{ }
שבת 14 בדצמבר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    גבריאלבהרליה
    7 לילות • 10.01.2017
    גוב נבון
    אובדן האב בגיל שבע. הגופות שראה בדרך להופעות במלחמת יום כיפור. הפיצה שמרח על הגיטרה החדשה של אפרים שמיר. סצנת המין המפורסמת שלא צפה בה מעולם. תקופת הברוגז עם דני סנדרסון. ענן הגראס בביתו של מאיר אריאל. והמשפט האחרון שאמר לו יצחק רבין, רגעים לפני שנרצח. גידי גוב הוא אייקון ישראלי, אבל מה הוא זוכר מכל זה?
    יהודה נוריאל | צילום: גבריאל בהרליה

    1. מה המשפט הראשון שאמרת לאמא אחרי שאבא נפטר?

     

    "וואו, הייתי בן שבע. מה אמרתי לה? הרי חייתי בהכחשה. הייתי בטוח שהוא חוזר. גם חלמתי עליו הרבה".

     

    לדברי אמא: "אז מי ישקה את העצים?"

     

    "ואמא בטח יודעת. היא בת 92 ואני סומך עליה הרבה יותר מעל עצמי. העצים, כן. גרנו בצהלה וסבא שלי וחבר שלו, איסק, היו מסיידים אותם. היה לנו עץ שסק וגם אפרוחים בחצר מאחורה. אבא היה קצין צבא. מהתקופה הזו, הנהג שלו הביא לשם פעם קוף. והוא היה כנראה איש נחמד, כי אני לא זוכר ממנו כמעט כלום.

     

    "זה לא טופל אז. זה לא היה, 'אוקיי גידי, תבין מה קרה'. לא. גם לא הייתי בלוויה. הם היו חבורה כזו, ושלחו אותי לשאולי ויצמן. לפני 20־30 שנה בערך הלכתי לטיפול פסיכולוגי. לא יודע למה, הראיתי לו תמונה ישנה של אבא ואמא. תקופת הצנע, יושבים על המרפסת של הבית בצהלה, חוגגים עם קצת קוניאק זול. והם נהנים. הראיתי לו אותה והתחלתי לבכות. אבל עזוב, נו". (0)

     

    2. בילדותך באילת הגיע יום אחד אורח ואמר לך ולאחיך שהוא המורה שלכם לתנ"ך. מי?

     

    "'שלום ילדים, אני המורה שלכם לתנ"ך'? אה. רפי נלסון".

     

    בילדותך באילת הגיע יום אחד אורח ואמר לך ולאחיך שהוא המורה שלכם לתנ"ך. מי?
    בילדותך באילת הגיע יום אחד אורח ואמר לך ולאחיך שהוא המורה שלכם לתנ"ך. מי?

     

    תשובה מדויקת.

     

    "רפי נלסון היה איש יקר וחבר משפחה. היה לו קרוואן קטן על החוף, טריומף פתוחה, טלפון שהוא היה מחבר אליו בחוט ופסנתר חתונה שהוא הוריד לתוך המים. איש מדהים ומקסים. בגיל 13 הגעתי עם אמא ואחי לאילת. עיר קטנה, 10,000 איש, שלושה בתי מלון. הייתי חנון אילתי. ממש דבר והיפוכו. תלמיד איום ונורא. עולה בלי כסף על אוטובוס יונייטד שמסתובב בעיר מרחוב 401 על 9, איפה שגרנו. לא היו שמות לרחובות.

     

    "והיינו הולכים לים. מגלשה בתוך המים, רשת נגד כרישים, עולים על סירת מנוע עד למכליות, התערבויות מי סוחב את הילקוטים הביתה, שותים מים מהדזרט קולר, ומשחקים אמת או חובה. התנשקתי עם חנה שטיין. סיקסטיז, לפני שהיו כאלה. ראינו ביטניקים. ובמלון מלכת שבא פגשתי את צ'אבי צ'קר, רודולף נורייב ואורסולה אנדרס! דוקטור נו! שולה צדפות! סכין! ביקיני! זה היה העולם". (1)

     

    3. איפה היית במוצאי יום כיפור 1973?

     

    "זה קל. עם כוורת באולם אלהמברה, ביפו".

     

     

     

    איפה היית במוצאי יום כיפור 1973?
    איפה היית במוצאי יום כיפור 1973?

     

    שאלת מתנה.

     

    "נשמעה הצפירה, התחילה מלחמה, אבל אתה ילד, נו. מגיעים להופעה כרגיל. ואז מגיע פשנל, טלפונים, בלגן, כל להקת הנח"ל מגויסת. והגיוס נעשה שם, ביפו. ומשם עלינו על האוטובוס המפורסם שיוצא לחזיתות. להקה עם חיי משפחה. דני יושב שם, ירדנה (ארזי) ועמוס טלשיר כאן, וענת ואני ליד הכיסא האחרון. היה וילון שסגר אותנו, והתקנו גם מנורת קריאה.

     

    "אני מגיע לכל זה מהאצולה, מלהקת הנח"ל, של טופול וזוהר ואיינשטיין. ואתה מקבל את המוות לפנים, בכל המובנים. עמוס טלשיר ניגש אליי ואומר, 'יש ידיעה מצערת. החבר הכי טוב שלי מאילת, פאול (כהן), מת בתחילת המלחמה'. ואתה בן 23, וזה נופל עליך ככה. ומהחברים למשה דיין שאומר, 'רגע, אולי נפסיד'. ואז הגופות בדרך.

     

    "והיו זוועות. דברים פסיכיים שאתה רואה, מתוך מין שלווה מוזרה, כאילו אתה לא באמת שם. מסיני הגענו די מהר לרמת הגולן. כל הדרך רצופה גופות שלא פינו אותן, שופכים שק ענק של מלח על חצי גופה של סורי בדרך. ואתה יורד בדרך ונכנס לטנק, ובתוכו עוד גופות מרוסקות. הפורנוגרפיה של המוות. ובערב אתה עולה לשיר את 'שיר הרעות' לפלוגת צנחנים שחצי ממנה נהרגה בבוקר, ומי בכלל הולך ומושיב אותם בהופעה, והם רכונים מולך, המומים ופגועים. חוויה סוריאליסטית. הם עכשיו נהרגים, אבל אני שר להם על גבורת מלחמת העצמאות. מקום משוגע". (1)

     

    4. השלם: "בין שדך הימני לשדך השמאלי, זוחלת טיפת זיעה שלי"...

     

    "חנוך לוין, 'הג'יגולו מקונגו'. נו, זה בטח 'מתכווץ לי הזין', משהו כזה".

     

    תשובה: "ואני כה עייף ואין חשק לחיות".

     

    "עוד בצבא, הלכתי במדי להקת הנח"ל להפגנה על מדרגות הקאמרי בעד 'מלכת אמבטיה', בלי לדעת על מה זה. אחר כך היה 'הג'יגולו מקונגו'. תיקי דיין ויוסי פולק שיחקו שם, ופולק, חבר שלי, אמר לחנוך: תיקח את גידי. חנוך עשה לי בחינה ולא לקח אותי. הוא ממש לא רצה אותי! כך או כך, אחרי שנה נפגשנו שוב והפעם עברתי.

     

    "ואז למדתי להכיר את הבנאדם. מעבר לכישרון - האיש הכי מצחיק והכי פסיכי שהכרתי. שתבין: כשחנוך קובע חזרה בעשר בבוקר, זה אומר שבעשר עומדים על הבמה ועובדים. זה לא, אוקיי, בוא נקום מהקפה ובעשר ורבע מתחילים לעבוד - שזה גם מקסים. לא! בעשר על הבמה! אתה לא שם? הוא מעיף. כמו שווייצרי. וכשאתה עובד איתו, הוא נקרע מצחוק ומדגים לך כל דבר - ובסופו של עניין, התפקיד שלך הוא לחקות את רוחו של חנוך. ובהפסקת צהריים, וודקה, דג מלוח - וריכולים על בחורות. האדם הכי גאון בעולם, הרמב"ם של התיאטרון". (1/2)

     

    5. מה הייתה הסצנה הראשונה שלך ב'הלהקה'?

     

    "לא זוכר כלום".

     

    ממתין לאודישן, אוכל ופלות ומנג'ס לשתי בלונדיניות עם צמות, "אתן אולי אחות של גרשון מעירוני ט'? רוצות ופלה? לא, כי גם אני שונא ופלה. כל המשפחה שלי שונאת ופלה".

     

    "אה, זה ממש נשמע נחמד! 'הלהקה', נו, בכל יום עצמאות אנחנו כמובן רואים את הסרט. ביחד עם שירת ההמנון והנפת הדגל (צוחק). לא ראיתי את הסרט בחיים. אף פעם. כי מביך אותי לראות סרטים שלי. נשבע לך. לא ראיתי אף סרט שעשיתי, מעולם. גם את התקליט האחרון שעשיתי לא שמעתי. ואף אחד מהסרטים, 'חרבת חזעה', 'מסע אלונקות' - לא יכול לראות.

     

    "כי אני לא שחקן קולנוע. טלוויזיה זה אהרוני ואני, מתשע בבוקר, אין רגע דל. בצילומי סרט? אמרת את המשפט שלך, ואז הולכים להחליף תאורה, וזה אומר להזיז את כל המקום ויום וחצי עובר ואתה מתייבש. באמריקה עוד יש להם קרוואן עם המשפחה - כאן זה זיון שכל אחד גדול. אז אתה חייב ממש לאהוב את זה, אני לא. ואני גם לא שחקן מספיק טוב. בחיי". (0)

     

    6. על מי נכתב 'נערה במשקפיים'?

     

    "מאיפה אני יודע?"

     

    התשובה מעט תפתיע אותך: לדברי יהונתן גפן, הוא כתב אותו על...

     

    על מי נכתב 'נערה במשקפיים'?
    על מי נכתב 'נערה במשקפיים'?

     

    "ענת עצמון?"

     

    יפה! ניחוש של הרגע האחרון. על ענת עצמון, אחרי שנפרד ממנה.

     

    "באמת לא ידעתי. ותן לי רבע נקודה לפחות. ענת, כן - אז בסוף דני זכה במלכת הכיתה, מה? (צוחק) ובהמשך למה שאמרתי קודם, אז לשאלתך, לא, גם את הסצנה המפורסמת של 'דיזנגוף 99' לא ראיתי מעולם. רק שעבורי זה היה שטויות. אולי לגלי הייתה יותר בעיה להצטלם. אבל עבורי? אמנם 'עירום זה עירום, באבא', אבל מה הסיפור? אני מסתכל מימיני ומשמאלי, ענת עצמון, גלי עטרי, ואיכשהו זה נעים וזורם, וסצנה שהיא יחסית בסדר. אבל זה לא אומר שיש בי רצון לראות את עצמי שם עכשיו. מי יודע, אולי אני באמת צריך להמשיך את הטיפול". (למה רק רבע? נקודה שלמה)

     

    7. מה היה מהלך הפתיחה המדויק בקטטה שלך עם אפרים שמיר?

     

    "מרחתי פיצה על גיטרת 12 מיתרים שהוא בדיוק קנה".

     

    דוז פואה.

     

    "ימי הטמטום שלי. הייתי לא נורמלי. ילד פרוע. נוסעים עם כוורת לאמריקה ונפרדנו מהחברות שלנו על כבש המטוס באווירת 'אוקיי, היה על הכיפאק'. אמריקה. פשנל קנה אוטו, אנחנו מסתובבים ותשמע, אתה בן 25, מסע עם חבורה דחוסה שנהנית וגם משתגעת. ובחבורה הזו, דני הוא מנהיג הלהקה ואני עוזרו חסר הסבלנות. כולם הרי מוזיקאים גאונים ואני חתיכת מעריץ שלהם.

     

    "מגיעים לקראת הופעה ועושים באלאנס. וכמו אידיוט, על איזו שטות שאפרים אמר, אני הולך עם חתיכת פיצה ותוקע אותה ככה, על הגיטרת 12 מיתרים שלו. אבל טוב־טוב, על הכל. היום אני קצת מתבייש בזה. ידעתי שהולך להיות לא טוב. אבל לא זזתי. כי מגיע לי. אפרים הגיע מהצד השני, לאט כזה. ובום! הוריד לי אחת על הראש. אבל למזלי יש לי ראש חזק. איך שזה קורה, הסאונדמן האמריקאי שולף אקדח ורץ אלינו. היה בטוח שזה יותר גרוע.

     

    "אני בטוח שאם ריטלין היה מקובל אז, היו רושמים לי. כדורים יכולים לעשות לך טוב. מה, ציפרלקס זה מקסים. למרות שלתקופה זה גומר לך, אתה יודע. גומר. אבל אז? לא היה כלום. אפילו לא גראס. איזה רוקסטארז, אנחנו מלהקת הנח"ל! אולי פעם אחת מישהו הביא קצת חשיש, במסיבה איפשהו. אבל ככה, פשוט לא היה כלום. בירה! זה מה שהיה. בירה". (1)

     

    8. ומה בדיוק מופיע על האלבום המקורי של 'דודה'?

     

    "פחית בירה. טובורג!"

     

    ומה בדיוק מופיע על האלבום המקורי של 'דודה'?
    ומה בדיוק מופיע על האלבום המקורי של 'דודה'?

     

    לחיים.

     

    "דודה הייתה כישלון אדיר, עם שלושה־ארבעה שלאגרים. אנשים רצו נחמד, כוורת, גזוז. עאלק רוקנרול! דני, סולואים שמונה דקות - לא הרווחנו כסף. כישלון גדול. ומי בכלל הייתי? תראה, אני לא משווה בין דודה לאלאור אזריה, אבל האמירה הזו של הרמטכ"ל, שאזריה הוא לא 'הילד של כולנו' אלא חייל - אז אני חושב שהפכתי לגבר רק סביבות גיל 35־40. ואז הייתי ילד, מוטרף. אווירת 'בוא נלך'. מגיעים להופיע במקום, משהו לא זז - יאללה, בוא נלך. ובגלל זה הרי נפרדנו, דני ואני. היה ברוגז בינינו לתקופה ומתוך צורך להתפרנס, ענת והילדים, הגעתי לתיאטרון חיפה. היה ברוגז אבל זהו. ומאז אנחנו נשואים כבר שנים". (1)

     

    9. הבן של מי הוא 'שאול הטרקטור'?

     

    "אה, שאול הטרקטור! כן, יש לו אמא ואבא. מי הם? לא זוכר".

     

    הבן של הטרקטור הירוק והטרקטורית הכחולה, בספר הילדים שנכתב יחד עם ענת ז"ל.

     

    "ענת הייתה הולכת בשבת לים, טרקטורים היו חורשים את הלכלוך ודניאל (בתם של גידי וענת - י.נ) הייתה בוכה. אז כדי להסביר לה שטרקטור הוא ידידותי ומקסים, ענת הלכה וכתבה לה ספר. וזה עובד עד היום: דניאל לא מפחדת מטרקטורים. והיא חלק משבט גוב, שמונה אותה, אם שלוש נכדותיי, ואת יותם בני ורונה בתי, שהיא בהיריון עכשיו. משפחה מגובשת. המקסימום שאני מבשל להם היום זה רוטב בולונז, בכמויות, ומקפיא עבור כולם. ענת הייתה הבשלנית, מההתחלה. איך שהתחלנו לצאת היא עשתה חמין לסבא וסבתא שלי, כאילו, המבחן הגדול. חתיכת תעוזה. חמין ענת. ככה אנחנו קוראים לזה. עכשיו הייתה שנה רביעית של ענת. וכל שנה, אנחנו עושים חמין לזכרה, חמין ענק, למאה איש לפחות. הכי טוב חמין ענת". (0)

     

    10. באיזו פרסומת הופעת בחצי גוף עירום, במדבר?

     

    "אני עם פלג גוף עליון חשוף? במדבר? אין לי שמץ מושג. לא נשמע לי כל הדבר הזה".

     

    בזקכרט של בזק. עם טלפון ציבורי כתום בלב המדבר.

     

    "אה, אבל לא היינו במדבר! נראה לך שיש סיכוי שמישהו ייקח אותי למדבר? סתם תעלולי הפקה. זה מצחיק, אבל היום יש כבר הרבה ילדים שבכלל לא מכירים אותי מהצד האמנותי. רק מהפרסומות של בזק. ופה ושם אני גם מקבל טלפונים, לא יודע איך הם מגיעים אליי, מלקוחות כועסים. 'תשמע, אני לא יודע מה לעשות. אבל אין לי וויי־פיי בבית'. לך תסביר להם, מה אני יודע. זו בטח התשתית בשכונה!" (0)

     

    11.על איזה שיר שלך אמר הכותב: "זהו שיר על תשוקת הסוף, אהבת הסוף. זהו שיר על מותק החושך".

     

    "היחידי שיכול להתבטא ככה הוא מאיר אריאל. 'שלל שרב'?

     

    אכן. מאיר אריאל, חודש לפני מותו.

     

    על איזה שיר שלך אמר הכותב: "זהו שיר על תשוקת הסוף, אהבת הסוף. זהו שיר על מותק החושך".
    על איזה שיר שלך אמר הכותב: "זהו שיר על תשוקת הסוף, אהבת הסוף. זהו שיר על מותק החושך".

     

    "אהבתי אותו אהבת נפש, ראיינתי אותו ב'לילה גוב', שרנו ביחד את 'נשל הנחש', תענוג. אבל אני לא מכיר את האיש, בכלל. הייתי אצלו פעם בבית. יושבים שם שני פריקים ברמות של אילת 1965, רק 30 שנה אחרי זה. והיה גראס, אבל לא מדובר במסטול - זה פשוט ענן שאפף את הבית כולו, זו ההוויה. חי כמו היפי אמיתי. והוא היה קסם של בנאדם. הערצתי אותו. ו'שלל שרב', מה זה הדבר הזה? שלל - שרב. קוסם של מילים. מכל שיריי, זה באמת האחד שאני שומע את התו הראשון שלו וזה וואו. מהשירים שנותנים לך את ההרגשה שתמיד הייתה שם: מוזיקה היא הצורך הכי גדול של כל העולם. מוזיקה היא מעל כל דבר אחר. אוויר לנשימה". (1)

     

    12. בפרק פורים של 'זהו זה', אתה היית המן הרשע בבגדי קאובוי שחורים. אסתר המלכה, בחולצת פלאנל משובצת על ערימות חציר, הייתה...

     

    "עפרה חזה אולי? הייתה מקסימה".

     

    סי היימן.

     

    "וואי! סי היימן? אין שום סיכוי שהייתי יודע. מסתבר שעשינו מאות פרקים ב'זהו זה'. מאות! וחוץ מהבאבא בובה או כמה חיקויים - לא תוכל לזכור מה עשינו שם. לפני 'זהו זה' השתתפתי בסדרה אחרת לילדים, 'דלת הקסמים'. אבל אני לא זוכר כלום, כי פשוט ישנתי. צילמו אותי ונהייתה מזה סדרה, עם גדעון זינגר ומרדכי בן זאב.

     

    "ו'זהו זה'? גם היא נס, של אנשים צעירים שבאו לעשות טלוויזיה לנוער. ולא ידענו כלום. לא היה לנו מושג שאנחנו מדברים בגובה העיניים. פשוט, בלי כסף, בלי סוכנים, 400 שקל תוכנית, קוראים את הטקסט ואומרים, אוקיי. ואת זה החזקנו 15 שנה. פסיכי! חבורה אמיתית, היינו נפגשים יחד, ומדברים, וצוחקים. 15 שנה. אבל כל זה תם - ונעלם". (0)

     

    13. בעצרת בכיכר מלכי ישראל, 4 בנובמבר 1995, רבין ירד מהבמה ואמר לך משהו. מה?

     

    "אני זוכר שאמרנו לו, 'אנחנו אוהבים אותך', הייתי עם ענת וילדיי. רבין בטח אמר משהו על אבא שלי. הם למדו יחד בכדורי".

     

    בעצרת בכיכר מלכי ישראל,  4 בנובמבר 1995, רבין ירד מהבמה ואמר לך משהו. מה?
    בעצרת בכיכר מלכי ישראל, 4 בנובמבר 1995, רבין ירד מהבמה ואמר לך משהו. מה?

     

    "אבא שלך ואני היינו יחד בכדורי. ישנו זה ליד זה".

     

    "וכל אותו ערב מהווה עבורי רצח אב, כפול ומכופל. ובמרחק הזמן, מדינת ישראל השתנתה באותו לילה. התחוללה כאן הפיכה עממית. הדמוקרטיה נפגעה אנושות. כל הדבר הזה שהכרנו קודם - בוטל, גם אם לא הרגישו את זה באותו רגע. והסתבר שאפשר לעשות את זה, את הרצח, את ההפיכה, ולהמשיך כרגיל. היי חבר'ה, שלום ילדים, מה נשמע? אנחנו בתמימותנו אולי רוצים לחשוב ששום דבר לא השתנה. אבל כנראה שכן". (1)

     

    סיכום הנקודות:

     

    7.5 מתוך 13

     

    המופע 'אם היינו' של גידי גוב יעלה ב־21 בינואר בצוותא תל־אביב. תוכנית הרדיו של גוב משודרת ברדיו תל־אביב בימים ראשון וחמישי.

     


    פרסום ראשון: 10.01.17 , 17:42
    ידיעות אחרונות