לאמא שלי היה סרטן. כדי להמשיך לחיות היא נזקקה לתרופה ששמה "אווסטין". זו תרופה יקרה מאוד, שצריך לקבל שתי מנות שלה בכל חודש. כל מנה עולה בין 6,000 ל־15 אלף שקלים (תלוי במינון ובמשקל הגוף).

אווסטין היא תרופה ביולוגית, מצילת חיים, או לפחות מאריכה אותם. היא מאושרת בסל התרופות כ"קו שני" לסוג הסרטן שהיה לאמא שלי (קו ראשון הוא כימותרפיה והקרנות, אבל הן לא היו אפקטיביות במקרה הזה). לסוגי סרטן אחרים היא ב"קו ראשון". התרופה ניתנת לסוגים מסוימים של התוויות, גידולים וטיפולים, ואם אין התאמה מוחלטת בין התרופה לבין ההתוויה, משרד הבריאות וקופות החולים לא מממנים אותה והחולים נאלצים לרכוש אותה מכספם. כמו האווסטין, יש עשרות תרופות מצילות חיים נוספות שפעמים רבות החולים נאלצים לשלם עבורן מכיסם.

כששילמנו את החשבון עבור התרופה, נדהמתי לגלות שאמא שלי נדרשת לשלם גם מע"מ - מס ערך מוסף - עבור התרופה. כלומר: היא שילמה למדינה עוד 17% מס על התרופה שמיועדת להצלת חייה. זה לא אקמול. לא סטרפסילס. לא ויאגרה. זו תרופה מצילת חיים.

ומה עושה המדינה? ברגעים הכי קריטיים של אדם, כשהוא נלחם על חייו, אחרי ששילם מיסים למדינה במשך כל חייו - היא מבקשת ממנו עוד 17% מס על תרופה שהיא ככל הנראה מה שישאיר אותו בחיים. 17% זה אומר 4,000 או 5,000 שקלים בחודש מעבר למחיר התרופה.

אז מה קורה? מאוד פשוט: מי שיש לו כסף - משלם. מי שאין לו כסף - מת. כדאי לדעת: בסרטן לא חולים רק אנשים עשירים, גם הרבה אנשים עניים. בשבילם, 17% תוספת על המחיר זה לא מע"מ. זה המון כסף. זה חיים או מוות.

כמו אמא שלי יש עוד עשרות אלפי אנשים בישראל. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לשנת 2012, מתגלים בישראל כ־28 אלף גידולים סרטניים ממאירים חדשים כל שנה. מה זה אומר? שכל אחד או אחת מאיתנו יכולים להיות הבאים בתור.

אני לא דורש מהמדינה לממן כל דבר או כל תרופה. אני כן דורש מהמדינה לא להרוויח כסף מאנשים שחייבים תרופה מסוימת כדי לא למות. גביית מע"מ על תרופות מצילות חיים היא עושק וניצול של הביקוש הכי קשיח בעולם - הביקוש לחיים - כדי לסחוט עוד קצת כספי מיסים.

לאמא שלי לא יעזור ביטול המס ההזוי הזה. אמא שלי כבר לא איתנו. אבל אולי בזכותה מישהו יתעורר, יבין ויעצור את חוסר ההיגיון הזה. √

הכותב הוא מייסד "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה