החמור משתולל? מרביצים לאוכף

פתגם פלסטיני אומר שכשאתה לא מצליח להשתלט על החמור, תרביץ לאוכף. זה בדיוק מה שעושה שר הביטחון מול הממסד הפלסטיני. כשממשל אובמה מעניש אותך, מה יותר קל ופופוליסטי מלפרוק את זעמך על הרשות הפלסטינית? מגיע להם, והגיע הזמן שנסביר להם, בכוח, מי תלוי במי, ושיש מחיר לאינתיפאדה המדינית שהם מנהלים נגדנו בעולם.

אז ליברמן החליט, נוכח הכישלון הדיפלומטי המחפיר במועצת הביטחון, על ניתוק כל קשר עם הרשות הפלסטינית, למעט התיאום הביטחוני ונושאים הומניטריים. מעתה ואילך: לא נפגשים, לא מתאמים, לא מדברים עם שום גורם ברשות, לא מתכנסות שום ועדות משותפות בנושאי חשמל, מים, איכות סביבה ובריאות. שום דבר.

אלא שההחלטה הזו היא לא יותר מהוצאת קיטור ולא תחזיק מים. שר הביטחון הקודם, יעלון, הצדיק את מדיניות האחיזה הישראלית בשטחים בטענה שישראל והגדה הם תאומים סיאמיים, בלתי ניתנים להפרדה. שכן בהיעדר גבולות, התשתיות, הכלכלה והאינטרסים - כולל הביטחוניים - משותפים. לכן, כשליברמן מודיע שלא יהיו יותר מגעים עם הרשות - העונש הזה יחזור אלינו כבומרנג.

אמנם כבר זמן ממושך ראשי הרשות נמנעים ממפגשים פומביים עם גורמים ישראליים רשמיים, אבל בחדרי חדרים ממשיכים להיפגש. אם מתאם הפעולות בשטחים, או מי מטעמו, יכול להרים טלפון לראש הממשלה או לנשיא הפלסטיני ולפתור משבר או לאמת מידע - זה עובד לטובת שני הצדדים. החלטתו של ליברמן מאיימת לגדוע את הכלי הזה.

במערכת תיאום הפעולות בשטחים יש לפחות 50 קצינים - החל מהמתאם דרך ראשי המינהל, יועצים לעניינים פלסטיניים, וכלה באנשי התיאום והקישור בנפות בגדה - שבאים במגע יומיומי עם גורמים פלסטיניים, מעבירים מסרים ואוספים מידע. הם נפגשים עם ראשי מנגנונים, ראשי ועדות מפלגתיות וארגוניות, ראשי חמולות, ועדי סטודנטים, אנשי תקשורת בכירים וכדומה. הם המשושים של מערכת הביטחון, המסייעים בהבנת הלכי הרוח והמתרחש בשטח.

קטיעת הקשרים הללו, ואפילו חלקם, היא גזירה שליברמן עצמו לא יעמוד בה לאורך זמן. ההחלטה הזו תתמוסס ביום שבו הביוב מקלקיליה יזרום חופשי לכפר־סבא, או ביום שהפלסטינים יפסיקו לשתף אותנו במרשם האוכלוסין שלהם כדי שנדע מי מגיע למעברים. גם מגפות בחקלאות לא נעצרות בקו הירוק, וכשהמדד יעלה בגלל מחירי העגבניות ירוצו כולם לקנות ירקות בגדה. לישראל ולפלסטינים יש מעטפת כלכלית אחת מבחינת מיסוי ובנקאות. תקציב הרשות הוא כ־16 מיליארד דולר בשנה. רובו מגיע ממיסוי בישראל, הן על עבודה והן על ייבוא סחורות. אז ישראל תעצור את הייבוא דרך נמל חיפה לגדה או תפסיק לגבות מיסים עבור הרשות?

לכאורה אין עקביות והיגיון עד כה ברצף ההחלטות של שר הביטחון בסוגיית השטחים. זה התחיל בהחלטה על מדיניות "המקל והגזר", נמשך ביוזמה לבניית 15 פרויקטים לרווחת הפלסטינים (כולל בשטחי C) ובהחלטה לדבר עם גורמים אחרים בשטח מעל ראשה של הרשות, ובשבוע שעבר הוחלט על תוספת של עוד 22 אלף רשיונות עבודה בישראל. ואתמול: ההחלטה על הפסקת המגעים עם הרשות.

אלא שכאשר מחברים את כל העקלתון הזה מסתבר ששר הביטחון מוביל לכיוון ברור. הוא עושה מאמץ להחליש את הרשות בראשותו של אבו־מאזן במטרה להפריד אותה מהציבור הפלסטיני, לחזק את התלות של הציבור הזה בישראל, ולהעמיד בסופו של יום גורם אחר בראש הרשות. את הפטנט הזה - לנהל לאחרים את החיים - כבר ניסינו. זה לא עבד.