"לדגמן אחרי שתי לידות זו ברכה"

כשהדוגמנית לילי ארקוס הייתה בת 24 נולד בנה הבכור, רפאל, וכל מה שהיה יכול להשתבש – אכן השתבש. "הכל הלך ברגל שמאל", היא מספרת. "31 שעות בחדר לידה, חזרתי הביתה עם תינוק שלא הפסיק לבכות, בברית המילה פגעו לו באחד העורקים והצרחות שלו גברו, והיו המון דימומים. רק בגיל חודש תפרו את העורק, הצרחות של בכי מגזים התערבבו עם צרחות הכאב מהברית, וכל זה הכניס אותי לדיכאון".

איך הבנת שזה דיכאון אחר לידה?

“קראתי משהו על 'בייבי בלוז', אבל לא הבנתי עד כמה אני בדיכאון. אפילו לא היה לי זמן ללכת לפסיכולוג. עזבי ללכת, לצלצל לפסיכולוג. אמא שלי באה לעזור קצת, אבל היא מהסבתות המודרניות שיש להן חיים משל עצמן. היא אמרה לי 'אין דבר כזה, דיכאון, אם אני עשיתי את זה גם יכולה לעשות את זה'. בקורס למגדר במכללה בראשון לציון עשיתי עבודה על נושא ההשתקה שעדיין אופף את התופעה הכל כך אנושית הזאת. זה לגיטימי שתתאבלי על החיים שנגמרו לך. כשרפאל היה בן שנתיים ובאתי איתו לביקור האחרון בטיפת חלב, נתנו לי שאלון שמזהה דיכאון אחרי לידה ומילאתי אותו בדיעבד. האחות אמרה לי 'יש חשד לדיכאון' וצחקתי. אה, עכשיו נזכרת?”

ההנקה לא עזרה לך להתחבר לתינוק?

"לא, מפני שגם כשהינקתי הייתי על אוטומט. לא הרגשתי שום אהבה. כעסתי על עצמי 'מה עשית? למה נכנסת להיריון בגיל כל כך צעיר?' רציתי ששחר יהיה אבא לפני שהוא בן 40, אבל עוד לא הייתי מוכנה לכך מבחינה נפשית, והעובדה שהוא היה תינוק שלא הפסיק לצרוח העניקה לי את כל הסיבות המוצדקות לדיכאון. הכי כעסתי על נשים ברחוב שאמרו לי 'איזה אושר, איזו אהבה, נכון?' על מה אתן מדברות? שחר ראה שאין לי תיאבון ושכל היום אני יושבת ובוכה, והתחיל לבלות יותר שעות בבית. חזרתי ללימודים וזה מה שהוציא אותי מהדיכאון. בינתיים רפאל התגבר על כל הכאבים שלו ונכנסנו לשגרה, אבל כשהוא היה בן חצי שנה גיליתי שאני עייפה נורא. שאלתי את שחר, בעלי, 'מה יקרה אם אני אהיה שוב בהיריון?' והוא ענה 'נזרום'. למחרת הלכתי לעשות את הבדיקה".

רזה טבעית

ארוחת הבוקר הדשנה נבלעת בפיה של ארקוס, היום כבר אמא לשניים, ולא נודע כי באה אל קרבה. היא רזה טבעית, בזכות הגנים שירשה מאביה, וזה כל כך מעצבן!

תרגיעו את העצבים, מתברר שגם לרזות טבעיות אין חיים קלים. בילדותה הודבק לה הכינוי "לילי דחלילי" והיא האביסה את עצמה במגדלים של צ'יפס בתקווה להשמין. בתיכון נשאלה אם יש לה הפרעות אכילה. בהריונה הראשון העלתה 20 ק"ג עקב חולשתה למתוקים. עודף המשקל היה אחת מהסיבות שגרמו לה לצלול לדיכאון אחרי לידה. אבל חודשיים אחרי לידת בנה השני חזרה לדגמן וגם הצטרפה לתוכנית הטלוויזיה "המאמנים" (HOT בידור ישראלי וחינם ב־HOT VOD), שלא רק החזירה אותה לגזרתה הגבעולית.

"נדב מאירסון, המאמן שלי, החזיר לי את עצמי", היא מספרת. "הגעתי אליו אחרי הלידה במצב של חלודה. בהתחלה ברחתי באמצע השיעור בגלל שהתביישתי כשנשארתי ללא נשימה. הוא קלט שאגרוף ידבר אליי. התחלתי לקבל קוביות בבטן, המשקל שלי עולה בגלל מסת השריר, אבל למי אכפת? אני מאושרת!"

והיא רק בת 27, אם לשניים – רפאל (3 וחצי) ועילאי (שנתיים) – נשואה באושר ועושר לאיש חיי הלילה שחר קסמן (45). "אבל הכרנו כשהייתי בת 19 והוא היה רווק בן 37", היא מצחקקת. "זה נשמע קצת פחות סוטה".

ארקוס הגיעה אלינו מהעיר אקטובינסק שבקזחסטן כשהייתה בת 3. "חשדו שיש לי איזו בעיה בכליות שמצריכה ניתוח והוריי החליטו שאם ניתוח – אז רק בישראל. בסוף התברר שאני לא צריכה שום ניתוח ונשארנו בדירת חדר באשדוד שבה ישנו על הרצפה. זה היה הלם גדול. פתאום לא היה לנו כלום. אחי הגדול, יגאל, התחיל לעבוד במספרה והביא הביתה קצת כסף. כשאמא שלי ראתה שהוא מסתובב עם כל מיני אנשים שלא מצאו חן בעיניה, היא החליטה לעזוב".

בגיל 5 היא מצאה את עצמה ביפו ג' – ולבד. "לא הייתה לי ילדות רגילה", היא מספרת. "הוריי עבדו בשתי עבודות, מהבוקר עד הערב, והייתי ילדת מפתח שחזרה הביתה והכינה לעצמה מנה חמה. בפתח הבית שלנו ישבו נרקומנים ובגן השעשועים היו מזרקים. פעם ניסו לפרוץ לבית שלי כשהייתי לבד. כשירדתי לרחוב הייתה לי תחושה שאני יוצאת לקרב. אנשים אמרו עליי 'אה, איזו ילדה חמודה' ובלב שלי אמרתי 'אני לא, אני מוכנה למלחמה'. מצד שני, במקביל להיותי ילדת רחוב הייתי ילדה של חוגים: התעמלות קרקע, מורה פרטית לחשבון, מורה פרטי לאנגלית, שיעור פסנתר בקונסרבטוריון וגם מורה לרוסית".

מה, לא ידעת את השפה?

"בקזחסטן למדתי לדבר רוסית, וכשהגעתי לארץ הכרחתי את עצמי לשכוח את מה שידעתי מפני שלבנות שהגיעו בעלייה של 92' הוצמדה הסטיגמה של 'רוסייה מסריחה'. אני מודה לאמא שלי שהחליטה שאני חייבת ללמוד את השפה שלי. במילאנו גרתי בדירה עם שתי דוגמניות רוסיות שלא הפסיקו ללכלך על כל העולם – וגם עליי. ביומיים הראשונים שתקתי. ביום השלישי, כשהן קיללו, פתחתי את הפה והן נשתלו במקום".

חלום הדוגמנות כבש אותה מגיל צעיר. "הייתי יושבת בבית, רואה תצוגות בפאשן TV ואומרת לעצמי ששם אני רוצה להיות – על המסלול. בינתיים אמא הגיעה למסקנה שיפו ג' היא שכונה לא כל כך טובה, ומישהו סיפר לה על כפר־סבא שהצטיירה בעיניה כגן עדן. הגעתי לכפר־סבא עם גשר על השיניים. ביפו עפתי על הגשר, כל יום החלפתי את הצבעים במדבקות, ובכפר־סבא הסתכלו עליי כמו על חייזר".

חייזר שדוף במיוחד. "לבשתי שני זוגות מכנסיים כדי להיראות יותר שמנה, אכלתי ג'אנק פוד, אמא שלי האביסה אותי בענבים עם סוכר, ושום דבר לא עזר. בגיל 13 התחלתי לרקוד בלהקה מקומית. בהתחלה לא רצו לקבל אותי ללהקה כי חשדו שיש לי הפרעות אכילה. אמרתי להם 'אני פיצית, ככה נולדתי'. הרזון הרס לי את הביטחון העצמי. מצד שני, צלמים שצילמו את ההופעות הציעו לי לעשות בוק. בגיל 17 אחד הצלמים לקח אותי לסוכנות 'לוק' שנתנה לי חוזה".

בשנתה האחרונה בתיכון היא למדה ("לא הייתי מצטיינת, אבל מעל לממוצע"), רקדה, מילצרה ודיגמנה. "בצבא הציבו אותי בתל השומר, בתפקיד משעמם ברמות, ולא היה אכפת לי. בסוף המשמרת נסעתי לתל־אביב לעבוד כברמנית".

בגיל 19, בעודה במדים, הכירה את שחר קסמן, "בפסטיבל בירה באילת, שאליו הוטסו כל אנשי הלילה החשובים", היא מספרת. "אני בירמנתי שם ושמעתי ששחר הוא הבעלים של מועדון הקלרה בדולפינריום. עד אז לא ביקרתי בשום מועדון. פחדתי שלא יעבירו אותי בסלקציה בגלל שאני נראית כל כך קטנה. שחר ואני התחלנו להתכתב בפייסבוק, הוא הציע לי לעבוד אצלו וככה הקשר שלנו התהדק".

ידעת מה הגיל שלו?

"ברור", היא צוחקת, "וזה היה נורא מוזר. בעבר הרחוק, כשחברות שלי הציעו לי להכיר בחור בן 30 אמרתי 'מה אעשה איתו? הוא נורא זקן'. אבל עם שחר, מהרגע שנפגשנו לא הרגשתי את הגיל. הפכנו לחברים הכי טובים בעולם בלי שום קטע מיני. הוצאתי רישיון נהיגה ואת נסיעת הבכורה שלי עשיתי במכונית של שחר. הוא גילה לי את החיים היפים ומילא בי המון חסכים, ואפילו לא עבר לי בראש שהאיש הזה, החבר הכי טוב שלי, יהיה אהבת חיי. כשישנתי אצלו, הוא ישן בסלון, כאילו הוא בכלל לא רואה בי משהו נשי. כיום אני יודעת שזה היה תרגיל מחושב במטרה לכבוש אותי, לאט ובהדרגה".

המפנה התרחש אחרי שבעה חודשים. "שחר נסע לשלושה ימים וביקש שאשמור על הדירה שלו. כשהוא לא היה לידי הרגשתי כמה הוא חסר לי. כשהוא חזר הבנתי שאני מאוהבת והחלטתי להצהיר על כך. ואז הוא קיבל כאפה ונבהל. הוא אמר 'אני צריך לחשוב, אני לא יודע אם אני בנוי לקשר', ועוד כל מיני תירוצים כאלה. הוא ביקש שבוע למחשבה, אבל לפני שהשבוע נגמר קבענו פגישה בבית קפה. אמרתי לו 'הבנתי, אתה לא רוצה שנהיה ביחד, אבל תבין אותי, אתה חסר לי בתור חבר'. אחרי זה קמתי לשירותים ושחר החליט לבדוק את כל ההודעות בסלולרי שלי, שהשארתי על השולחן".

לא יפה!

"חצוף. הוא קרא סמסים מבחורים שמתחילים אותי וקרא איך עניתי לכולם 'סליחה, אבל אני לא פנויה רגשית'. רק אז הוא קלט כמה שאני אוהבת אותו".

איך הורייך קיבלו את המחזר המבוגר ממך ב־18 שנה?

"בפעם הראשונה שהוא הגיע לבית הוריי שחר היה נבוך, וכשהוא נבוך הוא הדבר הכי חמוד והכי לא מזיק בעולם. אמא שלי קלטה מיד שאני מאוהבת ללא תקנה. ככה זה אצלי. מתאהבת – נגמר הסרט. מתאהבת – זה עד המוות".

עם שחרורה מהצבא החליטה לפרגן לעצמה דוגמנות בחו"ל. "הייתי חייבת לחוות את פריז, מילאנו ולונדון", היא מסבירה. "הצלמים שם אהבו אותי, אמרו לי שאני קצת דומה לקייט מוס, אבל הרבה פעמים קיבלתי עבודה לא רק בגלל המראה שלי, אלא בגלל האופי".

בתום שנה של טיסות היא חזרה ללימודי תקשורת וניהול במכללה למדעים בראשון־לציון, ולחתונה. "היא לא הייתה גדולה, היא הייתה עצומה. סוף־סוף שחר קסמן מתחתן! אולם ה'רדינג' חובר ל'טראסק'. מהצד שלי היו חמישים מוזמנים ומהצד שלו היו אלף ועוד מאתיים מסתננים. לא מצאתי את עצמי. אילו זה היה תלוי בי היינו מתחתנים בבית כנסת ומקנחים את האירוע בארוחת ערב קטנה".

היריון תיקון

אחרי הטראומה הגדולה של הלידה הראשונה, בהיריון השני ארקוס החליטה לעשות תיקון. "הרופא שלי איים עליי שאם שוב אעלה 20 ק"ג לא יהיה מנוס מניתוח קיסרי. אימצתי דיאטה של סוכרתיים ועליתי רק 9 ק"ג. בהיריון עשיתי התעמלות ושיאצו, ועילאי נולד במשקל 4 ק"ג בלידה טבעית, בלי אפידורל, בתוך חצי שעה. איזה הבדל! חודשיים אחרי הלידה שלו חזרתי לדגמן".

למרות שכבר נרשמה לתואר שני היא לומדת בקורס להכשרת מדריכי היפ־הופ, לומדת משחק מול מצלמה, הצטלמה לעונה החדשה של "החברים של נאור" ("בתפקיד אנושקה, רוסייה עם מבטא"), ומדי פעם היא משאירה את שני הבנים עם אביהם וקופצת למילאנו או לפריז. "לדגמן אחרי שתי לידות זו ברכה ומתנה, ואני רוצה לסחוט את הלימון עד הסוף. שחר הוא איש של לילה. כשאני בחו"ל או יוצאת לצילומים מוקדם בבוקר, הוא חייב להתעורר מוקדם כדי להביא את הילדים לגן. בשמונה בבוקר הוא מסמס לי: 'הבאתי אותם, מה לעשות עכשיו?" *

איפור: אילנה פיצ'חזה, סולו (במוצרי בובי בראון), שיער: אדיר יעקוב (במוצרי ביוטופ ישראל), עוזר צלם: תומר לופשקו, עוזר שיער: רון אברהם, עוזרת סטיילינג: מעיין פנחס

בשער: שמלה, סטורי; טבעת, Hotcrown (hotcrown.com)

סוודר ונעליים, טומי הילפיגר; מכנסיים, טופ שופ; טבעת, Hotcrown ז'קט, ZARA

smadarshirs@gmail.com