"יש מקרים שמושתלי לב מראים פתאום תכונות אופי של התורם"

בכל השתלת לב יש נקודת אל־חזור. הרגע שבו מרדימים את החולה הקשה – זה שליבו כשל ואינו מסוגל עוד להזין את גופו בדם ובחמצן – כדי להוציא את הלב הגוסס מחזהו במטרה להשתיל במקומו לב חדש. מהרגע הזה, מספר פרופ' דן ערבות, מנהל המערך לניתוחי לב וחזה ב"בילינסון", שבו שוכב החולה האנוש על מיטת הניתוחים כשהוא מחוסר הכרה וחייו תלויים על חוט השערה, כבר אין דרך חזרה, משום שגופו החלש לא יוכל להתאושש מההרדמה העמוקה.

"כשמרדימים מועמד להשתלת לב אי־אפשר להעיר אותו בלי שלב חדש פועם בחזהו, כי הלב שלו מאוד כושל ולא יוכל לפעול מחדש", אומר ערבות. "לכן, מרגע שקיבלת את ההחלטה והרדמת אותו זו התחייבות בלתי הפיכה. ברגע שאנחנו מקבלים הודעה שיש תורם, כל המערכת נכנסת לפעולה. הלב צריך להגיע אלינו כשהחולה שמקבל אותו כבר מורדם ומחובר למכונת לב־ריאות, שמחליפה את פעילות ליבו. בתזמון מושלם מנתקים את הלב החולה ומחברים את הלב החדש, הבריא, במקומו".

כך קרה גם בניתוח של אלמוג גרבלי בן השמונה וחצי, שקיבל את ליבו של עילי ניר ז"ל, שנהרג לפני פחות מחודש יחד עם אביו עמרי, בעת שנפלו ממצוק במדבר יהודה. אבל משהו השתבש בדרך. "צוות מומחים, שבו שני מנתחים, קרדיולוג, טכנאי לב וריאות ואחיות, יצא לסורוקה בשעות הערב על מנת להחליט אם הלב מתאים להשתלה", מספר ערבות. "עברו כמה שעות של בדיקות ושל קבלת החלטות, וברגע שניתן האור הירוק, שהלב מתפקד טוב ואפשר להשתיל אותו, התחלנו להכין את אלמוג לקראת הניתוח. ואז, פתאום, רגע לפני שליבו של עילי הוצא מגופו, הוא עשה דום לב והפסיק לעבוד. ואנחנו כבר בהתחייבות בלתי הפיכה עם אלמוג... הצוות שלנו מיד טיפל במצב, עשה לו החייאה, והחזיר את הלב היקר הזה לחיים".

עד שהלב הגיע באמבולנס מבאר־שבע, בתוך צידנית בטמפרטורה של 4 מעלות, כבר היה צוות המנתחים ב"שניידר", שנתמך על ידי הצוות של בילינסון, בתחילת הניתוח של אלמוג. "הגענו לניתוח הזה ברגשות מעורבים", מספר ערבות. "מצד אחד ידענו שאנחנו מעניקים חיים חדשים לילד קטן, שסובל מכישלון לב קשה מאוד, שתוחלת חייו קצרה ואיכותו גרועה. מצד שני, לא יכולנו שלא לחשוב על הטרגדיה הנוראית של המשפחה שתרמה את הלב. ברוב המקרים, אנחנו לא יודעים הרבה על התורם, רק את סיבת המוות. כאן היה משהו חריג. כל המדינה עקבה אחר מצבו של עילי. בהחלט חשבנו ודיברנו על זה בזמן ההשתלה".

עילי ניר. חשבו על הטרגדיה

לפנות בוקר, אחרי ניתוח שנמשך חמש שעות, הושתל ליבו של עילי ז"ל בחזהו של אלמוג, הצעיר ממנו בשנה וחצי. "לקח זמן עד שהלב החדש התחיל לעבוד. לפעמים זה קורה מיד, ולפעמים, כמו במקרה הזה, זה מתארך. הרגע שבו הלב החדש החל לפעום וראינו שהכל בסדר היה רגע מרגש מאוד".

לא רק משאבה

כבר יותר מ־30 שנה שפרופ' דן ערבות מביט אל תוך מעמקי הלב האנושי. מה שנתפס, אולי, על ידי רובנו כמו סתם משאבה שתפקידה להזרים את הדם בגופנו, או במקרים שמגיעים אליו – איבר מקולקל שצריך להטליא ולתקן אותו, עדיין נראה לו, גם ממרחק הזמן והניסיון הרב, כמו מרכז ההוויה שלנו. "בכל ניתוח לב גדול, גם בניתוח מעקפים או בתיקון מסתמים, וודאי בהשתלת לב, בהתחלת ההליך הלב משותק ומשומר כדי שניתן יהיה לעבוד עליו בצורה מדויקת מאוד, ועל מנת לשמור את התאים שלו בחיים", מתאר ערבות. "אחרי שמחברים את כלי הדם ופתאום הכל חוזר לעבוד, אתה רואה לב שמח. בניגוד לכליות או לכבד, שהם נייחים, הלב הוא איבר דינמי. כשהוא פועל כמו שצריך, הוא מעביר תחושה של חיוניות ושל חיות. מספיק לי לראות איך הוא רוקד בתוך החזה החדש, כדי לדעת שהכל בסדר.

"גם המושתלים שקודם סבלו ממום או מכישלון לבבי, והיו להם דופק חלש ואנרגיה ירודה, אחרי ההשתלה, כשהם מקבלים לב תקין, הם נעשים אנשים מאוד חיוניים. הלב הזה מכניס בהם אנרגיות חדשות, איזה ויברציות חיוביות שהן הרבה מעבר למה שניתן להסביר אותו בתפקוד המכאני המשופר של המשאבה".

אלמוג גרבלי. סיפוק אדיר

זו, אולי, אחת הסיבות לתופעה המסתורית, שאין לה הסבר מדעי, של מעבר תכונות של התורם למושתל, שלדברי ערבות הוא נוכח בה בעצמו. כבר כמה עשרות שנים שצצים דיווחים על תכונות אופי ייחודיות שהיו קיימות אצל התורם, המופיעות אצל מושתלי לב לאחר ההשתלה. מחקר שנערך ב־92' באוסטריה על 47 מושתלי לב טען כי 15 אחוז מהם דיווחו על שינויים שחלו באישיותם לאחר ההשתלה, שלושה מהם (שישה אחוז) טענו כי הם מרגישים שינויי אישיות ברורים בעקבות קבלת הלב החדש, ושקיבלו תכונות שהיו אופייניות לתורמים.

גם מארה"ב התקבלו דיווחים על עשרה מושתלים, שעל פי הנטען פיתחו תכונות דומות לאלו של התורמים, בהם שינויים בטעמם באוכל, במוזיקה, בהתנהגות המינית ואפילו בהעדפות הקריירה שלהם. מקרה מפורסם כזה אירע בג'ורג'יה, טנסי, שם מושתל לב בשם סוני גראהם התחתן עם אשתו לשעבר של תורם הלב שלו. 12 שנים לאחר ההשתלה, הרג גרהם את עצמו ביריית רובה ציד, בדיוק כמו התורם. ב־2010 פיתח מושתל לב אוסטרלי בן 24, דייויד ווטרס, תשוקה בלתי נשלטת לסוג מסוים של חטיף מטוגן. לאחר שפגש את משפחת התורם, התברר לו כי הצעיר בן ה־18 ממנו קיבל את הלב צרך את החטיפים האלה בדיוק על בסיס יומי לפני מותו.

"אנחנו יודעים שלעומת המוח, שמייצג את השכל ואת ההיגיון, הלב מייצג את הרגש והנפש גם בשירה וגם ביהדות", אומר פרופ' ערבות. "האם באמת החלפת הלב תתבטא גם בהחלפת אישיות? כמובן שכאנשי מדע ורופאים אנחנו רוצים לבטל את הטענה הזו משום שאין לה ראיות מדעיות, אבל במהלך השנים ראיתי דברים מדהימים, שלא ידעתי להסביר אותם. יש מקרים שמושתלי לב מראים גם תכונות של התורם. בשנות ה־90 היה לי חולה ישראלי באנגליה, שהיה סוחר פשוט, שקיבל לב של סופר אנגלי מפורסם. אחרי ההשתלה הוא התחיל לכתוב כמעיין המתגבר.

"עוד מקרה שנוכחתי בו היה של נסיך סעודי מאצ'ו, שמאוד חשש לקבל לב של אישה. הוא השביע אותנו, הרופאים, שלא ניתן לו לב מתורמת. לרוע מזלו, הוא איבד את הכרתו כשבועיים לפני ההשתלה המיועדת, והלב היחיד שהיה זמין באותה עת להשתלה היה של אישה. אחרי התייעצות בין הרופאים החלטנו להשתיל לו את הלב שהתקבל, למרות התנגדותו העזה, כי זו הייתה האפשרות היחיד להציל את חייו.

דגם של לב מלאכותי. "יש לו יתרון גדול: הוא נמצא על המדף בכל עת"

"אחרי שהתעורר מהניתוח סיפרנו לו על התורמת. הוא קיבל את זה בהתחלה במורת רוח, כעס והיה מאוכזב, אך בהמשך התחבר לצד הנשי שלו. קודם הוא היה שוביניסט והסתכל על נשים בהתנשאות. עם הזמן הוא התחיל להיות יותר אמפתי ופחות שוביניסט. במו עינינו נוכחנו איך הוא שינה את היחס לנשים.

"מקרה אחר שנתקלתי בו היה מדהים. אחד החולים שלי באנגליה קיבל לב מתורם שהתאבד בתלייה, ומת מוות מוחי. אם מורידים את התלוי בזמן ומבצעים בו החייאה אפשר להשתמש בלב שלו לצורך השתלה. החולה שקיבל את הלב התאושש יפה מהניתוח והלך הביתה, אבל שלושה חודשים אחרי ההשתלה הוא קרא לי דחוף ואמר לי שהיה לו חלום נוראי, שהוא מתאבד בתלייה. כמובן שהחולה הזה לא ידע מי תרם את הלב שלו ובאילו נסיבות מת. שערותיי סמרו כששמעתי מה מטריד אותו.

"היו עוד כל מיני תופעות כאלה, גם אצלנו וגם במקומות אחרים בעולם, שאין להם הסבר מדעי מדויק. היו מחקרים שאמרו שתאי הלב מתמיינים בהמשך לתאי מוח ואז הם משפיעים על האישיות. אין הוכחות חד־משמעיות לזה, אבל אין ספק שהתופעות האלה קיימות".

המושתל הראשון כבר בן 28

כ־1,200 חולים ממתינים כיום בישראל להשתלת איברים, בהם 80 הזקוקים ללב. כמו בשירים, גם בעולם האמיתי הלב הוא האיבר הפגיע ביותר, שנהרס בקלות, ולכן גם הכי פחות זמין להשתלה.

"לב שמיועד להשתלה יכול להחזיק מעמד עד חמש שעות מרגע שהוצאנו אותו מגופו של התורם, לעומת כבד שיכול להחזיק מעמד גם 24 שעות וכליות שמחזיקות 72 שעות", אומר ערבות. "יש כאן דחיפות גדולה, וכל דקה חשובה. השתלת לב במבוגר יכולה להימשך 12 שעות. מדובר בניתוחים קשים ומורכבים, שההצלחות בהם טובות מאוד. יש לנו מושתלים שרצו מרתון מלא, 42 ק"מ, ומושתל לב־ריאות כבר 27 שנים ששוחה שישה קילומטרים בשעתיים. מושתל הלב הראשון בבילינסון חוגג 25 שנה להשתלה. היום הוא בן 82".

בניסיון לפתור את המחסור באיברים, פותח הלב המלאכותי שמחליף את פעילות החדר השמאלי של הלב, ומשמש כגשר עד להשתלת לב אנושי. "משתילים לבבות כאלה יום־יום. אנחנו משתילים כ־40 לבבות מלאכותיים בשנה, לעומת 20 לבבות אנושיים בלבד. חלק מהחולים מקבלים אותם עד להשתלה, ואצל חלקם, בעיקר מבוגרים מעל גיל 70 או חולים שאינם מתאימים להשתלת לב מסיבות רפואיות, הם משמשים תחליף קבוע.

"כשהשתלתי את הלב המלאכותי הראשון בארץ, ב־94', זה היה לב חיצוני שמחובר בצינורות אל הלב המקורי, ששימש כרזרבה. ספק הכוח היה ענק, והחולה היה חייב להישאר בבית החולים כשהוא צמוד למתקן בגודל של מקרר. היום החולים משתחררים מבית החולים שבועיים אחרי הניתוח, עם כבל דק של שלושה מילימטר, שיוצא מאזור הטבור ומחובר לבטריות שתלויות על החגורה ושוקלות כשני קילו בלבד. צריך להחליף את הבטריות האלה פעם ביום, ובלילה החולה מתחבר לחשמל כדי לטעון אותן.

"ללב המלאכותי יש יתרון גדול: לעומת לב אנושי, שצריך לחכות לו שנים ולא תמיד נמצא הלב המתאים בזמן שצריך אותו, הלב המלאכותי נמצא על המדף בכל עת, ואפשר להשתיל אותו לחולה שמצבו מידרדר ויש לו מספר ימים לחיות. החולה שמקבל אותו יכול להסתובב ולחיות חיים רגילים עד שמגיע לב קבוע. בכל נקודת זמן יש לנו 40 חולים כאלה, שחיים חיים טובים מאוד".

במקרים נדירים השתלת הלב המלאכותי מקלה על לב החולה, ומאפשרת לו להתאושש ולהחלים באופן ספונטני. "אחד המקרים הדרמטיים ביותר שהיו לנו הוא של חולה בן 28, איש בריא לחלוטין, שבגלל דלקת קשה של שריר הלב, הלב שלו פשוט הפסיק לעבוד. השתלנו לו לב מלאכותי ואחרי שנתיים הלב המקורי שלו התאושש מהדלקת. החולה רצה שנסיר את הלב המלאכותי, למרות שמדובר בניתוח מאוד קשה, כי הפריע לו שבגלל הכבל החשמלי הוא לא יכול להיכנס לבריכה עם הבן הקטן שלו. בניתוח של 12 שעות הצלחנו להסיר את הלב המלאכותי ולשחזר את החורים שנפערו בלב המקורי. היום הוא בריא לגמרי".

לישון כמו בצבא

ערבות, בן 62, למד בביה"ס לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים והתמחה בניתוחי לב באיכילוב. בהמשך התקבל, מתוך מאות מועמדים ברחבי העולם, לעבודה בבית החולים "הרפילד" בלונדון אצל פרופ' סר מגדי יעקב, שנחשב אז למנתח הלב המוביל בעולם. לאחר ארבע שנים עבר לאוניברסיטת קיימברידג', שם ניהל את יחידת השתלות הלב־ריאות. ב־1992 שב ארצה והקים את היחידה להשתלות לב וריאות בבילינסון. עשר שנים אחר כך מונה למנהל המחלקה לניתוחי לב וחזה במרכז הרפואי כרמל, ולאחר עשור שב לבילינסון כמנהל המערך, הכולל תחתיו גם את היחידה לניתוחי לב בילדים במרכז שניידר והיחידה לניתוחי לב בבית החולים קפלן.

בלונדון פיתח וביצע לראשונה בעולם יחד עם פרופ' יעקב השתלת "דומינו", שבה מסירים את ליבו הבריא של אדם הנזקק להשתלת ריאות ומשתילים לו לב וריאות חדשים, את הלב הבריא משתילים בחולה אחר הנזקק להשתלת לב. מהחולה השני לוקחים את המסתם של אבי העורקים ומשתילים בחולה שלישי. כך מקבלים שלושה חולים במקביל את האיברים שלהם הם זקוקים.

"הפעם הראשונה בעולם שבה ביצענו השתלה כזו הייתה בבחור בן 19 שקיבל לב וריאות, ותרם את ליבו לנער בן 17", הוא נזכר. "הניתוח עבר בשלום, ונשארתי לישון איתם בטיפול נמרץ כדי להשגיח עליהם, כי הלילה הראשון הוא קריטי. לפנות בוקר ליבו המושתל של החולה הראשון הידרדר, לחצי הדם שלו צנחו והמשפחה דרשה את ליבו הבריא, שהושתל בחולה השני, בחזרה. זה היה רגע מאוד קשה. למרבה המזל שניהם התאוששו, והם חיים עד היום. יש גם דילמות כאלה. עם השנים וההתקדמות הרפואית, ההחלטות רק נעשות יותר קשות והאתגרים יותר גדולים".

כדי להחזיק את החולים בחיים בעולם של מחסור באיברים להשתלה, נאלצים הרופאים למצוא פתרונות יצירתיים. "אם החולה במצב נואש וזקוק להשתלה מיידית, יש אפשרות להשתיל לו לב של אדם נוסף, למשל לב של ילד, שלא מספיק להחליף את הסירקולציה של אדם מבוגר, במקביל ללב החולה. כך גם אם הלב שמיועד להשתלה לא תקין לגמרי. החולה מסתובב עם שני לבבות שפועמים יחד".

התקווה הגדולה ביותר, כרגע, היא לשלב השתלת לב מלאכותי, שיקנה לחולים זמן חיוני, בזמן שהלב המקורי שלהם מטופל, בניסיון להבריא אותו. "החזון הגדול שלנו, שעליו אנחנו עובדים יחד עם פרופ' אהרון צ'חנובר, חתן פרס נובל, ומרכזים בחו"ל, הוא לעשות מניפולציות על תאי הלב החולים בעזרת תאי גזע או השתלת גנים, שיאפשרו ללב להחלים בזמן שהלב המלאכותי מחזיק בינתיים את החולה בחיים".

השתלות לב מתבצעות בדרך כלל בלילה כך שהעוסקים בתחום נדרשים להיות זמינים סביב השעון, כל החיים, לכל קריאה. "אין ספק שיש אתגר גדול לנסות לנהל חיים נורמליים מחוץ לעבודה, כשאתה נדרש להגיע לבית החולים בהתראה של דקות, ולקבל החלטות הרות גורל בכל רגע", אומר ערבות. "לא פשוט להתעורר בשתיים בלילה, ולהכניס את עצמך לריכוז מקסימלי לקראת השתלה שיכולה לארוך 12 שעות ויותר. זו הסיבה העיקרית לכך שאין היום הרבה רופאים שהולכים לתחום הזה. הם מעדיפים עבודות יותר הגיוניות.

"כמו בצבא, למדתי לנצל כל רגע אפשרי לשינה כדי לטעון את המצברים, כי אתה לא יודע מתי תהיה הפעם הבאה שתוכל להניח את הראש. צריך ללמוד לחיות עם זה שאי־אפשר לתכנן שום דבר מראש, ולמצות את החיים בין ניתוח לניתוח. אבל כשילד כמו אלמוג, שעומד למות, מקבל לב חדש, שנותן לו תוחלת חיים ארוכה ואיכות חיים טובה – זה סיפוק שאין לו תחליף.

"הטלפון שלי תמיד זמין לכולם. חולים מתקשרים אליי בכל שלב. גם בימים הראשונים אחרי הניתוח, וגם אחרי 20 שנה. בדיוק עכשיו התקשר אליי רופא שניתחנו לפני שנה, שהיה במצב אבוד ויצא מזה. הוא נסע לטייל בחו"ל וצילצל להודות שוב. הרבה אנשים נזכרים בנו אחרי שנים ומתקשרים לספר כמה הם נהנים מהחיים".