"כשאני יוצאת לסיבוב הופעות, אני לא מתקלחת שבוע"
סטאז לינדס היא הכי לא דוגמנית שיש. ככה זה כשאת מנהיגה של להקת פאנק, הבת של גיטריסט דייר סטרייטס. אולי דווקא בגלל זה היא נבחרה לאחד התפקידים הכי יוקרתיים שיש: להיות פרזנטורית של איב סן לורן. בראיון ליניב חלילי סטאז פותחת ג'ורה על עולם האופנה ותוקפת את התופעה של ניצול דוגמניות צעירות. ויש גם דרישת שלום לחברה הטובה שלומית מלכה
בעולם הדוגמנות והיופי יש שתי תגובות פבלוביות היוצאות מפיה של דוגמנית, כל דוגמנית:
הראשונה היא ההבטחה של מועמדת בתחרות מלכת היופי, להביא שלום עולמי וקץ לרעב, או לפחות קץ להרעבה שהייתה מנת חלקה לפני התחרות. השנייה היא האהבה רבת השנים של דוגמנית למותג שאותו היא נבחרת לייצג, גם אם היא שמעה על המותג בפעם הראשונה רק כשהסוכן סיפר לה שהיא קיבלה את העבודה.
ואז באה הדוגמנית סטאז לינדס ובעטה במוסכמות. אולי היא מרשה את זה לעצמה בגלל שהיא גדלה עם אבא שמגיע לעולם הזוהר מצד אחר לגמרי. מזה של הרוקנרול. סטאז היא הבת של האל לינדס, הגיטריסט של דייר סטרייטס, והיא בחורה מחוספסת בהשוואה לדוגמניות הסטנדרטיות. אנחנו נפגשים שבועות אחדים אחרי שנבחרה להיות הפנים של המותג הפריזאי העל־זמני סאן לורן, ובמקום לדקלם באוזניי את איכויותיו של הליפגלוס החדש, לינדס, מטנפת על עולם הדוגמנות ומותחת עליו ביקורת גדולה יותר מהיקף האגו של ג'יג'י חדיד. מה אגיד לכם, לפעמים עיתונאי צריך מזל בחיים.
"לא עשיתי הרבה תצוגות אופנה בחיי כי אני לא אוהבת תצוגות, לא אוהבת את התהליך שמתלווה להן, לא רוצה להיות תלויה במעצב אופנה שיחליט מה יהיה הגורל שלי בתחום. לא ממש אכפת לי", היא יורה ומשתתקת. ואז ממשיכה לירות. "הייתי שמחה ללבוש בגדים של מעצב ולייצג את המותג שלו, אבל התהליך המתלווה לכך משפיל. מה שעושים לדוגמניות זה אכזרי. הן גורמות לעצמן נזק לכל החיים. שמעתי מעצבים שנזפו בדוגמניות בנות 17 שהן צריכות לעשות דיאטות של נוזלים וראיתי בנות שהרעיבו את עצמן. מעצבי אופנה מעצבים בגדים שמתאימים לילדות קטנות או לנערות צעירות — ונשים שרוצות לקנות את הבגדים האלה לא נראות כך. אז הגיע הזמן לעצב בגדים לנשים אמיתיות. ויש גם את כל נושא ההתעללות בבעלי חיים, שמתלווה לעולם האופנה. לכן אני מוצאת את עולם האופנה אינטנסיבי מדי עבורי. כשמזמינים אותי לשבוע האופנה, אני מעדיפה להישאר בבית ולעשות חזרות עם הלהקה שלי. עם מוזיקה אני מרגישה הרבה יותר בטוחה".
מועדונים בניחוח שתן
אם הקריירה של לינדס, 24, הייתה בן אדם, היא הייתה סובלת מתסמונת דו־קוטבית. מצד אחד, מוטל לפנינו מקרה של נערת רוקנ'רול, גיטריסטית בלהקת רוק־פאנק בשם Paranoyds The, שמורכבת משלוש מוזיקאיות צעירות ומתופף אחד, שמתרחקת ממיין־סטרים כמו מסוכר וההופעות שלה אינן מומלצות למי שהתפריט המוזיקלי שלו נשען על אדל. מצד שני, היא נבחרה להיות הפנים של חטיבת האיפור של איב סן לורן, מותג קלאסי ושמרני שפונה לנתח שוק רחב של נשים. אבל לינדס לא מתמסרת לחוקי המשחק. לא מעניין אותה שישאלו אותה מה היא לובשת, או אם השפתון שלה בגוון אדום־כי־כתוב־בקומוניקט או אדום־אין־כניסה־עזוב־אותי־בשקט. אבל אי־אפשר שלא להעריך את הניסיון שלה לצאת מזה בשלום, כי בכל זאת, איב סן לורן רושמים לה צ'ק שאין בו מספיק מקום לכל האפסים. "לפני חצי שנה חתמתי על חוזה עם סוכנות דוגמנות בצרפת", היא מגוללת את מורשת הקרב שהביאה אותה עד הלום. "רמזו לי שאיב סן לורן רוצים להחתים אותי להיות שגרירת חטיבת האיפור שלהם, אבל פחדתי שאתחיל להתרגש ואז אנחס הכל. גם אחרי שהודיעו לי על הבחירה לא ממש סיפרתי לחברים. האמת היא שזה די מטורף, שבחרו בי להיות הפנים שלהם. הרי יופי ומוזיקה הם שני עולמות מתנגשים. כשאני יוצאת לסיבוב הופעות, אני לא מתקלחת שבוע וזה לא בהכרח מתאים ליופי. מצד שני, מוזיקה ואופנה הם תחומים משלימים שמאפשרים לכל אדם לבטא את עצמו באופן אינדיבידואלי. השתמשתי באיפור כדי להביע את עצמי מאז שהייתי נערה צעירה, וגם היום, כשאני על הבמה, הסמל המסחרי שלי הוא עיניים מאופרות כעיני חתול וליפסטיק אדום־אדום. זו אחת הסיבות שהחליטו ללהק אותי לתפקיד — הם ראו את הלוק שלי, את מה שאני משדרת — ורצו בדיוק את זה".
שלומית מלכה מאורסת?
אבל לא כל החברים של לינדס יודעים שבעוד היא מנגנת באל־איי במועדונים בניחוח שתן ואלכוהול, בפריז היא כל־כולה או־לה־לה. "אני לא באה ומספרת שאני דוגמנית, אני שומרת את זה בשקט", היא מנמיכה את הקול, שהחברים ברוקנ'רול לא ישמעו וישליכו עליה בקבוק שמפו. "אני מפרידה בין שני העולמות. ממילא רוב האנשים בתעשיית המוזיקה חיים בבועה. אני לא מחפשת תהילה, אלא אוהבת לעבוד קשה וליצור את המוזיקה שאני מאמינה בה. אם הייתי מחפשת פרסום, הייתי הולכת להיות נסיכת פופ. אתה יודע מה מדהים? אנשים חושבים שבגלל שאנחנו להקה עם רוב של בנות, אז באופן מיידי אנחנו מנגנות מוזיקת פופ. מזמינים אותנו לנגן במסיבות של תעשיית האופנה בלי להכיר את השירים שלנו, ואז רואים את ההופעה ושואלים אותי למה יש כל כך הרבה כעס בקול שלי ומופתעים מהצרחות ומהאנרגיה על הבמה. נמאס לי מלהקות פופ של בנות – אני רוצה לתת השראה לבנות ולהגיד להן: 'אתן יכולות לצרוח על הבמה ולהתנהג כמו בנים'. אני לא רוצה להיות תופעת אינסטגרם חולפת".
כאן היא מכוונת חץ לחברים אחרים בקבצה שאליה היא משתייכת — בני דור השני לתהילה. לינדס היא בתו של האל לינדס, גיטריסט להקת דייר סטרייטס, והייחוס הזה מספיק כדי לסמן שהיא אצולה. "אין ספק שהיו לי פריבילגיות רבות. אמא שלי (מארי לינדס — י"ח) הייתה דוגמנית ומעצבת פנים ואבא שלי מוזיקאי, כך שיצא לי להיות מוקפת באנשים יצירתיים ומוזיקליים. כשהייתי בת 15 הכרתי את רוני ווד מהרולינג סטונס. לפני כמה שנים פגשתי את פול מקרטני מאחורי הקלעים של אחת ההופעות שלו. היה שם תור של אנשים שחיכו ללחוץ את ידו. זה היה מטורף. ויום אחד הלכתי לאירוע וירדתי במעלית עם סטיבן טיילר מאירוסמית. אחרי זה לא ממש ידעתי מה לעשות עם עצמי".
קל להיות הבת של. דלתות נפתחות מעצמן.
"תמיד היה עניין סביב דור שני או שלישי של מפורסמים. לא משנה מי ההורים שלך — אם אתה נשען על התהילה של שם המשפחה, לא תשרוד לאורך זמן. מקסימום תהפוך לתופעת מדיה חברתית חולפת".
אבא שלך בטח מאוד גאה בקריירה המוזיקלית שלך.
"הוא דווקא גאה יותר בדוגמנות, כי אני מתפרנסת ממנה ומגיל 19 הפכתי להיות עצמאית מבחינה כלכלית. הוא מעודד את הקריירה המוזיקלית שלי, אבל חושש שלא אמצא בה פרנסה. הוא עדיין בא להופעות ותומך בי".
חברות דוגמניות כמעט אין לה, אבל דוגמנית אחת היא בכל זאת מחבבת מאוד — שלומית מלכה. הן הצטלמו לפני כמה שנים ביחד ולינדס מספרת על חיבור נהדר. "כשהצלטמנו שלומית הייתה חיילת בצבא, וחשבתי שזה כל כך קול שהיא עושה את שני הדברים".
ועכשיו היא מאורסת?
"סירייסלי? תמסור לה מזל טוב. אבל היא כל כך צעירה, לא?"
לאהבה אין גיל, כנראה. מתי את באה לבקר אותנו בישראל?
“אני מתה לבקר בישראל. שמעתי שאפשר להגיע לישראל עם פרויקט 'תגלית' גם אם את לא יהודייה. את רק צריכה להגיד שאת מתעניינת בתרבות יהודית וזה מספיק, לא?"
