רעב? אכלת אותה
בבקשה להוצאת צו מעצר מספר 542023, העובדות היבשות מספרות כך: בליל 15 בדצמבר נעצר עידו (שם בדוי) בעת שצעד ברחובות הוד־השרון. בתיקו התגלו הממצאים החשודים הבאים: ארבע עוגיות מסוג קאפקייק, רבע כיכר לחם, וקופסת חומוס חצי מלאה. לא מדובר בסוג של מקגייוור שניסה להרכיב פצצה מארוחת פחמימות גרועה, ובכל זאת נציגת המשטרה כתבה שהוא חשוד בארבעה סעיפי עבירה: 1. פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה. 2. קשירת קשר לעשות פשע. 3. גניבה. 4. היזק לרכוש במזיד. בסעיף עילת המעצר צוין החשש משיבוש הליכי חקירה וסיכון ביטחונו של הציבור, לפיכך ביקשה המשטרה שייעצר לחמישה ימים על שוד העוגיות הגדול. אגב, העוגיות נלקחו כראיה להצגה בבית המשפט. החומוס והלחם נשארו בידי החשוד ונאכלו על ידו בתחנת המשטרה בהסכמת שוטר אך ללא אישור מהגננת.
מה לא נכתב בצו המעצר? שמדובר בהומלס בן 23 ללא עבר פלילי, שהודה בפני השוטרים שגנב מגן ילדים קצת אוכל כי היה רעב. באותו יום הגיע החשוד להארכת מעצר בפני השופט עודד מורנו בבית משפט השלום בפתח־תקווה. השופט היה ער לאבסורד שמדינה עוצרת וחוקרת אזרח רעב שגנב אוכל להישרדות במקום לנסות לעזור לו. הוא ציטט מ"עלובי החיים": "יש בתרבותנו רגעי זוועה, אלו שבהם פוסק החוק על הידרדרותו של אדם, שבהם מפקירה החברה יצור אנוש לגורלו". השופט החליט לשחרר את עידו מיד, אך מתוך הרצון לשחררו יצר אבסורד אחר, ושלח את חסר הבית למעצר בית.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
