ים בעיניים

הכיכר המרוצפת המשתרעת למרגלות הכנסייה הפרנציסקנית ביפו, היא אחד המקומות המתוירים בארץ. מסעדת קלמטה נפתחה לפני שש שנים במבנה ערבי עתיק במיקום הטוב ביותר במרומיה – כאשר מחלונותיה המערביים נשקף הים, עד קצה האופק.

הגענו למקום בטיול רגלי ביום שבת בצהריים, עם שני ילדים. גילינו שמאז ביקרנו בה לאחרונה סמוך לפתיחתה, המסעדה כמעט הכפילה את גודלה, בעיקר באמצעות מבנים חיצוניים. ולמרות שהזמנו מקום, נאלצנו להמתין לשולחן. התפריט, ממבט ראשון, מעניין: לא רק צ'זיקי וגירוס ושאר הלהיטים היווניים המוכרים, אלא גם מנות כמו טורטליני זנב שור, רביולי וניוקי וכנאפה לקינוח. התחלנו בלחם כפרי עם מטבלים (18 שקל). אחריו עלי סלק ממולאים עם לבנה וטחינה שחורה (40 שקל), סלט ארטישוק על הפלאנצ'ה עם עגבניות צלויות ומוצרלה (42 שקל) וסביצ'ה מוסר ים (45 שקל).

עלי הסלק הממולאים בושלו ואז קופלו כשבתוכם תלולית קטנה של לבנה – מנה פשוטה ועדינה. הארטישוקים הצעירים, המצויים עתה בתחילת עונתם, נצרבו קלות והיו טעימים מאוד עם קרעי המוצרלה הטרייה. ואילו הסביצ'ה, שהיא במקור מנת דג נא והמאכל הלאומי של פרו, הפכה באמצעות פרשנות נועזת ובוטחת לסלט יפואי עתיר עשבי תיבול, בצל ולימון שלתוכו נקצצו נתחי הדג. וכשזה טעים, אין תלונות. מכיוון שסוף־סוף אכלנו במסעדה הנמצאת במרחק הליכה מהבית, בלי צורך בנהיגה, יכולנו להתענג גם על קוקטיילים: קמפרי עם וודקה ואשכוליות (35 שקל) וגם וודקה עם נענע ולימון כתוש (39 שקל) – שניהם חמצמצים ומרעננים, אבל עתירי אלכוהול.

הזנת הטף נפתרה בשתי מנות פסטה (40 שקל). ואחרי שנבלעו חיש קל, הילדים חשו החוצה לחפש הרפתקאות בכיכר. אנחנו בחרנו מהעיקריות פילה לברק עם פירה תרד וקרם לימון (108 שקל) ושרימפס בחמאת לימון עם אורז, שקדים וכוסברה (75 שקל). פילה הלברק – גדול וצרוב בדיוק במידה הנכונה – הצליח להיות בנאלי ומושלם בעת ובעונה אחת. שתי התוספות שלו היו קצת קלילות מדי. ייתכן שאורז או תפוחי אדמה היו מתאימים קצת יותר, ואולי גם תורמים משהו להצדקת מחירה של מנת דג במסעדה, הנמצאת בסופו של דבר בטווח יריקה מהים.

טורטליני במילוי זנב שור

מנת האורז הייתה מעולה ברמת הקונפסט, אבל סבלה מכשל ביצועי: מישהו במטבח החליט כנראה שיהיה זה נכון להגיש את האורז אל־דנטה, אבל הוריד אותו מהאש דקה או שתיים לפני הזמן, כשהוא קצת נוקשה מדי. מזל שהשרימפס היו טעימים, כך שלא היה צריך להחזיר אותה למקצה שיפורים במטבח – תהליך שבשאון ובצפיפות של שבת בצהריים היה נמשך דקות ארוכות ומסתיים בעוגמת נפש.

קינחנו בכנאפה שהוגשה עם כדור של גלידת פיסטוק (36 שקל) ובעוגת גבינה וקרם שקדים (38 שקל) – מנות שהיו לא גדולות ולא מתוקות מדי, ובשני ספלוני מקיאטו.

הביקור פה הפתיע אותנו, מפני שעל פי מיקומה לקלמטה היו כל הנתונים להפוך לעוד מזללה של קלמרי מטוגן, צ'יפס ובירה מחבית – מהסוג שיודע להשביע במהירות אוטובוסים שלמים של תיירים רעבים וצמאים. אבל נראה שקרה בה דווקא ההפך והיא התרחקה מעט מהתפריט היווני המובהק שאפיין אותה בתחילת הדרך ופיתחה מטבח קצת יותר חופשי ועצמאי, עם זיקה לתרבויות קולינריות אחרות, ביפו עצמה או באיטליה.

בכל מקרה, ארוחה כזאת תעלה כאן 500 שקל כולל שירות לארבעה אנשים, במקרה שלנו מתוכם לפחות 100 שקל שולמו על משקאות.

• קלמטה. כיכר קדומים 10, יפו. 03-6819998. לא כשר