תודה למלאכים השומרים

למלאכים השומרים, שלי ושל בסמא הקטנה. קראתי עליך, “עובר אורח” יקר, וחשבתי על אבי טויבין שלי. שניכם קפצתם למים, ביצעתם החייאה והענקתם לאנשים זרים לכם הזדמנות שנייה לחיים. בשבילי אתה עדיין בגדר עובר אורח בלי פנים ושם, ולכן אני פונה אליך באמצעות מכתב לאבי, שהפנים שלו עולות לנגד עיניי כשאני חושבת על מה שעשית.

מלאך שומר יקר, מעבר לתודה עמוקה שלעולם לא אוכל לבטא מספיק, אני רוצה לספר לך כמה מה שעשית חשוב. כמה רגע אחד שבו החלטת לנקוט יוזמה ולעשות מעשה השפיע.

כשהחיית אותי, איפשרת לי שוב לאהוב, לחלום ולפעול להשגת החלומות שלי. נתת לי הזדמנות חוזרת וחובה לממש את עצמי.

יוצא לי מדי פעם לדבר בפני תלמידים ולמרות השנים שחלפו, עדיין השאלה האם אנחנו בקשר תמיד עולה. אז אני מסבירה להם שאנחנו בקשר, חוגגים בכל שנה את יום השנה לתאונה ונפגשים מדי פעם. הפכת להיות המלאך השומר שלי לא רק בגלל אותן דקות ארוכות במים, והאוויר שהכנסת לי לריאות, אלא בגלל הסמל שהפכת להיות. בשבילי ובשביל רבים אחרים אתה מסמל את מה שאנחנו רוצים להיות: כאלו שרואים את האחר, שעוצרים כדי לעזור, שלפעמים אפילו מוכנים להקריב מעצמם למען אחרים. אנחנו חיים בעולם קשה, אלים, מלא אדישות, כאב ותסכול. בעולם כזה קל לאבד אמון במין האנושי, ואתה, מלאך יקר שלי, וגם אתם — מלאכים יקרים של בסמא — עוזרים לנו לא רק לחיות, אלא גם להאמין במין האנושי. כמה סמלי שקפצת, “עובר אורח”, בחג מיוחד זה של גבורה ואור. מקווה שניצוצות האור שלכם, מלאכים שומרים שלנו, יתפשטו לאור גדול.