לא מר לו
הסלולרי של אליעד נחום מצלצל בדיוק כשהוא מספר על הדואט החדש שלו עם שמעון בוסקילה. על הקו לא אחר מאשר בוסקילה. "אחי, בדיוק דיברתי עליך, אני נשבע לך, ואמרתי כמה שאני אוהב אותך ושאתה אחד החברים הכי טובים שלי בעולם", אומר לו נחום וחיוך גדול על פניו.
איך הפכת לחבר הכי טוב של בוסקילה? יש ביניכם פער של 25 שנים.
"למה זה מפתיע אותך אם החבר הכי טוב שלי בגיל שש היה צביקה הדר?! מהרגע שהתחלתי לשחק ב'שמש', הייתי בסביבת אנשים מבוגרים ממני בהרבה, והם דיברו איתי כאילו הייתי מבוגר. מצחיק להגיד את זה בגילי, אבל כשאני יושב עם אנשים כמו ריטה או שמעון והם אומרים לי שהם כבר יותר מעשרים שנה במקצוע, אני אומר להם, 'אבל גם אני יותר מעשרים שנה במקצוע'".
צפו בדואט של אליעד נחום ושמעון בוסקילה "צריך לנשום"
נחום, עוד מעט בן 27, הוא כבר מזמן לא בר, הילד המתוק מהסדרה "שמש", שהקשיב לצרות של צביקה הדר ושתה מיץ פטל, אלא זמר מפורסם עם להיטים שחורכים את הרדיו כמו "מתוק שמרלי" ו"מיאמי", אבל לא משנה כמה זמן עבר מאז, וכמה שירים שלו יכבשו את הפלייליסט, אין יום שלא יזכירו לו ברחוב את הילד החוכמולוג ההוא. כמו ההיא בבית הקפה ששאלה רגע אחרי שהלך, "זה הילד מ'שמש', נכון?"
"היה לנו רייטינג מפלצתי, אבל התקופה אז הייתה שונה בדבר אחד. לא היה אז אייפונים וסלפים ולא עצרו אותי ברחוב כל סנטימטר להצטלם. היו אומרים לי, 'חולים עליך', והייתי אומר, 'אחלה, תודה', וזהו. היום אתה הולך יותר לאט כי כולם רוצים לעשות איתך סלפי".
הזקן שגידלת הוא כדי שלא יזהו אותך, או כדי שתיראה קצת יותר מבוגר?
"גידלתי מעצלות, למרות שאיתו אני נראה כמו מחבל מפגע", הוא צוחק. "בדרך כלל אני הולך עם זיפים. כשאני מגולח למשעי, אני נראה כמו קיווי".
לא מעט ילדי פלא הלכו לאיבוד כשהתבגרו. לא פחדת שזה יקרה גם לך?
"במקצוע הזה אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה. יש כאלה שנעלמו, אבל יש גם הרבה ילדי פלא שהמשיכו להצליח כשהתבגרו. אני לא יודע אם יש ילדי פלא שעברו תחום כמוני, ממשחק למוזיקה. קשה לעבור מתחום לתחום כמבוגר, בטח כילד".
לא מדגדג לך לחזור לשחק?
"שיחקתי פה ושם. בסדרה 'נויורק' הייתי בן של מאפיונר. זה נורא מנוגד למי שאני, ולכן אהבתי את זה. במציאות אני נורא ביישן ולא מדבר יותר מדי, אבל על הבמה אני הבוס ואני מרשה לעצמי לעשות דברים שאין לי אומץ לעשות מחוץ לבמה. אני לא אקום במסיבה וארקוד בטירוף כששמים מוזיקה, ועל הבמה אני קופץ, רוקד וזורק דברים. אני גם לא יוצא למועדונים. קשוח לי שם. אני מעדיף לשבת בבר עם כוס בירה, או לרדת לים של בת־ים ולשחק כדורגל חופים".
הצניעות היא שם המשחק אצל נחום. כשגילה אלמגור נכנסת במקרה לבית הקפה, הוא אומר לי, "הנה אגדה אמיתית נכנסת", ניגש אליה ומציג את עצמו. כשאלמגור מחייכת, גם הוא מחייך. עד היום הוא גר בבת־ים, שם נולד, קרוב לבית של ההורים, ואין לו גם שום כוונה לעזוב אותה בקרוב. "אני לא איזה בחור תל־אביבי", הוא אומר. "אני אוהב לשבת בערב עם חברים, לרדת למכולת להגיד שלום, ולאכול צהריים אצל אמא שלי. אלה הבילויים שלי. תל־אביב לא מסקרנת אותי".
האליל הראשון של נחום היה מייקל ג'קסון. "יש לי סוג של מקדש לכבודו בחדר העבודה בבית של ההורים — עם פוסטרים, תמונות וכתבי־עת שגזרתי", הוא מספר. "כתבתי אפילו את שמות העיתונאים שכתבו עליו דברים לא יפים כדי שכשאני אגדל, אתנקם בהם. אני מקווה שאתה לא מופיע ברשימה הזאת".
מת על יובל דיין
אליעד היום הוא אחד השמות הכי חמים במוזיקה בארץ. בשנה שעברה זכה בתארים פריצת השנה ושיר השנה במצעד של גלגלצ, והשנה כאיש השנה. שניים מהשירים שלו, "מיאמי" ו"רוחות", נכללים ברשימת עשרים השירים המושמעים ביותר בכל תחנות הרדיו בארץ ב־2016. רשימה שיש בה רוב כמעט מוחלט ליוצרים המזרחים, וזמרת אחת בלבד — דיקלה.
המוזיקה המזרחית ניצחה, ובגדול. איך אתה עם זה?
"זאת מוזיקה שאנשים אוהבים, שבאה להם טוב באוזן. אני לא מתעסק בניצחונות של מוזיקה כזאת או אחרת, אלא בשיתופי פעולה ובלגשר. למה רציתי לעשות שיר עם שמעון בוסקילה? כי הוא מייצג את כל מה שטוב במוזיקה. הוא זמר מצוין שמגשר בין סגנונות שונים, וזה גם מה שאני אוהב לעשות. מצד אחד אני מזרחי, ומצד שני אני אוהב גם מוזיקה אמריקאית, בלוז ורוקנרול.
"כשהייתי חוזר לשכונה מבית הספר, הייתי שומע זוהר ארגוב ושירי דיכאון כבדים, כשאבא שלי שומע בבית לד זפלין, פינק פלויד והחברים של נטשה. הערבוב הזה עזר לי להיות מה שאני היום מבחינה מוזיקלית. אני לא חושב שיש הרבה אנשים שגדלו על כל כך הרבה דברים שונים בו־זמנית".
מה אתה אומר על המיעוט המשווע של הזמרות ברשימת ההשמעות?
"אני מסתכל על התמונה הכוללת ורואה הרבה זמרות מצליחות בשנים האחרונות. אחת האהובות עליי היא יובל דיין, זמרת מדהימה, גם עדן בן־זקן מצליחה מאוד".
הפרסום לא עולה לנחום לראש, גם בגלל הקריירה הארוכה שלו. "יכול להיות שאם הייתי מתפרסם בפעם הראשונה בגיל 23, ללא שום הכנה מוקדמת או עבר, הייתי מדבר איתך היום בצורה אחרת, אולי יותר שחצנית, ואולי גר פה, בתל־אביב, לא בבת־ים. לקבל את כל התהילה הזאת במכה, זה יכול לפעמים לחרפן.
"אני לא יודע מה זה לא להצטלם עם אנשים ברחוב. אני נורא רגיל לזה. לא עלה לי השתן לראש כי כאילו נולדתי עם זה. אני לא מכיר שום דבר אחר. באותה מידה אני גם מסתדר עם טוקבקים רעים. לא נפגע מהם. אם רק אוהבים אותך, סימן שמשהו לא בסדר בך. כשהתחלתי, כולם חשבו שאני גימיק חולף, שזה ההוא מ'שמש', ואני שמח שהוכחתי להם שלא".
ב"מתוק כשמרלי" אתה מזכיר הרבה שמות של זמרים ויוצרים, כמו גידי גוב ודודו טסה. מישהו התלונן?
(צוחק) "לא. נפגשתי עם כולם, עם גידי, דודו טסה, אברהם טל וסמדר שיר. עשיתי אפילו פרסומת עם כרמל, הבת של סמדר. כולם הבינו את ההומור".
אליעד מבקש מהמלצרית אמריקנו חזק. "הלכתי לישון אתמול ב־4 בבוקר אחרי הופעה", הוא מסביר. "מחסור בקפה זה כמו גיטרה ללא מיתרים", הוא אומר ואז מוסיף: "יצאה לי שורה של שלמה ארצי", תוך כדי חיקוי אחד לאחד של הבוס של המוזיקה בארץ. "אגב, הוא כתב בטור שלו ב'ידיעות אחרונות' שהוא אוהב לעשות אהבה עם הגיטרה לצלילי המוזיקה שלי. הוא גם בחר ב'מיאמי' כאחד השירים האהובים עליו השנה. מדהים אותי כל פעם מחדש שהוא אוהב אותי, שהוא בכלל מכיר אותי".
אין לי אהבה
טוב, בנות, כרגע אין לו זוגיות. לפני כשנה נפרד מחברתו אחרי ארבע שנות זוגיות. חברה אחרת, אלמונית הרבה פחות, הייתה חגית יאסו, זוכת "כוכב נולד", אותה פגש בלהקה הצבאית. "היינו חמש שנים ביחד. חגית זמרת נפלאה. אבל בשנים איתה נתקלתי כל הזמן בגזענות. אני חושב שאנחנו מדינה של גזענים. כשהייתי הולך איתה ברחוב לפני שהיא זכתה ב'כוכב נולד' היו מסתכלים עלינו בעין עקומה ובאף עקום. היו הערות ומבטים. כשהיא התפרסמה, פתאום היא כבר לא הייתה אתיופית, אלא הזוכה ב'כוכב נולד'. פה נפל לי איזשהו אסימון, ואמרתי, 'איזה גזענים מגעילים'.
"זה מצחיק. אנשים קמים בבוקר, הולכים לים, מטגנים את עצמם עד השחמה או השחרה, הופכים את צבע העור שלהם כדי להיות שחורים, ואז הם שופטים מישהו אחר. אני לא מבין את ההיגיון".
מחר יפתח אליעד שבוע הופעות במועדוני זאפה ברחבי הארץ, חלקן בצהריים וחלקן בערב. "לא השתתפתי בפסטיגל אף פעם", הוא אומר, "אז החלטתי לעשות לעצמי פסטיבל משלי. זה מלחיץ, תחשוב מה זה לפתוח קופות כל יום, יום אחרי יום. אבל אני מאמין בעצמי".
חשבת פעם על קריירה בחו"ל? המוזיקה שלך מאוד מתאימה לאוזן אמריקאית.
"לא, כי זה אומר לעבור לשם. ברגע שארגיש שנכון לי לעבוד גם בעברית וגם באנגלית, אני אעשה את זה. אבל לא כרגע. אני יותר מדי מרגיש שייך לכאן". •
אליעד נחום יופיע מחר, 14:00, בזאפה תל־אביב, ובמוצ"ש, 22:00, בזאפה הרצליה
