"לא העליתי בדעתי שיש לבעלי איידס"
עולמה של שרון התנפץ לרסיסים ברגע אחד, כשגילתה שבעלה ואבי ששת ילדיה, איתו חייתה 14 שנים, הסתיר ממנה את עובדת היותו נשא איידס לא מטופל, הדביק אותה וגרם בכך להדבקת אחד מילדיהם. "הרגשתי שהשמיים נופלים עליי, אבל למרות הכעס החלטתי שאני לא מוכנה לשקוע"
"גיליתי את הנשאות במקרה", מספרת שרון (שם בדוי, כמו כל השמות בכתבה). "בעלי אבנר חלה בשפעת. הוא סירב ללכת להיבדק ולא הבנתי למה. אחרי חודש התעקשתי שילך להיבדק. במשך עשרה ימים טיפלו בו באנטיביוטיקה והמחלה לא עברה, ואז הרופא עבר על ההיסטוריה הרפואית שלו, וגילה שב־2006 הוא אושפז בבית חולים שם גילו שהוא נשא איידס. כל השנים האלה הוא ידע שהוא נשא ולא טיפל בעצמו, הזניח עד שזה התפרץ".
איך הוא סיפר לך?
"הוא הגיע הביתה והיה חסר שקט. חיפשתי את מכתב השחרור שלו והבחנתי שחסר עמוד. שאלתי אותו לפשר העניין, והוא אמר לי שאת העמוד החסר הם לא נתנו לו. לא העליתי בדעתי שיש לו איידס". אחרי שיצאה מהבית התקשר אבנר לחברתה של שרון, בישר לה על מצבו הרפואי וביקש ממנה שתלך להודיע לאשתו. "אני יושבת אצל אמא שלי ומניקה", נזכרת שרון, "ברגע הזה, חברה שלי נכנסת לבית ואומרת לי 'תקשיבי, אבנר חולה באיידס'. הייתי המומה. אמא שלי לקחה את התינוק ממני, ואז התפרצתי. נהייתי לבנה כמו סיד. ביקשתי מהחברה שתיקח אותי הביתה. אני לא אשכח את הרגעים האלה בחיים. נכנסתי הביתה, אמרתי לו 'שלא תעז לגעת בי. אתה לוקח את הדברים שלך ועף מהבית'".
עוד באותו היום, אחרי שאבי ילדיה עזב את הבית, לקחה שרון את שמונת ילדיה ונסעה לבית החולים בו אושפז בעלה כדי להיבדק. הרופא אמר לה שעל אף העובדה שהיא מתגוררת במרכז הארץ, בדיקות לגילוי נשאות איידס היא תוכל לבצע לעצמה ולילדיה במכון האיידס בבית החולים רמב"ם. כשהגיעה עם ילדיה למחרת לבית החולים רמב"ם, קידמה את פניה ד"ר עינת קדם, יחד עם העובדת הסוציאלית של המרפאה. "אמרו לי, 'אנחנו קודם בודקים את האם. אם האם נשאית אנחנו בודקים את הילדים'. אחרי חצי שעה היא חזרה אליי ואמרה לי 'את נשאית'. התיישבתי והתחלתי לבכות. ד"ר קדם אמרה 'קודם כל תירגעי. הגעת למקום הנכון והכל יהיה בסדר'. ואני שואלת 'מה יהיה בסדר?' עדיין לא ידעתי כלום על המחלה. ביצענו בדיקה לילדים ולתינוק. גילינו שהילדים בריאים, אבל התשובה של אורי חזרה רק אחרי כמה ימים. ד"ר קדם התקשרה אליי כשהיא דומעת. 'אני לא יודעת למה, אבל נכנסתם לי ללב וכששמעתי שהתשובה של התינוק חיובית לא הפסקתי לבכות'".
איך הגבת לחדשות האלה?
"הרגשתי שהשמיים נופלים עליי. שלושה חודשים לא הייתי מוכנה לראות אף אחד, גם את הילדים היה לי קשה לראות. עברנו להתגורר אצל אמא שלי. לבית שבו חיינו לא הייתי מוכנה לחזור עד שהחליפו את כל הריהוט".
אורי כבר בן שנתיים וחצי. "חודש אחרי הגילוי כבר התחלנו לקחת תרופות. אין לנו וירוס בדם ואנחנו לא חולים, אבל ניאלץ לקחת תרופות במשך כל החיים".
חצי שנה אחרי הגילוי אבנר נפטר. "כשהוא התאשפז, חודש וחצי אחרי הגילוי, לאופק, הבן שלנו, היה יום הולדת. בשלב הזה אבנר כבר התחיל לאבד זיכרון. אופק רצה לדבר איתו בטלפון, אך הוא לא זיהה אותו. כשחזרתי הביתה מצאתי אותו בוכה. מאז הוא לא רצה לשמוע על אבא שלו. עד היום הילדים לא מדברים עליו".
ממה הכי פחדת כשגילית?
"שינדו את הילדים שלי. אנשים מפחדים מהלא נודע, הם לא יודעים איך נדבקים באיידס ולא יודעים איך מתמודדים עם זה. אם אספר למישהו שאני נשאית של איידס יעשו עליי איקס. על החיים שלי אין לי פחד. אני שומרת על עצמי כמו שצריך, לוקחת את הטיפול בזמן. הילדים לא יודעים על הנשאות, הם גם לא יודעים ממה אבא שלהם מת. אני בדילמה מה לספר להם כי למרות שהאמת עדיפה על הכל, אני לא רוצה שתהיה בהם שנאה לאבא שלהם".
מה הרגשת כלפי אבנר לאורך התקופה הזאת?
"כעסתי עליו. זה לא נתפס, את חיה עם בנאדם 14 שנים וזה נראה לו הגיוני לשקר ככה? כבר ידעת שאתה נשא, לא תגיד לי 'אל תניקי'? הרי הנגיף עובר בהנקה. אלה דברים שלא עוזבים אותי. אבל למרות הכעס החלטתי שאני לא מוכנה לשקוע, ואז הכרתי מלאך. המשפט הראשון שאמרתי לו היה 'יש לי שמונה ילדים, זאת אני'. כשהרגשתי שאני מתאהבת בו, בערך אחרי שבועיים, סיפרתי לו שאני נשאית. אמנם אני לא מהווה סכנת הידבקות כי הנגיף ברמה אפסית בזכות הטיפול, אבל המצפון לא איפשר לי להסתיר ממנו. זה נפל עליו בבום. הוא בכה בלי סוף. יומיים אחרי, הוא הגיע ואמר לי 'באתי כדי להישאר'. מאותו היום אנחנו יחד". לפני חצי שנה נולד לשרון ובן זוגה החדש תינוק בריא לחלוטין.
את עדיין כועסת?
"כן. לפעמים אני מסתכלת על הילדים ועולה בי הכעס. יש ימים שאני לבד, והנפש לא שקטה וזה עולה.
מה שחשוב היום זה שאורי בריא. הוא מקבל טיפול, מחייך, שובב מאוד. בעיקר כואב לי עליו, איך הוא יתמודד. אני מקווה שעד שהוא יגדל המחלה הזאת תהפוך למשהו יותר מובן ואנשים יידעו שזה לא עניין גדול".
ד"ר עינת קדם, האחראית על תחום הילדים ועל מעקב אחר נשים הרות ותינוקותיהן במכון לאיידס, אלרגיה ואימונולוגיה קלינית ברמב"ם, הייתה זו שבישרה לשרון את הבשורה בדבר הנשאות שלה ושל בנה, ויחד עם צוות המכון גם ליוותה את שרון בהיריון הבריא שלה. "כששואלים אותי אם אני לא חוששת לעבוד במכון האיידס אני אומרת שצהבת B מדבקת פי 40 יותר מ־HIV, אבל אף אחד לא מפחד מזה. הבעיה במצב הזה היא לא התחלואה אלא הסטיגמה. היום הטיפול כל כך טוב, ואם נוטלים אותו באופן סדיר הנשאים לא יחלו אף פעם".•
