לפני חמש שנים יצא מגזין "טיים אאוט לונדון" בגיליון נושא שכולו מסלולי הליכה בלתי שגרתיים בעיר. אחד הבולטים שבהם היה: "סיור בעקבות הבושה של ג'ורג' מייקל". המסלול נמתח על פני אתרים אזוטריים בשכונת המפסטד, שזכו לפרסום עולמי בעקבות ביקורים מזדמנים של כוכב הפופ. היו שם השירותים הציבוריים שבהם מייקל נהג לערוך פיק־אפים; חנות הצילום שמייקל התנגש בה חזיתית עם רכבו, כשהיה תחת השפעת סמים בשעת בוקר מוקדמת של יום ראשון; והמפסטד הית', הפארק הגדול והיפהפה של השכונה, שמייקל נהג לערוך בו קרוזינג (שיטוט לצורך מציאת פרטנר לסקס) ולקיים יחסי מין בין עציו.

ה"סיור" שהציע המגזין היה רק עוד שלב בספורט הלאומי של בריטניה בימים ההם, הטלת ג'ורג' מייקל למרחקים. הוא, מצידו, סיפק להם לא מעט חומר. ב־2010 נרדם על ההגה באמצע כביש מהיר, כשהיה תחת השפעת סמים, ובילה חודש בכלא (שבו שהו בעבר גם הזמרים בוי ג'ורג' ופיט דוהרטי), לאחר ששופט הגדיר אותו "סכנה לעצמו ולאחרים". בפעם אחרת דלפו תמונות עירום חלקי שלו, עם בחור שעימו חגג באחת ממסיבות המין הגדולות שהיה נוהג לערוך בביתו המפואר. מי שהיה כוכב פופ, סמל מין ואייקון של הקהילה הגאה, הפך בשנים האחרונות לשוטה הכפר הגלובלי.

נדמה כאילו מאז שנתפס עם המכנסיים למטה — בתקרית המפורסמת משנת 98', שבה נתפס כשהוא מאונן בשירותים ציבוריים בפארק בבוורלי־הילס ומנסה לשדל שוטר סמוי להצטרף אליו — הוא הפסיק לעשות חשבון. בשנת 2003 גם אמר בראיון לתוכנית האירוח בהנחיית גראהם נורטון: "כולם ראו ושמעו מה עשיתי בשירותים בלוס־אנג'לס, אז מה עוד נשאר לי להסתיר?"

צפו: השירים הגדולים של ג'ורג' מייקל

 רק בשבוע שעבר, אחרי מותו המפתיע, בגיל 53, בעקבות מה שהוגדר רשמית "אירוע לבבי", נזכרו, מאוחר מדי, לגלות עניין ואמפתיה במסע הייסורים שעבר מייקל בעשור האחרון. מחוץ לביתו, בשכונת היי־גייט בצפון לונדון, מעריצים רבים מחו דמעה. "האובדן שלו בלתי נתפס, עכשיו אני מרגישה רע שלא עשינו שום דבר. אולי היה אפשר להציל אותו", התייפחה אמילי טוברון, מעריצה ותיקה. "איך נתנו לאדם כל כך אהוב ומוכשר למות כך, בבדידות עצומה, בלי לנסות לעשות משהו?"

המעריצים ליד ביתו של מייקל בעיירה גורינג, השבוע

"

"אני חושב שיש משהו שאתם צריכים לדעת, אני חושב שזה הזמן שאספר לכם. יש משהו בתוכי, יש מישהו אחר שעליי להיות"

(מתוך "90' Freedom")

בתמונה מספטמבר האחרון. "כפרפקציוניסט, ג'ורג' היה מזועזע מהמראה שלו", סיפר חבר

השאלה של המעריצה הבוכייה הידהדה לא רק מחוץ לביתו המיותם של מייקל, אלא גם בבריטניה, שם שימש בשנים האחרונות בעיקר על תקן אתנחתה קומית. לפני חמש שנים כתב שיר במתנה לנסיך וויליאם וקייט מידלטון, לרגל החתונה המלכותית. בני הזוג הודו לו בלקוניות — בכל זאת, מייקל היה ידיד קרוב של הנסיכה דיאנה — אבל בבריטניה סירבו להתרשם מהמחווה או לנגן את השיר.

שנה לאחר מכן השתתף בטקס הנעילה של האולימפיאדה, במה שהיה אמור להיות (עוד) קאמבק. הוא ביצע שני שירים על הבמה ומול מיליארד צופים, אחד מהם, "אור לבן", נכתב אחרי האשפוז הממושך שלו בשנת 2011 בעקבות דלקת ריאות, כשנחלץ מסכנת מוות. גם ההופעה ההיא ספגה ביקורות צוננות. נדמה שהקהל לא מעוניין בפירוט הרגשי של החוויות שעבר מייקל, רק בקריסות הנפשיות המתועדות שלו.

בהופעה ב־1988, בשיא ההצלחה. "היה משהו לא נכון עבורי בלהיות אליל עבור מיליוני בני אדם בעולם. הרגשתי שמשהו היה חסר"

מאז מותו התגלו סיפורים ששפכו גם אור אחר לגמרי על חייו הסודיים של מייקל: נדיבות ליבו, המתן בסתר, החברויות האמיצות שרקם, אצילות הנפש שבה נהג — וגם השדים השחורים שריחפו בראשו כמו ערפדים צמאי דם. מעצב השיער האוסטרלי ממוצא לבנוני פאדי פוואז, בן זוגו בחמש השנים האחרונות, צייץ ביום ראשון האחרון: "הדבר היחיד שג'ורג' רצה הוא למות. הוא ניסה כמה פעמים להרוג את עצמו ולבסוף הצליח".

אחרי שהציוץ טיפס לכותרות, פוואז מיהר להסיר אותו. אחר כך טען כי חשבון הטוויטר שלו נפרץ על ידי האקר שהעלה את הציוץ. השבוע כבר סיפר פוואז גם שישן במכונית בלילה שלפני מותו של מייקל. למה הוא ישן במכונית? האם מייקל מת בגלל אירוע לב או סיבה אחרת? המסתורין רק הולך ומתעצם. אך בעוד המידע ממשיך לזרום ‑ נסיבות מותו של מייקל יישארו עלומות עוד שבועות ארוכים, עד שיתקבלו תוצאות הבדיקות הטוקסיקולוגיות. עם זאת, השבוע התרבו ההערכות כי הוא אכן מת כתוצאה ממנת יתר או מהשפעה ישירה של צריכת סמים לגופו.

2017 הייתה אמורה בכלל להיות שנת הקאמבק של מייקל. בחודש שעבר התחיל לעבוד על אלבום עם אמן ההיפ־הופ נוטי בוי, שיתוף פעולה שנועד לתת לקריירה שלו את זריקת הרלוונטיות הנחוצה. בחודשים האחרונים ריחפה גם השמועה שניהל משא ומתן על הופעה בפסטיבל המוזיקה הנחשב גלסטונברי. השנה גם היה אמור להוציא מהדורה חגיגית לאלבום "האזינו ללא דעות קדומות". והחדשה המסעירה מכל — בשנה הבאה היו אמורים מייקל וחבר נעוריו, אנדרו רידג'לי, להתאחד למופע חגיגי של הצמד העל־זמני וואם. בתכנון: שתי הופעות באיצטדיון וומבלי, מול עשרות אלפי צופים שרצו שמייקל יעיר אותם לפני שהוא הולך.

חברים סיפרו שלקראת הקאמבק המתוכנן, הביע בפניהם מייקל פחד גדול שאיבד את קולו בעקבות דלקת הריאות הקשה שבה חלה בשנת 2011. אולי גם משום כך, בעוד הוא מתניע את הקריירה שלו מחדש, הוא המשיך ככל הנראה גם לצרוך כמות מסחרית של סמים מסוכנים, תוך שהוא נכנס ויוצא תדירות ממכוני גמילה. "הוא שיחק עם החיים ועם המוות באופן שוויוני — מצד אחד רצה להחיות את הקריירה, מצד שני נכנע לסמים", סיפר אחד מחבריו ל"דיילי מייל" בשבוע שעבר. כל הפרויקטים הללו התעכבו כאמור, בגלל בעיות הבריאות והאשפוזים התכופים שלו.

עם בן הזוג, פאדי פאווז ב־2012. "אני לא רוצה ילדים ולא רוצה אחריות"

בחודשים האחרונים, מתברר, צילם מייקל גם סרט דוקומנטרי עבור ערוץ 4 הבריטי. מה שהיה אמור להיות תיעוד של הוצאתו המחודשת של האלבום "האזינו ללא דעות קדומות" — יהפוך להספד של אחד מגדולי המוזיקאים בימינו. באחד הקטעים בסרט מייקל מתייחס לשלל התאונות והשערוריות שליוו אותו ואומר: "עשיתי כל כך הרבה דברים מטופשים בחיי. במקום לחכות שיעשו עליי סרט אחרי מותי — כתבתי בעצמי את התסריט".

"

עם החברה הקרובה, הנסיכה דיאנה

“אני נופל מטה, האם לא תעזור לי? תציל אותי מעצמי"

(מתוך השיר "To Be Forgiven")

"הוא הפך לאדם בודד כי לא היה יכול לסבול שאנשים נועצים בו מבטים", סיפר אחד מחבריו השבוע ל"דיילי מייל". לאחר מותו נחשפו עוד עדויות רבות שהצביעו באצבע רועדת על כך שלמרות שהיה עשיר כקורח ומפורסם בכל העולם — ואולי דווקא בגלל זה — מייקל היה אדם בודד מאוד, שהעדיף להסתגר בביתו.

Getty Images

יממה לפני שנמצא ללא רוח חיים, נצפה מייקל בביתו, בעיירה גורינג שבמחוז אוקספורד, אם כי נצפה היא כנראה הגדרה מרחיקת לכת במקרה הזה. שכניו העידו כי עמד ליד אדן החלון וצפה בתהלוכת חג המולד המסורתית, כשזו נכנסה בין שערי הכנסייה הסמוכה. מייקל, הם מספרים, לא טרח אפילו לצאת החוצה, כדי לצפות בה מקרוב.

גורינג היא עיירה שלווה ושקטה. המקום המתאים ביותר לבריחה מהעולם, או מעדשות הפפראצי, שארבו לו מחוץ לבית בלונדון. לכאן הגיע כדי להירגע מההמולה, או על מנת לעשות את כל אותם הדברים שנהג לעשות, מבלי שיידעו על כך. דיוויד אוסטין, אחד מחבריו הקרובים של מייקל, סיפר השבוע כי הזמר נהג להתראות רק עם קומץ של אנשים, בהם האקס המיתולוגי, קני גוס, אחיותיו, מלאני ואיודה, בן דודו וחברו הקרוב אנדרוס ג'ורג'יו ובן זוגו פוואז.

חברים אחרים של מייקל סיפרו שהוא שנא להיראות בציבור. סמל המין שכיכב בפנטזיות של נשים וגברים בכל העולם — התקשה להתמודד עם העובדה שהוא כבר לא אוחז במראה כובש כמו פעם. הלוק הסקסי, שסייע להזניק אותו לשמי התהילה, היה גם מה שקבר את מייקל בביתו. בשנה האחרונה אנשים התקשו לזהות אותו. "ג'ורג' היה פרפקציוניסט ואיבד את כל הביטחון העצמי שלו", סיפר אחד מחבריו ל"דיילי מייל". "הוא היה מזועזע מהמראה שלו ומהעלייה הדרסטית במשקלו".

מקור בחברת הניהול של מייקל סיפר כי לפני כשנתיים וחצי, כשהזמר הוציא את האלבום "סימפוניקה", שתיעד סיבוב הופעות שלו משנת 2012, הוא סירב להצטלם לעטיפה. במקום זאת, דרש כי ישתמשו בתמונות ישנות שלו. "הוא לא רצה שיראו את הצלקות שנותרו על פניו מהתאונה ב־2013", סיפר המקור ל"מירור". התאונה ההיא התרחשה כשמייקל נפל מרכבו בעת שנסע בכביש מהיר בפאתי לונדון, כשהיה תחת השפעת סמים קשים. בדיעבד, כמה מחבריו טוענים כי לא היה מדובר בתאונה — מייקל רצה לסיים את חייו.

גם בעיירה גורינג מספרים כי מייקל מיעט להיראות בציבור וניסה להסתתר מתחת לשלל אביזרי הטשטוש שידוענים נוהגים להתכסות בהם — כובעים, משקפי שמש ובגדים פשוטים. מדי פעם, סיפרו בעיירה, היה נפגש עם אחד מחבריו בפאב המקומי או באחת המסעדות בעיירה. "אבל אם מישהו היה מזהה אותו או ניגש אליו, מייקל היה עוזב את המקום — ולא חוזר לשם לעולם. הוא שנא שאנשים נעצו בו מבטים", סיפרו הלקוחות הקבועים של הפאב המקומי קתרין וויל לרשת בי־בי־סי.

גם ההתמכרות שלו הרחיקה ממנו חברים רבים, כולל בן דודו, ג'ורג'יו, אחד האנשים הקרובים למייקל. חבר אחר אמר ל"טלגרף" שבשלב מסוים, מקורביו של מייקל ויתרו עליו. "הוא היה כמו חתול עם תשע נשמות. חשבנו שהוא ימות כמה פעמים בעבר. אתה לא יכול להיות שבר כלי כפי שהוא היה ולעשות את כל הסמים שהוא עשה — ולצאת מזה בשלום כל פעם".

בשנה שעברה נכנס מייקל למכון הגמילה היקר בעולם, בציריך, בעלות של 190 אלף ליש"ט לחודש. אבל מקורביו התקשו לגלות אופטימיות. חברתו, ג'קי ג'ורג'יו, סיפרה אז: "זה קראק, או מריחואנה, או אלכוהול, או קוקאין. אני מפחדת שהוא ימות. הוא כבר לא האדם שהיה. הניצוץ שלו כבה".

אחרי ששוחרר, עבר מייקל לאחוזה בגורינג, הרחק מלונדון, עיר החטאים, המסיבות והסמים. חבריו מספרים כי מאז שעזב את הבירה הבריטית, ניתק איתם מגע. בגורינג סיפרו השבוע ל"דיילי מייל" כי האדם היחיד שנהג להגיע לביתו של מייקל בעיירה היה עוזרת הבית שלו. "רוב הזמן ביתו היה נעול וסגור", סיפר אחד השכנים. "ידענו שהוא נמצא בבית בחג המולד כי הגיעו אליו משלוחים של מצרכי מזון בימים שלפני החג. אבל מלבד רכבו, לא היו מכוניות חונות מחוץ לבית. אף אחד לא הגיע לבקר אותו".

שכנה אחרת סיפרה כי בשנה האחרונה מיעט להסתובב בעיירה. "הוא השתנה לאורך השנים — השמין מאוד והרכיב משקפי ראייה גדולים", היא סיפרה. "הוא היה מאוד מודע לעצמו. הוא לא נראה כמו ג'ורג' מייקל. זה היה עצוב".

הכומר בכנסייה המקומית סיפר כי מייקל הגיע לתפילת חג המולד בשנה שעברה, אבל השנה פסח עליה. "הוא קישט את גינת ביתו בקישוטים של חג המולד, וכך ידענו שהוא נמצא שם, אבל לא ראינו אותו. הוא שמר את עצמו לעצמו".

"

“לפתע חיי הם כמו נהר – לוקחים אותי למקומות שאני לא רוצה להכיר"

(מתוך השיר "To Be Forgiven")

ג'ורג' מייקל נולד בלונדון לאב ממוצא יווני־קפריסאי ולאם אנגלייה. הוא סיפר בעבר שהמשפחה של אביו הייתה מאוד פטריארכלית ומאצ'ואיסטית וכי הדבר השפיע על הזמן הממושך שנדרש לו עד שסיפר להוריו על נטייתו המינית. המשפחה הייתה גם דתית — ומייקל נהג לפקוד את הכנסייה ביחד עם הוריו. "הדת החדירה בי לא מעט תחושות אשמה", סיפר בראיון שהעניק בעבר. "מנגד, הייתי בן יחיד והייתה לי תחושת חופש גדולה, אולי גדולה מדי".

הוא מצא את עצמו במוזיקה ויחד עם אנדרו רידג'לי, חברו מבית הספר, הקים את הצמד וואם. כשהיו בני 18 כבר הוחתמו השניים על חוזה בחברת תקליטים ואלבומם השני, "Make It Big", הפך אותם לצמד המצליח בעולם. אחר כך הגיעו שירים שהוציא לבד, כמו "לחישה פזיזה" ו"Different Corner", שהובילו לקריירת סולו רשמית. אבל לפני שוואם התפרקה, עשה מייקל מעשה אצילי, אחד מבין רבים לאורך חייו — והוסיף את שמו של רידג'לי ככותב השיר "לחישה פזיזה", למרות שכתב את השיר לבדו. למה? כדי שרידג'לי יקבל הכנסה קבועה כל חייו מתמלוגי השיר.

אחר כך הגיעו אלבומים שנמכרו ביותר ממאה מיליון עותקים, דואטים עם אריתה פרנקלין, מרי ג'יי בלייג' ואלטון ג'ון, פרסים, פוסטרים ופרסום. וגם סנסציות: השיר "אני רוצה את הסקס שלך", שנפסל לשידור בתחנות רדיו בארה"ב והסכסוך הגדול עם חברת התקליטים סוני. בסרט התיעודי "A Different Story", מספר מייקל שההצלחה עשתה אותו אומלל. "היה משהו לא נכון בלהיות אליל עבור מיליוני בני אדם בעולם. הרגשתי שמשהו היה חסר".

בשנת 1990 הוציא את האלבום "Listen Without Prejudice Vol. 1", הניסיון הראשון לזנוח את תדמית נער הפוסטר, לטובת קריירה של אמן רציני. הוא סירב להופיע בקליפ לשיר "פרידום 90'" (ובמקומו, כידוע, הופיעו חמש דוגמניות־על) או להצטלם לעטיפה. מייקל גרר את סוני למאבק משפטי שנמשך שלוש שנים ארוכות. אמנם בסופו חברת התקליטים ניצחה — אבל שיחררה את מייקל משורותיה.

האלבום הבא שלו, "אולדר", הציג לעולם אדם אחר — בוגר, מגובש, אמיץ ורגיש. למרות שמבחינה אמנותית, הוא נחשב למאסטרפיס — המכירות שלו היו נמוכות משמעותית משל קודמיו. מאז לא הצליח לשחזר את ההצלחה הגדולה של תחילת הקריירה.

בשנת 2007 יצא לסיבוב הופעות גדול. ראיתי אותו אז, בהופעה בניו־יורק, עם אותו קול בדולח מופלא ויכולת להגות כל מילה ומילה באופן הכי מדויק שלה. "לקח לי המון זמן להגיע לכאן, להופיע בפניכם, אבל זה לא בגלל שלא רציתי. במשך שנים פעלו כוחות שונים כדי לחסל את הקריירה שלי באמריקה ואני מצטער שלא הגעתי לכאן לפני כן", אמר אז לקהל.

אבל אי־אפשר להאשים רק את סוני בהאטה הניכרת בקריירה של מייקל. הוא היה מי שבחר לנקוט צעד אמיץ, שמדונה, למשל, לא ביצעה מעולם: להשאיר מאחור את תדמית כוכב הפופ ולהפוך לאמן רציני. אלא שאלבומיו הבוגרים, שיצאו בסוף שנות ה־90 ובתחילת המילניום, נכשלו מבחינה מסחרית. הקהל אותת למייקל: ההתבגרות שלך לא מתאימה לנו.

"

“אבל הצלקת על פניך, הפנים היפות האלה שלך, בליבך יש עקבות של מישהו קודם"

(מתוך השיר "Cowboys and Angels")

כישלונות אלבומיו הביאו את מייקל להתרחק מהקהל. מדי פעם הגיח לראיונות לקידום פרויקט כזה או אחר, אבל ב־20 השנים האחרונות האזכורים שלו בכלי התקשורת היו קשורים בעיקר לשערוריות. באחד הראיונות האחרונים שלו אמר: "אני לא רוצה ילדים ולא רוצה אחריות. אני גיי, אני מעשן מריחואנה ועושה בדיוק מה שאני רוצה בחיי, הודות לכישרון שלי. אני מייצג אידיאל שאחרים נאלצו לוותר עליו והם מאשימים אותי על כך. בעיקר גברים".

בראיון לרדיו בי־בי־סי לפני שנים אחדות אמר מייקל שלמרות הכל, תמיד ידע את הדרך חזרה הביתה. "הבנתי שחיי מאוד קיצוניים והרסניים וזה יישמע מתנשא — אבל אף פעם לא היה לי חשש שהכישרון שלי יאכזב אותי". אבל בשלב מסוים הקריירה שלו נצבעה בעיקר בגוונים של צהוב וגם האנשים הקרובים לו החלו לגלות חוסר סבלנות כלפי אורח חייו חסר המעצורים.

מייקל ניהל מערכת יחסים בת 13 שנים עם סוחר האמנות קני גוס, שהגיעה לקצה לפני שבע שנים. חברים של בני הזוג סיפרו כי גוס מאס בהתמכרות של מייקל לסמים קשים. אחד מחבריהם סיפר ל"טלגרף" השבוע, כי לאחרונה רצה מייקל לחדש את הקשר עם גוס, למרות שניהל עדיין מערכת יחסים עם פוואז. בגורינג סיפרו השבוע כי בחודש ספטמבר האחרון גוס ומייקל סעדו ארוחת צהריים משותפת ונראו קרובים.

השבוע פירסם ה"מירור" הבריטי עדויות חדשות, ולפיהן בחודשים האחרונים ביצע גוס פניות נואשות למקורביו של מייקל והתריע בפניהם כי הזמר נמצא בסכנה אמיתית. "קני ידע שג'ורג' מעשן ושותה המון, בין השאר בגלל שהוא היה מדוכא מהעלייה במשקלו", סיפר אחד החברים. "קני יצר קשר עם חברת הניהול של ג'ורג', אבל מהר מאוד היה ברור לכולם שהמאבק הזה גמור. הוא הבין שמשהו לא בסדר עם ג'ורג' והוא אף הגיע להיפרד ממנו".

בשנים האחרונות ניהל מייקל כאמור מערכת יחסים עם פוואז, שהשמועות טוענות כי כיכב בעבר בכמה סרטי פורנו. בקהילת הגייז של לונדון ידעו לספר גם שמייקל נהג לערוך מסיבות סמים וסקס בביתו, שנמשכו סופי שבוע שלמים. הסיפורים על כמויות הסמים שרצו באירועים הללו פרצו מחוץ לחומות הגבוהות המקיפות את האחוזה של מייקל בלונדון. גברים רבים אף סיפרו כי מייקל היה מזמין אותם למסיבות באמצעות אפליקציית הפיק־אפ לגייז "גריינדר". "הוא הציג את עצמו בפניי והזמין אותי למסיבה", סיפר השבוע גבר המתגורר בלונדון. "הפרופיל שלו באפליקציה היה ללא תמונה. לכן התמלאתי תדהמה, כשהוא שלח תמונה פרטית ובה ראיתי את ג'ורג' מייקל מצלם סלפי מול המראה. כאילו, אתה אחד הפרצופים הכי מוכרים בעולם!"

הסיפורים על מעלליו המיניים התחרו בקלות ברשימת הפרסים והתארים שבהם זכה לאורך הקריירה. מותו חשף גם את המחיר הכבד של השימוש ההולך וגואה בסמים בקרב קהילת הגייז. מייקל, מספרים המקורבים, נטל סמים קשים, הנחשבים פופולריים מאוד בסצנת חיי הלילה של לונדון — קוקאין, GHB, המוכר בשמו העממי "סם האונס", הרואין (סם שהוא היה מכור לו בשנה האחרונה) וקריסטל מת'.

גורמים רבים, בקהילת הגייז ומחוצה לה, סיפרו כי ההתמכרות שלו לסמים הייתה גם תולדה של חוסר ההשלמה שלו עם נטייתו המינית. אחרי שהוצא מהארון, בעל כורחו, בתקרית השירותים הציבוריים בפארק, כתב מייקל את השיר "אאוטסייד", שבו התחשבן עם המשטרה ועם הצביעות של החברה הפוריטנית. אלא שמאחורי אלה נותרו בכל זאת כמה שאלות פתוחות: למה המתין בעצם עד גיל 35 כדי לצאת מהארון? מדוע התעקש לנהל מערכות יחסים עם נשים? מדוע לא סיפר על כך לבני משפחתו? סביר להניח שגם כוכב הפופ הבכיר בעולם היה צריך לעשות זאת בקצב שלו. אבל כנראה שגם ההוצאה הכפויה שלו מהארון, שהייתה עטופה בלעג הומופובי — לא תרמה לתחושת ההשלמה וההקלה שהייתה אמורה ללוות את האקט הפומבי.

מייקל אמנם הפך לאייקון להט"בי, אבל סירב להתיישר עם ציפיות החברה — לא אחז במערכת יחסים קונבנציונלית, לא רצה ילדים ולא הפך לכרזה של אינטגרציה מושלמת של גייז בחברה.

בראיון שהעניק בשנת 2005 ל"גרדיאן", התחשבן מייקל עם המרדף התקשורתי אחריו ואחר הרגליו המיניים. "גייז בתקשורת נוהגים באופן שגורם לסטרייטים להרגיש בנוח ולא מאוימים. התגובה האוטומטית שלי היא לומר שכן, אני אדם מלוכלך ומזוהם מבחינה מינית ואם אתם לא מסוגלים להתמודד עם זה, זו הבעיה שלכם". הוא גם צייץ בטוויטר בעבר: "מעולם לא התנצלתי ולעולם לא אתנצל על חיי המין שלי. סקס בין גברים הוא דבר נורמלי וטוב".

עם זאת, בראיון בשנת 2003 אמר למנחה תוכנית האירוח גרהאם נורטון שההוצאה הכפויה שלו מהארון הייתה הדבר הכי טוב שקרה לו. היה אפשר להניח שאחרי השחרור הגדול מצילו המאיים של הסוד הגדול, התקשורת תניח למייקל. אבל זה לא קרה. ממש כפי שהתקשורת לא התייחסה למייקל כאל מוזיקאי אמיתי, בגלל עברו ככוכב פופ.

גם אחרי מותו, בשבועיים האחרונים, האבל הפומבי על לכתו של המוזיקאי הענקי לא היה קרוב לסיקור התקשורתי אחרי מותם של דיוויד בואי ופרינס. למרות שיש מי שיאמרו כי מייקל היה אמיץ ותרם לשינוי חברתי הרבה יותר משניהם. אחרי מותו החלו לערוך בבריטניה חשבון נפש עם היחס הנגוע בהומופוביה שהיה מנת חלקו של מייקל. מעט מדי, מאוחר מדי. •