רביעי 20 בפברואר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    7 לילות • 10.01.2017
    אורות ערפל
    'יצורים ליליים' של טום פורד הוא סרט מעולה שמזכיר את דיוויד לינץ'
    בנימין טוביאס

    זה מתחיל בסצנת פתיחה מזעזעת ומהממת שכולה פרובוקציה מחושבת: שורה של קשישות עירומות מקפצות בסלואו־מושן אסתטי להפליא. אפשר לשמוע ממש את הבמאי, מעצב־העל טום פורד שזהו סרטו השני בסך הכל, מגחך מהצד. הוא, האיש שהקדיש את חייו לאידיאל יופי קשיח ושקרי של דוגמניות דקיקות בנות 20, זורק את כל הגדרות היופי הקלאסי מהחלון וגורם לנו לשאול את עצמנו: למה זה מזיז לנו כל כך?

     

    הסצנה הזו שמה את האצבע על מה שבו יעסוק כל הסרט המבריק הזה: מתי אמנות הופכת למעשה אלים ואכזרי. 'יצורים ליליים' – שמבוסס על הספר המוערך 'טוני וסוזן' - מתנהל בשני מישורים: סיפור המסגרת שלו עוסק בבעלת גלריה (איימי אדמס המצוינת), כולה קור וריקנות, שמקבלת יום אחד מהגרוש שלה ספר אותו כתב למענה, על אף שהיא תמיד ביקרה אותו ברשעות.

     

    היא קוראת בספר, שמתאר אירוע נוראי ומאוד אלים והופך את חייו של הגיבור (ג'ייק ג'ילנהול בעוד תפקיד נפלא) לגיהינום. חלק ממה שמתואר פה אכזרי מאוד וכמעט בלתי ניתן לעיכול, אבל אדמס - כמו הצופים - לא יכולה להפסיק לקרוא כדי לדעת מה יקרה הלאה. מהו היחס בין הספר לסיפור המסגרת, והאם יש ביניהם בכלל קשר? חלק גדול מהשאלות ירדפו את הצופים גם אחרי שהאורות באולם יידלקו.

     

    אם זה לא היה ברור עד עכשיו, 'יצורים ליליים' הוא סרט קצת למיטיבי לכת. הוא אלים, הוא פסיכי, הוא יפהפה וגם מרגיז במקביל. אבל בעיניי בגלל סרטים כאלה הולכים לקולנוע. הוא נמצא איפשהו בין 'מלהולנד דרייב' של דיוויד לינץ' לסרטים קצת יותר שפויים כמו 'אדפטיישן'. סרט שמתנהל כהזיה, אבל כולה מעשה כישוף של אמן שיודע בדיוק מה הוא עושה.

     


    פרסום ראשון: 10.01.17 , 17:54