"אחרי שהמסעדה שלי קיבלה את כוכב מישלן השני הכרזתי שאני חולם על כוכב שלישי - ילד"

השף מושיק רוט (45) לא מסתיר את הלחלוחית שעולה בעיניו. הוא מניח את כף ידו העבה על הבטן הפצפונת בת חמשת החודשים של ארוסתו, שירן בן־שושן (31), ומודה שלפעמים עליו לצבוט את עצמו כדי להאמין שזה אמיתי. לא משאלת לב ולא הזיה.

"ברור שרציתי להיות אבא", הוא אומר, "והרצון הזה גבר כשהיה לי חלק בגידול ילדיה ונכדיה של אשתי לשעבר. אחרי שהמסעדה שלי קיבלה את כוכב מישלן השני הכרזתי שאני חולם על כוכב שלישי – ילד".

ועכשיו הכוכב השלישי בדרך.

"לא, את הכוכב השלישי כבר קיבלתי", הוא מלטף את שיערה המטופח של בן־שושן. "היא הכוכב השלישי. התינוקת, אם ירצה השם, תהיה הכוכב הרביעי".

צילום: רונן פדידה

"מושיק רוצה שישה ילדים", היא מגלה והוא ממהר לדפוק על השולחן נגד עין הרע. "אל תגידי כמה. אני רוצה הרבה. משפחה גדולה ושמחה".

"אני איתך", היא מתרפקת עליו.

"התאהבתי בה כמו בן 16", הוא מחייך. "זה קרה לפני חצי שנה, ב־27 באפריל בנמל התעופה סכיפהול בהולנד. בפעם הראשונה שראיתי את שירני הפרידה בינינו זכוכית מזוינת בעובי 30 סנטימטר. היא עמדה בצד אחד וחיכתה למזוודה ואני עמדתי בצד של מקבלי הפנים. אני לא שמעתי אותה והיא לא שמעה אותי, גם בגלל הזכוכית וגם בגלל הרעש מסביב. אבל ראיתי את האור שיש לה בעיניים וידעתי שהיא תהיה אשתי".

רוט, גבוה ורחב, 160 ק"ג, וכרסו הולכת לפניו. בן־שושן מיניאטורית ורזה. כשהוא מדבר הקירות רועדים ואילו לה יש קול חרישי, כמעט בלתי־נשמע. אבל חוץ מאהבה ומהיריון הם חולקים תשוקה לאוכל משובח.

צילום: רונן פדידה

"אני קצת מבשלת", היא מהססת. "בקטנה".

"היא יותר מדי צנועה!" הוא מתפרץ. "היא מקצוענית. אם שירני תלך ל'מאסטר שף' אני חותם לך שהיא תיקח את המקום הראשון. היא מכניסה את הלב הטוב שלה לכל סיר ומחבת".

"אל תגזים", היא מסמיקה.

"אני מגזים?" הוא מתחזה לנעלב, וכשארוסתו נוטשת את השולחן לשתי דקות הוא הופך לגוש של עצבים. "אני לא יכול בלעדיה", הוא ממלמל, ומחסל את פלחי התפוחים שבצלוחית בשני ביסים. "רק עכשיו, כשאני בדרך להיות אבא, אני מתחיל להבין כמה אמא שלי רצתה לראות ממני נכד. עצוב לי שהיא לא זכתה".

רוט, פרזנטור קולינרי לדנונה של שטראוס, הישראלי היחיד שיכול לנופף בשני כוכבי מישלן, נולד בחיפה וגדל ביבנה, שם עדיין גרים אביו חיים ואחותו אילנית, הצעירה ממנו בשנה. בגיל שבע הוא התחיל לעזור לאמו במטבח ("לא חשבתי שזה יהיה המקצוע או הקריירה שלי, פשוט אהבתי לאכול") ואחרי שירותו הצבאי בחיל האוויר ירד לאילת ועבד בבית מלון. שם הכיר את אלס, תיירת מהולנד, שהייתה אז גרושה ואם לשניים.

"התאהבתי", הוא מפטיר, "ולא חשבתי על מה שיהיה בעתיד. בגיל 23 התאהבתי באישה בת 43, נסעתי אחריה לאמסטרדם והתחתנו בנישואים אזרחיים בגלל שהיא לא יהודייה. התחלתי למלצר ואחר כך ניהלתי מסעדות פשוטות של ישראלים, פיצריות וכאלה".

"זה מה שיפה במושיק", מעירה הארוסה מעל בקבוק סודה, "הוא לגמרי אוטודידקט".

"נכון", הוא מאשר. "אם לא הייתי מתאהב באלס יכול להיות שהייתי מתגלגל למקצוע אחר, אבל אשתי ואני הסתובבנו המון בעולם והתאהבנו בקולינריה מישלנית".

כיוונתם גבוה.

"זה לא היה עניין של לכוון. רציתי לבשל את מה שאני אוהב לאכול. עד היום זה ככה. אני לא אבשל לאחרים את מה שלא בא לי להכניס לפה. פתחנו את המסעדה הראשונה שלנו באמצע שום מקום, אלס הייתה אחראית על הפרונט, מתפריט היין ועד לאדמיניסטרציה, ופתאום בגיל 29 נפל עליי כוכב מישלן הראשון".

מה פירוש נפל עליך?

"נפל, בגלל שאני לא בנאדם קונבציונלי במובן הרגשי. כשכולם שמחו וחגגו עם הכוכב, הרגשתי שמשהו לא שלם בי, שיש לי איזה סדק בלב. אחר כך הגיע הכוכב השני וכולם חגגו ושמחו, ורק אני הרגשתי שהסדק בלב הפך לחור שממשיך להתרחב. חשבתי כמה חבל שהכוכבים באים אליי בהולנד ולא בישראל, חשבתי כמה חבל שאני משקיע את כל הנשמה בעבודה, גם על חשבון חיי משפחה, אבל מה יכולתי לעשות? ככל שגדלתי וריפדתי את עצמי ביותר הישגים, החור השתלט לי על כל הלב".

יכולת להגיד סטופ.

"אולי יכולתי, אבל כשאתה בונה לך מסגרת חיים מסוימת אתה משתעבד לה ודבר גורר דבר. כשהייתי בן 35 אלס הייתה בת 55, אז השאלה של ילד משותף אפילו לא עמדה על הפרק מפני שהיה ברור שזה בלתי אפשרי. בינתיים הילדים שלה – מנון (כיום בת 40) ונילס (36) – גדלו ועזבו את הבית שלנו, ולמרות שלא ראיתי את עצמי כאבא שלהם הרגשתי שהבית מתרוקן. ליטפתי את החור שבלב, כדי שלא יכאיב לי יותר מדי, והמשכתי להשקיע בעבודה. הכרתי את מי שהפך לשותף העסקי שלי, אלס ואני סגרנו את המסעדה הקטנה באמצע שום מקום ופתחנו מסעדה באמסטרדם".

לבייבי החדש נבחר השם "סאמהוד פלייסס" ועליה גאוותו. "להגיד שהיא מקום נהדר זה אנדרסטייטמנט", קובע רוט. "בחרנו לוקיישן מעולה, מרחק של כמה דקות הליכה מהתחנה המרכזית של אמסטרדם, עיצבנו אותה יפה, עם מטבח שקוף כדי שהסועדים יוכלו לראות מה אני עושה, ואז נפלה עליי עוד הפתעה. בתוך שלושה חודשים חזרו אליי שני הכוכבים של מישלן. זה הישג גדול מאוד, ברוב המקרים לוקח הרבה זמן עד שהכוכבים חוזרים, אם בכלל, וגם אז התחברתי רק לחור שבלב. השנים עוברות, הזמן לא עוצר ומה אני עושה?"

על אש קטנה

לאורך כל השנים הוא קפץ לישראל פעם או פעמיים בשנה, לביקורים משפחתיים בלבד, שבהם בישל רק במטבח של הוריו. לכן הוא כל כך הופתע כשלפני שנתיים וחצי צילצל אליו המפיק טובי נוישטד. "הוא ראה אותי בהולנד, במסעדה שלי, והודיע שהוא רוצה להביא אותי כמנטור ל'משחקי השף', אבל בישראל, הבית שלי, שאלו אותו, 'למה להביא לטלוויזיה מישהו לא מוכר?' היה צריך לבנות את הדמות והתדמית שלי, להשקיע בי, וטובי היה היחיד שנלחם עליי".

בנובמבר לפני שנתיים הוא הגיע ארצה לשלושה חודשים, לצילומי העונה הראשונה. "סידרו לי בית מלון וגיליתי שאני חי במציאות מוזרה. מצד אחד אני מצטלם לריאליטי וכולם מנבאים שהוא יהיה הצלחה גדולה, אבל עד שהוא יעלה אף אחד לא מכיר אותי ואף אחד אפילו לא מעלה בדעתו שאני בישראל. התחושות של הבדידות והזרות בארץ שלי עוררו בי את החשק להישאר".

נשארת?

"כן, אבל בגלל סיבה עצובה. חודש אחרי תחילת הצילומים אמי, אהובה, חלתה בסרטן הריאות. אמא שלי כל כך שמחה כשהתקבלתי לטלוויזיה, היא כל כך חיכתה לראות אותי בטלוויזיה, היא כל כך קיוותה שבעקבות הטלוויזיה אני אחזור לגור בארץ והיא תוכל לראות אותי לא רק על המסך. נסחפתי לתוך מציאות הזויה. בבוקר אני מצטלם ומשם נוסע לאיכילוב כדי לישון כל הלילה על כורסה ליד המיטה שלה".

היא הספיקה לראות אותך בטלוויזיה?

"לא הרבה. היא עברה כימותרפיה קשה וכבר לא היה לה כוח, לא פיזי ולא נפשי. פעם אחת שידרו פרומו לתוכנית שתעלה ואז היא התעוררה והשוויצה בכל בית החולים, 'זה הבן שלי!' אבל רוב הזמן היא אפילו לא הייתה מסוגלת להסתכל במסך. אחרי חודשיים היא נפטרה. בת 69. ממש צעירה. תמיד ידעתי כמה ערכים ספגתי ממנה וכמה שאני קשור אליה, אבל כשנפרדתי ממנה בבית הקברות ביבנה ידעתי שהחיים שלי בלעדיה לא יהיו אותו הדבר".

במקביל לפרידה מאמו היה עליו להתמודד עם העובדה שהפך, בבת אחת, מאלמוני לסלב. "במהלך הצילומים כל הזמן אמרו לנו, שלושת המנטורים, 'תיזהרו, זה תכף יתפוצץ, אתם תהיו מפורסמים באמת', ולקחתי את זה בנונשלאנט. זה לא קרה מיד בתחילת העונה, אבל לקראת הסוף חטפתי בום. אני כבר לא מסוגל ללכת ברחוב. מכל פינה קופצים עליי ומבקשים סלפי, ואיך אני יכול להסביר לכל העולם שאם אני לא מחייך זה לא בגלל שאני לא נחמד, אלא בגלל שאמא שלי נפטרה? אמרתי לעצמי, 'מושיק, תקבל פרופורציות, תעשה הפרדה בין החיים האישיים שלך לבין העבודה', אבל זה לא הלך. כדי להחזיר את עצמי לאיזשהו מסלול נכנסתי למסעדה של חבר, רציתי לעזור לו, וגם זה לא הסתדר. חשבתי שהלך עליי. לא האמנתי שמעז ייצא מתוק".

הוא חזר לאמסטרדם ולאשתו ובמשך שנה בישל, על אש קטנה, את תהליך הפרידה. "מצד אחד נאכלתי בגעגועים לישראל ובגעגועים לאבא, שייבדל לחיים ארוכים. אבא הוא החבר הכי טוב שלי ורציתי להיות איתו כמה שיותר. מצד שני הרגשתי שהזוגיות שלי עם אלס השתנתה. אפשר לומר שהיא נשחקה. כשבחור צעיר מתאהב באישה שמבוגרת ממנו ב־20 שנה זה לא מובן מאליו. וכשאותו בחור צעיר חי במשך 21 שנה עם האישה שמבוגרת ממנו ב־20 שנה זה בטח ובטח לא מובן מאליו".

היא הופתעה?

"לא. אישה יודעת הרבה זמן מראש מה עתיד לבוא. הרבה לפני שהבנתי מה קורה והגעתי להחלטה להיפרד, אלס הרגישה שאני כבר לא שם, לא איתה".

היא יכלה להילחם עליך.

"באמצע החיים המשותפים שלנו היה לנו משבר מסוים, היא ידעה שהיא יכולה להילחם עליי והיא נלחמה. אבל לפני שנה היא הבינה שכבר אין על מה להילחם, בגלל שהיא לא מסוגלת לסגור את החור שיש לי בלב. היא לא יכלה לתת לי ילדים וגם לא את האהבה שאני מחפש".

תסביר.

"כבר אמרתי לך שאני גבר לא קונבנציונלי במובן הרגשי. אני לא יכול לחיות בלי חיבוק. אני גבר שצריך הרבה פוצי מוצי, ועם השנים היחסים שלי עם אלס הפכו למשהו אחר, לסוג של אמהות. אבל עוד לא הייתי בטוח שאני רוצה להתגרש. באתי ארצה לעונה השנייה של 'משחקי השף', ואחר כך באתי לצילומים של 'היחידה'. חודש שלם לבשתי מדים, הייתי כלוא במחנה, ודווקא שם הרגשתי הכי חופשי בעולם. פתאום חזר אליי האוויר. אחר כך הטיסו אותי ל'הישרדות' בהונדורס, לבשל לחבר'ה שלקראת הגמר כבר מתו מרעב. הם סיפרו על המצב הנפשי שלהם ואני העזתי להודות, קודם בפני עצמי ואחר כך באוזניהם, שאני כבר לא מאושר. חזרתי לאמסטרדם ונפרדתי מאלס. התגרשנו. היום אנחנו חברים מאוד־מאוד טובים ושירן יכולה להעיד על כך, אנחנו מדברים בכל יום".

"יותר מדי", ארוסתו מעירה.

"יש לנו עסקים משותפים, יש לנו רכוש משותף, למרות שהשארתי לה את הבית ועברתי לדירה", הוא מצטדק. "הקשר בינינו עסקי וחברי ואני תמיד אדאג לה. גם מבחינה כלכלית לא יחסר לה דבר".

לקום ולעזוב

"הכרנו באינסטגרם", מצחקקת שירן, בת למשפחה מרוקאית מלוד. אביה נפטר בילדותה ואמה הגננת נישאה בשנית וילדה לשירן שני אחים קטנים. היא שירתה בפיקוד העורף ועם שחרורה החלה לעבוד בבנק.

"לא היו לי שום חלומות לעבור לאמריקה", היא מספרת, "אבל אחרי תשעה חודשי עבודה בבנק חברה טובה שלי שיכנעה אותי לקחת יום חופש כדי לנסוע לשגרירות האמריקאית ולהוציא ויזה. הלכתי לשם בגללה ובסוף אני קיבלתי והיא לא קיבלה. עבדתי בבנק והם כנראה הניחו שאם אסע לטיול ארצה לחזור לעבודה. אז טסתי למרילנד וניו־יורק, ואחרי שלושה חודשים עשיתי לאמא שלי הפתעה. הגעתי ללידה של אחי הקטן וחזרתי לעבוד בבנק. אחרי כמה חודשים ידיד שלי סיפר לי שהוא ביוסטון, טקסס, שאני חייבת לבוא – אז באתי. ושם הכרתי את בן הזוג שלי. ישראלי. היינו בזוגיות במשך שמונה שנים".

היה טוב?

"בהתחלה היה נהדר. פתחתי עגלות, מכרתי תכשירי איפור טבעיים, איפרתי כלות, ובמקביל בנינו בית יחד וניהלנו חיים משותפים. הייתי איתו מגיל 22 עד 30, אלה השנים החשובות שבהן האישיות שלך מתעצבת, ובשלב מסוים הבנתי שזה לא זה. האהבה שלנו הפכה להרגל, הזוגיות שלנו לא התקדמה לשום מקום ולא היה לנו דרייב להמשיך. ניסיתי לקום וללכת, בכל פעם שבאתי ארצה לשבועיים הארכתי את החופשה לחודשיים, מפני שזו הייתה הדרך שלי לברוח ולפרוח. בסוף קלטתי שאני סוחבת את הקשר סתם, בלי שום סיבה".

הפרידה הייתה קשה. "בשבילי זה היה סוף העולם, בגלל שבן זוגי היה כל עולמי. ארזתי את הדברים שלי ועברתי לדירה שכורה. דקה אחרי ששמתי כל דבר במקום נכנסתי למטבח והתחלתי לבשל, בגלל שאוכל זה דבר מנחם. ביוסטון הייתה לנו קבוצת חברים שנפגשה לארוחה שבועית. אחת לחודש בישלתי ל־25 איש, והיה מישהו שרצה להשקיע בי ולפתוח לי מסעדה או קונדיטוריה".

"איך שהיא אופה!" רוט מלקק את האצבעות. "כשאני חוזר הביתה בחצות ובמקרר יש עוגת גבינה ששירן אפתה, אני גומר את כל התבנית".

"כשעצוב לי אני שמה אוזניות, פותחת את הערוץ הישראלי ומבשלת עד שלוש לפנות בוקר", היא מספרת, "ועקבתי באינסטגרם אחרי מושיק מאז העונה הראשונה של 'משחקי השף'. בעונה השנייה הגבתי על מנה שהוא העלה. רשמתי, 'וואו, כישרון מדהים', משהו כזה, והוא ענה 'תודה'. לא חשבתי שיהיה לזה המשך. עברו עוד כמה חודשים, מושיק העלה תמונה שלו מפילדלפיה, אז עברתי להודעה פרטית ורשמתי לו, 'אם אתה ביוסטון, נבשל לך'. והוא ענה, 'אני חייב לחזור לאמסטרדם, את מוזמנת בשמחה'. הודעות ידידותיות, לא יותר".

"בלילה האחרון שלי בפילדלפיה כתבתי לשירן, 'אני חייב את הטלפון שלך' ודיברנו במשך חמש שעות", הוא ממשיך. "סיפרתי לה שהתגרשתי, היא סיפרה לי על הזוגיות שלה שנגמרה, ולא הרגשנו איך הזמן עבר. אמרתי לעצמי שאני חייב להכיר את הבחורה הזאת. חזרתי לאמסטרדם, זה היה סוף מארס, התחלתי לעבוד על תפריט האביב, ובפעם הראשונה בחיי שיתפתי מישהו בתוכניות הקולנריות שלי – אותה. הרגשתי שאני מכניס אותה למקומות הכי עמוקים שלי. כל יום דיברנו חמש־שש שעות בטלפון. היא צילצלה כשאצלה היה שלוש בלילה ואצלי היה עשר בבוקר. צילצלתי אליה כשאצלי שש בבוקר ואצלה 11 בלילה. מטורף. הרגשתי שאני לא מסוגל להתרכז בשום דבר. מנסה לתפוס סכין וזה לא הולך. נוסע להביא דגים ומתבלבל בדרך שאני עושה אותה כבר שנים. רק מחכה לשיחה הבאה".

הפגישה המיוחלת הייתה רק עניין של זמן. "אחרי חודש אמרתי לה, 'אי־אפשר להמשיך ככה, את לוקחת טיסה ובאה אליי' והיא ענתה, 'מה פתאום? יש לי עבודה'. התבאסתי נורא. נסעתי למקום שאליו אני בורח כשעצוב לי, חוף הים, כמו שאני, עם טי־שירט וג'ינס. היה קר נורא וחזרתי הביתה רטוב ועם דלקת ריאות. שוב צילצלתי אליה ואמרתי, 'את מגיעה לאמסטרדם' והיא ענתה, 'למה מי אתה?' היא לא עפה עליי בכלל".

"זה לא מדויק", היא טוענת. "עפתי עליו, התקשורת בינינו הייתה מדהימה, אבל עבדתי ביהלומים ולא יכולתי לקום ולעזוב. רציתי לשמור את הקשר שלנו בסוד, סיפרתי רק לחברה טובה שראתה אותי מדברת איתו בפייס־טיים. בסוף קיבלתי חופש לחמישה ימים וטסתי אליו".

"ואני אמרתי לעצמי שיש לי חמישה ימים לכבוש את העולם", הוא מספר. "התאהבתי בה כשראיתי אותה מעבר לזכוכית, ואחרי ששתינו קפה וטיילנו קצת באמסטרדם אמרתי לה, 'יאללה, אורזים', ולקחתי אותה לצרפת, לאי מון סנט מישל, שיש בו גאות ושפל והוא אחד מפלאי התבל. ישנו במלון הכי וואחשי, במיטה חצי מטר שכמעט נפלתי ממנה, אבל היה הכי רומנטי. למחרת לקחתי אותה לפריז. רוב הזמן עבר עלינו במכונית שבה יש רק שתי ברירות – או שאתם בשיחה או שכל אחד מתכנס בעצמו. אנחנו היינו בשיחות עמוקות ואמרתי לה שאין מצב שהיא חוזרת ליוסטון, אז היא האריכה בכמה ימים".

"אחרי שבועיים הגעתי שוב ואז הוא לקח אותי לצד השני, לגרמניה", היא מספרת. "כשמושיק סיפר לי שהוא טס ארצה לצילומים של 'אוטו אוכל', תוכנית הבת של משחקי השף, שאלתי אותו אם הוא מחפש סיבה לבוא לארץ או להביא אותי לארץ".

"שירן ואני החלטנו שזה הצ'אנס שלנו לבדוק חיים משותפים", הוא מסביר. "איך זה להשתמש באותה משחת שיניים ואיך זה כשמישהו הולך לשירותים ומשמיע קולות לא כל כך נעימים. היא באה איתי בכל יום צילומים והפכה לחלק מההפקה. יום אחד נתקלתי בחבר שעוסק ביהלומים. חשבתי חצי דקה ואמרתי לו, 'תביא לי מחר טבעת יהלום 14 קראט'. למחרת צילמנו בתל־אביב, בשדרות רוטשילד, בקושי הצלחתי להתרכז. בחצות התיישבנו במסעדת 'פרונטו', אבא שלי ישב בשולחן הסמוך, הוא כבר ידע מה אני זומם, ואז הוצאתי את הטבעת ושאלתי, 'האם תתארסי לי?' והיא צעקה 'כן!'"

רוט התלווה אליה ליוסטון, שם ארזה את חייה, ואת ההיריון הם גילו באמסטרדם. "החלטנו שאנחנו לא שומרים והזהרתי את מושיק שזה עלול לקחת שנה בגלל ששנינו כבר לא בני 20", היא מצחקקת, "אבל בוקר אחד יצאתי לריצה היומית של 5 ק"מ ולא היה לי כוח לרוץ. הלכתי לבית מרקחת וחיכיתי עד שהוא יחזור מהעבודה. בבדיקה הביתית בהולנד אין שני פסים. כתוב בהולנדית 'היריון', אבל מה אני מבינה בשפה הזו? אף מילה".

החתונה תתקיים ב־5 בינואר בתל־אביב ("ויוי בלאיש תופר לי שמלה נשפכת, לא צמודה"), הלידה תתרחש במאי באמסטרדם ("עם מיילדת שדוברת אנגלית") והם מתכננים לחלק את חייהם בין הולנד לישראל. "במשך שנים חיפשתי כאן עוגן קולינרי", הוא מספר, "ולאחרונה התחברתי לרשת 'שמונה', שמעבר לאוכל יש בה שליחות חברתית, להאכיל משפחה עם שניים־שלושה ילדים ב־50 שקל. כבר יש לנו עשרה סניפים ואוטוטו נפתח עוד עשרה".

ומה שירן תעשה באמסטרדם?

"אם היא לא תסתפק בהריונות ובלידות, אני אפתח לה קוסקוסייה ואביא את הילדים שלנו לאכול אצלה". *

הפקה: מיטל ברונר, איפור: דנה דנקנר (במוצרי סמאשבוקס), שיער: ספיר סבג, סולו

שירן: שמלה, cleine (אוסף פרטי); מעיל, michael kors (פקטורי 54) מושיק: חליפה, ml; טי־שירט, לקוסט

בשער: שירן: בגד גוף, ZARA; ז'קט, סטייל פור רנט/ רננה כהן (styleforrent.co.il; דיזנגוף 162, ת"א); מושיק: חולצה וג'ינס, ml

שירן: שמלה, פקטורי 54 מושיק: חולצה וג'ינס, ml

smadarshirs@gmail.com