האוזניים של המדינה
שלושת קציני המודיעין שאתם רואים פה משמאל משרתים בבתי הכלא הביטחוניים המסוכנים ביותר בישראל ויש להם תפקיד עיקרי אחד: למנוע את פיגוע הטרור הבא. יחד עם חבריהם הם ניצבים מדי יום מול 6,200 אסירים ביטחוניים, מתוכם 70 אחוז עם דם על הידיים. יום שגרתי שלהם כולל: גיוס סוכנים והפעלתם כדי למנוע הברחת פלאפונים, שיגור מחבלים, מבצעים לחטיפת חיילים ואפילו ניסיונות להבריח זרע מהכלא. בראיון משותף הם מספרים איך זה להיות בחדר אחד עם שמונה רוצחים, למה הזמנה גדולה של מלח בקנטינה מדאיגה אותם ואיך נתפס ח"כ גטאס, החשוד בהברחת פלאפונים
כלא קציעות, יום ראשון, 18 בדצמבר. רק כמה אנשי סוד, בהם מפקד הכלא וקצין המודיעין, סגן־גונדר דודו ועקנין, היו מעורבים בדרמה שעמדה להתרחש. ח"כ באסל גטאס מהרשימה המשותפת הגיע לבקר אסירים ביטחוניים ולהבריח להם, על פי החשד, פלאפונים. הכל היה מוכן לקראת תיעוד העניין. גטאס, שלא חשד במאומה, נפל במלכודת שטמנו לו גורמי הביטחון. בעקבות מעצרו המתוקשר סוקרה בהרחבה עבודת השב"כ ועבודת מערך האבטחה של השב"ס. הרבה פחות דובר על עבודתם החשאית של קציני המודיעין המאתרים ומפעילים סוכנים בבתי הכלא הביטחוניים, אלה שעובדים מאחורי הקלעים ומחזיקים בתפקיד הרגיש ביותר בכמה מהמקומות המסוכנים ביותר בישראל.
כדי להבין איך זה באמת עובד, הפגשנו השבוע לראשונה שלושה קציני מודיעין של בתי סוהר ביטחוניים: קמ"ן גלבוע (600 אסירים ביטחוניים) רב־כלאי ניסים פיניש, קמ"ן קציעות (2,000 אסירים), סגן־גונדר דודו ועקנין, וקמ"ן נפחא (750 אסירים), רב־כלאי יוסי קריספל. הם סיפרו לנו בגילוי לב על העבודה בצל הסכנה והמפגש היומיומי עם רבי־המרצחים, גיוס הסוכנים בכלא והשמירה עליהם, על השפה והקודים ועל האחריות הכבדה למניעה ולסיכול של פיגועים. "מדובר בהמצאה ישראלית", אמרו לנו, "זה תפקיד שקיים רק בארץ, ומכל העולם באים אלינו כדי לקבל הדרכה".
סג"ד ועקנין, איך תפסתם את ח"כ גטאס?
"כל הפעילות הייתה בעקבות מידע של השב"כ. האסיר וליד דקה, שהורשע ברצח החייל משה תמם ב־84', הוא חבר ועד מרכזי במפלגת בל"ד. התברר שח"כ גטאס ביקר אותו שלוש פעמים: פעם בכלא הדרים, ביקור שני ברמון והשלישי בקציעות. התקבל אצלנו מידע שהוא מתכוון להכניס לדקה פלאפונים. עקב כך נערכה פעילות יחד עם חטיבת המודיעין של השב"ס ויחידת דרור, שהיא הזרוע המבצעית של השב"ס. ביום הביקור שלו הוא נכנס, שאלו אותו: 'האם יש ברשותך דבר שאסור להכניס?' והוא ענה: 'לא'. הוא עבר את המגנומטר בלי לצפצף".
למה לא ערכתם עליו חיפוש?
"כי מבחינתנו, ברגע ששאלנו אותו והוא אמר שאין עליו כלום – אסור לנו לערוך עליו חיפוש, בגלל שהוא חבר כנסת ונהנה מחסינות. אבל עובדתית אצל האסירים שהוא היה אצלם בביקור נתפסו חומרים כתובים ו־12 פלאפונים". בדיון להסרת חסינותו של ח"כ גטאס התברר שכל תהליך העברת המעטפות תועד בווידיאו ושאצל האסירים נתפסו גם 16 כרטיסי סים, שני מטענים ואוזנייה.
ומה היה בחומר הכתוב?
"זה חומר מודיעיני רגיש".

אבל לא רק הברחות של פלאפונים מסוכלות בכלא. כ־6,200 אסירים ביטחוניים כלואים בשמונה מתוך 33 מתקני כליאה של השב"ס: גלבוע, מגידו, דמון, עופר, נפחא, רמון, קציעות ושקמה. 70 אחוז מהם מוגדרים עם "דם על הידיים" – מחבלים שהיו בדרכם לפיגועי התאבדות ונתפסו, כאלו שהתכוונו לבצע פיגוע המוני והתחרטו ברגע האחרון, משלחי מפגעים, מתכנני ומבצעי פיגועים, מהנדסים האחראים על הכנת חומר נפץ ומטענים, בכירים בארגוני הטרור הפלסטיניים ועוד.
בכלא, האסירים המסוכנים האלה נמצאים תחת עינם הפקוחה של קציני המודיעין, המקבלים מידע רב על המתרחש בכלא ומחוצה לו: החל בתכנון בריחות של אסירים השפוטים למאסר ארוך; דרך הכנת מטענים מאולתרים, כוונה לתקיפת סוהרים ואנשי סגל, מרידות, שביתות רעב והברחות של פלאפונים; וכלה במסירת מידע על ביצוע פיגועים שאירעו בחוץ, שיגור מחבלים, הכנת מטענים, מיקומם של מצבורי נשק, כוונות לחטיפת חיילים ועוד.
כך למשל, חושף ועקנין, נודעה זהות הנהג שהסיע את המחבלים שביצעו את הפיגוע הרצחני במתחם שרונה, ביוני השנה. "אסיר בכלא ידע מי הנהג המדובר. העברנו את המידע הזה לשב"כ, ושם תפסו את סלים מוגנם, בן 23, תושב יאטה שנחקר, הודה ונעצר בגין הסעתם".
1. תוכנית לחטיפת חייל
הייתה זו שעת הטיול היומי בכלא גלבוע – הכלא הביטחוני השמור ביותר בישראל. כשהאסירים יצאו מהאגף והבחינו ברב־כלאי ניסים פיניש, קמ"ן הכלא, שעמד שם, הם ניגשו אליו ומיהרו ללחוץ את ידו. אחד מהם העביר לו אגב כך אֶשְׁגָּר (פתק עם מסרון). ר"כ פיניש לא הגיב. היה מדובר במודיע שלו, והוא ידע שכל תנועה קטנה או תגובה לא נכונה מצידו יעמידו את המקור שלו בסכנה. הוא המשיך לחייך וללחוץ את ידי יתר האסירים הביטחוניים, עד שהאחרון שבהם עזב.
ומה היה באשגר?
"תוכנית מפורטת לחטיפת חייל, הכוללת את שם האסיר שתיכנן את החטיפה, שמות המעורבים בה, איפה היא מתוכננת ולמתי. העברנו את המידע לגורמי הביטחון. ההנחיה שלהם הייתה להוציא את האסיר המתכנן להפרדה. המידע נבדק והתברר כנכון. כל תשתית הטרור הזאת נתפסה. הצלחנו לסכל חטיפת חייל".
מה המניע של אסירים לתכנן חטיפה?
"הרצון שלהם להשתחרר. הם רוצים לצאת מהכלא בעסקת חליפין, כמו שהייתה עם גלעד שליט. תפקידנו לנסות לסכל זאת".
2. 4 טלפונים מתחת לכרס
המחבל גדול הממדים התנועע בכבדות לעבר חדר המבקרים בכלא נפחא, כשהוא נמצא תחת עינו הפקוחה של קמ"ן הכלא, רב־כלאי יוסי קריספל. "מדובר באסיר ביטחוני שישב על ביצוע כמה פיגועים ונפגש באותו היום עם עורכי דינו, לפני עלייתו לוועדת השחרורים", מספר קריספל ומגלה: "ידענו שהם אמורים להבריח לו פלאפון".
ומה קרה?
"כשהוא יצא משם ערכנו עליו חיפושים מדוקדקים, אבל לא מצאנו דבר, למרות שהמגנומטר ציפצף. חשדנו שהאסיר דחף את הפלאפון המוברח לתוך גופו. איימתי עליו שהוא יישב עירום מול הסוהרים, עד שזה ייצא, ואז הוא נשבר. מדובר באסיר ענק ושמן, הוא הרים את הקפל של הכרס הענקית שלו, והתברר שהוא קשר מתחתיה ארבעה פלאפונים שהיו מחוברים זה לזה בחוט דק, וככה הם נתפסו".
אלמלא המידע המקדים, ספק אם ההברחה הייתה מתגלה, אבל זאת מהות העבודה של הקמ"נים. סג"ד ועקנין: "מי שקולט את כל האסירים עם הגיעם לכלא זה הקמ"ן. הוא קורא את כתב האישום נגד האסיר ואת העבר הביטחוני שלו והוא מקיים איתו פגישה כדי לקבל את הרושם הראשוני עליו. זה אומר לחוש אותו, להריח אותו, להסתכל לו בלבן של העיניים. הבסיס לקמ"ן טוב זאת האינטראקציה הבין־אישית שלו. אם אין לו אותה, הוא לא יוכל לקבל מידע או להוציא מידע".
סג"ד ועקנין משרת בשב"ס 20 שנה, 13 מתוכן במודיעין. "הקמתי את מערך המודיעין בקציעות כשהוא הועבר לידינו מצה"ל במארס 2006. היו שם 1,200 אסירים והייתי צריך להקים את הכל מאפס. הכרת השטח, האסירים, הדמויות הדומיננטיות. התחלתי לעבור אותם אחד־אחד בראיונות ולסמן את מי שנראה לי פוטנציאל להפעלה כסוכן. כשפתחו בדצמבר 2006 את כלא רמון החדש לביטחוניים, מוניתי להיות הקמ"ן שם. שנתיים הייתי הקמ"ן האחראי על שני אגפי האסירים הביטחוניים בכלא אשל, ומשם עברתי לקציעות לפני שלוש שנים".
קריספל, קמ"ן נפחא ("בשב"ס 14 שנה, מתוכן חמש שנים בתחום המודיעין"), היה פקוד של ועקנין. "חלק מהתפקיד שלי הוא לאתר בין אנשי הסגל פוטנציאל לתפקיד", מסביר ועקנין. "אני בודק אם הבן אדם איכותי, יסודי, מתוחכם, מבצע משימות, איך הוא מתשאל אסירים, איזה קשר יש לו איתם, איך הוא מתמודד עם קטטה או התלהמות. עשיתי לו מבחן בלי שיידע. סיפרתי לו על אסיר שמחזיק פלאפון בתא וביקשתי שיאסוף עליו מודיעין גלוי: מתי הוא נכנס ויוצא מהתא, מעקב דרך מצלמות, שיחות עליו עם סוהרים – בלי לחשוף את המידע עליו לאיש".
קריספל: "הוא אמר לי, 'אתה שותף סוד שלי לעניין', ואחרי שבוע האסיר נתפס. המעבר מסוהר לאסירים ביטחוניים למודיעין היה לי קשה. אחרי שסיימתי קורס קצינים פתאום מצאתי את עצמי במערך הביטחון, יושב עם האסירים הכי מסוכנים והכי קשים בשיחות של אחד על אחד, או בחצר הטיולים כשאני לבד איתם".
נשמע מפחיד.
פיניש: "כשצה"ל עוצר מחבל, חצי מדינה בגב שלו. אני נכנס לאגף של 120 מחבלים רוצחים שהורשעו בדין, ככה, בלי כלום, או יושב בחדר עם שמונה מחבלים. יש לי משפחה ובנות וזה סיכון. אני 19 שנה בשב"ס ושלוש שנים במודיעין. התחלתי כסוהר, סמל, מש"ק מודיעין, ואז הלכתי לקצונה. עברתי כמה הכשרות, בהן קורס מודיעין בסיסי, למידת השפה הערבית, קורסים של תולדות האיסלאם ולמידת הקוראן בשפה העברית".
זה עוזר לך לפחד פחות?
"אני יושב מול המחבל שעשה את הפיגוע הרצחני במלון פארק בנתניה ואני אמור להסתחבק איתו ולרכוש את אמונו. אתה לומד לא להפעיל את הרגש שלך בסיפור הזה. אתה חייב לנטרל את זה".
הוא רוצח יהודים, ואתה יהודי. אתה לא חושש שהוא ינסה לפגוע בך?
"הוא לא יעז. יש פה מאזן של רווח והפסד".
ועקנין: "האסירים הביטחוניים יודעים שהדמות הדומיננטית בכלא זה הקמ"ן. הם מבינים שאם חלילה מישהו יפגע בו – תהיה ענישה חמורה לכולם ותנאי המחיה שלהם יוחמרו. הם יכולים לתקוף סוהר רגיל, וזה קורה".
עובדתית, קמ"נים הותקפו בעבר בצפון.
קריספל: "כמה קמ"נים הותקפו על ידי מחבלים. שניים נזקקו לטיפול רפואי. אחד היה עם רגל שבורה. זה הסיכון בעבודה שלנו, ואנחנו מודעים לו".
ועקנין: "אלו מקרים בודדים. המנטליות של הביטחוניים היא שאם אני בא לאחד מהם לאגף, אני נחשב לאורח שלו. הוא לא ייתן לאיש לפגוע בי".
לפי מה משבצים אותם? ואם הם כל כך מסוכנים, למה לשים אותם יחד?
"הם משובצים בהתאם לאינטרס שלנו. אנחנו קוראים את התיק של כל אחד, הרקע, האזור והארגון שאליו הוא משתייך. אני יכול לשים אותו עם החב'רה שלו או להפריד ביניהם. אנחנו כמובן מנצלים לטובתנו את הסכסוכים הפוליטיים או הבין־ארגוניים שלהם".
כמה מהם באמת אסירים אידיאולוגיים?
ועקנין: "98 אחוז מהם יושבים על רקע אידיאולוגי ורק שני אחוזים הם עבריינים. הם אסירים בעלי אינטליגנציה גבוהה. הם נוהגים לחיות כקולקטיב. יש להם מסגרת ארגונית נוקשה, עם בעלי תפקידים שנבחרים כל חצי שנה, מנהיגות גלויה וסמויה וכללי משמעת קפדניים".
קריספל: "זה כשמדובר בדור הישן. אבל בדור הפייסבוק, המפגעים הבודדים שנעצרו בשנה האחרונה, אלה אנשים שלא גדלו בארגון ולא מונעים מאידיאולוגיה, אלא מהסתה ברשתות החברתיות. היה לנו לאחרונה רוצח של חייל, שהיה מפגע בודד שלא הצליח להשתלב בארגון. זה דור שמושפע מהתקשורת. אסיר מדאעש, שדקר שוטר בעיר העתיקה בירושלים, הסביר לי, שאחד הדברים שגרמו לו לבצע את הפיגוע הוא הסרטונים שראה ברשתות החברתיות. הוא יצא לטורקיה ומשם לסוריה ואחרי שנלחם עם דאעש שמונה חודשים, חזר לישראל להקים פה תא טרור. כדי לתת דוגמה אישית לחיילים שלו, הוא יצא לבצע פיגוע".
3. לכל אסיר יש מחיר
האסיר הביטחוני הבכיר שהגיע למשרדו של הקמ"ן פיניש בכלא גלבוע היה במצוקה אישית. הוא ביקש להקל על אדם שהיה חשוב לו מאוד.
"בכלא ביטחוני, האדם הכי חשוב למפקד הכלא הוא הקמ"ן, והאסירים הביטחוניים מודעים לזה", מסביר פיניש את הפנייה אליו. "המוטו שלי הוא שלכל אסיר בכלא יש מחיר. הבטחתי לו לבדוק את העניין".
כלומר?
"לבדוק אם שווה לי לנצל את מצבו הרגיש כדי לגייס אותו כסוכן ומה התועלת שנוכל להפיק ממנו. עשיתי בדיקות עם כל הגורמים הרלוונטיים אם שווה למדינה להיענות לבקשתו. מדובר באסיר לא פשוט, בעל מעמד, עם קשרים בכלא ומחוצה לו".
מה קיבלת בתמורה?
"הוא גילה לי מחבואים של פלאפונים באגף, סיפר על שיטות הברחה והסלקה, סיפק מידע על בעלי תפקידים בתוך בית הסוהר, שהיו רלוונטיים גם לגורמי הביטחון שלנו. עזרנו לו עם אותו אדם וגייסנו גם אותו".
מה המניע של אסירים אחרים להפוך לסוכנים?
קריספל: "זה קשה. אבל אפשר כי לכל אחד יש משהו שיגרום לו לדבר. גם אם מדובר ברוצח הכי מסוכן ואכזרי או במנהיג שהשיג כוח, מעמד ויכולת".
פיניש: "המניע הרגשי, האישי והסוציאלי הוא חזק. אסיר עובר מכלא לכלא, הוא לא יודע מה קורה עם הוריו ויקיריו. הוא נמצא במצב רגיש. אסור לו להתקשר או לקבל ביקורים. הוא שפוט לתקופות מאסר ארוכות ומתגעגע".
קריספל: "בשביל שיחת טלפון, קשר עם המשפחה, עזרה כספית, קנטינה – הוא עשוי לדבר".
איך יודעים למי יש מידע רגיש?
ועקנין: "אתה מתחיל מקריאת התיק שלו, מהפרטים הגלויים. אחר כך אתה עוקב אחרי אורחותיו. אם הוא אדם דתי – האם הוא מתפלל חמש פעמים באדיקות? הוא צריך להיות מוטמע במאה אחוז בקרב האסירים, להיות נגיש לחברי הארגון ולהנהלה הבכירה".
כמה זמן לוקח לגייס ולהכשיר מודיע?
"לקח לי שנה לעבוד על גיוס בחור דומיננטי כזה. בהתחלה הוא לא הבין שאני מגייס אותו. התלבשתי עליו כי הוא היה דומיננטי בארגון שהשתייך אליו ומחובר לכל ההנהגה, מבפנים ומחוץ לכלא, באמצעות ביקורי משפחות, עורכי דין וח"כים. היה שווה לעשות את המאמץ כדי לגייס אותו. כשהוא מרגיש מחויב אליי, אני מבקש ממנו 'תעשה כך וכך', ואז הוא מתחיל להבין שהוא למעשה המקור שלי".
איך יודעים שהמידע אמין ולאן מזרימים אותו?
"כל מידע מועבר לבדיקת גורמי הביטחון. יש בינינו שיתוף פעולה מלא".
איך האסיר מעביר לכם את המידע?
פיניש: "כל מה שקורה בכלא עובר דרך המודיעין. החל מסדר היום, הטיולים בחצר, היציאה לפוסטה, לבית המשפט, למרפאה. אם הוא מקור טוב, הוא כבר ימצא את הדרך לבוא אליי".
ואיך מגינים עליו?
"אנחנו מפעילים מקורות. עובדים עם בני אדם שבאמת צריכים לשמור על חייהם בכלא. אם האסיר בבית המשפט, אדבר איתו שם, ואף אחד לא יראה אותי. אם אני צריך להתחפש או להגיע על אזרחי, כך אעשה. יש אלף דרכים להיזהר ולשמור עליו, כי אסור שהמקור שלי ייחשף".
קרה שמקור נחשף?
ועקנין: "כן, זה קורה. היה אסיר לפני עשור שנחשד בשיתוף פעולה. הם עינו אותו עם פלטה חשמלית, שרפו אותו. וקרה גם שאסירים נרצחו".
4. טכנאים סלולריים בכלא
בין המורשים לבקר את האסירים הביטחוניים נמצאים עורכי הדין שלהם וחברי כנסת.
ועקנין: "בשב"ס מודעים לעובדה שעורכי הדין מהווים צינור להעברת מידע פנימה והחוצה. הרשות הפלסטינית משלמת לעו"ד 500 שקל על כל ביקור. אם הוא רואה ביום ארבעה־חמישה אסירים, זה כבר 2,000 שקל ויותר. לא עושים עליהם חיפוש, אבל הם עוברים במגנומטר. הפלאפונים בגודל אצבע, שמייצרים במיוחד בשטחים, לא מצפצפים. מוציאים להם את כל החלקים ומשאירים רק את המוח".
קריספל: "יש בכלא אסירים שהם טכנאים סלולריים מומחים שעובדים 24 שעות ביממה".
הברחת הפלאפונים לכלא היא הבעיה הגדולה ביותר. ועקנין מספר כי התקבל אצלו פעם מידע על מספר גדול של פלאפונים שהוברחו לכלא בארגזי הירקות שמגיעים למטבח. בחיפוש נתפסו 50 פלאפונים בארגזי פטרוזיליה.
קריספל: "בשורה התחתונה מדובר בהרבה כסף, מאות אלפי שקלים. כל טלפון כזה עולה לאסיר בין30 ל־50 אלף שקל. הכסף מועבר למשפחות מהארגונים שאליהם הם משתייכים".
איך זה עובד?
ועקנין: "אסיר שמכיר שב"חים פליליים שיושבים על רצח, מעביר דרך המשפחות שמבקרות אותם מסר שישלם מאות אלפי שקלים, אם יבריחו לו פלאפון. אותו אסיר ינסה להבריח לו דרך ארגוני פשיעה. על ארבעה מכשירים הוא יעשה 200 אלף שקל בשנייה וחצי".
ואיך התכוונו להעביר לאסיר?
"מותר לאסיר מגע פיזי עם תינוק. הוא לוקח את זה מהתינוק, עוטף בקונדום ודוחף לגוף. נותנים למובטל בחוץ 10,000 שקל לזרוק אבנים על מחסום. הוא יגיע לבית המעצר וידאג שהפלאפון יעבור בנקודה מסוימת. מחביאים אותם בקופסאות שימורים, בנעליים, בפרוטזות, בחבילות תמרים, במוצרי קנטינה, ואפילו בכרטיס ויזה".
מה הייתה ההברחה הכי מפתיעה?
קריספל: "בשרשרת תפילה. בכלא נפחא היה מידע על אסיר שישב בתא עם שלושה אנשים שנחשבים כבדים. אחד היה מהנדס כימיה, שיש לו קשרים ענפים בחוץ. הם יצרו פתקים בגודל של פיסטוק, שם היה מקודד כל המידע שהיה צריך להגיע החוצה: איך מייצרים מטענים מחומרים מסוימים, מי מהאנשים מחזיק נשק והיכן הוא מוסלק. ביום השחרור נמצאה השרשרת, עם 33 חרוזים. שברנו את החרוז הראשון וגילינו אשגר שהכיל את כל המידע".
איך הכינו את זה?
"הם המסו את החרוז מפלסטיק במצית, הכניסו את הפתק שנכתב בכתב מאוד קטן ומקודד, וציפו את החרוז שוב. אלמלא המידע מוקדם, לא היינו תופסים את זה".
5. סיכולים, פאשלות וקודים
הסיוט של הקמ"נים הוא בריחת אסירים מהכלא.
פיניש: "לפני שנתיים קיבלתי מידע, שבתא של שני אסירים מהג'יהאד האיסלאמי יש מנהרה. מצאנו מנהרה צרה שהם חפרו אותה בכפית. הם הצליחו לשבור רגל של מיטה, עקרו את האום של האסלה בשירותים והחזירו את הרגל, ואף אחד לא שם לב. היו ניסיונות דומים בשנים האחרונות. הבאנו את יחידת יהל"ם של הנדסה קרבית והתגלתה מנהרה. הם אנשי בנייה. האדמה באזור בית־שאן היא חקלאית ולא קשה לחפור בה. הם חפרו דרך השירותים ודרך המקלחת ונחשפה מנהרה שהגיעה כמעט לשלושה מטרים. הכוונה שלהם הייתה להגיע לחומה ומשם לברוח".
קרה שסוהרים עברו צד?
"לצערנו, קרה. אבל לפעמים הניסיונות שלהם להעביר מישהו צד עובדים לטובתנו. למשל, לפני שנה וחצי פנו לסוהר, חייל בן 18 בשירות חובה. זרקו לו: 'מה המשכורת שלך? אתה יכול להרוויח 50 אלף שקל ברגע'. רצו שיבריח להם פלאפון מבחוץ. החייל ישר דיווח לי והפעלנו אותו כסוכן".
יש להם שפה וקודים?
"הם פחות מדברים ויותר מעבירים קודים באשגרים ובהתנהגות" (ר' מסגרת).
ועקנין: "אם כולם נועלים נעלי ספורט ביום נתון, זו נורה אדומה שיש מתיחות גדולה. זה יכול לקרות לפני קטטה, כוונה לתקוף סוהר, הפרות סדר והתפרעויות. כך אנחנו מבינים שיש אירוע בומבסטי שצריך להיערך אליו".
קריספל: "אם מזמינים מהקנטינה מלח, חלב, משמשים או דבש - זה סימן שהולכת לפרוץ שביתת רעב. הם בולעים את המלח וזה שומר להם על הקיבה בזמן השביתה. אם אסיר משמין – סימן שהוא הולך לשבות רעב".
ועקנין: "אם הם ישנו את השגרה של סדר היום – למשל, חמישה אנשים בחצר הטיולים במקום 30 או 40, זה סימן שמשהו קורה באגף. או שזה משהו פנימי שלהם, או התארגנות למשהו רציני".
איך הם מעבירים מסרים?
"רוב הדברים נעשים בכתב מקודד".
קריספל: קוראים לזה 'טעמים' – זה מסר מההנהלה שלהם להתכונן לשביתת רעב ולקראת צעד מחאתי. הם חייבים להכניס את כולם לתמונה, וזה נעשה דרך אסירים שהולכים למרפאה, בפוסטה, בקנטינה וכו'. לוקחים למשל את המילה הראשונה ואז כל מילה עשירית ומרכיבים מזה משפט".
מה ייחשב ההישג הכי גדול שלכם?
פיניש: "המטרה העיקרית של כל קמ"ן היא למנוע בריחה של אסיר ביטחוני. זה ההישג הכי גדול מבחינתי".
ועקנין: "ולא פחות חשוב – למנוע פיגועים".
קריספל: "אנחנו מונעים גם הברחות זרע מהכלא. השפוטים למאסרי עולם רוצים להמשיך את השושלת והם מבריחים החוצה זרע בבמבה, בוופלה, בבייגלה. מחכים להם מחוץ לשער עם מכל וקרח ומעבירים הלאה".
יש לכם גם פאשלות, פספוסים?
ועקנין: "במודיעין תמיד מרכיבים פאזל כדי למנוע אירוע או פגיעה בביטחון המדינה. קרה שפיספסנו בכך שלא המשכנו את איסוף המידע".
קריספל: "מצד שני, את יודעת כמה דברים סיכלנו? אנחנו לא מחפשים טפיחה על השכם". •
המילון
אשגר – פתק מגולגל עם מסרון.
עספור – מלשין, שטינקר.
תפטיש – חיפוש.
כספת – תא בכלא גלבוע.
נעלי ספורט – אם כל האסירים נועלים אותן באותו יום, כנראה מתוכנן אירוע גדול.
מלח, משמש, דבש – אם מזמינים אותם מהקנטינה בכמויות גדולות, כנראה עומדת לפרוץ שביתת רעב.
אם אסיר משמין – כנראה הוא עומד לשבות רעב.
כשאסירים מוותרים על טיול – כנראה הם מתכננים התפרעות או תקיפת סוהר.
טעמים – מסר מהמנהיגים להתכונן לקראת שביתת רעב או צעד מחאתי.
המחירון
מחיר טלפון מוברח: 30 עד 50 אלף שקל.
מחיר לביקור עורך דין: 500 שקלים לאסיר.הרשות הפלסטינית מממנת.

