נס גדול היה פה

"לאורך כך הקריירה שלי לא זכור לי אירוע רפואי דרמטי כזה. עוד לא קרה שבהכנות להשתלת כבד, כשהחולה בחדר ניתוח, מורדמת, מגלים הרופאים דימום עם פתיחת הבטן, מבינים שחייה בסכנה, נאלצים לוותר על ההשתלה, בטוחים שימיה ספורים, כיוון שהיצע הטיפולים למצבה מצומצם ביותר הם מנסים טיפול תרופתי, ובתוך שבועות מתחולל נס: הכבד מחלים, מתחיל לתפקד היטב, לא נמצא בדם כל רמז להפטיטיס C שגרם לכשל הכבד - והיא 'נזרקת' מרשימת המועמדים להשתלה".

התיאור הזה שייך לפרופ' רפעת ספדי, מנהל היחידה למחלות כבד, האגף לרפואה פנימית, במרכז הרפואי הדסה עין כרם. הוא בתחום שנים ארוכות, אבל חולה כמו נעמי רזניק (62) הוא לא ראה.

הצרות של רזניק, מורה לפסנתר, נשואה ואם לארבעה, החלו לפני הרבה שנים. "בשנת 1997 התחלתי פתאום להרגיש לא טוב", היא מספרת. רופא המשפחה שלה, גם מומחה למחלות כבד, חשד שהגורם לתחושתה הרעה מקורו בכבד למרות היעדר תסמינים מובהקים. "ולכן, כבר בשלב המוקדם הזה הוא שלח אותי לבדיקות דם ראשוניות ומורכבות. התוצאה שהתקבלה מהן הסתדרה, לצערי, עם החששות שלו. 'נעמי', הוא אמר לי, 'את נשאית הפטיטיס C, מחלת כבד ויראלית, הנגרמת במרבית המקרים כתוצאה ממנת דם נגועה. בעתיד היא עלולה להוביל לשחמת כבד קשה ולקריסתו'. הייתי המומה. כל החיים אני אישה בריאה, מתפקדת ואנרגטית, ומעכשיו אעבור צד ואכנס לרשימת החולים? זה הכי לא אני", היא אומרת.

רזניק נזכרה שבאחת מהלידות שעברה היא נזקקה למנת דם. לצערה, החוק באותם ימים לא חייב בדיקה של מנות הדם לשלילת המחלה הזו.

"חלושה ונפוחה"

רזניק הבינה שעליה להיות במעקב, פנתה לרפואה המשלימה והמשיכה את חייה כרגיל. בריאותה הייתה תקינה עד 2004, אז הנשאות הפכה למחלה. "זה התחיל בצהבת שבלטה בעיקר בלחמיות העיניים ובעור, שהיו צהובים. סבלתי מכאבים וממיימת קשה בבטן. הרגשתי נורא", היא מתארת. "בדיוק ישבתי שבעה על אבא שלי, ומיום ליום הלכתי ונחלשתי. הייתי חסרת אנרגיה, חלושה ונפוחה. הרגשתי זוועה".

כשקמה מאבלה אושפזה בהדסה והרופאים איבחנו שמדובר בשחמת כבד קשה שגרמה לכשל. "אמרו לי שאני מוקפצת לראש רשימת המועמדים להשתלת כבד ושכל יום המתנה נוסף עלול לסכן את חיי. לכן, ממיטת בית החולים הוטסתי לקולומביה, שבה הייתה באותן שנים השתלת איברים נרחבת וחוקית".

שבועיים מורטי עצבים עברו עליה, על בעלה ועל בתה, שהצטרפו למסע, עד שנמצא כבד מתאים. "ההשתלה עברה בהצלחה והכבד נקלט היטב בגוף, אבל אחרי כמה ימים גם הוא קרס. הרופאים זימנו את משפחתי ובישרו לה שאם לא יימצא כבד חדש בתוך שעות, תתחיל קריסת איברים שתסתיים במוות", היא מתארת בקול רועד. מזלה האיר לה פנים. בטווח השעות הקצר הגיע כבד מתאים, שהושתל בגופה.

"חזרנו לארץ ולאט־לאט התחלתי להתאושש. טופלתי בתרופות שמונעות דחיית שתל ובתרופות למניעת וירוס ההפטיטיס, ולצד מעקב שגרתי אני בהחלט יכולה לומר ששוב עמדתי על הרגליים והייתי מי שאני מכירה, נעמי הפעלתנית", היא מתארת.

חלפו חמש שנים, וב־2009 חזר הווירוס לדמה וסיכן את הכבד המושתל. בשלב זה החליטו הרופאים לטפל בה תרופתית ולהדק את המעקב אחר בריאותה. "ואכן, לאורך השנים לא נרשמה דרמה. הייתי מאוזנת. ואז - שוב מהפך. לפני ארבע שנים בערך התחילה הידרדרות קשה במצבי, שהתבטאה במיימת קשה, בחולשה, בכאבים ובקוצר נשימה". שתי תרופות שניתנו לה במסגרת טיפול חמלה הצליחו להוריד את רמת הווירוס, עד שבשנה שעברה הוא חזר. "באוגוסט שעבר אושפזתי והרופאים אמרו לי שההידרדרות של הכבד חמורה כל כך שאין מנוס מהשתלה נוספת, שלישית, כיוון שאני בסכנת חיים. נבהלתי, ניסיתי לדחות את רוע הגזירה, רציתי לנסות שוב טיפולים משלימים, אבל לאור מחאתו הנמרצת של כל הצוות הרפואי הבנתי שאני מהמרת על חיי, ירדתי מזה ובלב כבד נתתי אור ירוק להשתלה", היא משחזרת.

למזלה, ההמתנה לכבד חדש הייתה קצרה. היא עברה הכנה, הורדה לחדר ניתוח והורדמה. הכבד המיוחל המתין בצידנית. "כבר בפתיחת הבטן איבחנו המנתחים דמם עז, שהצריך טיפול מיידי לעצירתו – מה שמנע את ההשתלה המיוחלת. אחרי שהשתלטו על הדימום הכבד הרופאים סגרו את הבטן, ובעודה מורדמת ומונשמת הועברה רזניק להשגחה ביחידה לטיפול נמרץ", מתאר פרופ' ספדי.

הכבד גמור

רופא שיצא למסדרון ההמתנה בישר למשפחה שהכבד גמור ושהוא וחבריו למעשה הגיעו למבוי סתום. "אחרי כמה ימים, כשהתאוששתי קצת, הגיע אליי למיטה צוות אפור פנים וחמור סבר, ובטון קשה בישר לי שנאלצו לוותר על ההשתלה כדי להציל את חיי", מספרת רזניק.

אחרי תקופת אשפוז לא קצרה היא נשלחה לביתה. "הגעתי הביתה סמרטוטית לחלוטין", היא משתפת. "אפס כוח ברמה שלא יכולתי לעמוד אפילו, שלא לדבר על יתר הפעילויות היומיומיות שלא חלמתי אפילו לעשות אותן. גם התיאבון היה ברצפה".

פיזיותרפיסטית שהגיעה לביתה תירגלה איתה עמידה וחיזוק שרירים, ובהדרגה התחיל תהליך השיקום שלה. במקביל, היא טופלה בשתי תרופות דור חדש להורדת כמות נגיף ההפטיטיס C מהדם: Harmony, שהיא תרופת מרשם הניתנת לבד או בשילוב טיפולים אחרים, ועימה Ribavirin. לשתי תרופות חדישות אלה תופעות לוואי מזעריות ויש ביכולתן לרפא כ־90% מהמקרים. התרופות האלה ניתנות לפרקי זמן קצרים בלבד, 12־8 שבועות, ובמקרים קשים עד 24 שבועות.

"כבר אחרי שבועיים מהנטילה הראשונה הסתמנה הטבה. כל הבדיקות שנעשו לי מאז הוכיחו שאין עקבות לווירוס בדם. הכבד התחיל להתאושש וחזרתי לכל פעילויות העבר שלי. אני נמרצת, חיונית ובעיקר מרגישה בריאה", מסכמת רזניק. •

a@yediot.co.il־Ariela