"קבענו להיפגש בסופ”ש"
הידיעה על הירצחה של יעל יקותיאל ז"ל (20), הקצינה שנהרגה בפיגוע הדריסה בירושלים, התקבלה אתמול בתדהמה בביתה שבגבעתיים. במשך שעות הערב הגיעו חברים ובני משפחה רבים לנחם את המשפחה הכואבת
“היינו אמורות בסופ”ש הקרוב להיפגש כל החברות בגלל שיעל יצאה רק בסופ”שים”, מיררה בבכי חברתה רותם שעימה חלקה את תחביב הרכיבה על סוסים, “דיברנו על זה בוואטסאפ. זו הייתה השיחה האחרונה שלנו אבל זה כבר לא יקרה. אני פשוט בהלם”.
"היא ילדה מיוחדת, שאהבה את החיים", סיפרה בבכי דודתה מלכה דרורי, "פשוט ילדה מדהימה, שתמיד צחקה ונהנתה. יעל הייתה מאוד מיוחדת עם הרבה אהבה. היא אהבה את כולם וכולם אהבו אותה. היא רצתה להיות לוחמת וקרבית".
חברתה של סגן יקותיאל ז"ל סיפרה על צעירה רגישה שתמיד הייתה שם כדי לסייע לכולם. "היא הייתה אחת הבנות עם הלב הכי גדול שיש", סיפרה החברה עם דמעות בעיניה. "תמיד הייתה מלאת אור ושמחת חיים. כל דבר שעשתה היא עשתה למען הנתינה. יעל הלכה לקורס קצינים כדי לתת כל מה שהיא יכולה כקצינת חינוך. אני זוכרת שהיא סיפרה לי על הסיור הראשון שהיא העבירה בחיל החינוך. היא הייתה כל כך מלאת סיפוק ואושר".
יעל יקותיאל ז"ל הותירה אחריה הורים, יעקב ושלי, אח ואחות. לאחר מותה היא הועלתה לדרגת סגן. הלווייתה תתקיים היום בשעה 15:00 בבית־העלמין הצבאי בקריית שאול.
נלחם ללבוש מדים
ארז אורבך (20) מאלון־שבות שבגוש עציון נלחם כדי להתנדב לצה"ל למרות בעיות רפואיות.
"ארז היה אהוב על כולם. בחור מלא רצון ומוטיבציה, עדין ורגיש עם עקרונות וערכים", ספד לו הרב יעקב פישר, ראש הישיבה התיכונית נווה שמואל שבה למד אורבך ז"ל. "היה לו פרופיל נמוך אך הוא נלחם להתנדב לצבא ולא ויתר, והמשיך להילחם כדי לצאת לקורס קצינים".
משפחת אורבך מוכרת מאוד בגוש עציון, ובעבר כבר היכה בה השכול. מאיר ברי, אחי סבתו של ארז ז"ל, נפל במלחמת יום כיפור. משה, בנו של מאיר, קצין צנחנים שלמד גם הוא בישיבת נווה שמואל, נפל באפריל 1993 בקרב בדרום לבנון.
"אין מי שלא מכיר את משפחת אורבך השורשית", אמר ירון רוזנטל מבית־הספר כפר־עציון. "איזה אסון, שוב נחצוב קבר באדמת הסלעים הקשה שלנו בבית־הקברות של כפר־עציון. 69 שנים אחרי נפילת שיירת העשרה שוב קוברים כאן יהודים שנרצחו רק בגלל שהם יהודים".
ארז ז"ל הותיר אחריו הורים, אורי וקרן, וחמישה אחים. לאחר מותו הוא הועלה לדרגת סגן־משנה. הלווייתו תתקיים הבוקר בבית־העלמין בכפר־עציון בשעה 11:00.
החלל ה־300 של בית־הספר הריאלי
אבל כבד ירד אתמול על בית משפחת צור בשכונת דניה בחיפה עם היוודע דבר הירצחה של שירה ז"ל (21) בפיגוע הדריסה.
בשעות אחר הצהריים והערב זרמו אל הבית בני משפחה וחברים וגם נציגי בית־הספר הריאלי העברי שבו למדה שירה. "שירה היא החלל ה־300 ששוכל בית־הספר", סיפר מנהל החטיבה העליונה מנדי רבינוביץ', "חשבנו שביום הזיכרון הקרוב לא נצטרך להזכיר חלל נוסף, אבל שוב התבדינו בארץ המטורפת שלנו".
רבינוביץ' הוסיף: "היא הייתה תלמידה מבריקה ואהובה. לצערי אנחנו מאבדים בוגרים ובוגרות וקשה להאמין".
חבריה של שירה ז"ל סיפרו כי לאחר סיום לימודיה היא עשתה שנת שירות וביקשה לאחר מכן להגשים את חלומה להיות טייסת ואף החלה קורס טיס. "שירה שלנו מלאת שמחת חיים, אהבה לתת ולתרום", סיפר בדמעות ירון, חבר של המשפחה, "נוער כמו שירה הוא עתידה של מדינת ישראל. היא הצטיינה בכל. היא יצאה לקורס קצינים מתוך רצון לתרום ולהשפיע".
שירה ז"ל הועלתה אחרי מותה לדרגת סג"מ. היא הותירה אחריה הורים, עינת ודודי, ושני אחים. הלווייתה תתקיים היום ב־14:00 בחלקה הצבאית בבית־העלמין בחיפה.
