אגדת דשא

הדרמה הכי גדולה במשחק בין הפועל חדרה למ.ס. טירה התרחשה בכלל 20 דקות לפני שריקת הפתיחה. השופט דניאל לוי בחן את המשטח הצהבהב, התקשה לזהות אפילו ניצני דשא ופסל את המגרש. מיד החלה תכונה סביבו, ניסיונות שכנוע – אפילו ראש עיריית חדרה, צבי גנדלמן, שהיה במקום, התגייס למאמץ ההסברתי וללחץ שהופעל על השופט הצעיר.

במקביל, לפתע גם הממטרות נכנסו לפעולה. כשניסיתי לברר אם מדובר בניסיון לגרום לצמיחת בזק של הדשא, הסבירו לי שזה נועד לרכך את המשטח בתקווה שעל הדרך זה גם ירכך את השופט, שטען שהמשטח היבש מסכן את בריאות השחקנים.

השופט אכן התרכך, ולבסוף אישר את המגרש כדי להוציא לדרך את הקרב בין הקבוצה המאוחדת של חדרה (יחד עם אולגה), שמוליכה את ליגה א' צפון, לבין טירה, שמשתרכת בתחתית עם שלושה הפסדים רצופים.

רגע לפני השריקה, הדי־ג'יי שניגן מוזיקה כיפית בפול ווליום ביקש מהקבוצות ומהקהל לעמוד לכבוד השמעת ההמנון. מתברר שמדובר בטקס בו החלה הפועל חדרה בעונה שעברה ומאז היא מקפידה לקיימו בכל משחק בית. קודם לכן הדי־ג'יי סיפר שאמורה לבוא זמרת, אבל היא לא התייצבה והוא בעצמו ניגן פלייבק ושר בפאתוס את מילות התקווה. ליגה א', שעת צהריים מנומנמת, 22 שחקנים נעמדו זקופים במרכז מגרש צהבהב לעיני כ־300 אוהדים – איכשהו התמונה הזו נראתה מעט משונה. ואם זה לא מספיק, אז אוהדי טירה נשארו לשבת לכל אורך שירת ההמנון. הנה לכם עוד דרמה ישראלית – ועדיין לא ראינו דאבל פס אחד.

זהר שחר

בגדול, גם אחרי שריקת הפתיחה לא ממש ראינו דאבל פסים. רמת הכדורגל הייתה כל־כך נמוכה עד שבכל פעם שהכדור כבר הגיע לאזור הרחבה עלתה נהמת התרגשות מהיציעים. בחדרה ניסה אסי גומא, הכוכב הטכני של הקבוצה, להוביל את החברים אלירן שמש וגמליאל פרץ לכיוון השער של היריבה, אבל מה שקיבלנו זה בעיקר כדורגל מפוזר ופאולים קשוחים. בטירה משך את העין סמיר עבד אל־חי, כדורגלן מוצק שמתנשא לגובה של כמטר וחצי ("השחקן הכי קצר והכי טוב שלנו", התגאו בספסל הקבוצה), אבל גם הוא לא הצליח לייצר יותר מדי מצבים. מי שחיפש אתנחתא קומית, חיכה לרגע שבו עבד אל־חי נעמד במקרה מול הבלם אלירן חודידה, שהוא מעין גרסה כדורגלנית לארובות החדרתיות.

בדקה ה־41 נרשם האירוע הכי קרוב לגול: גומא מסר עומק חכם לגמליאל, זה העביר רוחב לשמש, שהצליח מ־4 מטרים, לבדו מול השוער, לבעוט את הכדור מעל המשקוף. למאמן מומו ניסטל, טיפוס שלוקח ללב ולא מפסיק להתרוצץ על הקווים, אפילו לא נשאר כוח לצעוק.

נגמר 0:0. במ.ס. טירה היו מבסוטים מהתיקו שעצר את רצף ההפסדים, בחדרה היו מבואסים ופירשנו: "אנחנו קבוצה טכנית שבמשטח גרוע כזה מאבדת את היתרון שלה. בתכלס, ירינו לעצמנו ברגל". בתכלס, חבל שהשופט התרכך.

חדרה: נמרוד כהן, קרמר, חודידה, אבאבא, זנה, תורג'מן, הילל, גמליאל, גנון, גומא, שמש. שותפו: אזולאי, זלקה, נהרדע.

האולטראס של חדרה

טירה: קרטה, מנסור, מחג'נה מוחמד, סולטן, פדילה, עבד אל־חי, בן־משה, מרעי, גינדיה, עודה, אוראל. שותפו: קאסם, מטר, חמדן.

נלחץ. השופט דניאל לוי