כדורסל רחוב
שיחקתי ביד אליהו הפתוח. חבל על הכסף שהשקיעו בכיסוי ההיכל בגג, כי הכדורסל ששיחקו אתמול בדרבי התל־אביבי מתאים ל"סטריט־בול" במגרשים פתוחים. יש שיאמרו "כדורסל חופשי" או "משחק משוחרר", אני אומר בלגן. 19 איבודים לשתי הקבוצות במחצית הראשונה זה שכונה.
סילבן לנדסברג ו־ויקטור ראד מתאימים לסגנון הזה. לא מעניין נגד מי משחקים, בליגה או ביורוליג, הם יעיפו כל כדור לסל. לזכותם הם יודעים לעשות את זה, וכשהם "חמים" למה לסדר התקפה? למה לבזבז את הדרבי בניסיונות להחזיר לסוני ווימס את הביטחון? האיש בהלם, ומישהו צריך לקבל החלטה מה עושים איתו.
די־ג'יי סילי שחקן סולידי, אבל לא שיחק נגד הכוכב האדום. אתמול הוא עלה בחמישייה. ככה יוצרים יציבות וסדר ברוטציה? האם אפשר להסיק משהו מהדרבי לשני משחקי היורוליג השבוע? התשובה לשתי השאלות: שלילי. ביורוליג לא משחקים נגד קבוצות ברמה של הפועל ת"א, ומכבי לא בנויה על לנדסברג וראד, אלא על ווימס ואנדרו גאודלוק.
מארק ליונס הוא חיזוק רציני להפועל ת"א. בעונה שעברה היה בורג מרכזי באליפות של מכבי ראשל"צ, אבל עם כל הכבוד לשמירה של גל מקל, ויש כבוד, בחירת הזריקות והמסירות של הרכז אתמול הייתה שערורייתית. חמישה איבודים שלו במחצית הראשונה הם בדיוק ההפרש. השיא: שבע שניות להפסקה (36:43 למכבי) לא רק שליונס לא עשה סל והוריד את ההפרש לארבע או חמש נקודות, הוא סידר ליי־אפ קל לסילי, שהעלה את ההפרש לתשע נקודות בהפסקה.
הפועל החליטה לעלות למחצית השנייה אגרסיבית. מוטב מאוחר מאשר אף פעם, אבל לבצע ארבע עבירות קבוצתיות בדקה הראשונה זה כמעט שיא עולמי. חשוב למסור פנימה, אבל צריך לדעת מתי ואיך למסור. כששחקן גבוה מאבד את הכדור בצעדים, בדרך כלל זו טעות של השחקן שמסר לו את הכדור מוקדם ורחוק מדי מהסל. גבוה צריך לקבל את הכדור מתחת לטבעת לדאנק, ואילו ריצ'רד האוול מקבל את הכדור בקצה הקשת לכדרור.
בשביל לרדת להגנה צריך איזון במגרש. כשאחד חודר לסל, שניים צריכים להיות בדרכם אחורה להגנה. אני מניח שרמי הדר מקדיש את האימונים ללימוד תרגילי התקפה ועקרונות הגנה, בינתיים הקבוצה שלו לא עושה סלים ממהלכים מסודרים, וגם חוטפת ליי־אפים במתפרצות. ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה?
