פרצוף מוכר

שלושה חובבי קולנוע נלהבים, שכותבים על סרטים למחייתם, יוצאים מ'רוג אחת', הסרט החדש בסדרת 'מלחמת הכוכבים' ומתווכחים: רגע, יכול להיות שהשחקן שגילם את הגנרל האכזר טארקין בסרט המקורי ב־77', וכבר אז נראה בן 200, עדיין חי? ראינו אותו עכשיו על המסך והוא משחק לא רע. נדרש בירור מעמיק כדי לגלות - זה לא שחקן, גברת. הפנים אמנם שייכות לפיטר קושינג - שחקן אימה בריטי מוערך שכיכב בסרט המקורי ומת אי שם ב־1994 - אבל אלה הושתלו בכלל על גופו של ניצב, והכל ביחד מרגיש לגמרי כמו הדבר האמיתי. לא בצד, לא ליד.

הפנטזיה, וגם הפרקטיקה, של שחזור פני שחקנים, על המסך כאן כבר כמה שנים: מרלון ברנדו קפץ לביקור ב'סופרמן' אחרי מותו, שוורצנגר הצעיר הגיח ב'שליחות קטלנית 4' בזמן שהמבוגר שימש כמושל כושל, ופול ווקר הוחזר מהמתים כדי לצלם את הסוף של 'מהיר ועצבני 7'. כל אלה הבליחו לסצנה אחת, ומשכנע זה לא היה.

אך דווקא הנוכחות המחודשת והבולטת של קושינג בסרט, היא זו שמצליחה לפצל את הגלקסיה בין מברכים למזועזעים. קושינג לא סתם מופיע לשנייה כהולוגרמה או כקריצה, אלא אשכרה מסתובב במשך דקות ארוכות, מדבר עם הדמויות, מאיים, סוחט, מגיב וכועס. אתם יודעים - משחק.

ארי פולמן כבר פינטז ברוב חוכמתו ב'כנס העתידנים' על שחקנים נצחיים, שאפשר להשתמש בדמותם בלי לשאול אותם בכלל, מקסימום להפריש אחוזים. אבל כשבהוליווד הופכים את המד"ב לחיים עצמם, אפילו אמן כמו סקורסזה שואל את עצמו: למה שאביים את דה נירו ופצ'ינו המבוגרים והשחוקים במקום את השחקנים הצעירים והרעבים שהיו פעם? ואכן, השניים צפויים להופיע כדמויות צעירות בסרטו הבא.

לדה נירו זה אולי לא מפריע, אבל כל שחקן אחר שפינטז על שת"פ עם סקורסזה יכול להתחיל לדאוג. אחרי הכל, במקום ללהק כוכב יקר או להתפשר על שחקן עכשווי בינוני, אפשר להחזיר מהמתים את פיליפ סימור הופמן, או לדאוג שדניאל דיי לואיס ישחק ב־70 סרטים בשנה, במקום באחד, פעם בארבע שנים. הכוכב ההוליוודי כבר מת, ולא מצליח להביא קהל גדול לאולמות. ועכשיו, עם ההתפתחות הטכנולוגית, אפשר להכריז אולי גם על מות השחקן.

"אנחנו משלמים כסף לתסריטאים במקום לחפש סיפורים כל יום בעיתון", אומר מפיק נכלולי בסרט 'השחקן'. "כן, בוא ניפטר גם מהבמאים והשחקנים, ואולי יש לנו פה משהו", עונה לו חברו. ובכן, העתיד כבר כאן.