את המופע המשותף והחדש שלהם, שמיועד למבוגרים, החליטו חני נחמיאס ומשה דץ לקדם באמצעות סרטון ויראלי. רגע השיא, אם פיספסתם: הכבשה שושנה תופסת את נחמיאס באמצע מקלחת משותפת עם דץ. אבל למרות שכל זה היה בכלל הרעיון שלו, יום הצילום התגלה כסיוט אמיתי עבור דץ, הסובל מדימוי גוף בעייתי, בלשון המעטה. "בשבילי, להוריד חולצה זה יותר גרוע מאשר להוריד תחתונים, אבל הקרבתי את עצמי למען המופע", הוא מודה. "חני עמדה בתוך האמבטיה הרבה יותר שעות ממני, ובינתיים, עד שהגיע תורי להצטלם, הסתובבתי על הסט בחלוק מגבת, העיקר שלא יראו אותי בעליבותי".
ראיון משותף של חני נחמיאס ומשה דץ
צילום: מתן טורקיה, סטילס: רמי זרנגר, עריכה: אמיר סולומון
אז מה אתה עושה בחוף הים, למשל?
"כבר שנים שהשמש לא ראתה את עורי הלבנבן".
"גם בבית הוא מתקלח עם חלוק", מחייכת נחמיאס. "רגע, רק כדי להבהיר, גם אני לא הייתי עירומה לגמרי בצילומים: לבשתי מכנסיים וחזייה בצבע עור, מה שבטוח".
דץ: "קשה לי לפגוש את עצמי אפילו במראה במקלחת. לא היה רגע אחד בחיי שבו אמרתי: 'איזה מדהים אתה! אתה נראה טוב'. אני אמנם הולך לחדר כושר, אבל רק כדי שתהיה לי סבולת לב־ריאה, וכשאעמוד על הבמה אצליח לנשום. בטח לא כדי שיהיו לי ריבועים בבטן ושריר תאומים מפותח ברגל. נו די, בואו נעזוב את זה", הוא מתחנן.
"כשהיית צעיר היית חתיך־על", מנסה נחמיאס לעודד אותו. "עובדה שאורנה בחרה בך מכולם".
"איזה שטויות", הוא נבוך.
"למה? היית גבוה, בלונדיני, עיניים גדולות, בלי כרס. בוא נגיד ששנינו לא מכרנו אף פעם יופי או חתיכות. גם וודי אלן, השנוזל הזה, שנראה כמו דג מלוח עבש, מצליח כל כך כי הוא מוכר כישרון".
"איך את מכניסה את עצמך לאותה חבילה איתי?!" מתרעם דץ. "את, בניגוד אליי, נראית נהדר".
ואיך היו התגובות לסרטון?
נחמיאס: "נהדרות. פעם זה לא היה עובר ככה. לפני כמה שנים הצטלמתי לטלנובלה 'מיכאלה'. היה לי שם רומן עם החבר של הבת שלי וקיבלתי ממש מכתבי נאצה ממעריצים. אנשים כתבו לי: 'הרסת לי את הילדות, הכתמת את זיכרונותיי המתוקים ממך'. אנשים נורא מערבבים בין משחק ובין החיים שלך. אם היה לנו יותר אומץ, היינו מתפשטים לגמרי בסרטון. מי יודע, אולי בסרטון הבא".
בשמלה וקוקיות
הכל התחיל לפני כעשרה חודשים, כשדץ ונחמיאס, חברים ותיקים, החליטו להעלות יחד את "תרועת הפסטיבלים", מופע הצדעה לפסטיבלי הזמר לדורותיהם. "הרמתי טלפון לדץ, כי בא לי לעבוד עם מישהו שנורא נעים לנסוע איתו בוואן להופעות", מספרת נחמיאס. "בסופו של דבר, לפעמים אתה מבלה עם האנשים שאתה עובד איתם הרבה יותר מאשר עם בני המשפחה שלך. אני ודץ חברים טובים, וזאת תמיד חגיגה לעבוד איתו. הוא אמר: 'גדלנו על פסטיבלים, זה הפסקול של כולנו, בואי נעשה הפקה כזאת', והחלטנו ללכת על זה".
למרות שהיא מזוהה עדיין עם עולם הילדים, נחמיאס מרבה להופיע בתיאטרון ובהפקות פרטיות אחרות שמיועדות לגיל 16 ומעלה, וכבר כמעט עשר שנים עברו מאז פרשה מהתוכנית המיתולוגית "בחדר של חני", שהגישה בטלוויזיה החינוכית. "למה החלטתי לעזוב את 'בחדר של חני'? הופעתי באירוע ילדים גדול, ראיתי שם שחקנית מפורסמת ומבוגרת שהסתובבה עם קוקיות ושמלה ואמרתי לעצמי: אני לא רוצה להיות פתטית. צריך לדעת מתי לתלות את הנעליים ולהמשיך הלאה. מצד שני, קהל של ילדים הוא קהל נפלא. אני גם לא חושבת ששחקן בקאמרי הוא אמן חשוב יותר ממי שעושה הצגה נפלאה לילדים. לחנך ולגדל דור ולהטמיע בו מסרים, זאת זכות".
"זה לא פחות מהנה או יותר מהנה, אלה פשוט שני דברים שונים", אומר דץ. "זה שאני רוצה לעשות מופע למבוגרים לא אומר שמאסתי בילדים ושאני חושש להיות פתטי. אני גם לא מופיע בקוקיות וחצאית. פשוט לקחתי חופשה קצרה, אחרי יותר מ־20 שנה בעולם הילדים".
לפנות לילדים זאת גם פרנסה טובה.
"כן, אנחנו צריכים קודם כל להתפרנס", מודה נחמיאס. "היו קיצים שעשיתי גם חמש הופעות ביום. חופש גדול אחד היה כמו להופיע שנתיים ‑ גם מבחינת האינטנסיביות וגם מבחינת ההכנסה. זה היה ממש מפעל, ואי־אפשר לירוק לבאר ששתית ממנה כל כך הרבה מים זכים. אחרי הכל, לשחק בתיאטרון הרפרטוארי זה אמנם כבוד, אבל כבוד בלבד. כל בלוק בדירה היפה שאני גרה בה נקנה מהחלטורות שעשיתי".
יש הופעות שאת מצטערת עליהן, בדיעבד?
"להופיע בהיכל התרבות מול 3,000 איש בהחלט נעים יותר מאשר להופיע בקניון מול אותם 3,000 איש, שיושבים בצפיפות בין החנויות ועל המדרגות — אבל אני לא מתביישת בשום דבר שעשיתי. שיחקתי בקריירה הארוכה שלי בטלנובלות, בסרטים, בדרמות, בהצגות ובמחזות זמר, עשיתי דיבובים והופעתי בקניונים ובכל היכל תרבות בארץ. אני גאה בכל דבר שעשיתי, כולל להקליט את השיר ל'גברת פלפלת' באולפן אפור וחשוף. כל אמן הכי גדול בארץ, שמופיע היום בחתונה או בבר־מצווה, מרגיש בדיוק מה שאנחנו הרגשנו כשהופענו בקניונים. גם יהורם גאון, חתן פרס ישראל, הופיע איתי על במות בידור".
דץ: "פעם אמנים גדולים כמו שלום חנוך היו אומרים: 'אני אופיע רק בפני אולמות, לא מול שולחנות של אנשים שאוכלים. מאז גם הוא הופיע בזאפה, מול אנשים שישבו סביב שולחנות. ברגע שיש לך במה, תאורה והגברה מקצועית, ואתה נותן את המופע שלך, כל השאר לא משנה".
השניים לא חוששים מהאלילים החדשים שקמו בתחום הילדים, כוכבים כמו יובל המבולבל, רינת גבאי, מיכל הקטנה ומיקי (מיכל מוכתר). דץ גם משתף פעולה עם מיכל הקטנה וכותב לה חומרים. "הייתי שותף ליצירה שלה", הוא מספר. "הסדרות של מיכל הקטנה בטלוויזיה מבוססות על רעיונות שלי וגם הלחנים שם הם שלי".
"לצערי לא ראיתי הופעות שלהם", נחמיאס אומרת, "אבל אני לא מרגישה בשום תחרות איתם".
החברות של דץ
למרות שערכו רק הופעות ספורות יחד, המופע נראה כמו לידתו של צמד חדש. בקרוב השניים גם ייכנסו לאולפן להקליט אלבום משירי המופע. לצד שירים כמו "אהבתיה", "אדון עולם" ו"על כפיו יביא", שזור "תרועת הפסטיבלים" (שהפיק מוזיקלית אביב קורן וביים אלון אופיר) גם בסיפורים אישיים של דץ ונחמיאס. "אחרי ההופעה בים המלח ניגשה אישה לדץ ואמרה לו: 'כבר שלוש שנים אני מקבלת כדורים נוגדי דיכאון ולא בוכה. אבל היום, במופע שלכם, כשדיברת על אבא שלך, בכיתי. הרגשתי שאתה מדבר בעצם גם על אבא שלי'", מספרת נחמיאס.
"רציתי לאתגר את עצמי בשירים שלא שרתי קודם ומהווים חלק חשוב מהתרבות שלנו ומהילדות שלי", מסביר דץ. "כל שיר במופע מזכיר לי איזושהי סיטואציה אישית. אני זוכר למשל שבפסטיבל שבו יהורם גאון שר את 'בלדה לחובש' ואבי טולדנו את 'בדרך חזרה' ‑ התנהל אצלנו בבית ויכוח חריף למי להצביע — לזמר בעל המבטא הצרפתי שבקושי יודע עברית או לשיר על החובש הפצוע".
היום החליפו את הפסטיבלים, שהפכו זמרים כמו יהודית רביץ וגידי גוב לכוכבים, תוכניות הריאליטי המוזיקליות, שהן כמעט הדרך היחידה עבור מוזיקאים לפרוץ לקהל הרחב. אפילו הבן שלך, עומר, השתתף באחת מהן.
"עם כל הכבוד לתוכניות הריאליטי, זה ממש לא אותו הדבר. תוכניות הריאליטי לא מוציאות מתוכן שירים חדשים, אלא רק זמרים, ופסטיבלי הזמר הוציאו מתוכם גם שירים וגם זמרים. הרעיון היה להעשיר את התרבות הישראלית".
דץ כבר בן 55, גרוש מאורנה ואבא לעומר, תלמיד בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, ויועד, חייל. נחמיאס, 57, נשואה בשנית למאיר עזורי ואמא לתום בן ה־32, שחי בקמבודיה כבר עשור, ולמאי, 30, גננת במקצועה. שניהם לא ממש מתלהבים מהעיסוק בגילם הכבר לא כל כך צעיר. "עזוב, זה מבאס, למה להזכיר את זה כל הזמן?" מבקש דץ.
"גם לי הגיל מפריע", אומרת נחמיאס. "המון שנים הייתי הכי קטנה בקאסטים. כשהופעתי ב'בלי סודות', למשל, אושיק (לוי) וחנן (גולדבלט) היו מבוגרים ממני ב־20 שנה. תמיד הייתי האפרוח בכל מקום. בהפקות שאני משתתפת בהן עכשיו אני מהמבוגרים, מבכירי ומוותיקי הדור, ואני מודה שכשאני מסתכלת על זה מהצד, אני מרגישה צביטונת קלה. מצד שני, הייתי מרגישה בור גדול, שלא לומר תהום, אם הייתי מסתכלת לאחור ומגלה שלא הטבעתי חותם. שנינו, אני ודץ, גם ילדים שמסרבים להתבגר ומשדרים אינפנטיליות חסרת תקנה".
דץ: "כן, הגיל מבאס, וגם המחשבות על הזקנה. אבל בגלל הגירושים הכואבים שעברתי ובגלל שאבא שלי נפטר בפתאומיות, יש בי עכשיו רצון להספיק הכל. אני מנסה ליצור זיכרונות לילדים שלי ולי על בסיס יומי. כבר אין לי תוכניות לעוד שנתיים ולעוד חמש שנים. מה שיש לי עכשיו בבנק אני מנצל, או לפחות חלק ממנו".
איך הגירושים שלך השפיעו על הצורך לחיות את היום?
"הגירושים מאורנה לימדו אותי שכל דבר עלול להסתיים. לא העליתי בדעתי שדבר כזה יכול לקרות. מי חשב שנתגרש בכלל?! אצל הרבה אנשים, לעבוד יחד זה מתכון לצרות, אבל אצלנו לא היו צרות. יכולנו להיות יחד בחו"ל 24 שעות ביממה בלי לזוז זה מזה. לא הייתה לי תוכנית ב' לחיים. לא תיארתי ולא פיללתי שנהיה חלק מהסטטיסטיקה הזאת של גירושים".
"גם אני לא תיכננתי פרק ב'", אומרת נחמיאס. "כשצביקה שלי (בעלה הראשון, צביקה שטיינמץ — י"ב) נפטר, זה כאב נורא. אז נכון, בסוף מצאתי אהבה חדשה וגם התחתנתי, אבל לא היה לי ממש דחוף להתחיל פרק ב'".
אז למה התחתנת שוב, בעצם?
"כי תשע זה מספר המזל שלי. מאיר ואני היינו באוגוסט 1999 בטיול ואמרתי לו: 'אתה יודע שבעוד שלושה שבועות התאריך יהיה: 9 בתשיעי 99'? זה היום עם הכי הרבה מזל מבחינתי, אז למה שלא נעשה מסיבה?' הוא ענה לי: 'אז בואי נתחתן באותו יום'. חזרנו לארץ וכעבור שבועיים התחתנו בחצר הבית, עם 50 איש".
למרות הגירושים הכואבים, גם דץ ואורנה חזרו להופיע יחד. "אין לי שום בעיה לעבוד עם אורנה", הוא אומר, "אבל זה לא נובע מתוך חברות, אלא מתוך בחירה. אני מאוד מכבד אותה. אורנה לעד תהיה האמא של הילדים שלי, וברגע שאתה מבין את זה, הברוגז נגמר. גם מאוד חשוב לי שנבלה את החגים יחד. אני דואג לכך ומעדיף שהם יהיו אצלי בבית".
לא קשה לך?
"יצרנו כמה דברים נורא נחמדים ביחד — בעיקר שני ילדים, והם צריכים לקבל ממני חיזוקים על זה שיש להם אמא נפלאה ונהדרת ולא שום דבר אחר. כל השאר לא מעניין אותי. לא מעניינים אותי החיים הפרטיים של אורנה, לא מעניין אותי עם מי היא יוצאת, מה המחשבות שלה ועל מה היא חולמת. החיים שלה הם החיים שלה".
ואיך העבודה המשותפת?
"בשלב מסוים היה לי מאוד חשוב, מתוך רצון לעזור לאורנה, שתהיה לה עבודה. כשהמפיק מיקי פלד פנה אלינו כדי שנעשה את 'טיף וטף' במותק של פסטיבל, אמרתי לו: 'למה לא'. עכשיו אני יכול לעשות את 'טיף וטף' ממקום של מנצח, כמי שהמשיך להצליח גם לבד".
עד עכשיו, דץ מספר, הוא לא היה ממש פנוי רגשית לזוגיות חדשה. "הרבה שנים הרגשתי שאני בתוך בלגן ומוות. הייתי באיזה סוג של דיכאון, כאילו הפעולות היומיומיות נעשו רק מתוך צורך", הוא אומר. "הייתי צריך לקום לקחת את הילדים, הייתי צריך להחזיר אותם והייתי צריך לדאוג להם ולא להישבר. לא הייתה לי חופשה, לא היה לי זמן פנוי כדי להתאבל לבד, ללכת לטיפול לבד או לדאוג לעצמי. גם עבור הילדים שלי, הגירושים הגיעו בלי שום הכנה נפשית. לעומר ויועד לא היה בית שהכין אותם לזה. היו להם כאב ומשבר שהם לא יכלו להכיל, והיה לי קשה יותר להתמודד עם הכאב שלהם מאשר עם הכאב שלי. זה לא תירוץ, אבל לא הייתי פנוי לשום דבר אחר חוץ מאשר לדאוג להם ולי לאיזה חיים, לאיזה סדר בתוך הכאוס הזה".
ועכשיו אתה כן רוצה פרק ב'?
"הוא לא צריך", ממהרת נחמיאס להיכנס לדבריו. "יש לו הרבה חברות נפש, שנאבקות על החברות איתו. דץ הוא האדם שיש לו הכי הרבה חברים שילכו אחריו באש ובמים. אנחנו גם לא צריכים להיות שוב הורים. אנחנו כבר מחכים להיות סבים וסבתות ורוצים למלא את החיים שלנו בשמחה ובכיף".
דץ: "ואני גם נוחר חזק, אז די לא כיף לישון איתי במיטה".
נחמיאס: "הוא לא צריך לחפש דייטים. שיהיה לי בריא מאיר בעלי, ואני אוהבת אותו וכיף לי איתו, אבל לפעמים אני מקנאה בדץ ובחופש המוחלט שיש לו לעשות כל מה שהוא רוצה. אני כל הזמן צריכה לתת דין וחשבון. יש משהו נהדר בשחרור המוחלט. עזוב אותי מלישון כפיות. תן לי לישון לבד לרוחב המיטה בלי שייגעו בי".
דץ: "אתה גם לא צריך לחיות עם מישהי בשביל לעשות סקס. זה שטויות. ברור שיש לי סקס. אתה חושב שעשר שנים לא עשיתי סקס?! זה הרי לא הגיוני. עשיתי, אבל לא הייתי פנוי לפרק ב'. אולי היום אני פנוי". •
