החיים הם לגמרי קברט
איך זה מרגיש לעלות על במה כמעט בלי בגדים ולסמוך על התאורה שתסתיר מה שצריך? רגע לפני שהקברט האגדי Crazy Horse נוחת בארץ, נסעה כתבתנו לפריז לגלות מה מסתתר מאחורי הזוהר: מיונים מפרכים, שגרה מתישה ומאמנת קשוחה שדואגת שהבנות ישאירו את הצופים מהופנטים בכל מקום בעולם
לילה יורד על פריז ובמועדון Crazy Horse, לא רחוק משאנז אליזה, הקסם מתחיל. על הבמה שורת רקדניות שנראות זהות לחלוטין. צלילי מארש צבאי ממלאים את האולם, והתנועות של הבנות מדויקות וחדות כל כך, עד שכל רס"ר היה מתקנא בביצוע ומנסה להחזיר הצדעה. רק התלבושות המינימליסטיות, האיברים החשופים והשפתון האדום והבוהק מזכירים שחיילות הן ממש לא.
הצצה למופע Crazy Horse
ברוכים הבאים למופע הקברט המפורסם בעולם — Crazy Horse הפריזאי. כבר מעל 60 שנה המועדון המיתולוגי מעיר האורות מפיק מופעי קברט על טהרת הגוף הנשי. הרקדניות עולות לבמה ולגופן רק עור חשוף, שרירים הדוקים ותעתועי תאורה, שבגללם קשה להבחין היכן הגוף העירום מסתיים וההשתקפות מתחילה. עכשיו מגיע המופע שלהם - "Forever Crazy", שכבר מזמן פרץ את גבולות צרפת, גם אלינו: בפעם הראשונה יעלה הקברט האגדי סדרת מופעים בישראל, בתאריכים 18־6 בפברואר, ברדינג 3 בנמל תל־אביב. מחירי הכרטיסים (באיוונטים) נעים בין 750־350 שקל.
נסעתי לפריז כדי לצפות בפלא מקרוב ולהיחשף לעבודה הקשה שמאחורי את המופע המצליח. ברוב הנטל נושאות, כמובן, הרקדניות. הן כוכבות המופע, וכשהן מצטרפות לשורות הלהקה, מספר אנדרה דסנברג - המנהל האמנותי, הן מחליפות את שמותיהן בשמות במה כמו לוריה די פרמה, פוקסי קומדי או דייזי בלו, שילוו אותן במשך שנים. יש רשימת המתנה של כ־500 בנות שרוצות להתקבל ללהקה בכל שנה, אך רק בודדות הן המאושרות שמתקבלות. המיונים קפדניים ותנאי הקבלה כמעט בלתי־אפשריים. חוץ מתנאים פיזיים מדויקים שנקבעו על ידי מייסד הלהקה — גובה, היקפים ומבנה הגוף — נדרש גם רקע בריקוד. בלט קלאסי או מודרני הוא חובה, וכך גם יכולות משחק לא מבוטלות. וכשמתקבלים, מתברר, העבודה הקשה רק מתחילה כי האימונים והחזרות לא נגמרים.
"יש תוכנית אימונים מאוד מדויקת וספציפית לכל רקדנית", אומרת סבטלנה, המנהלת האמנותית של הלהקה, אישה קפדנית ופרפקציוניסטית ממש כמו בכל הקלישאות של מאמנת קשוחה. "אפשר לעבוד שעות על כל תנועת ראש או הנפת יד כדי להגיע לשליטה מלאה בכוריאוגרפיה של הריקוד".
והתוצאה מרהיבה. אם הפסל דוד של מיכאלנג'לו היה אישה, כך הוא היה נראה. הרקדניות היפהפיות נראות מפוסלות, כולן בעלות שליטה מרשימה בתנועות הגוף. הנוכחות שלהן פשוט ממלאת את הבמה.
בשנת 2010 העלה הקברט לראשונה את המופע "Forever Crazy" שמגיע אלינו לארץ, מופע שהוא כולו מחווה לאמן האוונגרד אלן ברנרדין, מייסד Crazy Horse המקורי. המופע מורכב ממיטב הקטעים ברפרטואר האגדי של המועדון, אשר היה שנוי במחלוקת בשנותיו הראשונות בשל התכנים הארוטיים שלו.
הסיבוב העולמי של "Forever Crazy" התקבל בתשואות אדירות במדינות רבות בעולם. במופע נכללות יצירות קלאסיות של הקברט האגדי, כמו "God Save Our Bareskinn" שאת הכוריאוגרפיה שלו יצר סגן בצבא הבריטי, ומאז 1989 הוא הקטע הפותח כל מופע של המועדון, לצד יצירות חדשות ומקוריות, כמו "Crisis? What crisis!" של הכוריאוגרף הצרפתי הנודע פיליפה דקופלה, שנוצר בשנת 2009 בהשראת המשבר הפיננסי ברחבי העולם. המוזיקה נעה מיצירות מוזיקליות קלאסיות של קברט צרפתי ועד להיטי פופ.
"אנחנו מנסים לשלב את המסורת מאז הקמתה של הלהקה ב־1951 עם התקופה המודרנית. חשוב לנו לשמור על ההמשכיות מבלי לאבד את הזהות שלנו", אומרת אנדרה דסנברג, המנהלת האמנותית של קרייזי הורס. שיתופי פעולה מרתקים עוזרים במשימה: מעצב הנעליים האייקוני כריסטיאן לובוטין יצר את נעלי הסטילטו המושלמים להופעה של הרקדניות. שיתוף הפעולה האחרון הוא עם מעצבת ההלבשה התחתונה שאנטל תומאס, שגם את תספורת הקארה המושלמת שלה ממנה אימצו הבנות.
אבל לא רק התלבושות, אלא גם העיצוב הבימתי מרשים: מסכים מתחלפים, חלקי תפאורה ניידים, רצפה מסתובבת, אביזרים מוסתרים רק כדי להיחשף במהלך הקטע בתנועה מהירה. תאורה מתוחכמת מצליחה לטשטש את ההבדלים בין הרקדניות במופע המשלב בין קטעים קבוצתיים וקטעי סולו. פתאום הקהל מוצא את עצמו מחפש את הרקדנית המועדפת בתוך הקבוצה. "זה קצת כמו מחבואים", אומרת דסנברג.
Crazy Horse גאים ברשימת המעריצים שלהם. השמות המפורסמים שלהם חרוטים על קירות המבנה, ביניהם סלבדור דאלי, מראדונה, וודי אלן, פרינס ודיוויד לינץ'. דמי מור לקחה כאן שיעורים לקראת הסרט "סטריפטיז", וכך גם ביונסה לפני צילומי אחד הקליפים שלה. ג'יי־זי ישב בקהל, וכנראה נהנה מכל רגע.
• הכותבת הייתה אורחת ההפקה בפריז
