השאלה היומית: מי לדעתכם צודק במריבה המתוקשרת: אביב גפן או אייל גולן?

אביב גפן הוא פה גדול. נקודה. אם תנסו לצנזר אותו, או אפילו קצת לרכך אותו, תעקרו ממנו את החן, ההומור והחוצפה שהם החמצן שלו ובלעדיהם הוא לא יעורר שום עניין. אבל תנו לו הזדמנות לעורר פרובוקציה ולחולל מהומה והוא יפרח. האם מכאן נובע שעלינו לקבל כל מילה שלו כאילו הייתה תורה מסיני ולבלוע אותה בצמא? ממש לא. הביטוי הכי חביב עליי ביידיש הוא 'האט ער געזאגט' שפירושו, 'אז הוא אמר'. ויש יותר משמץ של זלזול בניסוח הזה.

אילו בחר להשתלח בזמר מתחיל, הייתי מתקוממת נגד חוסר הצדק. למה אריה כמוהו כותש נמלה? אבל גפן יודע היטב במי כדאי לו לנעוץ שיניים ואייל גולן הוא מטרה מעולה. גם מפני שהכתיר את עצמו בתור 'הזמר של המדינה', וגם מפני שגולן, שעדיין נאחז בכתר המלך, הוא אחד שנעלב מכל פיפס קטן.

גם בהומור יש גבולות. לא בין מה שמותר ואסור לומר, אלא בין מה שמשעשע לבין בדיחה תפלה. האמירה "מה שמפריד בין אייל גולן למחמוד דרוויש זה ברית מילה ורני רהב" שייכת לסוג השני. היא פשוט לא מצחיקה. ההשוואה בין תוכנית הטלוויזיה "אייל גולן קורא לך" לבין הערוץ הקהילתי היא בגדר ביקורת לגיטימית. זכותו לראות בה תחליף לכדור שינה. מכל הקש והגבבה שגפן ירה נותר משפט אחד — "אייל הוא מאלה שמנסים לשפוך בנזין על השד העדתי כי זה משרת אותם" — ומה לעשות שהוא מדויק?

אילו הייתי בנעליו של אייל גולן הייתי אומרת לעצמי, "שיברבר עד מחר, הוא לא מזיז לי את קצה המיתר". אבל גולן לא נשאר חייב ופתח את הפה. ובניגוד לחן ולהומור, שבהם נאמרו הדברים של גפן, גולן הגיב בדיבור נגוע ומתלהם.

בשביל מה זה היה טוב? לא, באמת, חסר לנו על מה לריב ואת מי לשנוא במדינה הזאת? אני לא מבינה את אביב גפן, בחיי. מבנאדם שמצהיר כמה הוא בעד שוויון, שלום ואחווה, בין המינים ובין העמים, אני מצפה לקצת יותר אינטליגנציה. אפשר להישאר פרובוקטור ולהרגיז גם בלי לרדת על אנשים. אפשר להיות שנון ומצחיק בלי לגרום לאחרים להיראות נחותים ממך. נמאס לי כבר שתופסים מישהו ורוכבים עליו לעייפה.

די, גם אני התעייפתי. אין לי כוח למלחמות, השד העדתי שיצא מהבקבוק גדל כל כך שהוא לא יצליח להידחק חזרה פנימה כי אנחנו מזינים אותו בשנאת האחר, בלגלוג על מה שלא מתאים לנו ובדחייה של מי שלא חי את חייו לפי איך שאנחנו חושבים שהוא אמור לחיות.

אז אתה צריך לקדם את הסדרה על חייך ולהתנצל על הנעליים המהבהבות שנמכרות בטויס־אר־אס. הבנתי, סבבה, אחלה. תתקדם. תראה שאם תרוץ זה אפילו יעשה אורות בדרך. לכל אחד מאיתנו יש את הקול הייחודי לו, ואני לא מדברת על מה שבוקע מהגרון אלא יוצא מהלב. לכל אחד יש את המקום שלו, את הקהל שלו, את המעריצים שלו. יש כאלה שמעדיפים טלוויזיה קהילתית, יש כאלה שרוצים קיסריה, אחרים את מועדון הזאפה.

אין שום סיבה שהאדרת האחד תבוא על חשבון השני, לא בגלל שזה מעליב כמו בגלל שזה משעמם. גם לאייל לא חסר, אז עשו טובה, תעשו מה שאתם טובים בו ותניחו לכל השאר. קחו דוגמה מאחד שידע משהו על החיים ובחר להתרחק מהם, מאיר בנאי ז"ל – "גשם, רד כבר גשם, כי העיר כבר עייפה, היא פוחדת מעצמה, רוצה לנשום".