למה לא הצטרפתי

השבוע פתחו כ־250 איש מחבריי, ראשי הצבא ומערכות הביטחון במילואים, בקמפיין שקורא להיפרדות מהפלסטינים למען עתידה של ישראל וביטחונה. אני מסכים איתם, כי בין שתי האפשרויות – המשך ניהול הסכסוך או ניסיון למצוא פתרון – הגישה השנייה היא הנכונה.

ההעדפה הברורה של ממשלת ישראל היא המשך ניהול הסכסוך. לכאורה, זה הדבר היותר מעשי, שכן הוכח ב־24 השנים האחרונות שכל ניסיון להגיע לפתרון שתי המדינות לא צלח. גם הניסיון להעריך את סיכויי ההצלחה בעתיד, מוביל למסקנה העגומה שלפיה הפתרון הזה פשוט לא אטרקטיבי לשני הצדדים.155780

נוסחת שתי המדינות מתבססת על ארבע הנחות: הגבולות הגיאוגרפיים של הפתרון הם בין נהר הירדן לים; הפתרון מחייב הקמת מדינה פלסטינית ריבונית; עזה והגדה המערבית חייבות להיות יישות פוליטית אחת; הגבולות בין מדינת ישראל למדינה הפלסטינית יתבססו על קווי 1967. אם מקבלים את ארבע ההנחות הללו, הפתרון פחות או יותר ידוע. הציע אותו הנשיא קלינטון עוד בשנת 2000.

אך מי אמר שארבע ההנחות האלה מחייבות? מי אמר שהפתרון שהומצא בשנת 1993 הוא הדבר היחיד ואין בלתו? מי אמר שאנחנו חייבים להיות במצב דיכוטומי: או המשך המצב הקיים או אימוץ אותו פתרון יחיד?

כדאי לזכור שעד לפני 24 שנים המחלוקת בישראל בין ימין לשמאל, בין הליכוד והעבודה, לא היה כלל סביב פתרון שתי המדינות. שני המחנות דחו אז את הפתרון הזה. הליכוד תמך במתן אוטונומיה לפלסטינים, והעבודה תמכה בפשרה טריטוריאלית עם ירדן. מרגע שתהליך אוסלו יצא לדרך, כבר קשה היה לחשוב על פתרונות אחרים, ולו משום ששלושה נשיאים אמריקאים ברציפות ושישה שרי חוץ אמריקאים ברציפות הביעו את תמיכתם הבלתי מסויגת בפתרון שתי המדינות זמן קצר אחרי שנכנסו לתפקידם.

השבוע ייכנס לבית הלבן נשיא חדש, שאינו מחויב לפרדיגמה הקיימת. למעשה, הוא אינו מחויב לדבר. זו ההזדמנות לבוא ולהציג בפניו רעיונות חדשים. ישנם לפחות שני פתרונות אחרים, שכל אחד מהם עדיף בעיניי על פתרון שתי המדינות, ולא רק כי הוא טוב יותר לישראל אלא גם משום שהוא טוב יותר עבור הפלסטינים, ירדן ומצרים. אני מתכוון הן לחילופי שטחים רב־צדדיים והן לקיום פדרציה ירדנית־פלסטינית. וישנם גם רעיונות נוספים, שטרם נבחנו לעומק.

לא יהיה זה נכון מצד ממשלת ישראל לצאת בתוכנית משלה, שכן מטבע הדברים כל יוזמה ישראלית תידחה על הסף על ידי העולם הערבי. כן יהיה זה נכון לעבד את הרעיונות החלופיים ולהציגם לממשל האמריקאי החדש, או לנשיא פוטין, או לשניהם.

האם מתקיימת דינמיקה כלשהי בישראל שמניעה תהליך כזה? איני יודע, אך זה הדבר הנכון, ולא קריאה חסרת סבלנות להיפרד מהפלסטינים כאן ועכשיו. גם אם נניח שממשלת ישראל תאמץ את הצעת "מפקדים למען ביטחון ישראל" להיפרד מהפלסטינים במהירות האפשרית, מה היא תעשה עם זה מחר בבוקר? הרי גם אם נתחיל (שוב) במשא ומתן על בסיס פתרון שתי המדינות נגיע (שוב) לאותו מבוי סתום כמו ב־2000 ו־2007. גם ניסיון להיפרדות חד־צדדית לא יוביל לסיום הסכסוך. אכן הגיעה העת ליזום, אך ליזום משהו אחר ולעשות אותו על בסיס בחינה מקיפה של מרחב האפשרויות ובעזרת המעצמות. √