"מידה כנגד מידה" הוא מהמחזות היותר מורכבים בקנון השייקספירי, כי הוא מביא בפנינו תפיסת עולם מפוכחת, שאין בה מקום לצדיקים גמורים או לנבלים מוחלטים. היחס הדו־ערכי לדמויות מגיע לשיאו בתמונה שבה איזבלה, הנזירה החסודה, מנסה לשכנע את אחיה, קלאודיו, שנידון למוות על ידי מחליפו של הדוכס, אנג'לו, לקבל עליו את הדין. אותו שליט הציע לה קודם לכן עסקה אפלה, שאם היא תסכים לשכב איתו הוא יסכים לשחרר את האח, אך היא אינה מוכנה לוותר על תומתה למענו.
בדומה לאיזבלה, כמעט כל הדמויות במחזה מעוררות שאלות מוסריות קשות בהתנהגותן, ולכן העלילה נוטה לכיוון הטרגי. מה שמונע מהסיפור להידרדר לסוף הרע הוא ההתערבות האובססיבית של הדוכס, שיוצא בתחילת המחזה לחופשה, אך מסתובב בעירו מחופש לאיש דת ובוחש באירועים מאחורי הקלעים. מה אפשר ללמוד מהניסוי שלו על טבע האדם? זו שאלה שחוקרים הרבו להתווכח עליה לאורך הדורות.
מכל הוויכוחים זכה המחזה להתייחסות מועטה על הבמה, וחבל שכך. כעת מעלה קבוצת התיאטרון הירושלמי בהנהגת הבמאית הוותיקה, גבריאלה לב, הפקה חדשה, שאולי תשפר את מעמדו. לב עיבדה את המחזה לטקסט מתומצת העובד בצורה מרוכזת ויעילה. היא לקחה את הסיפור לקוטב הקומי, והעמידה הפקה קצבית, המנסה להבליט את המסר הפמיניסטי המובלע שהיא מוצאת בטקסט השייקספירי.
ההצגה נהנית מעבודת אנסמבל טובה של תשעה שחקנים, שמתוכו ניתן לציין את ערן בוהם (הדוכס), אייל שכטר (אנג'לו) וצהלה מיכאלי (איזבלה) בתפקידים הראשיים. לסיכום, מדובר בהצגה מגרה ומעניינת, שבאמצעיה הדלים מצליחה לגרום לנו לראות את הסיפור השייקספירי כמשל אקטואלי מאתגר.
