כוכבת הפרסומת החדשה של חומוס צבר מבית אסם היא שפיטה (Shefita), דמות שמאחוריה עומדת המוזיקאית רותם שפי. את עיקר פרסומה עד כה השיגה "שפיטה" בזכות קאברים בניחוח ערבי לשירי רוק מוכרים דוגמת "Karma Police" של רדיוהד, "ליתיום" של נירוונה ו"פינק" של אירוסמית. העיבודים החדשים והקליפים המצועצעים שנלוו אליהם גררו עניין רב ברשת וסימנו את "שפיטה" כתופעה.
הוויראליות היחסית של "שפיטה" היא הוכחה נוספת לכך שכיום אמנות לא באמת צריכה לספר סיפור חדש. מספיק לתפוס טרמפ על הישן ולצבוע אותו בגוונים טרנדיים כדי להיות "קטע". באסם הבינו את הפוטנציאל, וכעת שפי מפזמת את "אצא לי השוקה" — קאבר פופולרי נוסף שלה — בשירות אחד ממוצריו של תאגיד המזון.
צפו בפרסומת
כפי שליהקה בעבר את ז'ק כהן ז"ל מ"המסעדה הגדולה", אסם רותמת את "שפיטה" כדי להעניק לחומוס של צבר תכונות שכביכול מאפיינות פרסונה מסוג מסוים. הסלסולים, הדרבוקות, הלבוש והמבטא שלה אמורים לעורר בצופים את התחושה שלפנינו חומוס אסלי ולא משחה תעשייתית. לא במקרה שפי מתחילה את מסע החומוס שלה ב"שוק" — כלומר באסטה לא קיימת של הפרזנטור הקבוע אבי לוי — ומסיימת אותו ב"בלקון", להבדיל מ"מרפסת". הכל במטרה להצמיד למותג מראית עין של אורגינל עממי. מי יודע, אולי הכפיים ישכיחו את פרשת החשד לסלמונלה בסלטי צבר מלפני כמה חודשים.
זו אירוניה במיטבה, כי "שפיטה" היא זיוף תרבותי אחד גדול וגם אקט שכולו התנשאות. עוד כסנסציית יוטיוב, ביצועיה היו מופת של מלאכותיות ורכיבה אוריינטליסטית על תרבות מפוארת, שראויה להיחגג באהבה ובכנות ולא שיענדו אותה כתכשיט זול. הפרסומת רק מעצימה את הרושם: לדוגמה, האופן המעושה שבו היא מדגישה חי"ת ועי"ן הוא כמעט המקבילה ל"בלאקפייס", הכינוי למלאכת האיפור של גברים ונשים לא לבנים כדי שייראו שחורים.
ובניגוד לדמויות מזרחיות כמו "דנית" של אילן פלד ואפילו "אבי הזמר" של אבי דנגור, אין ב"שפיטה" בדל של אירוניה, ביקורתיות, מודעות או מקוריות. השימוש שלה בזהות מזרחית־ערבית לא נועד לצורכי אמירה כלשהי, אלא הוא אינסטרומנטלי לחלוטין. "שפיטה" היא לא פיגורה עם תוכן מהותי, אלא תחפושת מושקעת.
לכן הפרסומת משיגה אפקט הפוך מזה שאליו כיוונה. כמו מסעדות שמזיעות את נשמתן לשדר "שמח אצלנו!" כתחליף לאוכל טעים, צבר גייסה את "שפיטה" כדי לצווח "אנחנו אותנטיים!" מבלי שיהיה בכך גרם של טבעיות. כשחושבים על זה, "שפיטה" היא החומוס מקופסה של היצירה האמנותית. אולי בכל זאת מדובר בשידוך משמיים.
