ממני להיות הפונדקאית שלו?' היה לי ברור שאת עשה את זה בשבילו, אבל לא ידעתי איך אעמוד מבחינה רגשית בקשר עם תינוק פונדקאות שאמשיך לראות. חברה שלי תרמה ביציות והמחשבה על ילד גנטי שגדל אצל מישהו אחר מעבירה בי חלחלה. אז הנה ההוכחה לכך שאני לא צדיקה ולא קדושה ולא מושלמת. מבחינתי זה פשוט מאוד — כל אחד יכול לתת את מה שהוא יכול. אני הריונית קלה, אז למה לא לעזור? למה לא להפוך מישהו למאושר?

     

    "עברתי שבעה ניסיונות החזרה. באמצע הדרך דרשתי להחליף רופא כי הרגשתי שהוא התייחס אליי בצורה בזויה שגרמה לי להרגיש כמו זונה. עכשיו אני בחודש השביעי עם בן שלא מפסיק לבעוט. רציתי שזו תהיה בת כי המחשבה על ברית מילה מעבירה בי צמרמורת. אנחנו אתיאיסטים, לא מלנו את שלושת בנינו וזו הסיבה שבחרנו להיות ידועים בציבור במקום להכניס את הרבנות לחיים שלנו. הפעם ההחלטה לא בידיים שלי.

     

    "אני עובדת קשה ואני כבר לא בת 20 , אבל ההיריון הנוכחי לא מעיק עליי יותר מבעבר. אני מדברת עם העובר, מספרת לו על הוריו ומסבירה לו שאת מסור אותו לא בגלל שהוא לא אהוב, אלא בגלל שהוא לא שלי.

     

    ההבדל היחיד לעומת ההריונות הקודמים הוא שבהיריון הנוכחי אני מרגישה קצת לבד. בן זוגי לא מתרגש כשאני מבקשת ממנו להניח את היד על הבטן.

     

    "הכסף לא מהווה מרכיב משמעותי עבורי, זה לא מה שיהפוך אותי לעשירה, אבל החלטתי שבמקום לתת לו להיבלע במשת כנתה אנצל אותו לחוויה משפחתית. נטוס לטיול 

    ארוך בדרום אמריקה. כבר הזמנתי כרטיסים".

     

     

    רוני פרג / 39 בזוגיות / אמא לבן 12, בן 9 ובן 5 / מתגוררת במושב מאור / אחות מוסמכת שעובדת בהוספיס בית
    רוני פרג / 39 בזוגיות / אמא לבן 12, בן 9 ובן 5 / מתגוררת במושב מאור / אחות מוסמכת שעובדת בהוספיס בית

     

     

     

    פחדתי להיקשר

     

    יעל וינטראוב / 38 רווקה / אמא לבת 10 ובן 9 / מתגוררת בבית  אלפא / עובדת בחברה לניהול פרויקטים
    יעל וינטראוב / 38 רווקה / אמא לבת 10 ובן 9 / מתגוררת בבית אלפא / עובדת בחברה לניהול פרויקטים

     

    "דקה אחרי שילדתי את בתי, הריתי בשנית והפככתי לאמא לשני תינוקות צפופים. כשהקטן היה בן שנה וחצי, נפרדתי מבן זוגי וחזרתי עם הילדים לקיבוץ שבו נולדתי ושבו גרו הוריי. שבעה חודשים לאחר מכן, אמא שלי חלתה בסרטן ונפטרה, ואחרי שנה גם אבי חלה בסרטן ונפטר. כשיצאתי מכל ההתמודדויות האלה, אמרתי לעצמי שבשנים

    האחרונות עסקתי בדברים הפחות נעימים של החיים, עכשיו אני רוצה חוויה מתקנת.

     

    "נתקלתי במודעה של סוכנות לפונדקאות ונדלקתי. אמרתי, 'זה בדיוק מה שאני צריכה'. כשסיפרתי לחברות הן אמרו, 'תמיד ידענו שתעשי את זה'. כנראה שבתת-מודע שלי התכוננתי לכך וזרקתי רמזים. התקשרתי לסוכנות, ובתוך שבוע אספתי את כל המסמכים הדרושים. בהחזרה השנייה קיבלתי שני עוברים ושניהם נקלטו. שמחתי מאוד בשביל

    ההורים.

     

    "חשבתי שהיריון כפול יהיה חוויה, אבל כמובן זה לא קרה. בשלושת החודשים הראשונים ביליתי במיטה או באסלה בגלל הבחילות, כשהן חלפו הגיעו הצרבות ואחריהן, בשבוע ה־ 28 , התחילו צירים מוקדמים. הייתה לי תחושת מחויבות ואחריות הרבה יותר חזקה מאשר בהריונות שלי. זה כמו שאת משמרטפת על ילד של חברה ושומרת עליו בשבע עיניים דווקא מפני שהוא לא שלך. נכנסתי לשמירת היריון וילדיי טופלו על ידי 'סבתא מאמצת' מהקיבוץ. הרגשתי שבתי קצת מפוחדת וגיליתי לה שאני בהיריון כדי שלא תחשוש שגם אני חליתי. היא אמרה, 'אמא, אם אני לא ארצה ללדת בגלל שאני לא אוהבת שכואב לי, תעשי ילד גם בשבילי?'

     

    "רוב חברי הקיבוץ התרגשו יחד איתי, אבל היה מי שאמר שאני כמו זונה, 'כי מקבלים על זה כסף'. הסברתי לו שבעזרה לאישה שלא יכולה ללדת אין שום דבר זנותי ושהכסף הוא לא יותר מבונוס נחמד שנותן לי פלוס זמני בבנק.

     

    "לפני שנה וחצי ילדתי בן ובת בלידה רגילה. דקה אחרי שהתאוששתי, הכרזתי שאני מוכנה לעבור את זה שוב. אני אוהבת להיות בהיריון ואוהבת ללדת ואני לא מעוניינת בילדים נוספים משלי. בפונדקאות את באה לתת מתנה למי שלא יכול להוליד, אבל בדרך את זו שמקבלת המון מתנות. זה לא מקרי ששבועיים אחרי לידת התאומים

    הכרתי את בן זוגי הנוכחי. זה קרה כי התחלתי להעריך את עצמי ובחרתי בזוגיות שמתאימה לי. השיפור בביטחון העצמי גם גרם לי לעשות הסבה מקצועית ולכוון

    לעיסוק שמאתגר אותי. אני אפילו לא רוצה לדמיין את המצב שבו הייתי נשארת אילולא נתתי וקיבלתי".

     

     

    הילה ברזילאי / 39 אלמנה / אמא לתאומות בנות 15 ולבן8  / מתגוררת בעפולה / מעצבת אופנה
    הילה ברזילאי / 39 אלמנה / אמא לתאומות בנות 15 ולבן8 / מתגוררת בעפולה / מעצבת אופנה

     

     

    פחדתי להיקשר

    "כשבעלי נפטר בנסיבות טרגיות לפני שבע שנים, הרגשתי שמתתי מבפנים, למרות שהיו לי בבית שלושה ילדים שנזקקו לי. חיפשתי משהו שימלא אותי ואמרתי, 'אני הולכת ליצור חיים כדי לחזור לחיים'. התאומות היו בנות תשע כששאלתי אותן אם הן רוצות אח או אחות, ושמחתי כשהן ענו, 'מה פתאום'. כשסיפרתי להן על הפונדקאות, הן שאלו למה

    עוד לא המציאו אינקובטור שבתוכו אפשר לגדל חיים. הן שאלו אם אני באמת מוכנה לעשות את זה, והסברתי שזה תלוי גם בהן כי הן יצטרכו לעזור עם אחיהן הקטן. בתגובה, הן נישקו אותי ואמרו, 'תעשי להם תאומים'. אמרתי, 'הלוואי שאפגוש זוג שלא אוכל לסרב לו' - וכך היה. יצאתי לדרך עם הזוג הראשון שהסוכנות הצית עה לי, זוג דתי שרצה לדעת אם אני אוכלת כשר ושמח לשמוע שאני צמחונית. נקלטתי בהחזרה הרביעית. היו לי תאומות זהות ובחודש השלישי אחת מהן לא שרדה. הפסקתי לעבוד כדי לשמור על זו שנשארה. הרגשתי שאני חייבת להילחם על ההיריון למענם. יצאתי לקניות עם אבא שלי והוא סחב את הסלים, וגם המשפחה המורחבת התגייסה למשימה.

     

    "לפני שלוש שנים ילדתי. כשהתחילו הצירים אמרתי לעוברית, 'את חייבת להתאפק עוד קצת, עד שההורים שלך יגיעו', ועצרתי אותם בעזרת נשימות עמוקות ודמיון

    מודרך. כשנכנסנו לחדר הלידה, האמא עמדה לצידי והאב נעמד מאחורי הפרגוד. סיפרנו למיילדת שזו תינוקת פונדקאות. כשראיתי שהיא עומדת להניח את התינוקת עליי, ביקשתי שתניח שמיכה ביני לבינה, כדי שהעור שלי לא ירגיש אותה, ומיד הכנסתי כרוב לחזייה כדי לייבש את החלב. פחדתי להיקשר. התינוקת הייתה קופי של אבא שלה.

     

    "הזהירו אותי מדיכאון אחרי לידה, אבל הוא לא בא. להפך. הרגשתי שמימשתי את עצמי, שגדלתי, והאופוריה שחוויתי בלידה ההיא רק התעצמה. בכסף שקיבלתי על התהליך לקחתי את התאומות לטיול בת-מצווה באירופה. אני מניחה שבנסיבות אחרות לא הייתי עומדת בהוצאה הזו, אבל אי־אפשר לראות בפונדקאות מקור הכנסה. השקעתי בתהליך שנתיים ובכל עבודה אחרת הייתי מרוויחה הרבה יותר. שנה אחרי הלידה, רציתי לעשות שוב פונדקאות, אבל הזוג שיועד לי ייבא ביציות מחו"ל והתהליך התעכב, אז אמרתי שמבחינת הקארמה זה כנראה לא אמור להתרחש. עכשיו אני בזוגיות חדשה, נהנית מהחיים, מעצבת דגמים חדשים וזוכרת את היצירה הכי גדולה שלי — התינוקת שהפכה את הוריה למשפחה". 

     

    הנשמה זועקת לנתינה

     

    "אני בת למשפחה חרדית. אחרי שילדתי את בני, מישהו סיפר לי על פונדקאות שבה מרוויחים כסף ועוזרים לזוג שלא יכול להביא ילדים לעולם. אטמתי אוזניים לסכום הכספי. שמעתי רק את המילים 'לעזור לזוג שלא יכול'. אמרתי לעצמי, 'אני נכנסת להיריון בקלות, יולדת בקלות, קיבלתי מאלוהים מתנה שאני צריכה להשתמש בה', אבל בעלי התנגד בתוקף.

     

    "אחרי לידת בתי השנייה, התגרשתי, הורדתי את הפאה, נפרדתי מהחצאיות ועברתי עם ילדיי מכפר־חב"ד לפתח־תקווה. שם התחלתי את החיים מחדש ופניתי לסוכנות תיווך כדי להגשים את החלום שטיפחתי במשך שש שנים.

     

    "כשהייתי בחודש החמישי, הבן שלי למד על שרה שהייתה עקרה ועל אברהם אבינו שלקח את הגר. ניצלתי את פרשת השבוע כדי להסביר לילדים שלכל אישה יש בבטן קופסה שבה היא מגדלת תינוקות, אבל יש נשים שהקופסה שלהן פצועה, אז מעבירים את התינוק לבטן של אישה עם קופסה טובה. שניהם קפצו וביקשו, 'תעשי את זה, נעזור לך'. חייכתי. לא גיליתי להם שאני כבר בהיריון. רק בסוף החודש השמיני יצאה לי בטן ובני, אז בן שש, אמר, 'מה, עשית את זה?' למחרת שני הילדים סיפרו בגן. הגננות צילצלו אליי. אישרתי שזה נכון, והן חיזקו את ילדיי באמירות כמו, 'איזה מעשה גדול אמא שלכם עושה'. הילדים התחזקו והתעצמו מזה. הם ראו בי אמא מיוחדת שיכולה לעשות דברים מיוחדים.

     

    "הסביבה הקרובה תמכה ועודדה, אבל היו גם כמה קטעים לא נעימים. כשסיפרתי בעבודה שאני בהיריון, היו ששאלו בשביל כמה כסף אני עושה את זה, ומישהי העירה בקול רם, 'איזו חוצפה! היא תצא לחופשת לידה על חשבוננו', אבל התעלמתי.

     

    "בחדר הלידה המיילדות אמרו שבכל לידה של פונדקאית רוח אלוהים שוררת במקום. בלידה עצמה ביקשתי מההורים להתרחק, אמרתי, 'תנו לי להיות רגועה ולהתרכז'. אסרתי על המיילדת להניח את התינוק עליי וקראתי לאמא, 'בואי לילד שלך'. הילדים שלי הגיעו לבקר אותי בבית החולים ושם גם עשינו טקס פרידה. מאז עברו חמש שנים ואנחנו שומרים על קשר נהדר. הם שולחים לי תמונות שלו ואני מביאה לו מתנה ליום ההולדת.

     

    "לפני שנתיים ביקשתי לחזור על התהליך. עשיתי שתי החזרות עם זוג אחר וזה לא הלך. אחר כך עברתי ניתוח גב וזה נדחה. בינתיים בניתי זוגיות יפה ואנחנו רוצים ילד משותף. בן זוגי אומר שלא יעמוד בדרכי ואני עדיין מתלבטת. הנשמה שלי זועקת לנתינה".

     

     

     

     

    נעמה טסלר־פלג / 33 גרושה / אמא לבן 9, בן 6 ובן 4 / מתגוררת במושב נוב שברמת הגולן / עוזרת מנכ"ל בבית מלון
    נעמה טסלר־פלג / 33 גרושה / אמא לבן 9, בן 6 ובן 4 / מתגוררת במושב נוב שברמת הגולן / עוזרת מנכ"ל בבית מלון

     

     

    אוהבת את הצלקת

    "כנערה, למדתי באולפנית בטבריה, ובכיתה י"א אחת המורות קיבלה תאומים מפונדקאות. אני זוכרת שהזעיקו אותה לחדר הלידה והיא חצתה את חצר בית הספר בריצה. עמדתי שם נדהמת ואמרתי לעצמי שיום אחד גם אני אעשה את זה. לאורך השנים עקבתי אחר התפתחות החוק בישראל, אבל נכנסתי לעניין רק אחרי שהתגרשתי.

     

    "לילה אחד שוטטתי בפורומים, כתבתי לזוג שחיפש פונדקאית, ולמחרת בבוקר האישה צילצלה אליי ושאלה אם אפשר לבוא. זה היה יום שישי, ועוד לא התחלתי להכין את השבת, אבל משהו דחף אותי לומר כן. חיכיתי להם בכניסה לבית. שמעתי מהם שלאישה אין ביציות ומגיל צעיר היא ידעה שתזדקק לעזרה. הבטחתי להם, 'אני אקלט בהחזרה הראשונה ואלד לכם תאומים, בן ובת, כי מגיע לכם'.

     

    "שלושה ימים לפני בדיקת הדם הגורלית עשיתי בדיקת היריון ביתית ופחדתי לגלות לאמא שהופיעו שני פסים. באולטרה־סאונד הראשון ראינו שני שקים. בחודש החמישי נסעתי לסופר בטבריה, ובין המדפים פגשתי את המורה מהאולפנית שבזכותה החלטתי להפוך לפונדקאית. 17 שנה לא ראיתי אותה. היא בכתה כששמעה שאני נושאת תאומים לאישה זרה.

     

    "לפני תשעה חודשים, בניתוח קיסרי, ילדתי להם בן ובת, כמו שהבטחתי. מדי בוקר, במקלחת, אני פוגשת את הצלקת שנותרה בי מהניתוח הקיסרי. אני אוהבת אותה ומתגאה בה. זו המזכרת היחידה שנותרה לי מהתאומים. הצלקת והידיעה שהבאתי שתי נפשות לעם היהודי".

     

     

     

    ליאת פלטנר־ניסן / 34  נשואה / אמא לבן 7 ובת 4 / גרה בקיבוץ דברת / עוסקת בחינוך
    ליאת פלטנר־ניסן / 34 נשואה / אמא לבן 7 ובת 4 / גרה בקיבוץ דברת / עוסקת בחינוך

     

     

     

    החוויה הכי מאצימה

     

    "נתקלתי בנושא הפונדקאות לפני שנים וידעתי שאני רוצה לעשות את זה, אבל באותה תקופה נשים נשואות לא אושרו בארץ כפונדקאיות. כשגיליתי שזה כבר מותר, אמרתי לבעלי, 'תראה, אני יכולה להיות פונדקאית'. הוא חשב שזה עוד ג'וק שנכנס לי לראש, אבל בתוך שבועיים אספתי את כל הבדיקות והמסמכים ונסענו לאחד ממרכזי התיווך. אני מכירה כל כך הרבה נשים עם בעיות פוריות ואצלי, טפו־טפו, הכל הלך בקלות. הרגשתי שאני מבורכת ושאני רוצה לתת למישהו משהו מעצמי.

     

    "היה לי חשוב שבני הזוג יידעו שעליהם לקבל אותי יחד עם המשפחה שלי, כעסקת חבילה. בתחילת התהליך בני היה בן חמש והחל לשאול איך באים ילדים לעולם. סיפרתי לו על ביצית וזרע, וגם על אמהות שהבטן שלהן חלשה ולא יכולות לשמור את התינוק בתוכן, לעומת אמהות עם בטן חזקה. שאלתי אותו, 'אם אישה עם בטן חזקה שומרת את התינוק של האמא החלשה, למי שייך התינוק?' והוא ענה, 'לאמא עם הבטן החלשה'. בני הזוג הגיעו אלינו הביתה והצגתי את האישה כחברה שלי.

     

    "ההיריון נקלט בהפקדה השלישית, אחרי שתי אכזבות שבהן האמא ואני חיזקנו זו את זו. אני לא משתמשת במונח 'החזרה' כי לא החזירו לי משהו שנלקח ממני, אלא הפקידו בתוכי משהו שניתן כפיקדון. ההחזרה היא כשאני מחזירה את התינוק להוריו. כשהתחילו לראות בטן ובירכו אותי, עניתי, 'תודה, אני אמסור להורים'.

     

    "לקראת סוף ההיריון בתי אמרה, 'אמא, התינוקת גילתה לי שהיא רוצה להישאר איתנו'. הושבתי אותה לשיחה, סיפרתי לה שהורי התינוקת מחכים לה, שהם כבר הכינו חדר ומיטה, וביקשתי ממנה להסביר לתינוקת שיש לה הורים. בתוך יומיים כל הקיבוץ ידע. התגובות השליליות נבעו מבורות. מישהו שאל אותי איך בעלי מרשה לי, אז עניתי בנועם שהוא לא בעלי, אלא אישי, והוא לא מרשה לי, אלא תומך בי.

     

    "בחודש התשיעי ערכנו מסיבת פרידה מהתינוקת. ניפחנו בלונים, הילדים הכינו לה ציורים ואמרו לה, 'כדאי לך לצאת, ההורים שלך מחכים לך עם עוגה'. הלידה הייתה החוויה הכי מעצימה שחוויתי בחיי. כשהתינוקת יצאה, ביקשתי מהמיילדת, 'תני אותה כבר לאמא שלה'. עכשיו, שנה וקצת אחרי הלידה, אני לקראת חתימה על חוזה שני. בישראל יש הגבלה לשני תהליכים, אחרת לא הייתי יודעת מתי לעצור. יש כל כך הרבה זוגות שזקוקים לפונדקאיות והמניעים שלי לא השתנו".

    .

     

    רבקה שגיא / 34 נשואה ליאיר / אמא לבת 10, בן 9 ובת 4 / גרה בתקוע / מתכנתת מחשבים
    רבקה שגיא / 34 נשואה ליאיר / אמא לבת 10, בן 9 ובת 4 / גרה בתקוע / מתכנתת מחשבים

     

     

    לעשות מעשה נדיר

     

    "כפמיניסטית דתית־לאומית, הנושא הזה סיקרן אותי מאוד. בפורומים פמיניסטיים קראתי ביקורת על התהליך, בגלל ניצול נשים, ודווקא משום כך הייתה לי תחושה שזו הזדמנות לעשות מעשה נדיר של אמפתיה ולתת לאדם אחר משהו משמעותי. בעיניי זה כמו תרומת איברים. אני מתכננת לתרום כליה כדי להציל חיים, ומה היא תרומת איבר לעומת הפלא של הבאת חיים?

     

    "בקבוצה סגורה בפייסבוק מישהי כתבה פוסט על אחיה שהתחתן עם אישה מקסימה שיש לה בעיית פוריות מולדת וביקשה תגובות לנושא הפונדקאות. כתבתי שבעיניי זה תהליך מדהים ואילו יכולתי הייתי מתגייסת למענם. היא שאלה מה מונע ממני לעשות זאת ועניתי שאני נשואה, אז היא בישרה לי שהרב עמאר פתח את הסכר לנשים נשואות. ביקשתי את הסכמת האיש שלי, ואז התקשרתי לחברתי ופגשתי את גיסתה.

     

    "להיות בהיריון זה לא דבר של מה בכך, אבל זה פסיק זניח בהשוואה לאחריות של גידול ילד. גם בהיריון הפונדקאות סבלתי מבחילות וצרבות, אבל ראיתי בהן אתגר שעליי לעבור כדי לגשר על הפער בין מה שאני נותנת ומה שהם מקבלים. קיימנו פגישות של ארבעתנו, שני הזוגות, וגם המשפחות שלי ושל האיש שלי הוכנסו לתמונה. בתי הבכורה סיפרה בכיתה שאמא שלה בהיריון מאוד מיוחד. התלמידים שאלו, מה מיוחד בו, יש לה תאומים או שלישייה? ובתי ענתה בגאווה, 'אמא שלי פונדקאית'.

     

    "לא חששתי להיקשר לעובר כי יש סוגים שונים של היקשרות. אני רוצה שהמטפלת של ילדיי תיקשר אליהם, וזה לא אומר שהיא תהפוך לאמא שלהם. באותה המידה נקשרתי לעובר — העובדה שהענקתי לו בית חם ואוהב לא עוררה בי שום רצון לגדל אותו.

     

    לפני עשרה חודשים ילדתי להם בן. האיש שלי נכח בלידה מפני שהוא שותפי לחיים ונוכחותו הייתה חשובה לי. כיבדתי את בקשת האם להיות לצידי ובעלה עמד מאחורי הווילון. הם הזמינו את האיש שלי להיות המוהל בברית, וגם הוריו והוריי הוזמנו לטקס. כשביקשו ממני לדבר, הקדשתי לתינוק את השיר של לאה גולדברג, 'ערב מול הגלעד', שליווה אותי בהיריון ובלידה ובו נאמר 'ישוב טלה אל חיק האם, ישכב בדיר ויירדם, והכבשה תישק אותו והיא תקרא אותו בשם'.

     

    "אחרי הלידה פנו אליי נשים דתיות שהתעניינו בפונדקאות. לצערי, על פונדקאית מוטלת המגבלה של עד ארבע לידות, כך שעבור רוב הנשים הדתיות זה לא רלוונטי".

     

     

     

    ליאת חכמון / 36  נשואה / אמא לבן 13, בת 10 ובת 5 / גרה בתל־מונד / מלווה נכי צה"ל
    ליאת חכמון / 36 נשואה / אמא לבן 13, בת 10 ובת 5 / גרה בתל־מונד / מלווה נכי צה"ל

     

     

    כמו כתר על ראשי

     

    "חברת ילדות שלי הייתה פונדקאית ואחרי לידת בתי הצעירה, אמרתי שגם אני רוצה לעשות את זה. אבל בעלי התנגד, הוא פחד שמשהו עלול לקרות לי, והחוק מחייב את הסכמתו. במשך שנתיים בכיתי לו בלילות. אמרתי, 'כשאעלה לשמיים והמלאך ישאל מה עשיתי בחיי, אענה לו שעזרתי לזוג להביא חיים לעולם'. בשלב מסוים אפילו איימתי, 'אני אעשה את זה איתך או בלעדיך'. ההתנגדות שלו עוררה בי רגשות פמיניסטיים שבכלל לא הייתי מודעת לקיומם. למה שהוא יהיה זה שיחליט על הגוף שלי? אחרי שנתיים הוא השתכנע.

     

    "חיפשתי בני זוג שלא ייכנסו לי יותר מדי לחיים הפרטיים. שלא ידרשו ממני לאכול דברים מסוימים, שלא יאסרו עליי להרים את הילדים שלי, שלא ירגישו שהם קנו אותי. רציתי שנרגיש שאנחנו עושים את זה ביחד, יד ביד. כבר בפגישה הראשונה נוצר קליק נעים ביני לבינם. הרגשתי שזה חיבור משמיים. החזירו לי שלושה עוברים ורציתי מאוד ששניים ייקלטו, למענם. התרגשתי כשהאמא אמרה לי, 'תחשבי על עצמך, היריון תאומים יהיה לך קשה'. עניתי לה ששניים זה ברכה ושאם יהיו תאומים לא אסכים לדילול. אי־אפשר להכריח אותי.

     

    "הקשר בינינו הושתת על כבוד והבנה למען מטרה משותפת. הם נתנו לי להשמיע את קולי. לא התלהבתי לעבור בדיקת מי שפיר, אבל הם הסבירו לי שלאישה יש ביציות מבוגרות ושהם נורא פוחדים ממומים, אז הסכמתי. הילדים שלי קיבלו את זה הכי יפה שבעולם. חששתי שהבת הקטנה תפתח ציפיות אז שיננתי באוזניה, 'את יודעת שזה לא התינוק שלנו, שאני רק שומרת עליו'.

     

    את שלושת האוצרות שלי הבאתי לעולם בלידה טבעית ללא אפידורל, כי אני מאמינה שהצירים מחברים בין האם לתינוק. הפעם לא רציתי שום חיבור ולפני שנה ילדתי להם בן בניתוח קיסרי. היום אני מקבלת מהם עדכונים ותמונות. הפונדקאות הפכה אותי לאישה פמיניסטית ומשוחררת וגרמה לי להאמין בעצמי יותר מאי פעם. אני נושאת את הפונדקאות כמו כתר על ראשי, וכשבא לי להתבלט אני מספרת עליה. זה קלף מנצח".

     

    פונדקאות בישראל: מה אומר החוק

     

    על פי חוק הפונדקאות שנחקק בישראל ב־1996, גבר ואישה שהם בני זוג רשאים למצוא פונדקאית (אם נושאת) בעצמם או באמצעות חברת תיווך, ולהיקשר איתה בהסכם פונדקאות. ההסכם מובא בפני הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים שבודקת את התאמת הצדדים להליך.

     

    לפי החוק, הזרע שישמש להפריה חוץ־גופית הוא של האב המיועד והביצית אינה של הפונדקאית. גיל המועמדת לפונדקאות צריך להיות בין22 ל־38 בעת הגשת המסמכים, היא לא יכולה להיות קרובת משפחה של אחד ההורים המיועדים, וחייבת להיות בת דתה של האם המיועדת. עליה להיות אם בעצמה, ובלבד שעברה שנה לפחות מהלידה האחרונה שלה (שנה וחצי במקרה של ניתוח קיסרי). לא תאושר פונדקאית שילדה ארבע פעמים ויותר, שעברה שתי לידות בקיסרי, או שילדה לפני שבוע 35.

     

    באוקטובר 2014 אישרה הכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק של שרת הבריאות דאז, יעל גרמן, שהגביל את התשלום המרבי לפונדקאית בישראל ל־160 אלף שקלים פטורים ממס, אולם כחודשיים לאחר מכן פוזרה הכנסת והחוק נשכח. נכון להיום, הסכום המשולם לפונדקאית אינו מוגבל בחוק. עלות ההליך בישראל עומדת ברוב המקרים על כ־250 אלף שקל, מהם כ־160 עד 180 אלף לפונדקאית, ועוד כ־50 אלף למרכז התיווך. עבור תוספות שונות נקבע בדרך כלל תשלום נוסף: על נשיאת עובר נוסף נהוג לשלם כ־15 אלף שקל, על קיסרי 5,000. כ־40 אלף שקל נוספים מוקצים להוצאות שונות, בהן בדיקות היריון, תוספי תזונה ועוד. ועדת האישורים רשאית לאשר תנאים בהסכם בנוגע לתשלומים חודשיים לפונדקאית לכיסוי הוצאות הכרוכות בביצוע ההסכם עצמו, לרבות הוצאות עבור ייעוץ משפטי ודמי ביטוח, וכן לפיצוי על ביטול זמן, סבל, אובדן הכנסה ועוד.

     

    לפני חודשיים פירסם משרד הבריאות תזכיר חוק חדש, שלפיו יותר גם לנשים ללא בן זוג, הסובלות מבעיה רפואית המונעת מהן להרות, לפנות לפונדקאות, אך הן יוכלו לעשות זאת רק עם ביצית שלהן, "כדי לשמור על העיקרון של קשר גנטי בין אחד ההורים המיועדים לפחות לבין הילד". התזכיר אינו מתיר פונדקאות להומואים.

    בין 1996 ל־2014 הוגשו 1,042 בקשות לפונדקאות בישראל. עד 2014 כולל, נולדו בפונדקאות 516 ילדים, בהם שתי שלישיות ו־103 זוגות תאומים.

     

    אקט של אחווה נשית

     

    תשע הנשים המתראיינות בכתבה זו, ועוד רבות אחרות, ישתתפו בכנס הפונדקאות והפריון הבינלאומי החמישי שיתקיים בתל אביב (2-3 במארס 2017), במטרה לספק מידע עדכני ורחב לזוגות וליחידים המעוניינים להסתייע בפונדקאות. הנושא המרכזי בכנס הנוכחי יהיה "הטובות לפונדקאות", כדי לעודד נשים לבחור בפונדקאות כדוגמה לאקט של אחווה נשית, ערבות הדדית, הגשמה והעצמה, ולא רק הקרבה. את הכנס מארגן רן פול־דיין, ישראלי לשעבר, אב לתאומים בני 16 שנולדו מפונדקאות, מייסד הארגון האמריקאי "מן הבינג בייביז" (MHB).

     

    עוד פרטים על הכנס תמצאו כאן: http://kenespundekaut.com

     

     


    פרסום ראשון: 21.12.16 , 13:58