"כל כך גאה להיות אשתך"
חגי שלי,
מלבד בשנתיים וחצי האחרונות אני לא זוכרת את עצמי בלעדיך. הדבר הכי בולט בך זה שהכל, הכל עשית עד הסוף, המון תשוקה הייתה בך. הזמנת אורחים אז עד הסוף, ארוחה כיד המלך, כתבת לי מכתב אז עד הסוף, מנומק, מפרגן, כזה שאי־אפשר לא להאמין לו. הרמת את טקס יום העצמאות, יום ספורט, קבוצת ריצה אז עד הסוף, בלי פשרות, הכי מושלם.
טירונות מופת, למרות שזה לא הכי קשור אליך, אמרת אם אני פה אז עד הסוף. התלהבת מאיזה שיר, טחנת לנו אותו עד הסוף עד שנמאס. בציניות והומור שחור, וחוסר פחד מהשכול, הכל עד הסוף. ואהבת אותי כל כך עד הסוף, ככה שהייתי מוכרחה לאהוב את עצמי גם. וכשכבר נפצעת גם את זה עשית עד הסוף, הלכת על כל הקופה.
אומרים עליך שהיית גיבור. שאלתי את הילדים בכיתות של מורן ושלו, מה זה גיבור? והם אמרו שזה מישהו גדול וחזק, ואתה, אתה בכלל לא היית גבוה ושרירי וחזק, תמיד היית נמוכצ'יק בין כל הגורילות שמסביבך. זוכרת שהראית לי בגאווה פעם תמונה, אתה באמצע ונחמיאס ויויו, שני בני טיפוחיך, עומדים כמו שומרי ראש כמה ראשים מעליך, אבל רצית וזו הייתה הגבורה שלך.
לא מצליחה להירדם אז עוברת בין המיטות שלהם, ישנים בכזו שלווה המתוקים האלה שנוצרו מאהבתנו, ובכל אחד מהם יש משהו ממך. במורן יש כזאת נחישות, שלו פתוח ואמיץ, ועופרי, עופרי כולה שלך, הלוואי שהיית מכיר אותה והיית רואה איך הם גדלים יפה. תמיד בהלוויות אנשים אומרים שהם לא מצליחים לדבר בלשון עבר, ואני כבר שנתיים וחצי מתאמנת, מחליפה בין הזמנים, שנתיים וחצי שכל כך לא מתאימות לך, כל כך הפוכות מכל מה שהיית, כל כך לא מגיעות לך.
ובשנתיים וחצי האלה אתה מלווה אותי בכל צעד. אני שומעת את הקול שלך מרגיע בראשי כשאני כועסת על הילדים, את הקול המפרגן שלך כשאני מתקמצנת לקנות לעצמי איזה בגד, "יאללה חרדוני תפסיקי להתקמצן, תפרגני לעצמך", את הקול השקול שלך כשיש לי איזו התלבטות כלכלית של גדולים.
שירה של זלדה: שלומי קשור בחוט אל שלומך מלווה אותי כל הזמן, מה ששלומך כך היה שלומי. וכל הזמן מרגישה כמה היית גאה בי כמעט על כל דבר ואני כל כך גאה להיות אשתך. אתמול כשאחזתי בידך כשנשמת את נשימותיך האחרונות חשבתי כמה מגיעה לך כבר השלווה. לא שלוות מורפיום מלאכותית, שלוות עולמים.
חגי שלי, נוח לך בשלום.
