7 המלצות לחורף בגליל

כשאני יורדת מג'יפ בסיור למבצר המונפורט – ותמונת המבצר עדיין כשומר מסך מול עיניי – אני חושבת קצת בעצב שבעידן הפאסט־חו"ל של היום, שגורם ליותר מ־1.6 מיליון ישראלים לקפוץ לחו"ל פעם אחר פעם, אנחנו מפספסים את החו"ל שלנו – כאן בגליל, במרחק שעתיים מהבית. בלי ביקורת דרכונים, בלי איחור בטיסות, בלי בזבוז של יום עצבני בשדות תעופה (עשיתי חשבון שבנסיעה האחרונה שלי לוורשה עברו, מרגע היציאה מהבית ועד למלון, אחרי טיסה שאיחרה, יותר מעשר שעות). הגליל מספק הכל בצ'יק: אפשר אפילו טיול של יום בלבד, בלי לינה. יש בו מסעדות גורמה, יקבים, טירות ומבצרים (יחיעם ומונפורט), סיפורי צלבנים והיסטוריה, צימרים מפוארים בראש ההר, מלון בוטיק מדהים על שפת הים, ונוף אין־סוף.

מיכל שילוח גל־נור, מנכ"לית "זמן הגליל", עמותה הפועלת לקידום עסקי התיירות בגליל המערבי, אומרת שכ־1.5 מיליון מבקרים באים לעכו מדי שנה, והיא רוצה לשכנע הרבה יותר מהם להרים את הראש ולטפס גם לגליל, שבחורף הוא ירוק ורומנטי במיוחד.

1 | עונג של בוקר

העצירה הראשונה לארוחת הבוקר הייתה במחלבת הבוטיק "אלטו" בקיבוץ שמרת, ליד עכו. בכניסה קידם את פנינו השלט "עזפרסו באלטו", רמז לכך שהמחלבה מתמחה במוצרים מחלב עזים גלילי, כולל, אגב, גלידה מחלב עזים. אלטו, שפירושו גבוה, היא עסק משפחתי של משפחת מזן, חברי הקיבוץ, שהקימו את המחלבה ביוזמה אישית במטבח לשעבר של הקיבוץ, ומאז היא התפתחה והוסיפה חנות מפעל ובית קפה חלבי. האבא, אריאל, היה רפתן בימים שבקיבוץ פעלה רפת ענקית, ובמקביל התמחה בגבנות. האמא, יונת, עבדה בשיווק במפעל הרהיטים שמרת־הזורע, שהיה פעם בבעלות הקיבוץ, והיום אחראית על פיתוח העסק יחד עם הבת שקד. שקד מופקדת גם על הגסטרונומיה, שהתבררה כגורמה אמיתי. גם הילדים האחרים – אילאיל ואביטל – עובדים בעסק.

בית הקפה צמוד למחלבה, ודרך קיר הזכוכית ניתן לראות את תהליך הייצור. המקום (הכשר) מעוצב בפשטות כפרית, עד שמגיעים המאפים המשובחים לארוחת הבוקר: הטארט כרישה וסנט מור (48 שקל), וגם הפוקצ'ה פסטו, חצילים קלויים, גבינת ברי וצ'דר (43 שקל) הגיעו חמים מהתנור והיו מופלאים. אנחנו, שחוקים מארוחות בוקר בפורמט חביתה־סלט־וצלוחיות־קטנות, לא חדלנו להתפעל. בקינוח – כנפה בנוסח המקום עם גבינת עזים (35 שקל) – כבר נשבענו שאנחנו חוזרים.

התפריט עשיר מאוד גם לארוחות צהריים חלביות – בלינצ'ס, פסטות, קישים, כריכים, שקשוקות, קרפ מלוח ועוד – במחירים שנעים בין 45 ל־59 שקל. יש גם ארוחת בוקר טבעונית.

החיסרון היחיד שמצאנו: אלטו סגור בשבת, ובימי חול פתוח משמונה בבוקר עד חמש אחר הצהריים בלבד, כאשר בארבע המטבח נסגר.

במקום נמכרות גם גבינות קשות במשקל (בין 130 ל־150 שקל לק"ג).

מחלבת "אלטו", קיבוץ שמרת, altodairy.co.il

2 | סיידר חם בקצה ההר

ליד מצפה הילה (30 דקות צפונה ומזרחה משמרת) מחכה לנו הג'יפ של "רימוני הגליל", חברת טיולי הג'יפים מיחיעם, עם אלישע אבירם, בעלי החברה, שעל כרטיס הביקור שלו כתוב: "טבע, ים, אקשן, פאן". 700 שקל עולה לשכור ג'יפ, שמכיל עד 6 נוסעים, עם נהג־מדריך, לטיול בסיסי של עד שעתיים. אנחנו בדרך למונפורט, מעל ערוץ נחל כזיב, בקפסולת טבע שכוללת היסטוריה, נוף ועתיקות. הג'יפ מקפצץ בתוך החורש הגלילי, ובעזרת אלישע אנחנו שמחים לפגוש ער אציל, העץ שמעליו מכינים "עלי דפנה", וגם אלונים וצמחי תבלין.

לאחר רבע שעה הג'יפ עוצר ואנחנו הולכים במסלול קל שמטפס למונפורט. מתברר שהטבטונים גילו את הנוף הזה לפנינו, בימי הביניים, במסגרת מסעות הצלב שלהם. כיום האתר הוא חלק משמורת נחל אכזיב שלמרגלותיו. המבצר בגלגולו הצלבני נבנה על ידי בני משפחת האצולה הצרפתית דה מיי (מונפורט בצרפתית פירושו הר חזק). הם קיבלו לידיהם את הנחלה הגלילית שבירתה הייתה מעיליא, ובה הפעילו חווה גדולה. עד שהגיע הכובש המוסלמי צלאח א־דין, שהביס את הצלבנים. המבצר עבר לידיו והוזנח.

בקצה המבצר, מול צוקים ירוקים, כשביד כוס סיידר חם שאלישע הביא עימו לחלק לנו, כל מה שנותר הוא לבהות בשקט בנוף.

אגב, בפברואר ייצאו רימוני הגליל ביוזמה חדשה וברוכה – "גלגליל", טיולי ג'יפים של עד ארבעה ימים בגליל, כולל אירוח ואוכל, בדומה לטיולי הג'יפים שהפכו לחביבי הישראלים ברומניה, גיאורגיה, ועוד. הטיול משלב ביקור באתרים ומפגשים בבתי אנשי המקום שיש להם "סיפור". למשל, מפגש ביתי עם ג'ורג' יוסף סמעאן מהכפר ג'יש, המוזיקאי ונגן העוד המופיע בין היתר עם אהוד בנאי. הלינה במגוון סגנונות – מכמעט לינת שטח ועד בית מלון מהודר. המחיר: 700 שקל לאדם ליום, כולל אוכל ולינה.

"רימוני הגליל", אלישע אבירם, 052-504444363

3 | יין מיוחד

פחות מ־30 דקות דרומה מהמונפורט, ואנחנו ביקב "כישור". היקב הוא חלק ממפעלות כפר כישורית לבוגרים בעלי צרכים מיוחדים, שזכו לבית מדהים בנוף גלילי, שמספק את כל צרכיו בעצמו. 170 תושבי הכפר המיוחד, שנראה כמו כפר נופש, עובדים במאפייה, ביקב, במחלבה, בגן האורגני, בכלבייה לגידול זני שנאוצר ותחש ובכרמים שלהם. היוזמה להקמת הכפר הייתה של שוקי לוינגר, עובד סוציאלי, ושל יעל שילה, לשעבר אשתו של סטף ורטהיימר ומי שמשמשת כיו"ר הכפר.

היינות האיכותיים של יקב כישור נמכרו בין היתר במסעדת "מול ים" שנסגרה, ב"טוטו", תיבדל לחיים ארוכים, ועוד. Savant Viognier, היין הלבן של היקב, זכה בשנה שעברה במקום הראשון בתחרות היינות "טרה וינו". הוא קליל, עם מתיקות מעודנת, ועם כוס יין ביד, במרכז המבקרים היפה של היקב, כשהירוק נשקף דרך קיר הזכוכית, יש חשש שפה יסתיים מבחינתנו הטיול. אבל אל דאגה, יש עוד.

היקב, שהיינן שלו הוא ריצ'רד דיוויס מדרום־אפריקה, מציע טעימות תמורת 25 שקל לאדם, וערוך להציע גם ארוחה קלה, כולל גבינות המחלבה, חלת בריוש מדהימה שנאפתה במקום, סלט אבוקדו, זיתים, ועוד. ביום שישי האחרון בכל חודש מתקיים במקום "בראנץ' שיכורים" מהבוקר ועד שתיים בצהריים. מחיר הכניסה הוא 50 שקל, וזה כולל יין חופשי ואוכל בהזמנה מראש. ביום חמישי הראשון בכל חודש מתקיים ערב יין. בימי שישי נמכרת במקום תוצרת הכפר – יין, ירקות, מוצרי חלב, מאפים, ועוד.

מומלץ לבקר בגלל הנוף, היין, התובנה שאפשר גם אחרת, והתרומה ליוזמה הברוכה.

מומלץ גם בגלל הנוף וגם בגלל היין. יקב כישור

יקב "כישור", טלפון לתיאום ביקור: 052-8701279, יאיר

4 | קמין וג'קוזי בתוך

החורש

דמיינו חורף גלילי, בחוץ רטוב, אתם בתוך הסוויטה שבה דולק קמין עץ ומכונת הנספרסו פועלת, או בג'קוזי החם בחצר הפרטית שלכם, מוקפים חורש טבעי. זה אמנם יעלה לכם 800 שקל ללילה באמצע השבוע (תעריף חורף) ו־1,000 שקל בסופו (על בסיס ארוחת בוקר), אבל זה אפשרי – בצימר "תמר וגפן" של משפחת כהן במצפה הילה.

תמר, מעצבת גרפית שאחראית על העיצוב, וירון בעלה, שלו מפעל נגרות בחיפה והוא אחראי לנגרות במקום, הקימו מתחם עם שלוש סוויטות ענקיות, 47 מ"ר כל אחת, מהיפות שראינו. מתחתן מפעיל אב הבית יקב קטן שמספק טעימות יין ללא הגבלה לאורחי הצימרים, לצד אוסף מפתיע של חולצי פקקים, כולל ספרות מקצועית בנושא.

הסוויטות – בעלות תקרות מקומרות ועיצוב בנוסח פרובנסי־גלילי – מכילות את כל הפינוקים: מיטה מתכווננת, סטרימר עם מגוון ענק של סרטים ומוזיקה, פירות יבשים וכיבודים שמחכים על השולחן, קמין, ובעיקר חצר פרטית עם ערסל וג'קוזי שמתחברת לחורש הטבעי מסביב ונותנת תחושה של לבד בטבע, בחופשה רומנטית יוקרתית מהסוג שלא ממש עושה לכם חשק לצאת מהמתחם.

"תמר וגפן", מצפה הילה, 050-9978911.

למי שמתעצל להרחיק מהצימר, במצפה הילה פועלות גם שתי מסעדות – "לה פמפה", מסעדת בשרים ארגנטינאית (052-4253566), ו"בועז מבשל" – מסעדת שף של בועז קוינטנר, שבישל גם ב"קפריציוזה" וב"ביג מאמא" התל־אביביות. המסעדה, השוכנת מתחת לביתו, פועלת רק בסופי שבוע (04-9572090).

5 | הכפר של כולם

לשיטוט בסמטאות של כפר יאסיף (לא רחוק מעכו) לקח אותנו אמנון גופר, מדריך טיולים מיתולוגי מהגליל. לגופר יש תוכניות ברדיו ובטלוויזיה, הוא כתב ספרי טיולים, והוא גם היזם שהקים את עמותת "זמן הגליל".

אנחנו מטפסים בסמטאות הכפר התלול ל"יאסיף של מעלה", שם שוכנים שרידי הכפר העתיק שבו חייתה קהילה יהודית שכבר איננה, אבל עד היום נקרא המקום שכונת היהודים. מתברר שגם הנשיא לשעבר יצחק בן־צבי ז"ל כתב זיכרונות מביקור במקום לפני עשרות שנים, כשחיפש סימנים לקהילות יהודיות נכחדות בגליל.

הכפר נקרא על שם יוסף בן־מתתיהו, וחיים בו מוסלמים, נוצרים ודרוזים. על יד הכביש הראשי יש בית קברות יהודי שבו נקברו גם יהודים עשירים שגרו בעכו, וחלק מהמצבות שעליהן כיתוב יהודי נשמרו. כמעט לכל זרם בנצרות יש בכפר כנסייה משלו, ואנחנו – עדיין באווירת חג המולד – ביקרנו בכנסייה האורתודוקסית העתיקה שבראש הגבעה. היא אינה גדולה, אבל היא מפוארת מאוד ושווה ביקור. כדי לשמור על אחוות העמים ביקרנו גם באחוזת הקבר הנאה של הדרוזים בלב הכפר, שמנציחה את הנביא אלח'דר, המזוהה עם אליהו הנביא.

6 | לא רק לחם ועוגה

הנה גילוי שהפתיע אותי: בגליל מצוי הריכוז הגדול ביותר של בתי קפה, בתי אוכל ובתי מאפה יחסית לגודל האוכלוסייה. הכוונה היא לבתי אוכל ייחודיים שאינם משתייכים לרשתות. מתברר שדור שלם של גליליים שעבד במטבחים תל־אביביים חזר הביתה ומפיץ את הבשורה. אם פעם הלהיט כאן היה חומוס, היום לאכול סביצ'ה וטונה צרובה באיזה חור בגליל זה כבר לא משהו יוצא דופן.

"לחם ועוגה" שבקיבוץ מורן (קצת מזרחה מכרמיאל) החל כמאפייה שהקים גל לוי, בן המקום. לוי עבד באחת מחברות הסלולר הגדולות במרכז, עד שנמאסו עליו הנסיעות והוא הקים מאפייה שמתמחה בלחמי שאור בעבודת יד, עוגות וקינוחים מחומרים טבעיים. אלה מופצים לחנויות באזור. בהמשך נוספו למאפייה – הפועלת במה שהיה פעם מפעל פלסטיק – חנות מפעל וביסטרו שמספק ארוחות חלביות, בוקר וצהריים, בניצוח השף דרי בן־נבט מהיישוב כליל. בן־נבט עבד בין השאר במסעדת אלומה הידועה בתרשיחא.

ב"לחם ועוגה" הוא הגיש לנו רביולי לבּנה עם רסק עגבניות, גרגרי חומוס, תרד בר ופלפל (79 שקל), מנה שהפתיעה אותנו בקלילותה ובטעמה. בצהריים יש עסקיות הכוללות מנת פתיחה ולחם שאור שנאפה במקום במחיר המנה העיקרית. התלהבנו ממנת פתיחה של אספרגוס, קרם ארטישוק, בצל בחמאה ופקורינו, עם צילחות בסגנון מאסטר שף. יש תבשילי דגים וגם ארוחות בוקר כמו "אוכל פועלים": טחינה הר ברכה, סלט משוויה (פלפלים קלויים), גרגירי חומוס וביצת עין. אפשר גם סתם קפה ועוגה או לחמים.

"לחם ועוגה", קיבוץ מורן, ב'־ו' 8.30־14.30, 04-6988992.

7 | בוטיק על הים

בלב שקט אני מכריזה על "ניאה" שבשבי ציון (קצת דרומה מנהריה) כמלון הבוטיק על הים השווה ביותר בישראל (מקום שני: נחשולים). מדובר בגלגול של בית הבראה ותיק, "בית חווה", שהקים מושב שבי ציון לפני עשרות שנים על שטח של 23 דונם, 200 מטר מחוף הים. הרבה שנים סבל המקום מהתיישנות, עד שהגיע אודי קריגר, הבעלים של מלון הבוטיק "רוטשילד" בתל־אביב.

השקעה של 30 מיליון שקל. מלון ניאה

קריגר, יזם נדל"ן שלמד עיצוב באיטליה, שכר את המקום מהמושב, השקיע 30 מיליון שקל והפך אותו למלון בעיצוב מודרני כייפי בשם ניאה. הוא צירף אליו את אריק סממה, בעבר מנכ"ל של מלונות רבים, שמוכן ומזומן לפנק את הבאים (אינטרנט וטלפון קווי של הוט בחינם, למשל).

במלון מבנה מרכזי ובו 40 חדרים עם מרפסת, עם גן ובו צמחייה של חמישים שנה, ובמרכזה עץ פיקוס ענקי עם הגזע העבה כנראה בארץ. יש גם 6 וילות פרימיום עם בריכה פרטית, ובמארס ייפתח גם מיני־מלון ספא בבניין נפרד בחצר, שבו יהיו 23 חדרי פרימיום. לבניין תהיה בריכה משלו, בנוסף לבריכה החיצונית של המלון. את הספא המפואר (ללא ילדים) ניתן יהיה להשכיר בשלמותו לחתונה או לאירוע אחר.

המסעדה של המלון משקיפה לגן. קריגר אומר שלא רצה חדר אוכל עם מזנוני בופה לארוחת בוקר, מהסוג שבו "מעמיסים", ולכן במסעדה של ניאה ארוחת הבוקר מוגשת לשולחן: שלל צלוחיות עם כל טוב וביצים כמובן, קפה משובח ומיץ תפוזים טרי. בערב, כיאה למסעדת שף, אכלנו רביולי פתוח מפסטה טרייה, ששכן על תלולית של ירקות כמו תרד, קישוא וכרישה מזוגגת, הכל עטוף בסירופ רימונים, וקבב דגים בקארי שהיה מצוין. השוס היה בקינוח: לשולחן הוגש "עציץ" שענף לוונדר תקוע בו, סביבו רגבי אדמה משוקולד משובח, ובתוכו טירמיסו שנמס בפה.

בבוקר, אחרי הקפה, בהליכה לחוף הים הפראי של שבי ציון, עברנו על יד רצפת פסיפס שהשתמרה מהתקופה הביזנטית. למיטיבי לכת, בהמשך מתחבר החוף לטיילת של נהריה שמגיעה עד לגעתון – מסלול אידיאלי להליכת בוקר ולהרהור עצוב: מדוע הסבים שלי בחרו לגור במושב ליד כפר־סבא ולא ליד הים.

מתחם ניאה בשבי ציון

מלון "ניאה", שבי ציון, עכשיו במחירי הרצה: 800 שקל ללילה באמצע השבוע, 1,150 שקל בסוף שבוע. ww.nea.co.il