שני 19 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: צביקה טישלר
    24 שעות • 23.01.2017
    לא מוטרדת
    פנינה רוזנבלום לא מאמינה בהדחקת טראומות: "מכעיס אותי שנשים צצות אחרי 10 שנים ומתלוננות. זה מגוחך!"
    תלם יהב

    "הייתי בחורה יפה ונשארתי אישה יפה, ואם הייתי צריכה להכניס לכלא אנשים על הטרדה מינית, הייתי מכניסה הרבה מאוד", אומרת פנינה רוזנבלום. "אבל כל תופעת ההטרדה המינית הפכה בשנים האחרונות למשהו מאוד אחר. פעם, כשמישהו היה אומר לך מחמאה או מנסה להתחיל איתך, אף אחד לא חשב על זה כהטרדה מינית".

     

    צילום: ירון שרון

    צילום: ירון שרון

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    אז מה צריך לעשות? לא להתלונן?

    "לא אמרתי, אבל צריך למצוא את הגבול גם כאן. חבל לאבד את זה שיגידו לנשים 'את יפה, את חמודה'. כמובן שאם גבר מתנהג בגסות רוח ומנסה להתחיל איתך ואת מנסה להגיד לו שאת לא רוצה והוא ממשיך בגסות או בכוח, זה לא מקובל עליי בשום פנים ואופן. גברים צריכים לדעת לכבד אישה".

    כאישה, את לא מבינה את הנשים שנלחמות כדי לשים לתופעות האלה סוף?

    "אני מסכימה, ובשביל זה יש את החוק. אישה לא צריכה להתלונן אם זה רק עניין של נתנו לה מחמאה או שעשו לה איזו לטיפה קטנה. זה צריך להיות משהו הרבה יותר עמוק וארוך. הפעלת כוח. יותר הטרדה שהיא באמת הטרדה".

    הרבה נשים מאשימות את הדור שלכן שלא התלונן על הטרדות מיניות.

    "אז זאת הייתה נורמה קיימת ולא עשו מזה אישיו. כל אחת טיפלה בזה לבד עם עצמה".

    אבל כמו בפרשת חיים יבין, בסוף הכל יוצא החוצה.

    "מכעיס אותי שנשים כאלה צצות אחרי עשר שנים ומתלוננות. זה מגוחך. אם אישה מוטרדת מינית, שתעשה את זה באותו רגע ובאותה דקה, ולא תחכה עשר שנים כדי להגיד, 'אה, הוא הטריד אותי'".

    אבל במקרים רבים מדובר בטראומה שלוקח שנים להתגבר עליה.

    "לא אחרי עשר שנים. זה לא נכון ולא הוגן. צריך שיהיה חוק התיישנות. צריך למצוא את שביל הזהב. לא צריך עשר שנים כדי להתחיל להיזכר מה הוא עשה לי. מה עשית עשר שנים?"

    אין לך שום מילה טובה על הנשים שנאבקות היום לשנות את הנורמות?

    "הנשים היום לא פרייריות וזה טוב. הן לא פוחדות, והן יותר עצמאיות. הן מרגישות כוח להביע כל דבר. אני בעד זה, אבל לא בעד להתעורר אחרי עשר שנים".

     

    אני תותחית

    את רוזנבלום, 62, קשה לפספס. היא בנתה קריירת דוגמנות מפוארת, הפכה לאשת עסקים בתחום מוצרי הקוסמטיקה, כיהנה כחברת כנסת במשך ארבעה חודשים בלבד, ועכשיו משיקה גם ליין של מוצרי מזון בריא. אבל על החלום שלה לחזור לכנסת היא מעולם לא ויתרה. "הייתי רוצה להמשיך בקריירה הפוליטית, אבל לא עכשיו", היא מסבירה. "אני נהנית מהצמיחה בעשייה העסקית שלי בעולם המזון והטואלטיקה".

    את עדיין ליכודניקית?

    "ברור, אבל אני לא יכולה לרוץ בליכוד בקונסטלציה הקיימת כי אני לא מסוגלת לקפוץ מחתונות לבר מצוות ולהיבחן לפי הנוכחות שלי שם. אני לא רוצה להתחנף כל היום, אלא שיתייחסו לרקורד שלי — אשת עסקים 30 שנה, תותחית. אחת שיודעת להילחם".

    מה את חושבת על הליכוד כיום?

    "מאוד עצוב לי לראות מה שקורה שם ומה שקורה במדינה — הפרשות הפליליות של אולמרט, קצב והירשזון. עכשיו פרשות ביבי בחדשות. אני אף פעם לא יכולה ולא אוהבת לשפוט בנאדם לפני שהוא נמצא אשם, כך שאי־אפשר לדעת לאן זה יתפתח. אבל מה שקורה כאן מזכיר לך משטרים במזרח אירופה, שם הכל מבוסס על שוחד ושחיתויות. איש ציבור חייב להיות נקי מכל רבב".

    ובכל זאת, איזה תפקיד היית מעדיפה לקבל?

    "שני דברים מעניינים אותי: שרת החוץ ושרת הרווחה. אני רוצה לעשות טוב לזקנים ולמסכנים. כאחת שגדלה מכלום והגיעה מכלום לאן שהגיעה, תחום הרווחה מאוד נוגע לליבי".

     

    אני ושמעון פרס

    רוזנבלום היא אמא מאוד מעורבת בחיי הילדים שלה, חן וגל. "חן מסיימת שנה רביעית בבינתחומי ואחר כך תיכנס לעסק שלי", היא מתגאה. "אני מאוד בונה עליה. היא מדהימה. גל שלי משתחרר החודש מהצבא ואז גם הוא יילך ללמוד. לי ולבעלי רוני (סימנוביץ), שאני מאוד אוהבת, יש זוגיות יפה עם המון חברות. חגגנו כבר 12 שנים יחד. בסך הכל מה צריך בחיים? להיות בריא, להגיד תודה לקב"ה כל בוקר על הכל. אני על שתי רגליים. אפשר להתמודד עם הכל כל עוד אתה בריא. צריך להיות אופטימי, והכל יזרום לך".

    מה את עושה כדי לשמור על הבריאות?

    "אני אוהבת לעשות כושר. אני משתדלת לעשות פעמיים בשבוע הליכה עם הכלבים וגם להתאמן עם מאמן כושר, אבל לא תמיד זה יוצא".

    אנחנו מנהלים את הראיון הזה, כמקובל במדור, תוך כדי ריצה ואני יכול להעיד שרוזנבלום בכושר טוב. "לא הייתי אומרת שאני פריק של ספורט שיושבת כל היום בחדרי כושר", היא מודה. "אני לא סובלת את זה, אני עושה את זה יותר בשביל הבריאות ולהוריד את רמת הכולסטרול".

    הכי חשוב מבחינתה זה לאכול נכון ובריא. "עכשיו חגגתי יומולדת בחו"ל ואכלתי כמו חזיר", היא מחייכת. "באתי לארץ ועשיתי משטר רציני של שלושה ימים והורדתי את השני קילו שהוספתי. זה לא אומר שאם בא לי פיצה או המבורגר אני לא אוכלת, אבל הכל במידה ובמינון נכון. אני אוכלת המון פירות, המון ירקות, המון עופות, דגים, בשר פעם בשבוע. קבעתי לעצמי מטרה להיות גורו הבריאות של מדינת ישראל. אני הולכת לעשות ארוחות חמות ובריאות שרק שמים במיקרו לדקה".

    מתי יגיע הגיל שתגידי שאת רוצה לנוח?

    אני כמו שמעון פרס. איזה לנוח? לנוח זה משעמם. אני אוהבת לעבוד".

    אולי תהי נשיאה כמו פרס ביום מן הימים.

    "רעיון מדהים. הייתי עושה את זה הכי טוב בעולם. יש לי את כל הכלים לזה ואני חושבת שאנשים מאוד אוהבים אותי פה בארץ. אם הבחירה הייתה תלויה באנשים, היה לי הרבה יותר קל להיבחר, אבל הסיסטם הפוליטי לא נכון כאן. הציבור יודע ואוהב אנשים שעשו את זה בזכות עצמם. נקיים מכל רבב".

    ומתי נקרא לך סבתא פנינה?

    "אני מחכה שלחן כבר יהיה קשר רציני ואהיה גאה להיות סבתא פנינה".

     

     

     

     

    מה שרוזנבלום שוכחת

    רעות ענבר

    הדברים של פנינה רוזנבלום הם אלה שיוצרים את האווירה שמתירה את גופנו. כאישה חזקה עדיף שתאמין לנפגעת במקום לפוגע

    כולן מכירות את זה: האלם, החנק והבושה המשתיקה שמגיעים עם אלימות מינית. לפעמים זה זר מוחלט, לפעמים אדם קרוב, ותמיד זה שם אותך בפינה. הרבה פעמים זה מגיע ממישהו חזק ממך; קרוב משפחה, בוס, אפילו דמות ציבורית. מישהו שיאמינו לו אלף פעם לפני שיאמינו לך, מישהו שיכול להרוס לך את החיים אם ירצה, אז מה את עושה עניין.

     

    "אישה לא צריכה להתלונן אם רק נתנו לה מחמאה או עשו לה איזו לטיפה קטנה. זה צריך להיות יותר הטרדה שהיא באמת הטרדה", אומרת פנינה רוזנבלום. מה זאת "הטרדה שהיא באמת הטרדה", בעצם? גם אם נשים בצד את זה שאף אחת לא עוברת את הגיהינום של תלונה במשטרה בגלל "מחמאה", זה תמיד מצער לראות אישה בוחרת בצד של מי שמישש, העיר, התחכך, ויוצאת למלחמה באלו שמנסות לסיים את הזובור הזה. למה נזכרת עכשיו, שואלת רוזנבלום, ולא מתחשבת לרגע בזה שהרבה פעמים הנפגעת לא נמצאת בעמדה לעבור את שבעת מדורי הגיהינום שמתפרצים כשמתנגדים למישהו חזק. שכל פעם, קלה כחמורה, שמישהו כופה עלייך את עצמו ואת הדעות שלו לגבייך, זה כי יש אווירה כזאת, של מותר. ומי שמשמר את התרבות הזאת הם אנשים חזקים כמו רוזנבלום, שמזלזלים בדרישה של נשים להחליט מתי מתאים להן ומתי לא, גם אם זה לא אונס אלא רק איזה ליטוף קטן במעלית.

     

    "חבל לאבד את זה שיגידו לנשים 'את יפה, את חמודה'", ממשיכה רוזנבלום. אולי, אבל אין מצב שבתמורה לחופן מחמאות שרצויות בעיניי, אהיה מותרת לכל. ואני גם לא צריכה להיות; כי ברומנטיקה שלי מותר לי להחליט מי מחמיא לי ומתי, ואולי זה רדיקלי בעיניה של רוזנבלום אבל היום יותר ויותר נשים יודעות את זה ושומרות אחת על השנייה. וזה מה שנותן לי תקווה.

     


    פרסום ראשון: 23.01.17 , 19:02