יש שופטים בקריה

בצה"ל מודעים היטב לכך שההכרעה הצפויה מחר בכתב האישום נגד סמל־ראשון אלאור אזריה היא נושא רגיש ממדרגה ראשונה. זו גם הסיבה שהדיון מחר הועבר מבית־הדין הצבאי ביפו, שבו התנהל המשפט כולו, לבית־הדין הצבאי המיוחד בקריה, שבשל היותו בתוך בסיס צבאי יהיה קל יותר לשמור בו על הסדר.

בעין הסערה יעמדו מחר שלושת השופטים הדנים בתיק: ראש ההרכב אלוף־משנה מאיה הלר, סגן־אלוף כרמל ווהבי וסגן־אלוף ירון סיטבון. כל השלושה קודמו במהלך המשפט. אל"מ הלר תהפוך לשופטת בבית־הדין הצבאי לערעורים, סא"ל ווהבי — השופט הצבאי הדרוזי הראשון — יועלה לדרגת אלוף־משנה וימונה לנשיא בית־דין מטכ"ל, וסא"ל סיטבון, שופט הצד ומי שמביא למשפט את הזווית המבצעית, שהיה בעבר מפקד יחידת עוקץ וכיום מפקד יחידת הלוט"ר, יועלה לדרגת אל"מ וימונה למפקד המרכז להטסה, תפקיד שחפץ בו מאוד.

תומכי אזריה מבקרים את הקידומים וטוענים שהם נעשו בהנחיית הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, כדי להשפיע על השופטים לקבל החלטה שתואמת את העמדה החד־משמעית שהוא נקט מהרגע הראשון — ולפיה מדובר באירוע שמנוגד לערכי צה"ל.

אלא שבמערכת הצבאית לא מתייחסים ברצינות לטענות. שלושת השופטים ראויים לקידום, וקידומם שכבר נעשה דווקא משחרר אותם מתלות כלשהי ברמטכ"ל ויאפשר להם — מבחינה זו — לפסוק בצורה נקייה מלחצים.

השאלה האמיתית בעניין השופטים היא עד כמה ניתן היה לנהל משפט נקי באווירה הציבורית שהתחוללה סביבו ועד כמה הם מבינים שלא מדובר רק בסיפור משפטי, אלא גם — ואולי בעיקר — בהכרעה מוסרית שבכל מקרה תפתח את הפצע מחדש.

במהלך המשפט כולו גילו השופטים רצינות רבה. הם קיימו דיונים אינטנסיביים שנמשכו לעיתים עד 11 בלילה, הפגינו בקיאות בחומר גם בנושאים כמו רפואה משפטית ובליסטיקה, היו ענייניים מאוד וגם קבעו לעצמם דד־ליין קצר יחסית לכתיבת הכרעת הדין.

בעיני צוות ההגנה של אזריה, הרכב השופטים גילה עוינות מסוימת כלפיהם, והם משדרים לאחרונה שהכרעת הדין כבר כתובה לרעתם. ייתכן שזו תחושתם האמיתית, אך לא מן הנמנע שזו עוד טקטיקה לקראת ההחלטה.

שתי הנחות ניתן להניח על סף הכרעת הדין. הראשונה: אם תהיה הרשעה בהריגה, ההגנה תערער. השנייה: אם אכן תהיה הרשעה, התביעה הצבאית לא תדרוש למצות עם אזריה את מלוא חומרת הדין ותסתפק בענישה קלה יחסית, ובלבד שיעבור המסר שהמעשה פסול ומנוגד לערכי צה"ל.

לכאן או לכאן, הרשעה צפויה לעורר סערה ציבורית. החלטה אחרת, כמו למשל זיכוי מחמת הספק שיישען על ספק סביר שלפיו אזריה אכן ירה מחשש למטען, תוביל אולי לשקט ציבורי אבל לרעידת אדמה של ממש בצבא.