מפעל דו־קומתי שחזיתו מעוגלת, השם CAA מתנוסס על חזיתו, ניצב בפינת רחוב הבונים ודרך החרושת שבלב אזור התעשייה של קריית־גת. שלא כמו שאר המפעלים בסביבה, שחצרותיהם גלויות לעוברים ולשבים, כאן דאגו להציב גדר גבוהה ואטומה שלא משאירה אפילו חרך זעיר לעין סקרנית. הכמות החריגה של מצלמות האבטחה סביב המבנה תורמת גם היא לתחושה שפה ממש לא חובבים זרים. אפילו את השומרים לא ניתן לראות, כיוון שהם נמצאים בתוך המפעל וצופים באמצעות מצלמת פנים משוכללת בנעשה בחוץ.
"אין לי מושג מה זה המקום הזה", אומרת מאבטחת שניצבת בכניסה למפעל סמוך, כשאנחנו מנסים לברר מה יודעים השכנים. סיור שאנחנו עורכים על פי הזמנה בתוך המפעל חושף חללי משרדים מהודרים ומסדרונות מעוטרים בצילומים של לוחמים בארץ ובעולם, שמשתמשים במוצרי החברה. בצילום אחד נראים לוחמי שייטת 13 כשחצי מגופם במים. באחר נראה איש ימ"מ תלוי על חבל בין שמיים וארץ. "בכל התמונות תמצאו ציוד שלנו", אומר עובד מהחברה שמלווה אותנו.
בקומה התחתונה של המפעל נמצאים פסי הייצור, ובהם עשרות עובדים מרכיבים חלקי נשק וציוד צבאי, אחרים עמלים על פיתוחים שונים ונעזרים בתוכנות מרשימות ומדפסת תלת־ממד. בלב המפעל נמצא בונקר של ממש, ובו עיקר התוצרת: אינספור רובים מסוג "אלפא" שמיוצרים כאן ומונחים בסדר מופתי על כנות גבוהות במיוחד.
בכתבות שהתפרסמו בשנים האחרונות על "CAA תעשיות בע"מ" או בשמה השני "קלצ'ניקוב ישראל" - הוצגה החברה כישראלית לכל דבר. אלא שתחקיר "ידיעות אחרונות" חושף כי החברה שממוקמת בקריית־גת, מעסיקה עובדים ישראלים בלבד ובין קברניטיה כמה קציני צבא במיל' ואנשי ביטחון - נמצאת בבעלות מסתורית שמוסלקת היטב.
מרבית מניותיה של חברת הנשק הרגישה מוחזקות בשרשור של חברות עלומות, מסינגפור ועד איי הבתולה הבריטיים. בדיקה מעלה כי הרכב הבעלות השתנה בתקופת ההליך הרגיש של הוצאת הרישיון כיצרנית נשק, אלא שעד לפנייתנו אל המשרד לביטחון פנים – האחראי על מתן הרישיון והפיקוח על יצרניות הנשק – כלל לא ידעו שם שישנם בעלים נוספים מעבר לים.
ניסיונות שעשינו בשבועות האחרונים לברר את זהות השותפים המסתוריים בחברת הנשק הובילו אותנו פעם אחר פעם לאותו כיוון – רוסיה. במפעל הנשק בקריית־גת, בכל מקרה, סירבו לחשוף בפנינו מי שולט בחברה שמייצרת ציוד לחימה. התחקות אחר הגורמים שעומדים מאחורי החברה מספקת הצצה לא שגרתית לצד הנסתר של אחד ממפעלי הנשק החדשניים והמסקרנים בישראל.
אז מי עומד מאחורי "CAA תעשיות"? בפרונט ניצבים תמיד האחים משה ואלדד עוז. השניים מכירים היטב את מערכת הביטחון הישראלית ואת התעשייה הביטחונית. לשניהם עבר עשיר כקצינים קרביים ובתחומי אבטחה שונים.
באמצע העשור הקודם הקימו האחים עוז חברה באשדוד בשם "טקטיקל ארמס" (ששמה שונה ב־2011 ל"CAA תעשיות בע"מ"), שעסקה תחילה בייצור ובשיווק ציוד היקפי לכלי נשק. לפני מספר שנים החברה רשמה פטנט על מוצר ייחודי בשם "רוני", על שם בתו של אחד הבעלים. מדובר בהתקן קשיח ההופך אקדח לרובה. רבים ממנו נמכרו בישראל ומחוצה לה.
תיאום כוונות
כמנכ"ל החברה בישראל כיהן עד לאחרונה סא"ל (במיל') מייקי הרטמן - דמות מיתולוגית בצה"ל, ושם דבר בתחום הקליעה. ב־1998 עלה הרטמן מארה"ב לישראל כחייל בודד והתגייס לגבעתי, שם התגלה כישרונו כצלף. בשנים שלאחר מכן מונה לראש מדור קליעה במתקן אדם, והפך לדמות פופולרית בשלל היחידות הקרביות המובילות בצבא שפקד בתכיפות רבה. כולם הכירו את הקצין החייכן בעל המבטא הכבד, עם האקדח ארוך הקנה על ירכו, שהחדיר חידושים בתחום והשפיע על ההכשרה של מאות אלפי קצינים וחיילים. אחרי שהשתחרר ב־2010 הקים חברה בשם "הרטמן אופטיקס" שעסקה בפיתוח כוונות לכלי נשק, ובהמשך הדרך חבר לאחים עוז.
להרטמן היכרות עם קציני צבא בכירים. בתמונה שהעלה בפברואר האחרון לעמוד הפייסבוק שלו הוא נראה מחייך כשלצידו משה עוז והרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, שהגיע כאורח מיוחד לסיור במפעל.
בחודש שעבר עשה הרטמן רילוקיישן לארה"ב, והחל לנהל את פעילות החברה שם. מחליפו הטרי בתפקיד המנכ"ל הוא אלוף משנה (במיל') טל חרמוני, ששירת בשנים האחרונות כמפקד החטיבה הדרומית בעזה וכנספח צה"ל בארה"ב (גילוי נאות: לכותב היכרות מוקדמת עם חרמוני מתקופת השירות הצבאי - ג"ל).
אז מה בעצם עושה חברת "CAA תעשיות"? באתר החברה נכתב כי, "המשימה שלנו ברורה: להיות יצרן איתן כסלע של נשקים ומוצרים נלווים שנוסו מבצעית, ולחזק את הקשר עימכם הצרכנים באמצעות שירות ללא תחרות".
אם בעבר ה"רוני" היה מקור הגאווה של החברה, נראה כי את הבכורה תופס כעת מוצר אחר: ה־AK אלפא שמשווק כגרסה משודרגת לרובה הרוסי הפופולרי בעולם - הקלצ'ניקוב, או בשמו המקוצר הקלאצ'.
בחברה מייבאים את כלי הנשק הרוסיים, מפרקים אותם ומשאירים רק את בית ההדקים והקנה שנחשבים לייחוד של כלי הנשק המפורסם. על הבסיס הזה בונים את הקלצ'ניקוב המשודרג, עם הרבה תוספות של אלומיניום ופולימרים.
"חוצפה ישראלית. ייצרנו את הרובה הכי מתקדם בשוק", סיפר הרטמן בכתבה שהתפרסמה במקומון "ידיעות הדרום" לפני חודשים ספורים. "המנוע עצמו מבוסס על השיטה הרוסית. אנחנו התערבנו במערכת היורה. בעצם לקחנו את מה שרע בקלאצ' – כל הדברים זזים, כלום לא יציב – ושיפרנו אותו", תיאר משה עוז בכתבה ששודרה בערוץ הראשון, ועסקה גם היא במפעל הנשק הייחודי בקריית־גת. "קלצ'ניקוב הוא מותג. הם נתנו לי כל מה שצריך ואת כל האישורים, כי הם מאוד רוצים שיפורים", סיפר עוז בכתבה אחרת כיצד התגלגלו הדברים.
גם בירידי נשק ברחבי העולם שבהם מוצג הרובה החדיש, מובלטים הפיתוחים הישראליים שהופכים אותו לכלי מלחמה מסעיר. "זה מוצר ישראלי מא' עד ת'", הסביר נציג החברה ביריד נשק שנערך באוגוסט האחרון כשנשאל על ה־AK אלפא שהחזיק בידיו.
אף שמדובר בשחקנית חדשה בתחום ייצור הנשק, יש לה לקוחות מסביב לעולם: לפי פרסומי החברה, נמכרו עד היום כ־7,000 רובי AK אלפא. בימים אלו היא מתמודדת, למשל, על מכרז ענק לאספקת מאות אלפי רובים למדינה במזרח הרחוק.
פעילות החברה בתחום ייצור הנשק לוותה, כאמור, בפרסומים מגוונים. רק פרט אחד לא הוזכר בכתבות או במידע לציבור שסיפקה החברה: לאחים עוז, מתברר, יש שותפים מסתוריים, נחבאים, שמחזיקים במרבית מניות חברת הנשק.
ההליך ברור ומוסדר: חברה שמבקשת לייצר נשק בישראל, נדרשת לאחוז ברישיון מיוחד מהאגף לרישוי כלי ירייה במשרד לביטחון פנים. בשל הרגישות הביטחונית המובנת, ההליך כולל החלטת ממשלה ספציפית, המאשרת כל יצרן נשק באופן פרטני.
בישראל פועלות כיום שמונה יצרניות נשק. "CAA תעשיות" קיבלה את רישיונה לפני כשנה וחצי בלבד, לאחר שב־3 בספטמבר 2015 התפרסמה החלטת ממשלה 514 שהתירה לחברה לשמש כיצרן כלי נשק. האישור ניתן לפי סעיף 19(ב) בתקנון לעבודת הממשלה, הקובע כי "ראה ראש הממשלה צורך בקבלת החלטה של הממשלה שלא בישיבתה, רשאי הוא להורות למזכיר הממשלה לפנות בכתב אל השרים ולבקש עמדתם להצעה. לא השיב שר לעניין ההצעה שבוע מיום הפנייה אליו, יראו אותו כמי שהסכים להצעה".
במילים אחרות, הממשלה אכן קיבלה את ההחלטה, אך ללא דיון בפועל. אם היה מתקיים דיון, ייתכן ועניין הבעלות על החברה מקריית־גת – שמייצרת מאז כלי נשק בסיטונות – היה עולה על הפרק.
אלא שהליך הרישוי לייצור נשק כולל תנאים נוספים. "על פי הוראות הדין ומדיניות המשרד לביטחון הפנים והאגף לרישוי כלי הירייה, על החברה להיות רשומה בישראל כדין", נמסר לנו מהמשרד לביטחון פנים. "הרישיון ואישור הממשלה ניתנים לחברה עסקית, אך כמו כל רישיון הניתן לפי חוק כלי הירייה, כך גם הרישיון לייצור כלי ירייה הוא אישי וניתן לאדם מסוים. האדם המקבל את הרישיון צריך להיות 'נציג הבעלים', דהיינו - אחד מבעלי החברה או מעובדיה, אשר מונה לשם כך על ידי כל בעלי החברה. על מבקש הרישיון חלות גם דרישות הסף של תושבות, שהות בישראל, או שירות צבאי. כל יתר בעלי החברה מחויבים בבדיקה מול משטרת ישראל".
באשר להוראה האחרונה, גורם במשרד לביטחון פנים הבהיר לנו כי הכוונה היא בעיקר לתושבי חוץ. אלא שבמקביל מסר לנו יוסי מנשה, סגן מנהל האגף לרישוי כלי ירייה במשרד כי "בארץ אין לנו דבר כזה. אנחנו מכירים את כולן (חברות ייצור הנשק - ג"ל) מצוין, וכולן בבעלות ישראלית מלאה, הן לא נמצאות בבעלות זרה".
דבריו של נציג המשרד לביטחון פנים – ככל שהם נוגעים לחברת "CAA תעשיות" – היו יכולים להיות מדויקים אם היינו נמצאים כעת במארס 2015. אלא שבאותו החודש הפכה חברה לא ידועה הרשומה בסינגפור בשם "Sky of Blue" לבעלים של כ־51 אחוז ממניות יצרנית הנשק הישראלית.
"אנחנו חברה ישראלית שעובדת על פי חוק. כל מה שאנחנו חייבים על פי דין לרשויות העברנו. נקודה", הבהיר לנו גורם בכיר בחברת הנשק, כשניסינו לעמת אותו עם המידע שהגיע אלינו – ולפיו הרשויות לא עודכנו בדבר שינויי הבעלות בעת הליך הוצאת הרישיון ב־2015. במפעל הנשק מסרו עוד שלא הסתירו דבר. ולראיה, כך הבהירו, העובדה שמסרו למשרד לביטחון פנים מסמך בעלות מעודכן, הכולל את החברה הסינגפורית, בעת שנדרשו לחדש את הרישיון לייצור נשק – הליך אחר שמתקיים אחת לשנה.
כך או כך, מתברר שבמשרד לביטחון פנים לא היו מודעים לעובדה שלצד האחים עוז ישנם בעלים נוספים, שזהותם נשמרת בדיסקרטיות. "לא ידוע לנו שום דבר", השיב יוסי מנשה, כששאלנו על אותה חברה הרשומה בסינגפור. כדי לוודא, במהלך שיחתנו, הוא יצר קשר עם מנהלת לשכה במחוז הדרום, שלדבריו עסקה בעצמה בהליך הוצאת הרישיון למפעל הנשק בקריית־גת. היא מסרה לו שאינה מכירה בעלות זרה בחברה.
אז מי עומד מאחורי אותה חברה סינגפורית עלומה, ששולטת בחברה שמייצרת נשק בקריית־גת, ושכמה מבכיריה הם קצינים בכירים שהשתחררו מצה"ל בשנים האחרונות? הניסיון לברר את זהות הבעלים הוציא אותנו למסע חוצה יבשות.
כצעד ראשון יצרנו קשר עם נציג מכירות של החברה בישראל. התעניינו לגבי רכישת פריט צבאי, ואגב כך ביקשנו לברר פרטים על הבעלים. "זו חברה ישראלית?" שאלנו. הנציג השיב בחיוב. "מי הבעלים שלה?" הקשינו. "המנכ"ל שלנו שמתחלף בימים אלה הוא מייקי הרטמן, הבהיר הנציג אבל לא הסכים לחשוף פרטים מעבר לכך.
באתר האינטרנט של החברה מצאנו מספר טלפון של משרדי חברת "קלצ'ניקוב ארה"ב". מדובר בחברה אחות של החברה הישראלית שפועלת מפלורידה.
למרות שבארה"ב רכישת נשק אישי היא בגדר ספורט לאומי, את רובי הקלצ'ניקוב הוותיקים לא ניתן לרכוש שם כיום באמצעות קונצרן קלצ'ניקוב הרוסי - בשל סנקציות שהטיל הממשל האמריקאי על סחר עם הקונצרן, כחלק מסנקציות כלכליות רבות שהוטלו לאחר פרוץ האירועים האלימים בחצי האי קרים בתחילת 2014. ב"CAA תעשיות" ובקלצ'ניקוב ארה"ב, כך הובהר לנו, לא מוכרים כרגע בארה"ב את הנשק המיוצר בישראל, שחלקים ממנו מגיעים מרוסיה.
4 אנשים - 3 ארצות
בניסיון למצוא קצה חוט אחר פנינו למשרדים בפלורידה. סוכן מכירות אדיב בשם אנדרו ברנמן סיפר בין היתר על עניין החרם האמריקאי על רכישת מוצרי קלצ'ניקוב בארה"ב ואז הוסיף כי "יש ל'קלצ'ניקוב ארה"ב' מחלקה שנקראת 'קלצ'ניקוב ישראל' והכל נמצא בבעלות אותה חברה שמאחוריה קבוצת משקיעים רוסים וישראלים". ניסיון לברר איתו את שמות אותם משקיעים לא צלח.
ניסינו לברר את עניין הבעלות גם מול מנהלי החברה. תחילה התקשרנו למנכ"ל לשעבר הרטמן במשרדו החדש בפלורידה. "תמיד חכם לדבר עם משה עוז", הציע כשהעלינו בפניו את עניין הבעלות בחברה. "מה מבחינת המשקיעים הרוסים", ניסינו מכיוון אחר. "על זה עדיף לדבר עם משה. אני לא נכנס לעניין השותפים האלה", השיב הרטמן.
עשינו כעצתו, ופנינו למשה עוז. "למה זה רלוונטי מי הבעלים?" הוא השיב כשביקשנו להבין מי הם שותפיו.
"למה, זה משהו סודי?" שאלנו.
"לא... לא שואלים על זה בטלפון, כשאני לא יודע מי עומד בצד השני שלי, בטח בחברה ביטחונית", ענה עוז והפנה אותנו אל המנכ"ל החדש, חרמוני.
אלא שגם ממנו לא הצלחנו לקבל תשובות לתעלומה. ובכל זאת, גורם בחברה בישראל הודה בפנינו כי ישנם גם משקיעים רוסים בתמונה.
באפיק הזה נראה היה שלא נצליח לקבל תשובות ברורות. במפעל הנשק לא ששים לספק מידע. אז ניסינו בדרך אחרת.
המידע המועט שניתן למצוא על "Sky of Blue" מלמד על כך שמדובר בחברה שרשומה בסינגפור ונוסדה באוקטובר 2014. מי מחזיק בחברה זו? ובכן, הבעלות המלאה עליה נמצאת בידי חברה אחרת שרשומה באיי הבתולה הבריטיים ושמה Comaren Enterprises. זו נוסדה בסוף פברואר 2015, כלומר שבועות ספורים לפני שמרבית מניות חברת הנשק הישראלית הועברו לידיים אחרות.
ככלל, חברה הרשומה באיי הבתולה הבריטיים נהנית משני יתרונות מוכרים: המקום משמש מקלט מס, ואולי חשוב מכך לענייננו- קשה מאוד לדעת מי הם בעלי מניות החברות הרשומות שם. ואכן, התחקות אחר אותה חברה באיי הבתולה לא מובילה לפתרון תעלומת הבעלות. מתברר כי מי שרשם את החברה באיי הבתולה היא חברה מקומית אחרת שעוסקת בנאמנויות.
ובכל זאת, בין מסמכי החברה הסינגפורית מצאנו הרכב נציגים הכולל ארבעה אנשים משלוש מדינות שונות. באופן מעורר תהיות, את שמות שתי המזכירות, שתיהן תושבות סינגפור, מצאנו רשומות כבעלות תפקיד גם בחברות אחרות בסינגפור לאורך השנים. לצידן רשומים שני דירקטורים: האחד מדרום־אפריקה, והשני הוא תושב מוסקבה בשם לנאר רחמנוב. במוסקבה אנחנו מאתרים אדם בשם זהה, שבעבר ציין כי סייע לעסקה של מכירת מניות של חברת קלצ'ניקוב הרוסית, וייעץ למספר חברות ששייכות למיליארדר רוסי בשם אנדריי בוקרב. האחרון מחזיק מאז מאי 2014 נתחים משמעותיים מקונצרן קלצ'ניקוב הרוסי, והוא בעל עסקים משמעותיים גם בתחום הרכבות ברוסיה. באתרים שונים נכתב כי בוקרב מקורב לצמרת השלטון ברוסיה. בתחילת דצמבר האחרון הוא נראה לצד ראש ממשלת רוסיה, דמיטרי מדבדב, בכנס בנושא תחבורה שהתקיים במוסקבה.
"המידע בדבר הבעלים האחרים הפתיע אותנו מאוד", סיכם השבוע יוסי מנשה העובד הבכיר מהמשרד לביטחון פנים, "אנחנו בודקים את המידע, המחלקה המשפטית בודקת, כולם בודקים. גם במשרד הביטחון נראה שלא ידעו על כך. כשהעברתי להם את הנתונים, פתחו שם עיניים. אני מחכה שיגידו לנו כיצד לנהוג, עוד לא נתקלנו במקרה כזה מעולם".
מחברת "CAA תעשיות בע"מ" נמסר בתגובה לפנייתנו כי, "אנו מייצרים מזה שנים רבות נשקים ופיתוחים טכנולוגיים כחול־לבן עבור צה"ל, משטרת ישראל וכוחות ביטחון נוספים, לצד ייצוא לחו"ל על פי כלל החוקים המחמירים של מדינת ישראל.
"החברה ממוקמת בקריית־גת ומפרנסת למעלה ממאה משפחות, בעיקר מאזור הדרום, ובין עובדיה גם נכי צה"ל ובעלי מוגבלויות. אנו גאים בפעילות הענפה שלנו אשר לא אחת תרמה להצלת חיים של אזרחים ישראלים וסייעה בשמירה על הביטחון במדינות נוספות.
"נציין כי אנו פועלים בשקיפות מלאה ובכפוף לחוק מול רשם החברות, המשרד לביטחון פנים, ושאר הגופים הרלוונטיים ופועלים בהתאם להנחיות הניתנות לנו". ¿
