"החלום: להיות מספר 1 בעולם"
ישי עוליאל בן ה־17 מוכן לאליפות אוסטרליה לנוער ולא מנמיך ציפיות לקראת החיים בסבב הבוגרים: "יש הרבה לחץ, ואני מתמודד איתו די טוב"
את ישי עוליאל פגשנו בישורת האחרונה של תקופת ההכנה המאומצת לקראת עונת הטניס החדשה ואליפות אוסטרליה לנוער, שתיפתח בסוף השבוע. יומיים לפני הטיסה העייפות ניכרת עליו.
"בתקופה הזו היום שלי מורכב מאימון כושר, אימון טניס, ארוחת צהריים, ואז עוד אימון כושר", הוא מסביר אחרי אימון שפתח את יום הולדתו ה־17, בלי לייחס חשיבות מיוחדת לתאריך. "בהכנה אנחנו עובדים הרבה יותר על הכושר".
איפה בית הספר נכנס לכל זה? או שהוא פשוט לא נכנס?
"החלום הוא להיות במקום הראשון בעולם. אם אני רוצה להגיע לשם, קשה מאוד לשלב בין שני הדברים, אז אני עושה מה שאני יכול. אני חושב שכל ילד שמשחק טניס ברמה הגבוהה לומד, אבל קשה מאוד ללמוד ולשחק בו־זמנית. זה או טניס או לימודים".
עוליאל בחר בטניס. מהמקום ה־11 בעולם לנוער הוא מתחיל עוד שנת מבחן, עם הר של ציפיות על כתפיים צנומות יחסית. "יש הרבה, הרבה מאוד לחץ, אבל אני חושב שכל שחקן טניס צריך להתמודד עם הלחץ הזה, ואני מתמודד איתו די טוב", הוא מעיד על עצמו. "הלחץ הזה צריך לגרום לי רק לשחק הרבה יותר טוב כי אני יודע שמצפים ממני, ושמה שאני לא אעשה - כולם תומכים בי ואוהבים אותי".
מתגנבות מדי פעם מחשבות כמו בשביל מה אני צריך את זה?
"יש פעמים שזה קורה, אבל אני מעדיף לא להכניס את האנרגיות השליליות למקום של האימון והתחרויות. אני לא ילד רגיל. אני עושה את מה שאני אוהב לעשות, שזה לשחק טניס, ומאמין מאוד וחושב שהרבה ילדים היו רוצים להיות כמוני".
מה חסר לך, שיש לשחקנים בוגרים?
"מבחינת טניס אני לא חושב שיש הרבה הבדלים. אם אני אכה עם נובאק ג'וקוביץ', אני לא חושב שלא אעמוד איתו בקצב. ההבדלים הם בדברים קטנים, שהוא יודע איך, מתי וכמה לעשות. בנקודות החשובות הוא יודע איפה לשים את הכדור, אם ללחוץ או להרפות, לשים את הסרב איפה שהוא רוצה, ולהכות את ההגשה הראשונה טוב. זה עניין של הרבה ניסיון כמובן. אני חושב שבמהלך השנים זה יבוא ויצטבר אצלי, ככה שאני אהיה גם כמוהו".
היה לך חלום לפני הטניס?
"כשהייתי קטן, לפני הטניס, רציתי להירשם לחוג כדורסל. מול הבית שלי היו מגרש כדורסל ומגרש טניס. הייתי בן חמש ואמרו שלא אוכל להתקבל לחוג כי אני עדיין קטן. אז עברתי לטניס, ושם התחלתי. לא הייתה שאיפה כלשהי, שיחקתי בעיקר בשביל הכיף כדי שלא אסתובב ברחוב ולא אהיה תקוע בבית".
מי המודל שלך לחיקוי?
"אני מאוד אוהב את איך שרפאל נדאל משחק, עם הלחימה שלו. הוא מודל חיקוי, עם הקשיים והפציעות שהוא עובר. כל שנה הוא בא ונלחם על כל משחק ועל כל נקודה ועל כל משחקון. ג'וקוביץ' חזק בראש ולא נותן לאף אחד לשבור אותו. אנדי מארי הוא לוחם כמו נדאל. אלה שחקנים ברמות הכי גבוהות שיש, וללמוד מהם דברים, אפילו קטנים, זה משהו שיכול לעזור הרבה".
איפה נמצא אותך בעוד עשר שנים?
"מקווה מאוד שבטופ־10".
לפנייה לכתב/ת 
