שישי 15 בדצמבר 2017
ידיעות אחרונות
צילום : ידיעות אחרונות
חדשות • 16.01.2017
לשחרר לאלתר
דניאל פרידמן

שכרם הדל והמקפח של החיילים בשירות חובה הוא אחת העוולות החמורות ביותר בחברה הישראלית. כידוע, אחוז המשרתים בצה"ל מבין בוגרי כל מחזור הולך ופוחת, והמדינה עושה רק מעט על מנת להביע את הערכתה לחייליה. השכר העלוב המשולם לחיילי הסדיר בוודאי איננו מהווה ביטוי נאות לתרומתם.

 

החברה הישראלית מבינה רק לחץ וכוח, והמשרתים בשירות חובה, להבדיל מאלה שאינם משרתים, אינם מהווים קבוצת לחץ. אמנם, לזכותו של שר האוצר משה כחלון ייאמר שלפני כשנה הוביל להעלאה בשכר חיילי שירות חובה, אך למרבה הצער שכרם עדיין מביש ורחוק מלהשביע רצון.

 

במקביל, עם תום שירותם הסדיר זכאים החיילים למענק שחרור ולמה שמכונה "פיקדון אישי". מענק השחרור נע בין 10,000 עד קרוב ל־20 אלף שקל, והפיקדון האישי נע בין כ־13 ל־28 אלף שקל לערך, בהתאם למשך השירות ולסוג התפקיד. המאפיין את הפיקדון שהוא "מוקפא", והחייל המשתחרר זכאי לקבל אותו רק למטרות מוגדרות (לימודים, הקמת עסק, דיור, הכשרה מקצועית, נישואים והוצאת רישיון נהיגה פרטי). כעבור חמש שנים הסכום משתחרר, והחייל שלא השתמש בו לאחת המטרות הקבועות בחוק יכול לבקש לקבלו, אבל מי שאינו מבקש זאת – מאבד את זכותו לפיקדון כעבור שבע שנים.

 

כעת התבשרנו שיש הצעה לתקן את החוק ולאפשר שימושים נוספים בפיקדון. למשל, לתשלום קנסות. לצערי, אינני מוכן להצטרף לתומכים ב"ליברליזציה" המדומה של הפיקדון, שכן כל הרעיון העומד מאחוריו פסול בעיניי לחלוטין. בעיקרו של דבר זוהי גישה בולשביקית האומרת שהמדינה יודעת מה טוב לחייל המשתחרר, ולפיכך תקפיא את כספו ותשחרר אותו רק למטרות הנראות בעיניה.

 

כל זה גורר, כמובן, ביורוקרטיה ומשפטיזציה. החייל המשוחרר המבקש לקבל את כספי הפיקדון צריך למלא טפסים ולהוכיח שהכסף דרוש לו למטרה שהחוק מאשר. יש צורך בפקידים שיטפלו בטופס, ובחוקרים שיבדקו אם האמור בטופס הוא אמת. ואכן, לפני פרק זמן התפרסם בתקשורת כי כמה חיילים משוחררים סיפרו על נישואים שלא היו והביאו "כלות פיקטיביות" כדי לקבל את כספם טרם התקופה שבה הכסף אמור להשתחרר. הדבר מעורר חשד לניסיון לקבלת כספים במרמה (החייל זכאי לכסף, אך לפי הטענה הוא מנסה לקבלו לפני המועד), מה שמספק תעסוקה לחוקרים, לתובעים, לבתי משפט ולסנגורים. וישנם, כמובן, גם כאלה שבחלוף השנים העניין נשכח מהם, ועד שנזכרו לדרוש את כספם נאמר להם שפג המועד והם איבדו את זכותם לקבלו.

 

השיטה שבה המדינה מחליטה מה טוב לחייל המשתחרר צריכה להתבטל. לפני זמן־מה אמר הרמטכ"ל כי החייל המתגייס הוא לא "הילד של כולנו" אלא אדם בוגר האחראי למעשיו. אכן כך. קל וחומר לגבי חייל משתחרר. את דמי הפיקדון יש לשלם לו מיד, מבלי לומר לו מה יעשה בהם. הוא זכאי, אם רצונו בכך, להשתמש בהם לטיול, לקניית מניות בבורסה, או לרכישת מקרר חדש עבור הוריו. זה עניינו ולא עניינה של המדינה. ממילא מדובר בסכומים צנועים ביותר.

 

במקום לחפש מטרות ראויות נוספות, צריך פשוט לבטל את המגבלה, לצרף את דמי הפיקדון למענק השחרור ולהעבירם לחייל המשוחרר מיד וללא תנאים. באותה הזדמנות רצוי גם לדאוג להגדלת שכר החיילים ולהגדלת המענקים הניתנים להם עם שחרורם. √