אילן יוחסין
"נעלמות", yes דוקו, 21:00
אילן פלד כמעט ולא מופיע ב"נעלמות", הסדרה החדשה שיצר עם יאיר קדר. האוטר היחיד בטלוויזיה הישראלית כיום, שמקפיד על אוטונומיה נדירה בעבודתו ומתנזר לחלוטין מחשיפה תקשורתית, משתתף רק בפרק הראשון וגם שם הוא מגלם דמות משנית (כרגיל – מדובר באישה).
זו עשויה להיות אכזבה למי שמאוהב בסגנון ההומור הייחודי של הקומיקאי המרתק הזה. אחרי מירי פסקל מ"אחד העם 1", דנית זמרת החתונות מהפסקת הפרסומות, המערכונים המוטרפים עם יעל פוליאקוב ב"מה נסגר" וב"ארץ נהדרת", המחווה ללהקות הצבאיות בצוק איתן ואפילו "פנס הקסם" הביזארית בערוץ 1, לא קל לקבל יצירה בחתימתו של פלד שבה הוא נוכח־נפקד. אולם דווקא בשל כך, "נעלמות" הוא הפרויקט המעמיק ביותר שלו.
הסדרה מציגה "ביוגרפיות" של שלוש נשים – ליליאן המשוררת, בבה השחקנית ויונה הרקדנית והכוריאוגרפית. שלושתן לא זכו להכרה מסיבות שונות והודרו מהזיכרון הקולקטיבי. אה, ויש עניין נוסף: הן לא קיימות. פלד וקדר (דוקומנטריסט שמצטיין גם בביוגרפיות אמיתיות) בדו את הרזומה שלהן, ראיינו "חברים" ו"קולגות" שמדברים עליהן ברצינות גמורה ולפעמים ברגשנות נוגעת ללב והמציאו מחוות לזכרן. בדומה ל"המקוללים" של חגי לוי, גם כאן אמת היסטורית (לדוגמה קיפוח על רקע עדתי) מתערבבת עם דמיון וגרוטסקה, כמו המונודרמה שמעלה קרן מור על חייה של ליליאן.
נדמה שבכך קדר ופלד רוצים לומר משהו מקורי ומעניין על תרבות ועל האופן שבו אנחנו מנציחים אותה. לשיטתם, בשל מחסור בחומרים ממשיים, גם דמות שקרית היא כלי לגיטימי כדי לתאר אינספור מקרים אותנטיים של יוצרות שנותרו מחוץ לקנון. הפרצוף, אם לשאול ביטוי מתחום השיווק, הוא להמחשה בלבד. לא פחות חשוב מזה: ליליאן, בבה ויונה הן לא רק מצבה לחלוצות אלמוניות, אלא גם מבוא לפלד ולחריגות שלו בנוף הבידור המקומי. להבין אותן זה להבין גם מה כל כך מיוחד ומצחיק בפלד עצמו. לכן על אף היעדרותו, "נעלמות" מלמדת עליו יותר מכל דבר אחר שעשה קודם.
עם זאת, הסדרה טומנת בחובה גם סכנה. היומרה לספר סיפור שמייצג כל־אחת עלולה להתפרש כפרודיה, שבסופה נאמין שזהו בעצם סיפור על אף־אחת. ואם לא היה חטא, אין כל צורך בכפרה. הראיה לכך היא הנשים שמתראיינות ל"נעלמות", כמו המשוררת אמירה הס, הטרנסג'נדרית גילה גולדשטיין והרקדנית לאה אברהם. שלושתן מיטיבות לאלתר אינפורמציה ואנקדוטות על גיבורות הסדרה, כיוון שהן מתארות את המציאות המורכבת ולפעמים הטרגית שלהן עצמן. העוצמה בעדויות שלהן נובעת מהחוויה האישית שנצרבה בבשרן. והנה, אפילו כשהמצלמה מופנית אליהן, הן רק השושבינות של כלה שאף פעם לא נולדה.
לפנייה לכתב/ת 
