שטיינמץ ואני

"סתם מלכלכים על בני שטיינמץ בלי לדעת. הייתי רוצה שתדעו הכל מאל"ף עד ת"ו. כל הפרשה היא השמצות. הכל שטויות, אבל כרגע אני לא יכול להגיב. אני יודע איך הוא קיבל את זיכיון הכרייה בגינאה. שאיפה שהם השקיעו 200 מיליון דולר, אתה לא היית משקיע 10. כששטיינמץ אמר לי בוא תשקיע, אמרתי לו תשקיע לבד, אני לא משקיע בחור הזה אפילו 5 דולר. זה טירוף".

צילום : ידיעות אחרונות

הדובר הוא מיכאל נוי, איש צללים שמחלק את זמנו בין ישראל לווילה מפוארת בניס, צרפת, ומתגאה שעסקיו התפרסו עם השנים על מדינות בארבע יבשות, בהן ארה"ב, אנגליה, בלגיה, רוסיה, סין, הודו, אוגנדה, קניה וקונגו. גם בגינאה היו לו עסקים, ושם חבר לאיש העסקים שטיינמץ. ביום שני שטיינמץ נעצר. החשד: BSGR (בני שטיינמץ גרופ ריסורסז) שבבעלותו שיחדה פקידי ממשל בכירים תמורת זיכיונות לכריית ברזל, שהניבו לחברה רווח של מאות מיליוני דולרים. לדברי המשטרה, שטיינמץ וישראלים שגרים לרוב בחו"ל שילמו שוחד בעשרות מיליונים לבכירים בגינאה לקידום ענייניהם העסקיים. בשלב זה לא ידוע אם נוי עצמו הוא אחד מהישראלים האלה, אבל גרסתו, שנחשפת כאן, ודאי תעניין את החוקרים.

"לישראלים יש ביצים"

מיהו בעצם נוי? איך נוצרה היכרותו עם המיליארדר הישראלי? ואיך התגלגלה לחשד לשוחד? "נולדתי בארץ וחייתי בארץ", הוא אמר ב־2013 ל"ידיעות אחרונות". "למדתי באקדמיה למוזיקה בירושלים, ושירתתי בסיירת שקד תחת פואד ז"ל. אחרי השחרור עבדתי באל על כסגן מנהל תחנה בפריז ומנהל התחנה בבלגיה. כשסיימתי שם, פרשתי לעסקים פרטיים. ניסיתי קצת עסקים בארץ, אבל נכוויתי. גרתי בבלגיה, עברתי לרוסיה, ואז לסין ולצרפת, וככה התגלגלתי לאפריקה".

"ב־1991 הייתי מאנשי העסקים היחידים שהעזו להגיע לרוסיה. ישבתי על הגבול עם סין, וכשהגעתי לשם, ראיתי שהיחידים שעשו שם עסקים זה ישראלים. יודע למה? כי לישראלים יש ביצים. ככה גם החבר'ה של BSGR הגיעו לכל מיני מקומות. אנשים לא קיבלו מתנות ולא ירושות. הם עבדו קשה במקומות שאף בן אדם נורמלי לא היה נוסע אליהם".

מה בדיוק עשית באפריקה?

"שם כבר לא הייתי לבד. הייתה לי חברה עם אברהם לב־רן, שגם עבד בתחנות אל על, ואזרח צרפתי בשם פרדריק סילינס. עסקנו במכירת תרופות. קנינו באירופה תרופות לאפריקה למלריה, איידס. מכרנו תרופות באוגנדה, קניה, קונגו, וגם בגינאה, אף שהייתה שוק קטן".

הנשיא לשעבר לנסנה קונטה ואשתו ממדי טורה, על רקע המכרה בגינאה. זיכיונות שהניבו רווח של מאות מיליוני דולרים

כאן כבר יש הבדלי גרסאות בין נוי לשלטונות בגינאה. אלה טענו, בבוררות מול BSGR, כי החברה של נוי לא עסקה בתרופות, אלא בשוק האפור של הסחורות. נטען כי "נוי ושותפיו קנו סחורה בארה"ב במחירים זולים, תוך הצגת מצג שווא כאילו היא מיועדת לאפריקה. היא נמכרה במחירים גבוהים יותר באירופה או בארה"ב, וכך הם הרוויחו".

אם נוי ושותפיו עסקו בתרופות ואם במסחר בשוק האפור, על עובדה אחת יש הסכמה בין המעורבים: לנוי ושותפיו היו עסקים בגינאה, והם שהציעו ל־BSGR להיכנס לעסקים במדינה. "הכרנו את אבא של רועי אורון, המנכ"ל הקודם של BSGR, מעבודה שעשינו בדרום־אפריקה והצענו לו להיכנס לעסקים בגינאה", טוען נוי, ושטיינמץ מאשר זאת. בתצהיר שהגיש בהליך הבוררות טען: "נוי ושותפיו הציגו לנו את האפשרויות בגינאה".

שטיינמץ השתמש בביטוי כללי, וטען שאחרי "הצגת האפשרויות בגינאה", נוי ושותפיו "עזרו לנו לבסס את פעילותנו בשטח"; הממשל טוען מנגד: "בכירים ביותר בקבוצה של שטיינמץ אמרו לסילינס ששאיפתם בגינאה היא 'להוריד את הירח'. כדי לקדם את מאמציו, סילינס החל לתת מתנות לבכירים בגינאה".

לפי הממשל, כדי שהקבוצה של שטיינמץ תקבל את הזיכיון, מדובר בין היתר במכוניות משובצות יהלומים, שעון יד באלפי דולרים, ומיטה שעליה מפוזרים מיליון דולר במזומן. לגרסת BSGR לא היו דברים מעולם, והכל ניסיונות השמצה של בעלי אינטרס. גם נוי, כמובן, תומך בגרסה הזאת: "הייתי שם מהיום הראשון, ו־BSGR לא שילמו אגורה. הם בכלל לא רצו את העסק הזה בהתחלה. אני לא אומר שכפיתי אותו עליהם, אבל די דחפתי אותם לקחת אותו, ועל ההסכם (מול הגינאים) הם לא שילמו אגורה".

היה שוחד או לא, בזה יכריעו הרשויות (לא רק בישראל, אלא גם בארה"ב, שווייץ וגינאה). על עובדה נוספת אין ויכוח: נוי, לב־רן וסילינס קיבלו מ־BSGR כבר ב־2006 כ־18% בחברה ששלטה בזכויות הכרייה בגינאה. אחרי שנתיים, BSGR קנתה מהם את המניות בחזרה, תמורת 22 מיליון דולר.

למה הגיע להם רווח כזה? תלוי את מי שואלים. לפי הגינאים, פנטלר, חברה שהקימו השלושה, הייתה צינור שוחד לבכירים בגינאה: היא הייתה אמורה לקבל 19.5 מיליון דולר מ־BSGR לפי אבני דרך, והכסף היה אמור להיות מועבר לבכירים בגינאה כ"דמי ייעוץ".

נוי ושטיינמץ מכחישים: "לא שולמה אגורה לאף פקיד בגינאה", התעקש נוי. שטיינמץ הרחיב בתצהיר: "בתמורה לכך שנוי, לב־רן וסילינס הציגו לנו את האפשרויות בגינאה ועזרו לנו להתחיל שם פעילות, נתנו להם מניות חינם. ב־BSGR היה נפוץ שנותנים תמורה כזו לאדם או ארגון שהציגו הזדמנויות. שנים הם היו שותפים שקטים. הבעיות התחילו להתעורר, כי נוי וחבריו חשבו שאינם צריכים לתרום כלום לפרויקטים בגינאה. חשבנו שזה לא הוגן שיהיו להם מניות בפרויקטים, ואנחנו נהיה היחידים שנממן אותם. נכנסנו למו"מ, והתברר שאין להם מספיק כסף לשלם. ב־2008 נפגשתי עם נוי. גם לב־רן היה מעורב בחלק מהמו"מ, ובסוף הסכמנו שנשלם להם 22 מיליון דולר (עבור הוצאת נוי ושותפיו מהשותפות, צ"ש). סיכמנו שאם הרווח מהפרויקט יהיה מיליארד דולר, הם יקבלו עוד 8 מיליון, וסך הכל 30 מיליון דולר. חשבנו שזו עסקה הוגנת, גם עבורנו וגם עבורם".

ממדי טורה מאיימת

ב־2008 היה אמור להסתיים הקשר בין נוי ושטיינמץ, אלא שאז החלו "יועצים" שונים, שהיו אמורים, לטענתם, לקבל כספים מפנטלר, לכתוב ל־BSGR, ולאיים שאם לא יקבלו את הכסף, יוציאו החוצה את הכביסה המלוכלכת. בלטה ביניהם ממדי טורה, אשתו הרביעית של נשיא גינאה לשעבר, שטענה שחייבים לה מיליוני דולרים. ביולי 2010 העביר לב־רן לחשבונה בפלורידה כ־150 אלף דולר, ובאוגוסט עוד כ־100 אלף דולר. יש לטורה גם צ'קים שרשם סילינס. שוחד, דמי שתיקה – או תשלום על עסקים שלא קשורים למכרות בגינאה, כפי שטוענים בסביבתו של נוי?

לפי חלק מהגרסאות, כשטורה טענה לחובות של BSGR, הוזעק נוי להרגעת העניינים. "עשינו מו"מ כדי לעזור BSGR לצאת מהפלונטר", אמר. "היו כמה מקרים שגב' טורה פנתה ל־BSGR וביקשה עמלות. היא לא היחידה. לפחות 10 טוענים שהם הביאו את העסקה ומגיע להם כסף. ככה זה, כשאתה מגיע לאפריקה, לא משנה באיזו מדינה, אומרים לך שמחכים לך 10 אנשים, ואתה לא מבין כי לא קבעת עם אף אחד, וכולם אומרים 'אנחנו רוצים להיות שותפים שלך'. אחד מוכר לך יער, ושני מכרה שלא שייך לו. זה לא כי הם רמאים. ככה זה עובד".

שטיינמץ אישר שטורה פנתה בדרישות, אך לא ששלח את נוי לפתור את העניינים. לפי התצהיר, הוא אכן היה מודע לעניין: "אחרי פניית ה'סחיטה' של טורה, אף אחד מאיתנו לא התכוון לפנות אליה. אם היו איזשהם יחסים איתה, הם היו של פנטלר. פנטלר הבינו שבעיה שהייתה לגמרי שלהם עומדת להשפיע על עסקי BSGR. נוי אמר לי שהם ימצאו דרך לשכנע אותה להגיד את האמת".

באפריל 2013 הגיע סילינס אל טורה בפלורידה. היא אמרה, "הם עומדים לזמן אותי להופיע בפני חבר מושבעים גדול. ייאלצו אותי להעביר את כל המסמכים", והוא צעק: "את חייבת להגיד להם שאין שום מסמכים, ולהשמיד אותם דחוף". בהקלטה אחרת מציין סילינס את שטיינמץ במפורש: "הלכתי במיוחד כדי לראות את שטיינמץ ולדבר איתו על זה. אמרתי לו גם בשבוע שעבר, 'טורה אף פעם לא תבגוד בך, אף פעם לא תיתן את המסמכים'. הוא אמר, 'זה בסדר, אבל אני רוצה שתלך ותראה, אני רוצה שתשמיד את כל המסמכים האלה'". לטענת התביעה האמריקאית, בין שטיינמץ וסילינס היו "קשרים הדוקים" (שטיינמץ בתצהיר: "פגשתי את סילינס פעמים ספורות. אין לי מושג מדוע הוא השתמש בשם שלי. אנשים שונים משתמשים בשמי בלי שנתתי להם רשות לכך").

סילינס לא ידע שטורה שיתפה פעולה עם ה־FBI, ושהשיחות מוקלטות. בסמוך למעצרו שהו בארה"ב גם לב־רן ונוי, אך נעלמו מהמדינה בקרוז. בשיחות עם נוי נשמע סילינס מדווח על המו"מ לקבלת המסמכים. נוי אומר בהקלטות שלדעתו טורה צריכה לעזוב את ארה"ב.

"אני לא יכול להתייחס לתוכן ההקלטות כי הוא בחקירה", אמר נוי ב־2013, "אבל רבים מהציטוטים שם לא נכונים. יש שם תמלולים של שפה חצי אפריקאית וחצי צרפתית. מדובר במסמכים מזויפים. אני בטוח שסילינס חף מפשע". ב־2014 הודה סילינס בשיבוש הליכי משפט ונידון לשנתיים מאסר. באוקטובר אשתקד הוא הוגלה מארה"ב לצרפת.

נוי טען: "ההרגשה היא שמישהו פה במלחמת חורמה על בני ועל BSGR, ובדרך דורסים אנשים לחינם, וכשהכל יתברר, כולם יבינו שהייתה פה טעות". אולי הוא צודק. מה שבטוח הוא שיש כמה שוטרים שישמחו להחליף איתו כמה מילים על הפרשה.

מיכאל נוי לא מסר תגובה עד סגירת הגיליון. BSGR מסרה: "החקירה היא גלגול של פרשה המתנהלת שנים. פתחנו בוררות נגד גינאה בשל קנוניה שרקח הנשיא הנוכחי כדי להפקיע את נכסינו. ריו טינטו, נגדה יש הליכים בבריטניה, ארה"ב ואוסטרליה, הודתה בתשלום 10.5 מיליון דולר לחבר ילדות של אותו נשיא גיניאה. לקנוניה הייתה שותפה גם קרן ההשקעות אוח־זיף שהודתה אף היא בהליך בארה"ב ששילמה שוחד למקורבי הנשיא. כוחות בינלאומיים מנהלים נגדנו מסע השמצה, אבל הראיות יוכיחו את עמדתנו".