ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: אביגיל עוזי
    ממון • 29.12.2016
    אשקר אם אגיד שלא עבר לי בראש לעזוב את הבנק"
    "הדורסנות, ההתלהמות, השמחה לאיד כאילו אנחנו אויבי הציבור ־ מעוררים מחשבות נוגות על הסביבה הבעייתית שבה אנחנו פועלים", אומר אלדד פרשר, מנכ"ל מזרחי טפחות, בראיון ראשון מאז נכנס לתפקידו ב–2013 • פרשר חושב שהשר כחלון טועה בדרך שבה הוא מנסה להוריד את מחירי הדירות מציע איך לצמצם את הריכוזיות במערכת הבנקאית ומסביר למה האסטרטגיה החריגה של הבנק שלו, פתיחת עוד ועוד סניפים, לא עומדת בסתירה להתייעלות
    רועי ברגמן | צילום: אביגיל עוזי

    "עבר לך בראש לעזוב את הבנק בעקבות החוק להגבלת שכר הבכירים?" אני שואל את אלדד פרשר, מנכ"ל בנק מזרחי טפחות. פרשר משתהה מעט, מעביר את מבטו לדובר הבנק הוותיק בני שוקרון, ואז עונה: "אשקר אם אגיד שלא עבר לי בראש, אבל אני נהנה מהתפקיד". כך זה יהיה כמעט לאורך כל הראיון. למרות ניסיון של מעל עשר שנים בתפקיד ניהולי בבנק והיכרותו המעמיקה את המשק כ"נער אוצר" לשעבר, פרשר נזהר בתשובותיו, בורר היטב מילים, מתקן כשצריך ומחדד אם הוא מרגיש שהנקודה לא הובהרה.

     

    ואי־אפשר להאשים אותו. פרשר שובר שתיקה ומתראיין לראשונה מאז מונה לתפקיד באוגוסט 2013. למעשה, בראיון הזה הוא שובר את השתיקה שגזרו על עצמם כל מנכ"לי הבנקים בכמעט השנתיים שעברו מאז הראיון המתוקשר של רקפת רוסק־עמינח, מנכ"לית בנק לאומי, לתוכנית "עובדה" בערוץ 2.

     

    אז למה עכשיו? תחת ניהולו של פרשר רושם מזרחי טפחות שיאי רווחיות חדשים מדי רבעון, כשהוא נישא על גל המשכנתאות ששוטף את המשק, ואשר מזרחי טפחות שולט בו ללא עוררין. וכעת, אחרי שהציג את התוכנית האסטרטגית שלו לבנק לחמש השנים הבאות, פרשר מרגיש שהגיע הזמן הנכון לדבר. "הבעיה העיקרית בשוק המשכנתאות לא נמצאת בתיק הבנקאי", אומר פרשר. "תיק המשכנתאות בבנקים הוא עם פרופיל סיכון מאוד נמוך בהשוואה לתיקי אשראי אחרים בישראל, וגם ביחס למדינות אחרות בעולם".

     

    תסביר.

     

    על מס דירה שלישית שיזם השר כחלון: "המס מכוון לכ–50 אלף מחזיקי דירות. כשיש ביקוש של 45 – 50 אלף דירות כל שנה, יש לפעולה הזאת יתרונות בשוליים, אבל היא לא פותרת את הבעיה"
    על מס דירה שלישית שיזם השר כחלון: "המס מכוון לכ–50 אלף מחזיקי דירות. כשיש ביקוש של 45 – 50 אלף דירות כל שנה, יש לפעולה הזאת יתרונות בשוליים, אבל היא לא פותרת את הבעיה"

     

    "יחס ה־LTV (היחס בין היקף ההלוואה לשווי הנכס - ר"ב) הוא כ־52%, והיחס בין ההחזר לבין ההכנסה של הלווה הוא כ־26%, מה שמותיר בידי הלווים מספיק הכנסה פנויה להחזיר את החוב בכל זמן, גם אם הריבית תעלה. כל הפרמטרים האלה נמצאים במגמת שיפור, גם בזכות ניהול מאוד אחראי של המערכת הבנקאית, וגם בזכות רגולציה שמרנית, שזיהתה סיכונים וצימצמה אותם, מתוך תפיסה בנקאית ולא פחות מזה מתוך תפיסה צרכנית".

     

    אני מבין איך זה שומר על היציבות של הבנקים. איך זה עוזר לצרכנים?

     

    "קח, למשל, את ההגבלה של גובה המשכנתה הניתנת בריבית משתנה. היא נוצרה מתוך הפנמה של בנק ישראל שעליית הריבית עלולה להתגלגל לסיכון צרכני".

     

    מחירי הדירות ממשיכים לעלות, וההון העצמי הדרוש לרכישה עולה. מצד שני, השכר כמעט לא זז. מאיפה אנשים מצליחים להביא את ההון הנדרש?

     

    על פרויקטים של מחיר למשתכן : "המטרה היא הוזלת הקרקע והעברת ההוזלה למשתכן. כלכלנים יאמרו שלהוזלת מוצר יש אפקט דווקא של גידול בביקוש, ולא ירידה"
    על פרויקטים של מחיר למשתכן : "המטרה היא הוזלת הקרקע והעברת ההוזלה למשתכן. כלכלנים יאמרו שלהוזלת מוצר יש אפקט דווקא של גידול בביקוש, ולא ירידה"

     

    "זה נוגע לתרבות הישראלית ולעזרה שנותנים הורים לילדים. זה קיים בישראל מאז הקמתה. לדור ההורים יש חסכונות מהותיים, יש לו דירות ששוות יותר, ששוויין גם עלה במהלך השנים. וכך מי שאין לו דירה קשה לו יותר להגיע אליה, ומצד שני מי שיש לו דירה – העושר שלו עלה, והוא יכול למנף את העושר הזה".

     

    אבל אין פה אחידות בדור ההורים. האם זה לא מעמיק את הפערים החברתיים?

     

    "זו בדיוק הבעיה האמיתית בשוק הדיור – הפערים החברתיים, ולא האשראי הבנקאי. ההחזר החודשי בגין המשכנתאות לא שונה מהותית, ואולי אפילו טוב יותר, מזה שהיה לפני עשר שנים. הבעיה האמיתית נמצאת בתוך מה שזיהינו כהזרמה ההונית מההורים לילדים. והבעיה הזו בהחלט משיקה לבעיה של פערים חברתיים".

     

    ריבית המשכנתאות עלתה מאוד, אף שהריבית במשק כמעט אפסית: מ־1.96% ל־3.73% בשנה וחצי.

     

    "עיקר העלייה נובע מרגולציה. היות שהריבית במשק נמוכה, יש סיכון שהכספים ינועו לשוק ההון או לשוק הנדל"ן. כדי להתמודד עם זה יצרו צעדים נקודתיים (פרשר מתכוון לצעדים כמו הגבלת המשכנתה בריבית משתנה, הגבלת גובה המשכנתה ל־75% מערך הנכס ועוד – ר"ב). ההשפעה שלהם היא עליית ריבית המשכנתאות. זה תהליך הדרגתי שלהערכתי נמצא לקראת סיום".

     

    מגמה בולטת נוספת בשוק המשכנתאות היא האטה מסוימת בפעילותם של לאומי והפועלים. מה הם רואים שאתה אולי מפספס?

     

    "לכל בנק יש הון נתון ומקורות נזילות נתונים, והוא צריך לתעדף באילו נכסים לפעול. ברגע שבנקים אחרים חשבו שראוי להם לתעדף מוצרי אשראי אחרים על פני משכנתאות, הם הסיטו לשם את הכסף. כל בנק מייצר תעדוף לעצמו".

     

    להגיד לציבור את האמת

     

    שר האוצר, משה כחלון, יזם שורה של תוכניות לבלימת עליית מחירי הנדל"ן. מה אתה חושב על התוכניות האלו?

     

    פרשר: "אני חושב שהבעיה מתחילה בהגדרת המטרה. אני לא חושב ששרי האוצר הנוכחי או הקודם הגדירו בדיוק מה מטרתם. האם המטרה היא יציבות מחירים? הורדת מחירים של 5%? של 10%? של 20%? כדי להשיג את מטרה א' צריך להשתמש בכלים אחרים לחלוטין מאשר כדי להשיג את מטרה ב'. אם המטרה היא יציבות מחירים עד ירידה מתונה, צריך בסופו של דבר להגדיל את ההיצע כך שיתאים לביקוש הנורמטיבי שקיים בשוק. הביקוש הזה הוא 45־50 אלף דירות חדשות בשנה, שנדרשות בשל גידול באוכלוסייה, זאת ללא המלאי הנדרש כדי להשלים את פערי העבר. בשלוש השנים האחרונות אנחנו בקצבי התחלות בנייה שמגרדים את המספרים הללו, ולכן כדי להגיע ליציבות, ואולי אפילו לירידה מתונה מאוד, צריך להגדיל את היקף התחלות הבנייה בכ־5,000־10,000 דירות בשנה".

     

    האם לא לשם כך נוצרה תוכנית "מחיר למשתכן"?

     

    "תוכנית מחיר למשתכן לא נוגעת בהכרח לגידול בהיצע. מטרתה היא הוזלה של מחירי הקרקע והעברת ההוזלה הזאת למשתכן. מהבחינה הזו יאמרו כלכלנים שהוזלת מחירו של מוצר יש לה אפקט דווקא של עלייה בביקוש, ולא ירידה".

     

    מס דירה שלישית אמור להוציא את המשקיעים מהשוק ולהגדיל את ההיצע.

     

    "הצעדים שנעשים בכיוון של המשקיעים בהחלט מטרתם להגדיל את היצע הדירות, אבל מס דירה שלישית, וגם שר האוצר אומר את זה, מכוון לקהל יעד של כ־50 אלף מחזיקי דירה שלישית ומעלה. כשאנחנו מדברים על ביקוש של 45־50 אלף דירות בשנה, לפעולה הזאת בהחלט יש יתרונות בשוליים, אבל היא לא פותרת את הבעיה. באופן בסיסי, פתרון הבעיה יכול להיעשות רק על ידי גידול מסיבי בהיצע. אין פתרונות קסם. וצריך גם להגיד לציבור שפתרונות כאלה לוקחים זמן".

     

    ראש מטה הדיור, אביגדור יצחקי, אמר שאם עד 2017 המחירים לא יירדו ב־15% הוא יתפטר.

     

    "וכאן מתחילה הבעיה. כל מי שעוסק בנושא הזה מבין שלבעיה הזו יש פתרון, אבל הוא על ציר זמן. חלק מהבעיות בישראל הוא שהאג'נדות הפוליטיות קצרות טווח, וצריכות להראות פתרון ומהר. רוב הסוגיות הכלכליות דורשות טיפול ארוך טווח, מסודר, יציב וכזה שנותן רמת ודאות גבוהה לכל המשתתפים בשוק. תזזיתיות יתר לעיתים שכרה יוצא בהפסדה".

     

    הולך נגד המגמה

     

    לצד המשך הגידול בשוק המשכנתאות, במזרחי טפחות עושים בשנים האחרונות מהלכים כדי למשוך אליהם גם לקוחות קמעונאיים בתחומים אחרים. אחד הקמפיינים הזכורים הוא "להעביר את דביר" שיצר באזז סביב הבנק.

     

    אתם עושים מהלך מאוד משמעותי בתחום האשראי למשקי הבית, בצורת מתן הלוואות רבות. האם אין בצמיחה המהירה של האשראי הקמעונאי חוץ ממשכנתאותסיכון למשקי הבית, ועקב כך למשק כולו?

     

    "בוודאי שיש סיכונים, ואי־אפשר להתעלם מהם. אני חושב שבנק ישראל הציב את המראה הזאת בפני ועדת שטרום (להגברת התחרות בשירותים הבנקאיים - ר"ב). אזרחי ישראל לא ממונפים מאוד, אבל מתקרבים לרמות מינוף מוכרות במדינות ה־OECD. בגידול המינוף של אשראי צרכני יש סיכונים שאי־אפשר להתעלם מהם".

     

    איך זה מתיישב עם הרצון שלכם להגדיל פעילות בתחום הזה?

     

    "בשנים האחרונות הרחבנו מאוד את היקף החשבונות הקמעונאיים. כפועל יוצא עשינו גם מהלכים בתחום האשראי. הערכנו בשעתו כי ברמת הריביות הנמוכה, קטר הצמיחה של המשק יהיה הצריכה הפרטית. העמדנו אשראי צרכני בתבונה, והרחבנו מדי שנה את היקף לקוחותינו בעשרות אלפים. לפני כמה שבועות פירסמנו תוכנית אסטרטגית חדשה, שיש בתוכה שינוי בתמהיל הצמיחה של הבנק – מתמהיל קמעונאי לעסקי. אנחנו חושבים שקטר הצמיחה של הצריכה הפרטית לא יכול להחזיק לאורך זמן. מדינת ישראל, אם היא חפצת חיים, צריכה להגדיל את קטרי הצמיחה העסקיים".

     

    התוכנית האסטרטגית שעליה מדבר פרשר בלטה בחריגותה לעומת יתר הבנקים: בעוד השאר סוגרים סניפים ומקצצים אלפי משרות, במזרחי טפחות מדברים על פתיחת סניפים חדשים וגיוס עובדים.

     

    איך זה עובד?

     

    "אנחנו צועדים נגד המגמה כי אנחנו בנק מאוד תחרותי, ויש לנו יעדים ברורים של לקחת נתחי שוק ולא רק לצמוח. צמחנו מ־8% נתח שוק במערכת הבנקאית ל־16% – האם באמת אין תחרות בענף הבנקאות? הדרך להתחרות היא לייצר שונות ולהבליט אותה. יש נטייה בציבור לראות את התחרות כחד־ממדית: אתה נותן את אותו השירות ואת אותו המוצר, ומה שמבדיל בינך לאחרים זה המחיר. זה לא כך. אנחנו מנסים להעניק שירות שונה".

     

    איפה אתם צודקים והם טועים?

     

    "אין פה עניין של מי צודק ומי טועה. יש הבדל בין בנק שנתח השוק שלו הוא 30% לבין בנק עם נתח שוק של 16%. בסופו של דבר אתה משרת אוכלוסייה, והרצון העיקרי שלך הוא להגיע לכמה שיותר פלחי שוק. חלק ממתחרינו מאמינים שלקוחות ראוי ורצוי שיעשו את כל פעולותיהם באמצעות פלטפורמה טכנולוגית. אנחנו מאמינים, לפחות לעת הזו ועוד שנים קדימה, שהנוכחות של בנקאי במערכת היחסים בין הבנק ללקוח הכרחית, כיוון שהמוצר הבנקאי הוא מורכב ודורש שירות מצוין. הפלטפורמה הטכנולוגית הכרחית, אבל היא רק תומכת.

     

    "אנחנו לא מאמינים בהתייעלות אלא ביעילות. התייעלות היא מבצע חד־פעמי. הוצאת עובדים, סגירת סניפים. אז חתכת בבת־אחת את ההוצאות ויכול להיות שגם על הדרך עשית שירות רע יותר והפנית עורף ללקוחותיך. לעומת זאת, יעילות היא דרך חיים והיא היכולת לוודא שהעובדים והמנהלים שלך נותנים את השירות הטוב ביותר והיעיל ביותר, וזה לאורך זמן מייצר גם יחס יעילות (יחס בין הוצאות תפעוליות להכנסות – ר"ב) טוב יותר".

     

    יצאתם בקמפיין נגד הדיגיטציה בבנקאות, עם רמיזה גדולה לשני הבנקים הגדולים שרבים מי יותר טכנולוגי. יכול להיות שבטווח הארוך אתם טועים ומאבדים את הדור הצעיר?

     

    "יש כאן ויכוח לגיטימי סביב השאלה אם בעתיד השירות הבנקאי יהפוך להיות טכנולוגי, או שהוא יהיה יותר טכנולוגי אבל הבנקאי והבנק יהיו לא פחות חשובים. הטכנולוגיה היא הכרחית. אנחנו משקיעים בטכנולוגיה ומייצרים פלטפורמות לא פחות טובות מהמתחרים שלנו, אבל אנחנו מאמינים שבמקביל חייבים להעצים את העתיד הבנקאי. אם חלילה צודקים חלק מהמתחרים שלנו והעתיד הוא טכנולוגי כולו, אזי המתחרים האמיתיים של ענף הבנקאות נמצאים בתחום הטכנולוגי, ולא בתחום הבנקאי. בעידן המידע צריך טכנולוגיות מצוינות לקבל מידע, אבל בסופו של דבר צריך מגע אנושי בדברים החשובים באמת".

     

    לפני שבועיים הכנסת אישרה את הרפורמה בבנקאות. האם זה מה שיכניס תחרות לבנקים בישראל?

     

    "אנחנו מאוד בעד תחרות. אתה שואל אם בישראל נדרשים יותר מחמישה־שישה בנקים? התשובה שלי היא לא. אני חושב שלגודל שוק של 8.5 מיליון תושבים בפריסה גיאוגרפית צרה יחסית, חמישה־שישה בנקים מספיקים, ואולי אפילו יותר ממה שנדרש. לכן כניסתם של בנקים חדשים וקטנים, למיטב הבנתי, לא תייצר תחרות טובה יותר. האם אפשר לייצר תחרות טובה יותר בין הבנקים הקיימים? התשובה היא כן. השאלה האמיתית לא נשאלה. כמובן אם היו שואלים את השאלה הזו, ועדת שטרום הייתה צריכה לטפל בסוגיית ההעדפה לבנקים הבינוניים. אי־אפשר היה להחיל על כל הבנקים את ההגדרה 'אויב הציבור', ואז אולי ברמה הציבורית התוצאה הייתה מתקבלת פחות באהדה".

     

    תזזיתיות חקיקתית

     

    למרות ההצלחות הגדולות של מזרחי טפחות תחת פרשר, ישנה עננה מעל הבנק סביב מעורבותו בפרשת העלמות המס של לקוחותיו האמריקאים, שנמצאת תחת חקירת הרשויות בארה"ב. פרשר אינו יכול להתייחס בהרחבה לפרשה עקב המגבלות המשפטיות, אך לא מתחמק מלגעת בה: "אין לי יכולת להעריך מתי החקירה תסתיים. העברנו את כל החומרים שנדרשו מאיתנו, ואני מקווה שהיא תיגמר בקרוב. הפרשנו כספים לצורך כך, על פי מיטב הערכתנו ושליטתנו בחקירה. אבל אני לא חושב שיש לכך השפעה על יכולת הבנק לעמוד בתוכנית האסטרטגית שלו".

     

    חוק הריכוזיות מחייב את בעלי השליטה בבנק — יורשי מוזי ורטהיים (שהם גם בעלי קוקה קולה ישראל) וליאורה עופר (גם בעלת קניוני עופר) — להחליט אם למכור את מניותיהם בבנק או את האחזקות האחרות שלהם. איך זה משפיע עליכם?

     

    "זו החלטה שלהם. אני לא יכול לדבר בשמם. ברור שאין לכך שום השפעה על דרך הניהול של הבנק. מה שעומד לנגד עיני ההנהלה הוא הצורך להוביל את הבנק בדרך אחראית ומושכלת, על מנת להשיא את הערך הרב ביותר לכלל בעלי המניות בבנק: מהציבור ומבעלי השליטה, שאני בטוח, אגב, שהם רווים נחת מהשקעתם".

     

    עוד חוק שעבר בשנה האחרונה, ולו בוודאי יש השפעה מהותית עליך, הוא החוק להגבלת שכר הבכירים.

     

    "החוק הזה בעייתי. אמור להיות קשר בין הביצועים לבין התגמול הכולל שמקבל עובד או מנהל, אבל החוק ניתק לחלוטין את הקשר. זו בעיה קשה מאוד לניהול".

     

    למרות שאף אחד לא אמר לכם בבנקים לוותר על המענקים ולקחת רק שכר קבוע. אפשר לחלק את התגמול הכולל כך שחלקו יהיה בהתאם לביצועים.

     

    "בכל גוף פיננסי יצטרכו להחליט מהו מבנה התגמול האופטימלי מבחינתם תחת החוק החדש: מה יוענק כשכר קבוע ומה כתגמול משתנה. לדעתי, בניגוד למטרה של תגמול באשר הוא, החוק עלול לייצר סטנדרטיזציה של שכר מנכ"לים – בלי קשר אם אתה מנכ"ל של בנק בגודל של הפועלים או לאומי או מנכ"ל של בנקים קטנים בהרבה. עוד בעיה: החוק בא זמן קצר אחרי שינויים מרחיקי לכת בשיטת התגמול בישראל. ועדה מכובדת ישבה ותיקנה את תיקון 20 לחוק החברות (בעלי השליטה לא יוכלו לקבוע את שכר המנכ"לים ללא אישור רוב בעלי המניות מהציבור – ר"ב), אחר כך הוסיפו הוראה ספציפית למערכת הבנקאית. לא חלפו שנתיים, וכבר התרגשה עלינו חקיקה נוספת. זה חוזר לשאלת התזזיתיות החקיקתית ולעובדה שלחוקים, לרגולציה ולהשפעות ממשלתיות צריך להיות אופק ארוך ומסודר. החוק הזה עבר שינויים מרחיקי לכת בדיון קצר מאוד. להערכתי חלק מחברי הכנסת אינם חושבים שהוא ראוי, ובכל זאת הצביעו בעדו. מה שאומר אולי דבר על תהליך החקיקה בישראל".

     

    אבל הנה אתה, מנכ"ל הבנק השלישי בגודלו, מוכן להסתפק גם בשכר נמוך בהרבה מזה שהרווחת. לפני שנתיים עלות שכרך הייתה 9 מיליון שקל בשנה, ובשנה שעברה9.5 מיליון שקל.

     

    "האם תמיד יימצא מישהו שיהיה מוכן להיות מנכ"ל של בנק בשכר 2.5 מיליון שקל ואפילו פחות? התשובה חיובית. מי זה יהיה? מה יהיו כישוריו וניסיונו בתחום? אלה שאלות שאני לא יודע לענות עליהן".

     

    האם עבר לך בראש לעזוב את הבנק בעקבות החוק?

     

    "אשקר אם אגיד שלא. לא רק בגלל הירידה המשמעותית בשכר, אלא הרבה יותר בגלל הדרך. הדורסנות, ההתלהמות, השמחה לאיד כאילו יש כאן עסק עם אויבי הציבור. זה בהחלט מעורר מחשבות נוגות על הסביבה הבעייתית שבה אנחנו פועלים. אני סבור שלאורך זמן החוק ישליך על אורך התקופות שבהן מנכ"לים יישארו בתפקיד, על הרצון של סמנכ"לים להיות מנכ"לים, ועל הנכונות של צעירים מבריקים להיכנס למערכת ולראות בה את עתידם. החשש הגדול הוא יצירת בינוניות בשכבות הבכירות של המנהלים בבנקים".

     

    אתה רואה את זה כחלק ממגמה כוללת נגד המגזר העסקי?

     

    "יש חוסר הגינות בדרך שבה המגזר העסקי ככלל נתפס על ידי הציבור הרחב, ויש לזה הדהוד במערכת הציבורית והפוליטית. המגזר העסקי הישראלי עבר תקופות קשות מאוד של משבר כלכלי מבלי שנזקק לחילוץ. יתרה מזאת, הוא השכיל להיות גמיש מאוד בעולם תנודתי מאוד ולייצר את המרב והמיטב למדינת ישראל. חוסר הפרגון למגזר העסקי הוא דבר שרבים צריכים לתת עליו את הדעת ולשאול את עצמם אם הם מתנהלים נכון".

     

    ואיך זה באופן אישי לנהל בנק בעת הזו?

     

    "יש חוסר פרגון למנהלים של תאגידים. יש הרבה רוע בשיח הציבורי והרבה התלהמות בשיח הרשמי, ורוב השיח הזה לא נובע מעובדות, אלא מתחושות בטן ורצון לרצות. ומהבחינה הזו, בהחלט זו תקופה לא קלה להיות מנהל. עם זאת, זה תפקיד מאתגר ומלא עניין, ויש בו גם הנאה רבה. הצלחה של תאגיד היא הצלחה של כל עובדיו ומנהליו. זה דומה לתזמורת: מנצח טוב יכול לייצר תוצר ראוי רק כל עוד הנגנים מומחים בתחומם. אני שמח שנפל בחלקי להיות מנצח של תזמורת מושלמת".

     


    פרסום ראשון: 29.12.16 , 15:54