השד בבקבוק
המועדונים מסרבים להגיש להם משקאות, מהגנים הציבוריים הם לאט–לאט מסולקים - אז מפגשי האלכוהול של הנוער הישראלי עוברים שינוי. הלהיט הנוכחי: מסיבות שכב"ג (שכבה בוגרת) שמארגנים חניכי הצופים. תחת כסות של פעילות חינוכית תמימה בתנועת הנוער הגדולה במדינה, הופכות חלק ממסיבות השכב"ג לאירוע שהמטרה שלו היא אחת: לשתות - וכמה שיותר. התוצאה: מקרים של שכרות עד אובדן חושים ואשפוזים. חלק א' בתחקיר על הרגלי האלכוהול החדשים של הנוער
"אני מגיל קטן בצופים, באחד מהשבטים במרכז", מספר "יואב" (שמו ושמם של כל בני הנוער בכתבה בדויים), חניך בן 17 בתנועת הצופים. "במהלך השנים יצא לנו להיתקל במקרים שהמדריכים שתו אלכוהול, אבל שום דבר לא היה מאורגן. לפני שנתיים, כשהייתי בן 15, הייתה המסיבה הראשונה, הכניסה לשכבות הבוגרות. במסיבה הזו גם המדריכים נמצאו, גם הרשג"דים (ראשי הגדודים) וגם כל החברים שלי. הופעל עליי ועל כל החדשים שהגיעו מהשכבות הצעירות לחץ חברתי גדול. כשרשג"ד או מדריך שלך מגיע ואומר לך, 'יאללה, בוא נרים שוט ביחד', קשה לך לסרב. זה הרי בן אדם שבמשך שנה שלמה הדריך אותך והלכת אחריו בעיניים עצומות. גם החברים באים ואומרים, 'יאללה, אנחנו מנסים, אנחנו גדולים', כי בכל זאת יש את התחושה של הבגרות. הרי קוראים לזה מסיבה של השכבה הבוגרת".
איך הוריך הסכימו שתלך למסיבת אלכוהול בגיל 15?
"בדרך כלל ההורים לא יודעים לאן הולכים הילדים. הם שומעים 'מסיבה של הצופים', זה נשמע מאוד בסדר, שקט, נגיד בחוף הים, מקום טוב. אבל זה הפוך ממה שחושבים".
מה ראית במסיבות האלו?
"אנשים מגיעים שם למצב של איבוד שליטה, עד רמה של הקאות, התעלפויות, בתי חולים וכל הדברים האלה. אני לא מדבר רק על המסיבה הספציפית של תחילת שנה, כי אצלנו זה נמשך כל השנה, ואחר כך במשך כל התקופה בצופים. הנה, לפני שבועיים הייתי במסיבה. הרבה מהנערים אומרים להורים שהם הולכים לחבר, ואז בדרך כלל נשארים ברחוב בחוץ ומחכים עד שתעבור השפעת האלכוהול. או שהם נרדמים במיטה של חבר, שכולה מלאה בקיא".
בעגה של תנועת הצופים קוראים להן "מסיבות שכב"ג" (שכבה בוגרת). השכב"ג היא קבוצת החניכים שבין סוף כיתה ט'־תחילת י' לבין י"ב (כל אחד מהם מכונה "שכב"גיסט"), ותפקידה הוא למעשה לנהל את השבט. מהקבוצה הזו יוצאים המדריכים והרשג"דים, ואלו החניכים שיוזמים ומוציאים לפועל חלק גדול מהפעילויות בשבט. אחת מהפעילויות הללו נקראת "מסיבת השכב"ג": מדובר במסיבה לרגל חג או אירוע פנימי של השבט, שנערכת בדרך כלל במקום ציבורי כלשהו (חוף ים, חורשה וכו'). אלא שתחקיר "ידיעות אחרונות" מגלה, כי בשנים האחרונות יותר ויותר מסיבות שכב"ג כאלו הפכו לכיסוי למסיבות שתייה רוויות אלכוהול, שלא אחת הסתיימו באובדן חושים, בהתעלפויות ובאשפוזים. וכך, מתחת לאפם של ההורים — שרבים מהם משוכנעים שילדיהם מבלים בפעילות צופית חינוכית תמימה — התפתחה סצנת מסיבות אלכוהול חדשה ומסוכנת; כזו שבמקרים רבים מחליפה את מפגשי האלכוהול הידועים יותר במועדונים ובגנים הציבוריים.
בהנהגת הצופים, כך מתברר, מוּדעים לתופעה, ולמרות שלא מדובר בפעילות רשמית של התנועה, עושים מאמצים להיאבק בה. אלא שלפי כל המרואיינים בכתבה, לא רק שהתופעה אינה דועכת — אלא היא מתגברת, למרות מאבקם של הגורמים המעורבים בנושא. כמה נפוצה התופעה? הנה 'אלון', חניך שכב"ג באחד השבטים באזור ירושלים: "המסיבות קורות בדרך כלל באירועים חגיגיים, בחגים, ביום הולדת של אחד השכב"גיסטים, או בחזרה ממחנה הקיץ".
נשמע שיש אירוע חגיגי כזה כמעט פעם בשבוע.
"לא כל שבוע, אבל כמעט כל חודש אנחנו עושים לפחות מסיבה אחת".
יש מי שמתנגדים שיהיה אלכוהול במסיבות?
"כאלה שמתנגדים לא יצא לי לפגוש, אבל יש שבוחרים לא לשתות. כאלה שלא רוצים להיגרר ואז הם גם משלמים פחות. כניסה עולה בדרך כלל משהו כמו 20 שקל, ומי שרוצה לשתות חופשי משלים ל־50".
מה קורה במסיבות האלו?
"רוקדים, צוחקים ושותים, יש כאלו שמגזימים, שותים הרבה וגם יצא לי לראות מי שמתעלף. אבל רוב הילדים לא עושים שטויות ושומרים על שפיות".
ההנהגה של הצופים יודעת?
"בשנה שעברה יידענו את המרכזת על אחת המסיבות ואז התקשרו להורים, שלחו להם הודעות שבנם או בתם נמצאים עכשיו בערב שכב"ג ושיש שם אלכוהול. שלא יגידו: לא ידענו, לא שמענו".
איך ההורים הגיבו?
"ההורים מאוד כעסו עלינו, כי אמרנו להם שאנחנו בפעילות צופית, אבל עבר להם. מאז אנחנו לא מספרים יותר לאף אחד, רק בקבוצת ווטסאפ שלנו".
אלא שלהורים יש דווקא סיבה להמשיך לדאוג. האנתרופולוג תמיר ליאון, המתמחה בחקר תרבות הנוער בישראל, נפגש לאורך השנים האחרונות עם הרבה חניכי צופים. רבים מהם סיפרו לו על מה שקורה במסיבות הללו, ולעיתים, ליאון נכח בעצמו באירוע כזה. "אני לא אשכח את מסיבת השכב"ג הראשונה שהגעתי אליה", הוא משחזר השבוע. "היא הייתה בדירה במרכז תל־אביב. אני נכנס, וכבר מהדלת התמונה שאני רואה היא כזאת: שלוש בנות, שאחר כך התברר שהן בכיתה י', יושבות על הרצפה, על הברכיים, הראש שלהן למעלה והפה פתוח. מעליהן — שלושה בנים ב־י"ב. הבנים מחזיקים הפוך את הבקבוקים הגדולים האלה של הפאבים, וודקה, וכולם ככה מסביב מעודדים. והבנים מכניסים להן את הפייה כמה שיותר, ממש דוחפים את הוודקה, כמו פיטום אווזים, וכולם מסביב שואגים. אם הילד שלי היה אומר לי שהוא הולך למסיבת שכב"ג — הייתי דואג".
20 ליטר בשיחים
הצופים נחשבת לתנועת הנוער הגדולה בישראל וחברים בה היום כ־97,500 חברים (מתוכם כאלפיים מוסלמים, אשר תופעת מסיבות האלכוהול אצלם קטנה עד לא קיימת). נאמר מיד: מדובר בתנועה חיובית, שפעילותה מבורכת וערכית והיא מהווה בית חם לעשרות אלפי בני נוער. רבים מהחניכים כלל אינם מעורבים בתופעה הזו, ורבות ממסיבות השכב"ג הן אכן מפגשים תמימים. אלא שבמקביל אי־אפשר להתעלם גם ממפגשי האלכוהול, שנערכים בכסות של מסיבת שכב"ג.
אף אחד, לא בתנועת הצופים ולא מחוצה לה, לא יכול להצביע בדיוק מתי התחילו מסיבות האלכוהול הללו. מה שבטוח הוא שהדיווחים על חניכי הצופים, שמובהלים לבתי החולים לאחר מסיבות כאלו, הולכים ומתגברים בשנתיים־שלוש האחרונות.
עיקר הדיווחים מגיעים מסיירות ההורים, התארגנות של כ־4,000 הורים ברחבי הארץ, אשר מסיירים במוקדי בילוי של נוער. יש מקומות, כמו למשל בירושלים, שבהם סיירות ההורים אינן מודעות למסיבות השכב"ג, למרות שהן נפוצות מאוד בבירה. במקומות אחרים מצליחות סיירות ההורים לקבל מידע חלקי על מסיבות האלכוהול.
חלק מהסיירות שיתפו אותנו במידע שלהן על עשרות מסיבות שכב"ג, שנערכו בשנתיים האחרונות. בחרנו שלא לחשוף את שמות השבטים שחניכיהם אירגנו את המסיבות כדי שלא לתייג בני נוער שאינם שותים, או שאינם משתתפים כלל במסיבות האלו. הנה טעימה קטנה, שמדגימה כמה נרחבת התופעה הזו:
במסיבת שכב"ג, שנערכה באוגוסט 2014, הגיעה המשטרה, אך החניכים ברחו עם הבקבוקים. לאחר עזיבת המשטרה הוצא האלכוהול, שהוטמן בחול, והמסיבה החלה. נערה כבת 15, שהושקתה על ידי השמיניסטים, אושפזה עם הרעלת אלכוהול חמורה. בספטמבר 2014 נערכה מסיבה חשאית במתחם פרדסים, ובמהלכה אושפז נער בן 15 שפונה מהמסיבה על ידי אמו. חודשיים עברו, ושני נערים איבדו את ההכרה במסיבת שכב"ג נוספת.
קפצנו ל־2015. בינואר פונה נער למיון ממסיבת שכב"ג, וכעשרה נערים פונו לבתיהם על ידי ההורים במצבי שכרות שונים. במארס אותה שנה, מסיבה שהייתה אמורה להתקיים בבית ריק טוּרפדה על ידי המשטרה, אך חניכי שכבת י' ערכו "מסיבת פיצוי", שבמהלכה פונה חניך במצב קשה על ידי הוריו. באפריל 2015 פונתה נערה מכיתה י"א על ידי אמה. במאי 2015 הוסלקו עשרות בקבוקי וודקה במאגר מים במסיבה חשאית. רוב הנוכחים היו שמיניסטים בנים ושישיסטיות בנות. באוגוסט 2015 פונה נער באמבולנס ואושפז, והמסיבה נסגרה. בנובמבר 2015 התגלתה מסיבה, שבה גם ראשי השבט היו שתויים.
הגענו ל־2016. בפברואר האחרון נערכה תחת מידור מסיבת שכב"ג. ההורים גילו אותה רק בדיעבד. באפריל פונה נער בן 15 למיון. באוגוסט 2016 נערכו שלוש מסיבות, שבמהלכן פונו נערים למיון, וצוות בילוש של המשטרה שפך עשרות בקבוקי וודקה. באוקטובר 2016 נערכו חמש מסיבות, אשר מחלקן פונו נערים לבית החולים. בנובמבר 2016 נערכו ארבע מסיבות, משתיים מהן פונו נערים במצבים קשים על ידי ההורים.
כאמור, זה רק קצה הקרחון — ושנת 2017 רק החלה. "כשהקמנו את הסיירת, ייסדנו רשת של הורים שמעבירים מידע אחד לשני", מספר אחד ההורים הסיירים. "בהתחלה, הילדים קיבלו אותנו יפה ושיתפו איתנו פעולה. לאט־לאט החל בינינו משחק חתול ועכבר כזה. הדור החדש שבא - אלה שהיו שביעיסטים, ועכשיו הם שמיניסטים - הם הרי צריכים לעלות על קודמיהם, אז שיתוף הפעולה נגמר, והם התחילו להתרחק עם המסיבות והלכו למקומות יותר חשוכים ויותר מרוחקים.
"בשלב מסוים הם התחילו בתרגילי הטעיה. הילדים היו אומרים להורים: 'היום המסיבה היא במקום X', והם בכלל היו עושים את זה במקום Y, כי הם ידעו שאנחנו יושבים להם על הווריד מבחינת המידע. ואז הם השתכללו יותר והתחילו גם להציב צופים — לא תנועת הצופים, אלא פשוט חבר'ה שיושבים ומתצפתים.
"עכשיו המקומות האלה הם מרוחקים, אז כשאתה מגיע עם סיירת ההורים, אתה צריך לחנות וללכת עשר דקות־רבע שעה ברגל לתוך הדיונות או בפרדסים. אז יש להם תצפיתנים שיושבים על איזו גבעה, מתקשרים לחברים, וכשאתה מגיע אין שם אלכוהול, הכל מוחבא כבר.
"אחר כך גילינו שלפעמים הם קוברים את הבקבוקים באדמה. היה נניח איזה 'בקבוק תורן' על השולחן, וכל היתר היה קבור או מוחבא. כשהיינו הולכים, היו מוציאים עוד ועוד ועוד. לפני חודש, למשל, הגענו למסיבה, ניגשו אלינו חבר'ה, 'שלום, הכל פוצי מוצי, אין לנו אלכוהול'. ואז אחד האבות הלך הצידה וראה שבשיחים מוחבאים 20 ליטר של וודקה, לא פחות".
איך אתם מצליחים להתחקות אחר המסיבות למרות ניסיונות ההסוואה של הילדים?
"למדנו והשתפשפנו עם הזמן באיתור המסיבות. באיזשהו שלב כבר היה מספיק שהיו נותנים לי שבב מידע על מסיבה באזור מסוים, והייתי מגיע לשם. הייתה פעם, למשל, שאחת האמהות סיפרה לי שהילדה שלה הולכת ליום הולדת באיזה בית, וזו מסיבה ללא אלכוהול. מיד הבנתי שזו מסיבת שכב"ג, ואחרי שעה שלחתי לה תמונות של הילדה שלה שיכורה במסיבה בפרדס, והאם באה לאסוף אותה. אתה רואה את שיירות הילדים הולכים, הבנות עם המיני, אי־אפשר לפספס את זה. יש להם הרבה פעמים את הסימון של הסטיקלייטים בשטח, אתה רואה את התצפיתנים. למדנו, גם אנחנו השתכללנו".
לצד ההערכה הרבה לפעילות שלכם, יש לה באמת איזושהי אפקטיביות במיגור התופעה?
"לצערי הרב, לא".
למה לא עירבתם את המשטרה?
"עירבנו, אני ממליץ לך לדבר עם 'שמוליק' (שם בדוי), אחד ההורים אצלנו. הוא שוטר מתנדב מצפון הארץ, שניסה לטפל בתופעה במסגרת המשטרתית".
שמוליק, בכמה מסיבות שכב"ג היית?
"הרבה, עשרות. בסוף המסיבה הייתי מעביר דוחות כאלה למשטרה, עם שמות המארגנים, מי אסף כסף, עם תמונות של הכסף שנאסף. ולא היו קוראים להם אפילו לחקירה. אם זה לא מכירת אלכוהול לילדים, אז אני לא יודע מה זה נקרא מכירת אלכוהול לילדים. אף פעם לא עשו עם הדוחות שלי שום דבר. כלום. זה ייאש אותי, וכשזה התחיל לפגוע בי באופן אישי, פרשתי מטיפול בנושא".
למה הכוונה "באופן אישי"?
"הבן שלי עבר חרם רציני בשנה שעברה, כולל איומים טלפוניים. באחת המשמרות שלי במשטרה תפסנו כמה ילדים הולכים ליד מסיבת שכב"ג עם אלכוהול. פתאום אני מקבל טלפון מהבן שלי, ב־11 בלילה, שחברים שלו עומדים שם בצד ומאיימים עליו בגלל מה שאני עושה. אני שוטר, מסתובב עם בלש נוער, וילדים מאיימים על הבן שלי? אני חושב שמעבר לזה שזה מראה לך כמה התופעה הזו חדרה, זה גם מראה לך שלנערים האלו אין שום גבולות והם מוכנים לעשות הכל כדי שלא יפריעו להם".
שם קוד: שכב"ג
אחת הסיבות המרכזיות לפופולריות של מסיבות האלכוהול הללו היא הכיסוי התמים של האירוע. "מסיבת שכב"ג זה שם קוד נהדר להורים", מסביר תמיר ליאון, "כי השכב"ג זאת מילה שמשתמשים בה להרבה מאוד דברים שיש להם קשר לצופים, מעין מסווה של פעילות לכאורה איכותית. בפועל, במקרים רבים הפעילות היא סביב האלכוהול, ואין למסיבות האלו שום קשר לתנועת הצופים, שנלחמת בתופעה".
אבל אלכוהול יש גם במועדונים.
"במועדונים מקפידים על רף גילים מסוים, כי הם לא יכולים למכור אלכוהול מתחת לגיל 18 ולא רוצים להסתבך. המשטרה יכולה לסגור מועדון במכה אחת לחודש, וזה הפסד של המון כסף. פשוט לא שווה להם. לכן היום הנטייה של המועדונים היא שהם לא רוצים להתעסק עם קטינים".
מה עם הגנים הציבוריים? עד לפני שנתיים שם הייתה סצנת השתייה המרכזית.
"זה עדיין קיים, אבל הרבה פחות. סיירות ההורים מסתובבות בפארקים ובמרחבים הציבוריים. זה כמו שוטרים וגנבים: בעקבות הפעילות הזו, הילדים יצאו מהגנים הציבוריים והתחילו להשתמש בכיסוי של מסיבות שכב"ג. וזה קורה בכל מיני מקומות: בצפון, למשל, זה קורה בצימרים; במרכז בכל מיני דירות, בסטודיואים, בכל מיני לופטים; ובתל־אביב זה לא פעם בחופים מרוחקים".
יהיו לא מעט שיאמרו: אה, שטויות, אז כמה שמיניסטים נפגשים לבירה. ביג דיל.
"הבעיה המרכזית במסיבות האלו היא שהן כוללות הרבה ילדים בגילים שונים מאוד, מכיתה ט' ועד י"ב, ומי שמכיר את זה יודע שבין ילד ב־ט' לילד בי"ב יש מאתיים שנה הבדל. הכל מתחיל כאשר המסיבה מתיישרת לכיוון החצי של הגדולים, שהם גם המארגנים. זאת אומרת, הקו שלהם, אם זה מבחינת אלכוהול ואם זה מבחינת מיניות, הוא המוביל במסיבה. המטרה המוצהרת של הערב היא שתייה, וכמעט אין שם מישהו שלא שותה. יש גם הרבה בנות שנפגעות בערבים האלו וחוות בהן את החוויה המינית הראשונה שלהן, לא תמיד מרצונן".
מי ששומעת מהחניכים בשטח על התופעה היא גם הסוציולוגית תמי גור, מנהלת מרכז "יסודות", שעורך עבור תנועת הצופים סדנאות בדיוק בנושא הזה: מניעת צריכת אלכוהול. "כמויות השתייה הן הרבה יותר גדולות היום", מספרת גור, "וגם סוגי המשקה השתנו: פעם זה היה יותר בירות, היום זה בעיקר וודקות. מה שאנחנו רגילים לשמוע בשטח זה שלושה ילדים על בקבוק וודקה, כלומר 750 מ"ל. צריך להבין ש־750 מ"ל זה מה שאנחנו מגדירים 25 מנות משקה. וזה על שלושה ילדים".
איך הם משיגים את האלכוהול?
"תקליד באינטרנט, איך משיגים — אל תמשיך אפילו, תראה מה הדברים הראשונים שיעלו לך. באמת. נורא קל להשיג. הם משיגים את זה דרך האינטרנט או שהם פשוט ניגשים לפיצוציות, חלק מוכרות מאחור, חלק מוכרות גלוי. ואם יש כבר פיצוצייה שמקפידה על החוק, הנערים מבקשים ממבוגרים שיקנו להם, והרבה מבוגרים לא מתבלבלים".
"לקחת אחריות"
בצופים, כאמור, מודעים לתופעה ומנסים להיאבק בה. רלי ישראלי, רכזת ההדרכה של תנועת הצופים, מספרת: "זה משהו שהוא רווח בכל הארץ לצערי. חשוב לנו שההורים יידעו שלא מדובר בפעילות של הצופים".
איך אתם כתנועה מתמודדים עם זה?
"החלטנו בתנועה שאנחנו רוצים להתייחס לזה ולקחת אחריות לא רק במסגרת השבט, אלא גם בחייהם האישיים של החניכים. אנחנו רוצים לקדם את זה בכל הכוח באמצעות סמינרים, סדנאות, שיחות עם מרכזי שבטים. לא תמיד אנחנו יודעים על המסיבות המתוכננות, לפעמים אנחנו מגלים את זה בשיחה ליד הברזייה, אבל כאשר נודע על מסיבה כזו שמתוכננת — הצוות מיידע את ההורים".
ביקשנו מאנשי תנועת הצופים להראות לנו את ההודעות הללו להורים, והם סירבו, לטענתם "מטעמים משפטיים". מי שכן העבירו לידינו את ההודעות הללו הם ההורים עצמם. גם במקרה הזה, איננו מפרסמים את שמות השבטים שאליהם שייכים המארגנים. מתוכן ההודעות עולה כי במקרים רבים תנועת הצופים יודעת על מסיבות האלכוהול, אלא שטיפולה הוא בעיקר ביידוע ההורים. "הובא לידיעתנו, ואנחנו מיידעים אתכם ההורים", נכתב באחת ההודעות, "כי מחר יום שישי, מתארגנת מסיבת שכב"ג, מסיבה שמשתתפים בה כל חניכי השכב"ג. על פי הידוע לנו המסיבה כוללת בין השאר שתיית אלכוהול... אין לצופים בכלל ולשבט בפרט שום קשר למסיבה. אנו עושים כמיטב יכולתנו לתת לילדיכם־ילדינו את החינוך הטוב ביותר תוך פעילות חינוכית אינטנסיבית יומיומית, אך יש מקרים שלכם ההורים צריכה להיות השפעה על הילדים כי לנו יש קושי ואין את האפשרות להשגיח על מעשי הילדים מעבר לשעות הפעילות בצופים. בברכת חזק ואמץ".
בהודעה אחרת נכתב: "היום, יום שישי, 2015, תתקיים מסיבה בכתובת X, בשנה שעברה הסתיים אירוע דומה באשפוזם של שני בני נוער. אנו מבקשים מכם ההורים להיות מעורבים ולוודא כי ילדיכם לא ייקחו חלק בפעילות זו, המסכנת אותם או את חבריהם". במייל שהועבר להורים לאחר אחת המסיבות נכתב: "חבר אחד מהשכבה אושפז. מספר ילדים נוספים פונו על ידי ההורים לבתים לאחר שהיו שתויים. כדאי שתדעו, כלל ההורים שקיבלו בלילה הודעה שנדרש לפנות את ילדיהם הופתעו, מדובר אך ורק בילדים טובים, מוצלחים, נורמטיביים, מקובלים. לא בטוח שילדיכם שותים ומשתכרים, אבל גם חשוב שלא תהיו שאננים ולא תהיו בטוחים שהם לא. חשוב מאוד שתדברו עם הילדים. תשמעו אותם".
בידינו עוד הודעות דומות, אבל התמונה ברורה: אנחנו, הצופים, מודיעים לכם; אתם, ההורים, צריכים לדבר עם הילדים ולעצור את המסיבה. אלא שיש הורים לחניכי צופים שחושבים שזה ממש לא מספיק. "הם יודעים מהמסיבות, כי הן מתארגנות במסגרת של חניכי צופים, גם אם הצופים לא מארגנים אותן בעצמם", אומר לנו בזעם הורה לחניך בתנועה, "הם הרי יכולים בקלות לעצור אותן, אם, למשל, הם שולחים את מרַכז השבט לשם. עוד אמצעי הוא הטלת עונשים על חניכים שהשתתפו במסיבות ובטח על המארגנים. לדעתי, אם יש לך מידע על אחד כזה, תעיף אותו לכל הרוחות. אז שניים־שלושה־ארבעה ישלמו את המחיר הזה, אבל במקומות אחרים זה יעזור".
בתנועת הצופים, לעומת זאת, מתנגדים לקו פעולה של ענישה, ורק במקרים נדירים נוקטים אותו כלפי משתתפי המסיבות או מארגניהן. "אם אני מענישה ילד וזורקת אותו מהצופים, אני בעצם הופכת אותו לבעיה של מישהו אחר", אומרת ישראלי. "הרי ברגע שאגיד לו שהוא לא מגיע, מה אני בעצם עושה? אני מוותרת עליו ואומרת: או־קיי, שיתמודדו איתו אחרים".
אז מה כן?
"אני מרגישה שהכלים הכי משמעותיים שעומדים לרשותי הם כלים חינוכיים. במקום להעניש את כל מי ששתה, צריך לקחת אותם לשיחה. לא אני, אלא מדריך השכבה שלהם ומרכז השבט, שהוא בשום פנים ואופן לא מוביל אותם לדבר הזה, והוא מסביר להם שהם שותים בנסיבות הלא נכונות. להעביר אותם שינוי תודעתי. בעיניי זה הכלי הכי חזק ומשמעותי שיש לי".
האם אתם מערבים את המשטרה?
"שאנחנו נזמין משטרה?"
כן, הספקת אלכוהול לקטינים היא פלילית לחלוטין.
"אני לא שוטרת ולא מתעסקת בזה, לקרוא למשטרה? בסופו של דבר אני לא רוצה שהאחריות תהיה של מישהו אחר. אז תבוא המשטרה, תיקח אותם. אני רוצה לקחת על זה אחריות, אני מודעת לכוח הגדול שלי כתנועת נוער, יש לי כוח להשפיע על ילדים. אני מזמינה להם משטרה ובעצם מה? אני מעבירה את האחריות שוב לגורם אכיפה".
משל האצבע בשטקר
יכול להיות שהרעיון של טיפול בתופעה על ידי מדריכי ומרכזי השבט הוא נכון. אבל מעדויות שהגיעו ל"ידיעות אחרונות" עולה כי לעיתים הם עצמם משתכרים יחד עם חניכיהם. כך, למשל, עולה ממסמך פנימי של אחד מארגוני ההורים המסיירים, אשר חיבר דוח על מסיבות שכב"ג בנובמבר 2016. במסמך סוקרו בהרחבה שלוש מסיבות שהתגלו בסיורים. על אחת המסיבות נכתב: "כאשר המתנדבים התקרבו לאזור המסיבה הם ראו בדרך אליה התכנסות של עשרות בני נוער עם הרבה בקבוקי שתייה. חלק מהילדים כבר היו שתויים במידה כזו או אחרת, שניים פונו על ידי חברים ומשפחה לביתם... גם המרכזים הצעירים שניגשו לדבר עם ההורים היו תחת השפעת אלכוהול. המרכזת הצעירה שאלה בפליאה מה הבעיה, שכן במסיבה עצמה אין אלכוהול והיא מקפידה לומר לכולם שאסור לשתות במסיבה, כך שלטעמה אין בעיה".
מרַכז שבט לשעבר מאזור ירושלים אמר השבוע: "אני חושב שבסוף האנשים שבשטח, ואני מדבר על שני קהלים בעיקר, מדריכי שכבות ומרכזים, לא עושים מספיק. הם אולי עושים עבודה נהדרת בתחומים אחרים, אבל בנושא של מסיבות השכב"ג הם לא עושים את העבודה".
לא אחת, כך מתברר מעדויות שהגיעו אלינו, החניכים מטעים גם את המרַכזים. כך למשל עולה מסיכום פעולה של אחת מסיירות ההורים: "ביום שישי התקיימה מסיבת שכב"ג של השבט בלופט שהם שכרו. המרכזים הבוגרים קיבלו בשישי ב־00:30 בלילה הודעה שהמסיבה הסתיימה והכל בסדר, מה שהתברר בהמשך כמידע כוזב ואף שקרי".
אחד המרכזים משבט במרכז הארץ סיפר לנו כי הוא לא מיידע את ההורים, גם כאשר הוא יודע על מסיבת אלכוהול: "זה יותר מדי לחדור לפרטיות, אני לא הייתי מתערב לאחד השכב"גיסטים שלי והורס לו את המסיבה שהוא תיכנן. אני שכב"גיסט לפני שאני מרכז".
תגיד, ואם יקרה משהו? הרי ילדים מאבדים את ההכרה במסיבות הללו על ימין ועל שמאל.
"אני לא אחראי על המסיבה, מי שמארגן אחראי".
אבל אתה אחראי עליהם בתנועת הנוער. לא כדאי לפחות שתיידע את ההורים?
"אני אחשוב על זה".
אנתרופולוג הנוער, תמיר ליאון, בצופים מאמינים שהסברה עדיפה על ענישה. אתה נמצא איתם בשטח, מה דעתך?
"תשמע, פעם נכנסתי להרצות בפני 120 בנות שלומדות חינוך. שאלתי אותן מי חושבת שענישה היא גם חינוך. חמש בנות הרימו את היד. שאלתי, מי כאן אמא? אותן חמש בנות הרימו את היד. זה כי הן יודעות שאם הילד מכניס אצבע לשטקר והוא לא מקבל צעקה, אחרי זה לא תהיה לך עוד הזדמנות. אז דווקא פה אני חושב שהדרג המנהל של הצופים, זאת אומרת, המבוגרים שמנהלים את התנועה, צריכים לעמוד ולהגיד אמירה בלי לפחד".
דור הוודקה
אז כמה הנוער בישראל שותה?
הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול ערכה בשנת 2014 מחקר מקיף בקרב יותר מ־16 אלף בני נוער. המטרה: לברר מה הם הרגלי השתייה של בני הנוער. ואלו המספרים במגזר היהודי:
על השאלה "האם שתית בחודש האחרון משקה אלכוהולי אחד (שלא למטרות דת)?" השיבו בחיוב:
11.3% מתלמידי כיתה ו'
15.6% מתלמידי כיתה ח'
32.7% מתלמידי כיתה י'
43% מתלמידי י"א־י"ב
מבין כלל המשיבים בחיוב, איזה משקה צרכת?
בירה: 18%
וויסקי/ קוניאק/ וודקה/ עראק: 17.2%
משקאות מעורבבים עם משקה אנרגיה: 14.3%
אלכו־פופ (בקרדי בריזר, סמירנוף אייס וכד'): 12.3%
יין: 9.7%
סיידר אלכוהולי: 7.4%
על השאלה "האם שתית בחודש האחרון מעל חמש מנות אלכוהול בתוך כמה שעות (צריכה הנחשבת למופרזת)?" השיבו בחיוב:
4.5% מתלמידי כיתות ו'
5.5% מתלמידי כיתות ח'
19.1% מתלמידי כיתות י'
25.6% מתלמידי כיתות י"א־י"ב
אחוז התלמידים בגיל 11 ששתו לפחות משקה אחד בשבוע האחרון, בהשוואה לעולם:
1. ארמניה, עם 11% מתלמידי כיתה ו'
2. ישראל, עם 10.2% מתלמידי כיתה ו'
3. מולדובה: 8.5%
4. רומניה 8.5%
5. בולגריה 6.3%
6. קרואטיה 6%
7. אלבניה 5.3%
16. רוסיה 2.7%
21. יוון 2.1%
24. סלובקיה 1.9%
26. אנגליה 1.7%
32. גרמניה 1.2%
40. נורווגיה 0.3% (מקום אחרון)
הצופים: "המאבק באלכוהול הוא חלק מהותי בעשייה החינוכית של התנועה"
קלי כהן, מזכ"ל תנועת הצופים, מסר בתגובה לכתבה: "נחשפתי בשנים האחרונות לעלייה המדאיגה בממדי תופעת שתיית האלכוהול בקרב בני נוער והזדעזעתי. תנועת הצופים, בהיותה תנועת הנוער הגדולה ביותר בישראל, מהווה תמונת ראי של החברה הישראלית, ועל כן המאבק בנגע האלכוהול בקרב בני נוער הינו חלק מהותי בעשייה החינוכית של התנועה. אנו עוסקים בנושא כמה שנים ומובילים תוכנית חינוכית ענפה ומורכבת במטרה למגר את תופעת צריכת האלכוהול בקרב בני נוער, ולמזער באופן משמעותי את השלכות התופעה על חניכי התנועה. אין כיום גורם במדינת ישראל שיכול לבדו למגר את תופעת השתייה בקרב בני נוער, ולכן אנו מחפשים ללא הרף שותפים שיסכימו להרים יחד איתנו את הכפפה ולהיאבק בתופעה. בתוך כך חברנו לגורמים חיצוניים, כמו הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול, רשויות מקומיות, בתי הספר ועוד, לטובת מאבק חשוב זה, ואנו מזמינים גורמים נוספים לחבור אלינו.
"בתנועת הצופים מגלים אפס סובלנות כלפי תופעת שתיית אלכוהול בקרב בני נוער, וכאשר אנו מגלים שחניכים עשו שימוש באלכוהול במסגרת פעילות צופית, הם עומדים בפני השעיה או סילוק. באשר למסיבות המדוברות, הן מאורגנות באופן עצמאי על ידי בני נוער, שהם גם חניכי תנועת הצופים, וכאן טמון ההבדל. אנו מנסים בכל זאת להרחיב את מוטת ההשפעה שלנו על החניכים ולהיאבק בתופעה בכללותה, אך בהיותנו מסגרת חינוכית בלתי פורמלית, איננו עוסקים באכיפה של הנעשה במסגרת הזמן הפרטי של החניכים. ככל שידוע לנו על קיומן של מסיבות מסוג זה, אנו משוחחים עם החניכים הצפויים להשתתף במסיבה, במטרה להניא אותם משתיית אלכוהול, וכן מתריעים בפני ההורים על היתכנות שילוב אלכוהול במסיבות.
"אנו מאמינים כי הכוח האמיתי שלנו כתנועה חינוכית וערכית טמון ביכולת להעביר את החניכים תהליך חינוכי משמעותי ולעודד שיח בנושא, ולא בהכרח לסלק אותם מהתנועה מבלי לטפל בתופעה".
לפנייה לכתב/ת 
