עין לציוץ צופייה
לא לנאום המנומק של מזכיר המדינה קרי היה ראש הממשלה קשוב, אלא להבטחה הריקה מהנשיא הנבחר טראמפ. כי ככה נראית המדיניות של נתניהו: לנשוך את היד שהאכילה אותו, להיות הראשון לזהות את הסכנה בחוק ההסדרה אבל להצביע בעדו, ולהטיל חרם מחורפן על העולם, כך שמלאכת ה– BDS נעשית בידי ממשלת ישראל ועלהדרך, סוגר שר החינוך את דלת הכיתה ל"שוברים שתיקה" ופותח אותה לפוליטיקאים
1 המלך מת, יחי המלך
בכל נאומו של ג'ון קרי לא נאמרה מילה אחת שממנה ניתן להבין שהמזכיר האמריקאי הוא אנטי־ישראלי. להפך. קרי נשמע כמי שליבו שותת דם מאהבה רבת תהפוכות, מאהובה שאיכזבה, מיחסים שהשתבשו.
הוא כן היה אנטי בנושא אחד. אנטי־התנחלויות. בדיוק כמו המדינות שנתניהו מכנה אותן בגאווה כידידות ישראל, כמו העולם, כמו לפחות מחצית מאזרחי ישראל. ארבע שנים הקיז קרי דם כדי להניע משא ומתן, כדי להביא פתרון הוגן לשתי המדינות. והתגובה היחידה שהייתה לראש ממשלת ישראל להגיד על העיסוק הזה, שהוא אובססיבי.
נתניהו עשה לקרי את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: לנשוך את היד שהאכילה אותו, לעקוץ את מי שהעביר אותו את הנהר, להותיר בשולי הדרך את מי שהוא לא זקוק לו יותר. קוראים לזה בוגדנות. אצל נתניהו זה הרבה יותר מזה: זה חוסר אחריות.
יותר מ־70 דקות דיבר קרי. הוא אמר דברים חשובים, גם אם הם היו צריכים להיאמר לפני ארבע שנים. מה שעלה מהם, זה שהתנהגותה של ישראל בנושא המדיני מחייבת דיון רציני. אבל פניו של נתניהו לא היו מופנות לקרי, או לאובמה, שבמהלך שנותיהם בבית הלבן דאגו למדינת ישראל, כספית וביטחונית, יותר מכל ממשל קודם. פניו היו לאותו ציוץ מגוחך של הנשיא החדש טראמפ, פחות מ־140 תווים, שלא מחייבים אותו לכלום.
"תחזיקי מעמד, ישראל", צייץ הנשיא החדש, כאילו מדינת ישראל תלויה בשארית כוחותיה על רפסודה בלב ים, והקברניט של ספינת ההצלה בדרך אליה. נתניהו, מצידו, אימץ מיד את התוכן ואת הסגנון, כאילו היו דברי אלוהים חיים. המלך מת, יחי המלך החדש.
זה לא היה נאום שטמן בחובו הפתעות. זה היה נאום שהדגיש שוב את מה שיודעים כולם, וזה שבימים אלה נקבעות עובדות בשטח, שיכולות להיות המסמר האחרון בארון המתים של התקווה לשתי מדינות לשני עמים. משהו שרק לאחרונה נתניהו הצהיר שהוא שואף אליו.
אבל אצל נתניהו כולם רק סטטיסטים במחזה שבו הוא הגיבור הראשי, ולא משנה אם זה פעיל ליכוד או נשיא אמריקה. הדברים אצלו משתנים מרגע לרגע, בגלל האדם האחרון שישב אצלו בחדר, או בגלל הציוץ האחרון של הנשיא המיועד.
2. נו מור ווייז פור יו
יותר משזה מעורר גיחוך, זה מעורר דאגה. דאגה ממה שנראה כמו סחרור שאליו גלש נתניהו השבוע, בעקבות החלטת מועצת הביטחון של האו"ם, ואחריו גם שריו ומקורביו. נראה כי הם זקוקים כולם, ובדחיפות, לטיפול מסור של פסיכולוגית ילדים מהמגזר הציבורי, אם רק ניתן היה למצוא אחת המעוררת אמון.
כי מה באמת קרה? על מה ההפתעה והתדהמה? מה חדש ובלתי צפוי?
חודשים על חודשים מודיע לנו נתניהו כי הוא חושש שבעת הדמדומים שבין החלפת הנשיאים הצפויה בארה"ב, החלפה שמועדה קבוע וצפוי זה למעלה ממאתיים שנה, יש סיכוי שהממשל היוצא, ממשל אובמה, ינסה למסמר את תפיסת עולמו בכל הקשור לסכסוך הישראלי־פלסטיני.
צפויה וידועה גם השקפת עולמו של הנשיא אובמה, שאינה שונה משל כל קודמיו. החלטה דומה לזו שהתקבלה השבוע במועצת הביטחון התקבלה, ללא וטו אמריקאי, גם בתקופת הנשיאים הקודמים. ג'ונסון 7 פעמים, ניקסון 15, פורד 2, קרטר 14, רייגן 21, בוש האב 9, קלינטון 3 ובוש הבן 6 פעמים. בתקופת אובמה לא עברה אף החלטה כזו, כי ממשלו תמיד הטיל וטו. האם לא היה צפוי כי נתניהו יהיה צודק הפעם, וגם ממשל אובמה יימנע מהטלת וטו פעם אחת?
והאם לא ידע נתניהו כי כל מדינות העולם, 193 חברות האו"ם, למעט אולי דרום סודאן, מתנגדות למדיניות הכיבוש הישראלית ואפילו מצהירות על כך שוב ושוב? אז על מה ההפתעה?
הרי נתניהו בעצמו אמר לחברי ממשלתו, שהעברת חוק הסיפוח, הקרוי גם חוק ההסדרה, תעורר בעולם תגובה חריפה, אשר עלולה להתחיל במועצת הביטחון ולהגיע עד לבתי המשפט בהאג. אין ספק כי היה הראשון לזהות, ובכל זאת נתן לחוק לעבור ואפילו הצביע בעדו.
אבל נתניהו, החושש מזליגה של שלושה מנדטים לבנט יותר משהוא חושש מחרם כללי על ישראל — התעלם מכל האזהרות שהגיעו במקביל להליכי החקיקה של חוק הסיפוח. הוא התעלם מאזהרת שגריר בריטניה באו"ם, שבועות לפני גמר החקיקה, כי הם מודאגים שמא חוק זה יעבור. הוא התעלם מאזהרתה המפורשת של שגרירת ארה"ב באו"ם, שלא לאפשר לחוק חסר תקדים זה לעבור. הוא בז לאזהרת שגריר ניו־זילנד, שבוע קודם להצבעה, כי קשה לראות את החקיקה המסתמנת בכנסת כמשהו שאינו בניגוד מוחלט לפתרון שתי המדינות. ושגריר יפן גם הוא התרה, שבוע לפני ההצבעה, כי יפן מוטרדת מקידום חקיקה של הסדרה רטרואקטיבית של מאחזים על קרקע פלסטינית פרטית.
ואילו ישראל ממשיכה בהליכי חקיקת חוק הסיפוח, ולכל היותר מאיימת על אוקראינה, ואומרת לניו־זילנד כי היא תראה בהצבעה זו הכרזת מלחמה (אולי כדאי לבדוק קודם מי מהמעצמות חתומה עם ניו־זילנד על ברית הגנה משותפת, ומלחמה איתה תהיה כמלחמה איתן).
נתניהו בוחר, למרות כל האזהרות וההתרעות המגיעות מטובי ידידינו, להמשיך בהליכי החקיקה, וכל שיחות הטלפון שלו לפוטין, מ'קולי, סיסי ואחרים לא עוזרות. וכל האיומים על סנגל, אורוגוואי ואוקראינה עולים בתוהו.
ובאופן אבסורדי עוד יותר, מדגים נתניהו לעולם כולו איך צריך לנהוג בהצבעה מוסרית. וכשעולה להצבעה באו"ם הצעת גינוי, שאין הגונה ומוצדקת ממנה, לטבח המתרחש בחאלב, בוחר נתניהו — החושש מפוטין יותר משהוא חושש מאובמה — שישראל תברח מההצבעה ולא תצביע בעדה. כך יש לנהוג, לדעת נתניהו, בהצבעה שבעיקרה היא מוסרית. האם יש משהו יותר עלוב, יותר מביש מזה?
ואכן גם פוטין, היודע איך נוהגים עם פחדנים, מורה לשגרירו להצביע, למחרת היום, בעד הצעת ההחלטה בעניין ישראל ופלסטין ובניגוד לתחנוני נתניהו.
חוק ההסדרה עובר בוועדת שרים, בתמיכת נתניהו ובקריאה טרומית בכנסת, ואז המובן מאליו קורה. ההחלטה עוברת במועצת הביטחון ברוב של 14 בעד ונמנעת אחת, ארה"ב, לקול מחיאות הכפיים של כל הנוכחים באולם, של כל הצופים בבית, ושל חצי מתושבי מדינת ישראל.
ואז יוצאים ילדי גן שרה מדעתם. בהחלטה משותפת של הקבינט מטילה ישראל חרם על כל העולם. מלאכתם של צדיקי ה־BDS נעשית בידי אחרים.
נתניהו מזמן את כל השגרירים לשיחת נזיפה, ועוד בחג המולד. מעניין מה היה אומר אם היו מזמנים את שגרירי ישראל ביום כיפור. הוא מבטל את ביקור ראש ממשלת אוקראינה בארץ. ולדימיר גרויסמן, יהודי ומגדולי ידידי ישראל בעולם, לא יוכל לבקר הפעם את אחותו הגרה באשדוד. גם שגריר סנגל לא יגיע, וכנראה גם יבוטל הסיוע הכספי. מסתבר כי מתוך המיליארדים שמקבלת ישראל כסיוע ותרומות ממדינות זרות ומיהודים טובים, היא מקצה כמיליונית האחוז כסיוע חוץ לסנגל. אולי ישראל גם תעצור את חלקה במימון האו"ם, שעמד על שמונה מיליונים, וכנראה ישונה עכשיו, כתגובה ציונית הולמת.
בהתחלה חשבנו שמדובר בהתחרפנות אישית. נתניהו, החושש יותר משרה ויאיר מאשר ממנהיגי אומות העולם — נעלב. ירד מהפסים. כל המנהיגים שהוא סופר כידידים הכזיבו. בעידן הטלפונים הניידים, כשרואים על הצג מי המתקשר, קל לסנן אותו ולא לענות. רובם לא השיבו לו צלצול. אלה שכן דיברו איתו, דחו את תחנוניו והצביעו בעד.
כל השרים, ורעיותיהם, קיבלו הודעה כי השנה לא יוכלו לרכוש לבנים במארקס אנד ספנסר. אין יותר נסיעות למדינות התומכות בהחלטת מועצת הביטחון. אל על תפתח קווי תעופה מיוחדים לדרום סודאן, ואולי גם למיקרונזיה.
אם להטריח באנקדוטה אשר הביא איתו סבא שלי בעלייתו מרוסיה, הרי זה דומה למקרה שבו העליב הצאר הרוסי את פילגשו, הפרימה בלרינה של בלט הבולשוי, וזו הודיעה בתגובה כי עד שהצאר יתנצל, היא לא תאכל קוויאר.
ולמה לא להמשיך בקו הענישה הזאת? למשל, שתושביה של מדינה שהצביעה בעד ההחלטה לא יוכלו להשתמש בדיסק און קי, המצאה ישראלית. ואם הם ישתמשו בתוכנת הניווט הישראלית ווייז, התוכנה תכוון אותם לתהום. ואם מי ממנהיגיהם יידרש לצנתור עם סטנט — מוטב לו שימות.
הדלפות מהממשלה והקבינט מרמזות שאכן מדובר בהתחרפנות אישית של נתניהו. אפילו ציפי חוטובלי, המאמינה שאם רק נסביר לגויים לאט ובסבלנות, הם יבינו כי ארץ ישראל שייכת רק לעם ישראל — אפילו היא רמזה בעדינות שאולי נתניהו טועה ולא כדאי לבטל את כל הביקורים בארץ. עדיף שיבואו כדי שנסביר להם את האמת בפרצופם.
אבל כמו תמיד הגדילה לעשות מירי רגב, שלא מזמן כונתה כאן "מירי חולצה אפורה", כי נדחפה ברקע כל תמונה עם אובמה בהלווייתו של פרס. רגב לא היססה לשאול "מי זה בכלל אובמה? הוא היסטוריה". מעניין אם תעז היא, או נתניהו, להתבטא כך מול טראמפ, שכנראה יהיה פחות רציונלי, מנומס ועדין בתגובותיו מהמנהיג הנוכחי של העולם החופשי.
ההתחרפנות הגיעה עד לרון דרמר, שגריר ישראל הרפובליקאית בארה"ב, ששלף מידע סודי, תיקים באפלה, והודיע כי יש בידיו הוכחות ברורות לכך שממשל אובמה עמד "מאחורי ההתנפלות על ישראל באו"ם". והודיע: "נציג את הראיות בפני הממשל החדש, ואם הם ירצו לחלוק את המידע הזה הם מוזמנים לעשות זאת". כשסגן היועץ לביטחון לאומי, בן רודס, הכחיש את טענותיה של ממשלת ישראל, הגיב השגריר בדיפלומטיית ביבים וכינה את היועץ "מומחה לפיקציה". האמריקאים היו המומים מהחוצפה. ישראל העדיפה שלא להאמין לטובים בידידינו, אלא למערכת של ספק שמועות־ספק תיעוד שצצה לה פתאום בקהיר, על פגישת תכנון בין קרי לעריקאת.
עיתון הבית מכנה את טירוף המערכות הזה "כלים דיפלומטים לגיטימיים". מרמזים כי לכשיגיע טראמפ לנשיאות הוא יבטל את ההחלטה. כאילו מסוגל טראמפ להשיג רוב במועצת הביטחון ולמנוע וטו רוסי, סיני, בריטי או צרפתי להחלטה המבטלת את ההחלטה הזו. אלו אינם חלומות באספמיה. אלה שקרים בוטים בסגנון החדש של הפוסט־אמת.
בקיצור, גן שרה ירד מהפסים. מדינת ישראל, שבקושי מצליחה בשנים האחרונות לשמור על תדמיתה בצד השפוי של אומות העולם, מאבדת את זה לחלוטין. אמנם ניכרים ניצוצות של שפיות פה ושם, כמו בהחלטה, האמורה להסתמך על בקשה מראש הממשלה, שלא לתקוע מיד אצבע בעיני העולם כולו ולדחות אישורי בנייה נוספים מעבר לקו הירוק. אבל דחייה זו היא רק עד אחרי נאום קרי.
3. שובר חקיקה
עוד משהו חריג קרה השבוע. משהו שכמעט עבר מתחת לרדאר, ולא בגלל שהוא אינו מסוכן לכל מי שמאמין בערכי הדמוקרטיה וחופש הביטוי. שר החינוך, נפתלי בנט, מקדם הצעת חוק שתכליתה להקנות לו, כלשון החוק, "את הסמכות לאסור על אישים או ארגונים שאינם חלק ממערכת החינוך לקיים פעילות בתוך המוסד החינוכי, כאשר אופי הפעילות הוא כזה החותר תחת מטרות החינוך או כזה הפועל לפגוע בחיילי צה"ל, שהם קונצנזוס בחברה הישראלית".
כל זה התחיל מזה שבנט רצה להעביר חוק האוסר להזמין לבתי הספר אנשים או ארגונים המייצגים דעות שנויות במחלוקת, ואשר משחירות את פני מדינת ישראל בעולם. במחשבה שנייה הבין, שחוק זה יאסור גם על הזמנת אלו המצהירים כי ארץ ישראל כולה שייכת רק לעם ישראל, שכן גם זו דעה שנויה במחלוקת ואין כמותה להשחיר את דמותנו בעולם.
לפיכך שינה בנט את נוסח הצעת החוק לכך שתאסור רק על "ארגונים או אנשים מן החוץ שיש בפעילותם סתירה מהותית ובוטה למטרות בחינוך על פי חוק זה, או שבשל פעילותו של אותו אדם או ארגון קיים החשש שיועמדו לדין חיילי צה"ל, בערכאות בינלאומיות ובמדינות זרות, על פעולות שביצעו במסגרת תפקידם".
במילים אחרות: שוברים שתיקה.
הבעיה בסיפור הזה, מעבר למובן מאליו, זו החקיקה. שרי חינוך קודמים, גם מהימין, לא אהבו שהכנסת חוקקה בנושאים הקשורים לבתי הספר. מערכת החינוך היא מערכת רגישה. מערכת היררכית. שמרנית. יש חוזרי מנכ"ל ויש מנהלים שיש להם שיקול דעת. זו מערכת מספיק חזקה כדי להתמודד עם כמה מנהלי בית ספר שיזמינו הרצאה של שוברים שתיקה. כמו שעשה רם כהן, מנהל תיכון תיכונט בתל־אביב, שהגדיר את הצעת החוק של בנט "חקיקה מסוכנת מאוד, אנטי־דמוקרטית ובעייתית".
חקיקה תיצור תקדים לא טוב. לא נכון להכניס את הפוליטיקאים לתוך מערכת החינוך. כי הרי היום הכנסת תחליט לכפות סיורים בירושלים, במערת המכפלה, בעיר דוד, ומחר יבואו פוליטיקאים שידרשו להכניס סיורים אחרים. או שח"כ ידרוש שכל עמותה שמקבלת כסף מחו"ל לא תופיע בפני התלמידים, וח"כ אחר יודיע, שהוא לא רוצה שאנשי ההתנחלויות יוזמנו להרצות, כי מפעל ההתנחלויות שנוי במחלוקת.
יכול להיות שבנט החליט שהוא לא רוצה להיות זה שיצטרך להתעמת או לוותר לאותם מנהלים. נוח לו שהכנסת תחליט על איסור. אבל זה תפקידו של שר חינוך: יצא חוזר מנכ"ל והוא לא עובד? תנקוט סנקציות. גם המערכת האקדמית וגם מערכת החינוך צריכות להתנהל באופן מקצועי, על פי הנחיות לא פוליטיות. גם למנהלים יש מידה רבה של שיקול דעת וצריך לסמוך עליהם. אם לא סומכים עליהם — שלא יהיו מנהלים.
מערכת החינוך התמודדה עד היום עם אותן הבעיות, כולל עם שוברים שתיקה. בינתיים אחוזי הגיוס גבוהים, יש התנדבות מרשימה ליחידות קרביות, שוברים שתיקה לא גרמה להפיכה פוליטית. חמישים שנה נמשך הכיבוש ביהודה ושומרון ועד עכשיו לא היה מרד של תיכוניסטים נגד שירות בשטחים. על פי הצעת החוק, אפשר לחשוב ששוברים שתיקה השתלטו על מערכת החינוך.
וזה אולי גם הזמן להזכיר: איילת שקד נשאה לא מזמן נאום על חקיקה פרטית ועל חוקים מיותרים. אז הנה חוק כזה, והוא של יו"ר המפלגה שלה.
לפנייה לכתב/ת 
