הגורו

שנים היא הייתה סוד מוחלט בהחלט. מדריכה רוחנית סודית של אמנים, פרסומאים ושחקנים, שהעניקו לה מנדט מוחלט על חייהם. קראו לה חוה גואז, ובלי ברכתה, איילת זורר לא הלכה לאודישן, סיפרה השבוע שחקנית מוכרת. זורר הייתה הבכירה ביותר בין חברי הקבוצה שהקיפה את גואז, והקרובה אליה ביותר. היא גייסה לשם אנשים והפגישה אותה עם חבריה כמו אלי פיניש ואורי גוטליב.

והם לא היו המפורסמים היחידים שפקדו את ביתה של הגורו. לפנינה רוזנבלום, שבאה לייעוץ בלבד, היא חזתה שבעתיד תתחתן עם אחד, משה חיים. לשחקנית אסנת חכים היא החליפה את השם - פרקטיקה שהייתה חביבה עליה - לג'יזל סילבר. שם שאמור לסמל "שפע, שם עם כסף, עם פוקוס". כשהאחרונה נסעה לנסות את מזלה בלוס־אנג'לס, בהוראתה של גואז, היא נשלחה עם מטען מוזר, "מזלג אחד, צלחת אחת, סכין אחד, כוס אחת", סיפרה סילבר בראיון למוסף זה. "את תקחי מכל דבר אחד - כי למי שיהיה בעלך יהיה הכל", אמרה לה גואז. ובשביל סילבר, היא הייתה "אדם קדוש".

שמה של גואז עבר בברנז'ה מפה לאוזן. רבים הגיעו לפגישת ייעוץ בודדת, אבל הבייבי האמיתי של גואז היה קבוצת התלמידים שטיפחה בביתה. יש מי שטוען שבקבוצה היו כ־90 איש, אחרים טוענים שקרוב ל־200. הרוב היו נשים. לבית שלה הם קראו "הבית". רובם קראו לה "אמא". עם כולם גואז הייתה משוחחת כמה פעמים ביום. חלקם עברו להתגורר בסמוך. אחרים, דוגמת זורר, בימים שהתגוררה בישראל, הגיעו פעמיים בשבוע. ויש גם כאלה כמו סילבר, שעברו לגור איתה לתקופות מסוימות, ניקו, עשו קניות והסיעו את המנטורית לכל מקום.

לגואז הייתה המילה האחרונה גם בעניינים אינטימיים: היא ייעצה בהחלטות כמו מי יתחתן עם מי, מי ילך ללמוד ומי ייסע לחו"ל. מי תיכנס להיריון ומתי, וכמה ילדים מותר לה לעשות. מי שעירער על סמכותה נודה והיה אסור ליצור איתו קשר. לתלמיד אחד היא סיפרה שאחד החברים שנטשו מת מאיידס. לאחרת שמישהו שעזב נרצח. כאן בבית שלה, הייתה אומרת תמיד, אתם שמורים.

אסנת חכים (ג'יזל סילבר) עם איילת זורר

עד עכשיו, עצם קיומה של הקבוצה נשמר בסודי סודות: החוק הראשון של חוה גואז היה שאסור לדבר על חוה גואז. אסור היה גם להזכיר את הקבוצה ליד זרים, לדבר עליה או למסור פרטים מזהים. "חוה אמרה שהיא קבליסטית אמיתית, ושהיא עצמה הייתה מתקשרת עם המלאך רפאל - אבל מחוץ לבית היה אסור לדבר על זה", סיפרה ת', תלמידה ותיקה של גואז. "היינו קוראים לו רפי, כדי שלא יבינו על מה אנחנו מדברים. ראית את רפי? מה עם רפי? כאלה". "כולם בקבוצה היו הילדים של רפאל", מספרת מ', תלמידה נוספת של גואז. "למעגל הקרוב היא קראה המוארים. הילדים שלהם היו הנאורים. כבר היה שם דור שלישי, ילדים שקראו לה סבתא חוה". על כולם גם נאסר להזמין לבית מישהו מבחוץ, אלא באישור מגואז, איסור שנשאר גם לאחר מותה וגרם לרבים לסרב להתראיין לכתבה זו.

ובכל זאת, עכשיו, ארבע שנים אחרי שנפטרה במפתיע ממחלת הסרטן והותירה אותם המומים, כמה מהם מוכנים לראשונה לספר מה קרה שם באמת. חלקם מצהירים שהם חייבים לה את כל מה שהשיגו ושהקבוצה הייתה פשוט קהילה רוחנית עם רוח נתינה. אבל יש גם מי שטוענים שהיו חלק מכת. "כל הזמן היה שם פחד" אומרת ת'. "נאמר לי באופן מפורש שכל מי שנמצא בבית הזה הוא שמור, כי בבית יש ברכות של רפאל. וכל הזמן גם נאמר לנו להיזהר מהעונש של רפאל. או שחוה אמרה, 'הגיע לך עונש ואני קיבלתי אותו במקומך', מה שיצר תחושת אשמה וחובה כלפי חוה. לא הייתה שם אלימות - השליטה הייתה לגמרי על המוח".

"היא אמרה שהיא לא רצתה להדאיג, כי כולם כל כך תלויים בה", משחזרת מ' מדוע גואז שמרה את מחלתה בסוד. "תחשבי על רב של ישיבה שאומר לתלמידים שלו שהוא הולך למות. זה נורא ואיום. בדיעבד אני מניחה שהיא רצתה איזה גורם הפתעה - שלא יהיה שום אדם שמונהג על ידה שתהיה לו דקה לחשוב מה הוא היה עושה בלעדיה. שעד הרגע האחרון יידעו שאצלה האמת היחידה. ואני זוכרת שהייתה מישהי שהעזתי לשאול בזמנו אם היא שמחה שחוה נפטרה, והיא אמרה לי 'בטח'. הייתה לי הקלה אדירה. הבנתי שאני לא היחידה".

גם אחרי מותה, יש מי שמנסה לשמר את המורשת במסגרת חדשה. במהלך הכנת הכתבה שוחחתי עם כ־20 תלמידים של גואז. התחושה הראשונה שכולם ביטאו היא פחד אלוהים מהמדריכה הרוחנית. כמה מחברי הקבוצה ניסו לעצור את פרסום התחקיר על ידי איומים: "חבל, אל תתעסקי עם המתים, זו קארמה רעה". או "תיזהרי, זו אישה עם כוחות חזקים, תחשבי על המשפחה שלך". בהתאם, שמות מרבית המרואיינים בכתבה, בהם גם שחקנים ואנשי תקשורת, שמורים במערכת לבקשתם. "ברוכה הבאה לבית של חוה", צוחקת מ'. "לא מפתיע אותי שדיברו ככה. אחד המוטיבים הכי בסיסיים בכת זה שאסור להוציא שום דבר החוצה. זה שעדיין מדברים ככה רק מראה כמה אנשים מפחדים. אנשים נמצאים במצב שהם מבוהלים מעצמם וממה שקרה להם. הם לא מבינים איך זה קרה להם בגילם, בהצלחתם, כשהם הורים לילדים. הם רוצים לדבר ולהוציא אבל התגובה האינסטינקטיבית שלהם היא, 'רגע, אבל אם באמת המלאך רפאל או אלוהים יענישו אותי? ואם יקרה לי משהו מאגי ואני אוכל אותה בגלל זה? זה נורא מפחיד".

הדבק שהחזיק את הקבוצה. זורר

"זו לא כת דתית, אין שינוי בלבוש", מסבירה ב', שבתה הייתה תלמידה של גואז במשך כעשור. "זה לא כמו בסרטים, שהילד שלך פתאום מגיע עם גלימה או מדבר מוזר. הבת שלי המשיכה לעבוד, המשיכה לגור בתל־אביב. אבל כל סופ"ש הייתה נוסעת לצפון. את השם חוה לא שמענו. זו הילדה שלך, את ילדת אותה. את מכירה אותה הכי טוב מכולם. אז איך לא זיהיתי? זה מטריף אותי. שנים אכלתי את עצמי כי עד שזיהיתי את הסימנים כבר לא היה עם מי לדבר".

איך היא הגיעה לגואז?

"דרך חברה שגרה בצפון. היה לה משבר בעבודה, כשלא קיבלה קידום שרצתה. הרגישה שהיא לא שווה כלום. היו לה המון שאלות על מה יהיה איתה בהמשך החיים, ולמקום הזה חוה נכנסה. היא התחילה לנסוע לקריית־ביאליק כל סוף שבוע. חשבתי בהתחלה שיש לה שם מישהו, כי היא לא סיפרה לאן היא נוסעת ומה היא עושה, ושמחתי, כי היא מאוד רצתה חבר.

"יום אחד היא הודיעה לנו, 'אל תקראו לי יותר בשם שלי'. חוה שאלה אם יפריע לה להחליף את השם שלה, כי הוא שם בלי מזל, ושהשם החדש יביא לה זוגיות והצלחה. זה השם שלך 30 שנה. ככה נולדת. ואת רואה את הילדה שלך מוותרת על השם בלי לחשוב פעמיים. למה? כי חוה אמרה. קודם כל זה נורא מעליב. אחרי זה התחלתי לפחד על החיים שלה", מספרת האם.

"פתאום אחותה מגלה שהיא מעבירה לחוה 600 שקל מדי חודש. לדעתי היו גם תשלומים אחרים. הבנתי ממנה גם שהיו שם הלשנות. מישהו שעשה משהו שחוה אמרה לא לעשות - אתה חייב להלשין, כי אם לא תלשין אתה לוקח בזה חלק. את פשוט רואה בנאדם עצמאי מפסיק לחשוב בעצמו. וכל פעם שהעליתי את זה הייתה מריבה ובכי נורא שלי ושל אחותה, ומהצד שלה סירוב מוחלט ללכת לטיפול או לדבר עם מישהו".

חווה שאלה אותי אם אכפת לי לשנות את השם. אסנת חכים (ג'יזל סילבר)

"בשלב מסוים הקשר בינינו הפך למינימלי. היא הייתה מתקשרת פעם ב־. הפסיקה להגיע לאירועים משפחתיים. את מסתכלת על הילדה שלך ואומרת, זאת לא הבת שלי: זה יצור קר, זר, מתנשא, מתנכר שאי־אפשר לתקשר איתו". אחרי מותה של גואז, מספרת ב', בתה לא ידעה את נפשה. "היא התרגלה כל כך להדרכה שלה, שכשזה לא היה, היא התפרקה פיזית, זה כמו נרקומן בגמילה". כיום הבת בשנות ה־40 לחייה ועוסקת ברפואה אלטרנטיבית. היא עדיין בקשר עם לפחות חלק מחברי הקבוצה, ומסרבת לדבר עם אמה על גואז או על השנים ההן.

ד"ר גבי זהר, עובד סוציאלי קליני ופסיכותרפיסט, מהמומחים הבכירים לכתות בישראל ומי שמגיעים אליו לא מעט נפגעים, טיפל במקרה של משפחה מבוהלת שביקשה שיחלץ את בתם מהבית של גואז. מבחינתו אין שום ספק: "מדובר בכת לכל דבר", הוא מודיע. "למראית עין היא הרבה פחות מאיימת כי זו קבוצה חצי פתוחה, כמו קבוצת תמיכה כביכול, כי חברי הכת חיו מחוץ לבית של גואז".

גם רחל ליכטנשטיין, מנכ"לית המרכז הישראלי לנפגעי כתות שטיפלה בשבעה מקרים של נפגעי חוה, מכריזה: "מהעדויות שהגיעו למרכז במשך השנים ניתן להסיק כי מדובר בכת. זאת על סמך המאפיינים השונים שבהם שינוי שמות, השמירה על סודיות, נידוי מי שעוזב, ניתוק מחברים קודמים והמשפחה, ההאדרה המוגזמת של המנהיג וייחוס יכולות על־טבעיות, מפגשים ושיחות תכופות בתדירות של יותר מפעם בשבוע, עם המנהיג והקבוצה, ועוד" (ראו מסגרת).

מ' זוכרת היטב את השיחות. "תמיד היו לחוה שלושה־ארבעה פלאפונים. 24 שעות היא הייתה סביב תקשורת עם האנשים - זה מה שהיא עשתה", היא מעידה.

שמעה שהיא הולכת לפגוש את בעלה לעתיד. רוזנבלום

"המקרה הראשון שהגיע אליי היה אמא שהבת שלה נמצאת בפנים", אומרת ליכטנשטיין. "היא סיפרה שהבת שלה מאוד מבוגרת וחוה לא נותנת לה להתחתן. שהיא משרתת אותה. מסיעה אותה ממקום למקום. עושה לה קניות. פשוט הפכה לסוג של משרתת שלה. היא רצתה עזרה בלהוציא אותה". מאז הצטברו על שולחנה של ליכטנשטיין מקרים נוספים. "לכל אחת היה תפקיד. קניות. ניקיון", אומרת מ'. "והיה גם עניין של השפלות. לצעוק על מישהי כמה היא שמנה ואיך היא נראית - זה היה קורה בפומבי. נכחתי בדבר כזה. 'תראי איך את נראית, אף אחד לא יקבל אותך ככה, לא ירצה אותך'".

יצא לי להיות אצל חווה. איילת הייתה מחוברת אליה ואני לאיילת. גוטליב

גואז נולדה בתוניס ביולי 1948, משפחתה עלתה לארץ ב־51' והתיישבה בקריית־ביאליק. יש לה עוד ארבעה אחים ואחיות: אחות בכורה שחיה בצרפת, ושלושה אחים צעירים ממנה. גם ציניקנים יתקשו להסביר כמה מהיכולות שהיא הפגינה מול חברי הקבוצה. כולם, גם אלה שנפגעו ממנה, מסכימים שהייתה לה יכולת מהתחום המטאפיזי שקשה להסביר. גואז, לטענתם, ידעה לזהות במבט אם אישה בהיריון. להסתכל בתמונה ולדעת את העתיד של המצולם. נשים שכבר נואשו מהתקווה ללדת התעברו אחרי שהגיעו אליה.

אחיה לא זוכר איך התחילו להתקבץ סביב גואז אנשים, אבל הוא זוכר מתי אירע השינוי ההוא, שהפך אותה מאחותו למורה רוחנית מבוקשת, לפני כ־30 שנה. "כל הדלתות החלו להיסגר בפניה, וגם בן הזוג עזב אותה. היא סיפרה לי שהיא חלמה חלום שחזר על עצמו 26 פעם באותו לילה. ומאז היא התחילה להרגיש חום פיזי מאוד חזק. מה היה בחלום? כל מיני דמויות שהיו בחלקים משמעותיים בחייה. ובאמת יצאה לה במצח מין גולה כזאת כמו אות קין. כששאלתי אותה מה זה היא אמרה שמשם היא שואבת את הכוחות שלה. היא התחילה לטפל בתוך המשפחה. שיחות פשוטות עם המעגל הקרוב ביותר - ייעצה להם ונתנה כל מיני הדרכות והם הצליחו. היא לא קראה בקלפים. ולא בקפה. מתוך סיפור שאנשים סיפרו לה היא דלתה את הדברים העיקריים והבינה איך לעזור. ואז התחלנו לראות שמגיעים אליה כל מיני אנשים, ואנשים רציניים שרצו לראות אם בדברים שהיא אומרת יש משהו שאפשר להיאחז בו. גם האנשים הגדולים האלו חיפשו איזה משענת".

אתה מאמין שהייתה לה יכולת על־טבעית?

"אני חושב שהייתה בה תבונה שקשה להסביר אותה. איזו אינטליגנציה חבויה או נסתרת, שאיפשרה לה לתת לאנשים עצות מצוינות".

ביקר בבית. פיניש

קיבלת ממנה עצות?

״לי נפטרה ילדה ומאז אני לא מאמין בשום דבר. רק בעובדות. לא התייעצתי עם חוה אפילו לא פעם אחת. וחוה עברה איתי את התקופה הקשה ההיא. נורא קל לבוא לאדם בתקופה הזאת עם מיסטיקה. הבת השנייה שלי הייתה צמודה לחוה. היא אמרה לי פעם, 'אבא, חוה זה המקום שאני הולכת אליו כשאני רוצה להיות נקייה'".

עם אחיה הקטן בכלל הייתה בנתק. "לא היינו בקשר עשר שנים כי רבנו", הוא אומר. "כעסנו מאוד אחד על השני. לגבי מה שחוה עשתה, אני לא אהבתי את זה ולא התערבבתי".

יכול להיות שהפסדת.

"לא יצא לי שום דבר טוב מזה. זה בטוח. אבל אני באמת לא מבין למה צריך לדבר עליה. אני חושב שמישהו שהלך לעולמו אסור להפריע לו".

* * * 

איילת זורר היא אחת מהנציגות הבכירות שלנו בהוליווד. הקריירה שלה מרוצפת שמות גדולים כמו סטיבן ספילברג, טום הנקס ומורגן פרימן. שחקנית מוערכת מאוד. עטורת פרסים. כבר שנים שהיא חביבת הקהל הישראלי והברנז'ה כאחד. עכשיו נוסף לה טייטל חדש: הפנים, בה"א הידיעה, של הפעילות של גואז. "היא הדבק שהחזיק את הקבוצה", סיפרה ע', חברה בקבוצה שהכירה את הבית מקרוב. ואולי, כפי שסיפר מרואיין אחר, זורר הייתה פשוט הדמות שייצגה את גואז. דוגמה לפסגות שאליהן היא יכולה להגיע עם תלמידיה. תמונות של זורר קישטו את ביתה של גואז, והכוכבת דאגה להביא אליה אנשים. זורר, מספר בן משפחה של גואז, הייתה מקפידה לבקר גם כשכבר הפכה לסיפור גדול בהוליווד. יש גם מי שמספר שכמו אחרים בקבוצה, זורר הייתה ישנה בביתה. גואז ראתה בה בת לכל דבר. למרות שלאמה של זורר קוראים אביבה, באייטם באחד המקומונים דווח כי "אמא של איילת - חוה - קנתה לה תכשיטים לרגל יום הולדתה ה־40".

"ידעתי שחוה היא הגורו של איילת", נזכרה השבוע חברתה, שחקנית מאוד מפורסמת. "אני גם יודעת שיש קבוצה של בנות שאיילת הביאה לחוה. איילת הייתה מאוד קשורה אליה, וחוה הייתה אומרת לה, תעשי כך או תעשי אחרת".

"חוה אהבה את זורר יותר מאת הילדים שלה", אומרת מ', שהייתה תלמידתה של גואז, "והיחס אליה היה כאל מורמת מעם. איילת הייתה מדברת עם חוה לעיתים איזה שמונה פעמים ביום. היא לא עשתה אודישן בלי לדבר עם חוה. היו תמונות שלה בבית. חוה תמיד הייתה מדברת עליה בשיא הגאווה. כמו בת. ייעצה לה גם בנושאי ילדים. הייתה איתה ברגעים הכי אינטימיים. ועדיין, בהחלטות לגבי החיים שלה איילת הייתה כמו כולם, וקיבלה את העשה ואל תעשה של חוה".

וכנראה שהיה שם גם אלמנט של רכושנות: מקורבת לקבוצה סיפרה שכשזורר, למשל, התחברה מדי לאחד מאנשי הקבוצה, גואז דאגה להרחיק אותם אחד מהשני.

בגלל השתיקה שגזרו על עצמם רוב החברים, לא ברור בדיוק מתי זורר הגיעה לבית בקריית־ביאליק, ומי הביא אותה לשם. מה שברור הוא שמאותו רגע המורה הרוחנית והתלמידה המוצלחת שלה לא נפרדו, במשך שנים רבות. זורר גם ליוותה וסעדה את גואז בימיה האחרונים. "אני לא זוכר באיזה שלב איילת נכנסה לחוה לחיים אבל היא הייתה כמו הבת שלה", אומר השבוע אחיה של גואז. "היא הייתה באה אליה פעמיים בשבוע. קסם של בחורה. היא סיפרה לי לא פעם מה חוה עשתה בשבילה וכמה שהיא תלויה בחוה, כמה היא קשורה אליה. אני זוכר שהיא הייתה צריכה לעבור אודישן מאוד חשוב וחוה אמרה לה, 'תקשיבי טוב, בתאריך שאני אומרת לך יהיה לך מבחן גדול ואת תעברי אותו - ומשם נסללת לך דרך חדשה'. זה קרה לאיילת בדיוק כמו שחוה אמרה. והסיפור עבר מאחד לשני".

בגלל החשאיות והמידור, הקבוצה גדלה מפה לאוזן, בשיטת סלב מביא סלב. כך למשל, זורר הביאה לשם לביקור את חברה הקרוב אלי פיניש, מהקומיקאים המצליחים בישראל. זה אישר בשיחת טלפון שהגיע לשם. ככל הידוע לנו, הוא לא היה חלק אינטגרלי מהקבוצה. גם השחקן אורי גוטליב, חבר אחר של זורר, הגיע בתיווכה לבית בקריות: "יצא לי להגיע ולהיות אצל חוה. קיבלתי משם מה שהייתי צריך לקבל. איילת הייתה מאוד מחוברת אליה ואני מחובר לאיילת" הוא אמר השבוע וסירב להתייחס מעבר לכך.

השכנים ברחוב העצמאות המוזנח עדיין זוכרים את תהלוכת הסלבריטאים. השבוע הם ידעו להגיד רק שמה שהיה ידוע בשכונה הוא שגואז קוראת בקפה, פותחת בקלפים, עושה סיאנסים. "מה שכן, אני זוכרת שהייתי באירוע ומישהו אמר לי, 'תשחררי את הבת שלי מחוה הזאת, היא כישפה אותה. שורצת אצלה כל הזמן. הבת שלי מכורה לה, וגם החברות שלה'". מספרת דבורה, השכנה מלמטה. "לא היה לי מושג מה היא עושה וגם לא עניין אותי. רק אחר כך הבנתי שהאישיות של חוה הקסימה אנשים. תמיד היו אצלה עשרה אנשים לפחות. השפוטים שלה. היא אמרה לי שאיילת זורר היא כמו הבת שלה. ומישהו מהמשפחה של חוה אמר לי בשבעה שהבת שלה היא איילת זורר".

במדורי הרכילות כיכבו החברים הסלבריטאים מהקבוצה בתמונות משותפות. אסנת חכים, עוד לפני שהפכה לג'יזל סילבר, ביחד עם זורר. זורר עם השחקנית גאיה טראוב. "לא גדלתי אצל חוה", סיפר שחקן מפורסם שהיה בביתה. "אני יכול להגיד שאני זוכר אותה מאוד לטובה, אבל אני לא מוכן לדבר על זה. באתי לשם בתור חבר של איילת. היא הייתה כמו משפחה של איילת וככה התייחסתי לזה".

"הגיעו הרבה אנשים מהטלוויזיה", אומר אחיה של גואז. "הגיעה שחקנית מפורסמת מאוד, מהגדולות בישראל. בעיקר הקשיבה. איילת הביאה אותה. חוה תמיד הסתכלה לאנשים בפנים - גם אם היו מהטלוויזיה. אני זוכר מישהי שהגיעה כי רצתה להתאבד וחוה אמרה לה, 'תני לי שלושה חודשים לעזור לך, ואם את לא משיגה מה שאת רוצה אני אעזור לך להתאבד'. היום היא מנכ"לית של חברה גדולה. מעבר לזה, היו הרבה צעירות שהיו צמודות אליה. לא זזו ממנה. אני גם לא יודע איך הן הגיעו. והן לא מדברות! זה היה כמו מנזר השתקנים. ולא ממש הבנתי את זה. הרי אתה לא מסתיר פה רמאות או גניבה".

פנינו לזורר לתגובה, זו הפנתה אותנו לסוכנת שלה, מורן מאור. הסוכנת קיבלה רשימה של שאלות לתגובה עבור זורר, העבירה אותן, אך זורר ניתקה קשר גם איתה ולא התקבלה תגובתה.

כשפנינו לפנינה רוזנבלום, שכאמור שמעה ממנה כי היא עומדת לפגוש את בעלה, שהתברר בהמשך כמשה חיים, היא ענתה, "לא רוצה להעליב אף אחד, אבל אני לא זוכרת שהייתי שם. אני לא רוצה לפגוע במשפחה, אבל זה היה כל כך מזמן". גואז, אגב, הוזמנה לחתונה של הזוג שהתגרש אחרי כמה שנים.

גם גאיה טראוב, שהייתה אצל גואז וכיכבה ב'מרחק נגיעה', מהסדרות המצליחות בתולדות ערוץ 2 שהובילה אותה לכוכבות־על מיידית, לא רצתה להתייחס. "אני במקום אחר בחיים", מסרה לנו. כעת היא סטודנטית וכבר לא שחקנית פעילה.

אסנת חכים, או בשמה היום ג'יזל סילבר, סיפרה על החוויות עם גואז בראיון שערכנו איתה למוסף זה לפני כמה חודשים, אך לא הייתה מעוניינת להתייחס לכך כעת. לפני 20 שנה, היא הייתה מוכרת בישראל בתור השחקנית אסנת חכים. הסדרה 'הפוך' הפכה אותה לאייקון תל־אביבי ולשחקנית מצליחה. בראיון חשפה סילבר טפח ממערכת היחסים שלה ושל גואז, שאותה הקפידה לכנות רק בשמה הפרטי, כדי שחלילה לא יהיה ניתן לאתר עוד פרטים על הגורו שהייתה קנאית לפרטיותה. חברים בקבוצה כעסו אחרי הראיון על זה שסילבר בכלל התייחסה לנושא.

אל גואז היא הגיעה לפני עשור, בגלל נקודת שבר בחייה. היא רצתה להמציא את עצמה מחדש כבמאית והחלה ללמוד ב'סם שפיגל'. אלא שבשל מצוקה כלכלית הפסיקה את לימודיה ולדבריה, איבדה כליל את הרצון להיות שחקנית. כשעברה לבית דודתה בקריית־ביאליק החל הקשר שלה עם גואז, שהפך מהר מאוד למערכת יחסים הדוקה, כולל החלפת השם.

אחיה של גואז זוכר את היום שבו הגיע לבקר את אחותו ומצא שם את סילבר. "ילדה יפהפייה. מתוקה, לבבית. והיא נקשרה לחוה ולא רצתה לעזוב! אני זוכר שחוה הייתה אומרת לה, 'תלכי לבנות את החיים שלך. את לא יכולה לשבת פה'. הייתה תקופה שהיא ממש גרה איתה - עושה קניות, מבשלת, נוסעת - כל מה שניתן לעשות. היה משהו בבית של חוה שמשך אנשים - הדלת הייתה תמיד פתוחה וכל דיכפין ייתי ויכול".

סילבר עצמה סיכמה את הטרנספורמציה שעברה בפשטות באותו ראיון, "אמרתי שלום לג'יזל ולהתראות לאסנת. אני זוכרת שחוה שאלה אותי אם אכפת לי לשנות את השם. אמרתי לה שלא חשבתי על זה ואין לי בעיה עם אסנת חכים. היא אמרה שלדעתה שם אחר יביא לי יותר מזל ו'ג'יזל סילבר' פשוט יצא ממנה. היא אמרה שזה שם של אישה שמשיגה מה שהיא רוצה".

"התגובה הראשונה שלי הייתה, וואט דה פאק? זה הביך אותי נורא", אמרה בראיון. "אבל האמונה שלי בה הייתה כל כך גדולה שאמרתי לעצמי שאני חייבת לבלוע את זה. יום אחרי שיניתי את תעודת הזהות, הדרכון, הכל. הכי מדהים זה שהיום אמא שלי קוראת לי ג'יזל. וכל מה שקרה לי לא היה קורה עם שם אחר".

אני במקום אחר בחיים. טראוב

על התהליך שעברה עם גואז סיפרה סילבר, "אמרתי לחוה שכל הזמן שואלים אותי מה היא עושה איתי. אז היא אמרה לי פשוט, 'תגידי להם שאני מלמדת אותך אהבה'. וזה מה שאני עושה: אני עושה אהבה. אולי זו חזרה בתשובה רק בלי הדת".

איפה עוד הייתה לה השפעה על החיים שלך?

"לא יכולתי להיכנס להיריון. כשהגעתי לארה"ב, חוה אמרה לי, 'תקשיבי, את חייבת ללכת לרופאים'. עברתי שלושה רופאים שאמרו לי, 'את לא תוכלי ללדת בחיים'. בגיל 35 אמרתי שאלך להקפיא את הביציות שלי. הזרקתי כל יום הורמונים. ואז התברר ששום דבר לא עוזר. וזה היה קשה. שם אני מבינה שזהו זה. הרופא כבר אומר לי, 'תחשבי לאמץ, אין לך אפילו ביצית להפריית מבחנה'. התייעצתי עם חוה, והיא אמרה לי שהם צודקים, אבל לך יקרה נס וזה יבוא רק מהבן זוג האמיתי שלך. שלושה שבועות מהרגע שתפגשי אותו תיכנסי להיריון וזה יהיה בן. וזה מה שקרה.

"אני בטוחה שאם לא הייתי אומרת את זה לעצמי הייתי נשארת חשוכת ילדים. כשאני פוגשת את רונן (ארמוני, לימים בעלה - גב"ח) אני אומרת לו שהרופאים אמרו שאין לי סיכוי, אבל מספרת לו את הסיפור של חוה. והוא מחליט שזה הוא. וכך היה. אז רפאל הוא נס מאוד גדול בחיים שלנו. כל מה שחוה אמרה קרה. רווחה כלכלית מהחלומות, אחוזה במאליבו, בריכה, מגרש כדורסל, בית על הים, משפחה, כלבים, חתולים ותרנגולות".

את מדברת עליה כאילו שהיא איתנו.

"כי היא כאן. נוכחת כל שנייה. היא לימדה אותי לחיות".

מצאת מחליפה?

"מצאתי אותי".

* * *

מ', שיצאה מהקבוצה עם מגוון צלקות, כבר מרשה לעצמה לספר מה קרה לה ומה קרה שם. היא בחורה מבריקה. רגישה מאוד. את השנים אצל גואז היא מסכמת כפצע שלא מגליד. קרובת משפחה שהייתה ותיקה בבית, הביאה אותה לשם ביום שבו חוותה פרידה קשה מבן זוג. "גם השוורים החזקים ביותר בעדר, כשהם פצועים אפשר להתלבש עליהם", מ' נאנחת. "כשהגעתי הבית היה ריק. חשוך. חוה ישבה על מיטה. מחויכת. שלווה. רגועה. אישה עם כריזמה לא רגילה, כזו שאתה מרגיש איתה נינוחות שהיא לא בפרופורציה לשבר שאתה נמצא בו. היא אמרה לי, 'אל תדאגי, הכל יהיה בסדר'. שזה הדבר הראשון שבנאדם רוצה לשמוע במצב רע. הייתה לה יכולת מדהימה לראות דברים נסתרים. היא אמרה לי שאותו חבר ירצה לחזור אליי בעוד חודש ואני לא ארצה אותו, אבל שעכשיו אני צריכה להתאפס על החיים שלי ולמצוא עבודה. שככה הוא צריך למצוא אותי. ומה שהיא אמרה באמת קרה. אחד לאחד. משהו נורא מרגיע. שאתה שמור".

מ' נשארה בטיפולה הרוחני של גואז חמש שנים. ההתחלה באמת הייתה מסחררת. היא הרגישה בבית. "הייתה לה יכולת חד־משמעית ומבהילה ובלתי מוסברת לראות את העתיד, ואמרתי, 'וואו, אם אני עושה מה שהיא אומרת במצב כזה, לאן אגיע אם אמשיך להקשיב לה?"

וזה שבה את ליבך?

״בטח. את מרגישה שנבחרת. כולם בחוץ מסכנים ואומללים וצריכים לשבור את הראש שלהם. אין להם את חוה. לאט־לאט נוצרת תחושה שאתה הולך לחיים מושלמים וחפים מטעויות. כי חוה אמרה. (לוקחת נשימה עמוקה) הבעיה היא שהיא לא תמיד צדקה".

כשמ' עוזבת את הארץ לעבודה בחו"ל, היא כבר אישה אחרת עם מדריכה רוחנית דומיננטית, ששומרת עליה גם בטלפון. כמובן שלנסיעה היא קיבלה את ברכתה ואישורה של גואז, כמו לכל פעולה אחרת בחייה. "כל אדם רוצה שמישהו ייקח ממנו אחריות - פשוט לנוח מלהחליט. זה נורא כיף שיש לך מישהו שיודע מה טוב בשבילך. גם בחו"ל המשכנו להיות בקשר בטלפון. היא אמרה לי, 'את חוזרת לארץ וזהו, תוך חודשיים את מתחתנת'. ונורא כיף לדעת את העתיד שלך. כל בחור שמצא חן בעיניי אמרתי, או, הנה הוא הגיע! כי הרי הבעל שלך אמור למצוא חן בעינייך, לא?"

למציאות היו תוכניות אחרות. "היה מישהו שחיזר אחריי שנה. יצאתי איתו פעם אחת וכל כך לא רציתי אותו - לא רציתי! יומיים אחרי הדייט הגעתי לחוה עם אותה קרובת משפחה - שהתעקשה שאראה לה את התמונה של הבחור. לא רציתי. הפחד הכי גדול שלי היה שהיא תגיד לי שזה הוא. כשהראיתי לה את התמונה היא קפצה ואמרה, 'אם את לא מתחתנת איתו אני הורגת אותך. אם את לא מתחנת איתו את מפסידה הכל'. היא אמרה שאם הוא לא ירצה אותי אני משוחררת, אבל אם הוא ירצה אותי לא יהיה לי יותר טוב מזה בחיים. עכשיו, בגלל העוצמות שלה והיכולת שלה לראות אמיתות בלי יכולת להסביר, שכבר ראיתי ונוכחתי בהן, הפחד הזה שלא יהיה לי טוב אם אני לא אקשיב לה היה מספיק חזק".

אז מה קורה?

"משהו בך הולך נגד עצמך ופשוט נכנע. אחרי שאמרתי שאני לא רוצה אותו היא אמרה לי, 'אני יודעת, זה יסתדר לגמרי, אני מבטיחה לך'. אמרתי לה, 'חוה, את בטוחה? זה מרגיש לי חזק שאני לא רוצה את זה'. היא התעקשה שכן. בפגישה השלישית איתו כבר הייתי במקום כנוע. התחלתי להמציא לעצמי תירוצים. הרבה פעמים אנחנו משכנעים את עצמנו. למשל, אולי אני אקנה מדיום למרות שאני לארג' כי אני עומדת לעשות דיאטה וזה בסייל, ואז הארון שלך מלא דברים ששיכנעת את עצמך שיום אחד אולי יתאימו לך. זה בעצם חוה. אמרה לי שזה יסתדר. שאני אצליח. שיהיה לי כסף'".

אז את לא רוצה את הגבר ההוא. אבל את רוצה לרצות את המנטורית שלך. מה זה עושה לנפש?

"המצוקה שלי הייתה מאוד גדולה. ניסיתי לשכנע אותה אחרת. רציתי שזה יבוא ממנה. אמרתי שהוא לא מוצא חן בעיניי. שאני פוחדת שלא יהיה לנו טוב יחד. שאני אסבול. אגב, במהלך הזמן גיליתי שיש עוד בנות שהיה להן סיפור מאוד דומה אצל חוה, שגם הן התחתנו ככה, שרירותי. הסיפור של 'את חייבת להתחתן איתו' היה מאוד נפוץ בבית".

אז שיכנעת את עצמך?

"כן. חוה אמרה. והיא כזאת אישיות גדולה שמדברת עם מלאכים ואני רוצה להאמין שיהיה לי בסדר. לפני הפגישה הרביעית איתו צילצלתי אליה ומיררתי בבכי - שאני לא רוצה את זה! אבל הרגשתי שאני חייבת אישור ממנה - משהו בי פשוט נשבר אז. בדיעבד אלו היו הרגעים האחרונים של מחשבה עצמאית שהיו לי. היא אמרה לי שוב בטלפון, 'יותר טוב מזה לא יהיה לך בחיים. אם הוא לא ירצה את משוחררת'. ובכיתי נורא. אז היא אמרה לי, 'טוב, אז את משוחררת'. ואני לא הרגשתי משוחררת, כי מה, את עושה לי טובה?"

ברור.

"היום אני שומעת את דלתות הברזל ננעלות עליי. שם היה הרגע שלא יכולתי יותר להתנגד לה".

שבוע לפני שמ' עמדה מתחת לחופה עם גבר שהיא לא אוהבת כדי לרצות את המנטורית, הגוף שלה ניסה לאותת לה בפעם האחרונה לעשות אקזיט. היא לא רצתה שום עזרה מקצועית. "יש את חוה לא צריך אף אחד. לא רופא. לא רב", היא יורה. "היא יודעת במה את חולה ואיך לרפא אותך ואם היא אמרה שאת תבריאי, את תבריאי".

"וכל השבוע הגיעו טלפונים ושכנועים מתוך הבית שאני אחזיק מעמד, שאני לא אתפרק, כי אני מחזיקה אצלי את הכוח לפתוח שערים רוחניים מאוד חשובים לכל מי שלא התחתנה - ואני מניחה שבנאדם קורא את זה עכשיו ואומר, למה היא עשתה משהו בניגוד לרצונה? צריך להבין שיש לך שני קולות שנלחמים כל הזמן. מה שאני רוצה ומה שחוה רוצה".

וגואז ניצחה?

"כן. נכנסתי למוד מנותק רגשית. וכולם שמחים. והשמחה נדבקת בי. ונהיה לך צורך לרצות את חוה, והיא כל כך שמחה בזה. ואת מרגישה שנבחרת על ידה, להגיע למדרגה רוחנית גבוהה יותר מרוב העם. קצת כמו קדוש מעונה - שאנחנו נושאים עלינו את החטאים וכל מה שמישהי עושה בפנים משפיע על האחרות, כמו החתונה שלי, שתביא מזל לבנות האחרות בבית. ואגב, כל מי שהתחתנה מהקבוצה בשנה ההיא, זה כעשר בנות מעל גיל 35, וחמש נשים נכנסו להיריון בגיל מאוחר. כלומר בגילאים שכבר לא מתחתנות ולא נכנסות להיריון. זה משהו ברמה ניסית".

"אני זוכרת שבסוף החתונה חוה ניגשה אליי, כבר הייתי עייפה ומבוהלת והסתכלתי עליה ואמרתי לה, 'אני מפחדת. את מבטיחה לי שיהיה בסדר?' והיא אמרה, 'את לא מאמינה כמה טוב יהיה לך. את תרקדי מאושר'".

אבל מ' לא רקדה מאושר. לא בחתונה וגם לא כמעט חמש שנים אחרי, כשהתגרשה. "היום אני מודה שביני לבין בעלי הכל לא היה בסדר מהרגע הראשון. חוה נפטרה שלושה חודשים אחרי החתונה שלי, אבל מה שהחזיק אותי נשואה כמעט חמש שנים זה מה שהיא אמרה. פשוט חיכיתי שמה שחוה אמרה יקרה כבר. שאני אהיה מאושרת. עד שנמאס לי. לקח לי ארבע שנים להגיד לעצמי, 'מה שהיא אמרה לא קורה. היא אמרה שיהיה טוב. רע לי. משהו פה לא בסדר'. מתישהו הבנתי שמה שחוה עושה נוגד את האמונה שלי. כל מה שאנשים סמכו עליו הסתבר כשקר".

* * * 

"חוה הייתה הכבשה השחורה של המשפחה", מספר אחיה של גואז על הילדות של מי שהפכה לגורו. "בגדול היא הייתה אדם שהיה קשה מאוד להבין את ההתנהלות שלו. הסיפור שלה מתחיל עוד כשהיינו ילדים: היא הייתה ילדה מורדת ובתקופה ההיא לא היו פסיכולוגים, אז אבא שלנו הרביץ לה. הייתה ילדה מוכה ועברה תקופות מאוד קשות בחיים שלה, ורק בגללה. אף אחד לא הפיל את זה עליה, רק היא בעצמה". הילדה חוה הפסיקה ללכת לבית הספר בכיתה ה'. "אלה היו זמנים אחרים. אני מתבייש לומר, אבל ההורים שלי הוציאו אותה מבית ספר ושלחו אותה לנקות דגים. היא עבדה כמו חמור ולא קיבלה שקל. אני היחיד מהמשפחה ששלחו אותו ללמוד. אחר כך היא עבדה בניקיון, כל מיני עבודות מזדמנות. גם שם ניצלו אותה: היא הטיפוס המנוצל תמידית. גם כשהיה לה כסף הוא היה נוזל לה בין האצבעות".

"המטרה שלה הייתה אחת והיא לצאת מהבית", אומר אחיה. "אז היא הלכה והתחתנה עם איש שמבוגר ממנה כמעט ב־20 שנה. הוא היה ימאי, איש עם כסף, אבל מטבע הדברים הנישואים האלו לא החזיקו מעמד. מצד שני יצאו להם שני ילדים מאוד מוצלחים". אחרי שהתגרשה פגשה את בן זוגה השני, עודד, שלו ילדה בן נוסף, שמתגורר כיום בתל־אביב. "חוה שינתה לו את השם", אומר אחיה של גואז.

בשנים הקשות, לפני שביתה הפך מוקד עלייה לרגל, גואז עבדה בעבודות זמניות, תמיד הייתה במצוקה כלכלית ונעזרה באחיה. הוא גם סיפק לה מגורים באחת הדירות שבבעלותו, ברחוב העצמאות שבקריית־ביאליק. לשם יגיעו בהמשך תלמידיה. "הטוב לב שלה היה ברמות שהיא הייתה פשוט פראיירית", הוא נאנח. "הייתה מוציאה ממנה ונותנת לאחרים. הרבה פעמים אמרתי לה, 'חוה, תדאגי לעצמך, למשפחה'".

ליכטנשטיין, מהמרכז לנפגעי כתות, נתקלה בכמה עדויות של תלמידים, ששופכות מעט אור על ההתנהלות הכלכלית בקבוצה. "הייתה אצלי נפגעת שהסבירה את הדפוס: זה התחיל מ־300 שקל לסיאנס ו־150 שקל לשרשרת, שהיא כביכול מהמלאך רפאל - כי הם הילדים של רפאל ומי שהוא ילד של רפאל הוא שמור, אז צריך לשלם כסף כדי שתישאר שמור. שרשרת מחליפים המון. כל פעם שיש משבר. יש גם מפגש קבוצתי רק למעגל המקורבים שנועד למציאת זיווג, גם הוא עולה כמה מאות שקלים".

נפגעת שהגיעה לליכטנשטיין סיפרה לה שהוציאה "מעל למאה אלף שקל במהלך השנים שהייתה שם". הסבר לעניין החשאיות של חוה, אפשר אולי למצוא גם בדבריה של א', חברה נוספת בקבוצה. "היו לי חברות שהשקיעו שם אלפי שקלים בחודש. אפילו הסתירו מהבעלים שלהן. הרבה פעמים קנו לה מוצרים. התביישתי לבקש קבלה. אף פעם לא קיבלתי".

זהר, מומחה הכתות, מספר שהגיעה אליו אם שבתה נכנסה לקבוצה של חוה, ובשלב מסוים ניתקה מגע עם המשפחה: "האמא נתנה לבת שלה כספים וראתה שזה בור בלי תחתית". יש לציין כי ב־2010 הגישה גואז תביעה נגד הביטוח הלאומי משום שהפסיק להעביר לה גמלת הבטחת הכנסה. בתביעה נטען כי היא חסרת כל.

כל המרואיינים בכתבה, בין אם דיברו על גואז לחיוב או לשלילה, הסכימו על דבר אחד: בקבוצה היו לא מעט אנשים בעלי אמצעים. אחיה של גואז טוען בתוקף שלא היה מדובר בעסק כלכלי. "המטרה שלה תמיד הייתה לעשות טוב לאנשים, לעודד אותם, כמו פסיכולוג", הוא אומר. "והרבה פעמים אמרתי לה, 'למה את לא גובה כסף?'"

דווקא הבנתי הפוך. שכן היה שם איזשהו מודל כלכלי.

"לא זוכר דבר כזה. אני יכול להגיד שכל מי שהגיע היה מביא איתו משהו: אחת הביאה ירקות ופירות. אחר הביא עופות. אחר עוגות. והייתה אליה נהירה מטורפת. מאיפה לא באו אליה. תל־אביב. ירושלים. ולמה הם באו? כי העובדה שהיא לא דרשה כסף נתנה לאנשים להרגיש שזה אמיתי. היא אמרה שאם תביא מצרכים בסיסיים לבית שאנשים נמצאים בו ויושבים ואוכלים זה מספיק. אם חוה הייתה מתרגמת את היכולת שלה לכסף, היא הייתה אישה מאוד־מאוד עשירה".

"אני שמעתי על חוה הרבה דברים טובים", מספרת ד', שחקנית, שחברתה הטובה הייתה חלק בקבוצה והיא עצמה הגיעה לפגישת ייעוץ. "אותי הביאה החברה, שאותה הביאה קרובת משפחה, שאותה הביאה איילת זורר", היא מספרת. "זה היה סוג של קהילה כזאת שעוזרת אחת לשנייה. לאימהות חד־הוריות שלא היו גומרות את החודש היו עוזרים עם הילדים, עם קניות. מי שהיה לו כסף היה נותן, ולמי שלא היה, היו נותנים לו ועוזרים לו. זה היה הרעיון של המקום הזה. כמובן שכל מי שהיה בתוך הקהילה הזו תרם כפי יכולתו - כסף, מזון, עזרה בניקיון - וחוה הייתה נותנת גם סוג של הנחיה רוחנית לאנשים שלא מצאו את הדרך או שנתקעו באמצע החיים, או שהיו זקוקים לעזרה".

יש מי שטוענים שנוצלו שם לכאורה, כלכלית ונפשית.

"לא מאמינה לזה. מעולם לא שמעתי על חוה שום דבר ביזארי או רע. מעולם. אני זוכרת שכששמעתי עליה בהתחלה אמרתי שזה נשמע כמו כת, וכמו בנאדם שמנצל, אבל מהיכרות עם אנשים שהיו שם זה לא נראה ככה בכלל".

אז אם הכל היה נהדר שם, למה מסרבים לדבר עליה?

"הם לא מדברים כי הם פוחדים, כי היא הייתה מכשפה ומנטורית שלהם. והם בטוחים שאם ידברו על זה, זה ייעלם, או שתהיה להם קארמה רעה".

גם אלה שכן שיתפו פעולה חששו מאוד. מהכוחות של אלה שנותרו. מלדבר על מי שלא רצתה שיוזכר שמה. מהסיוטים בלילה. "הפחדות ואיומים הם חלק בלתי נפרד מהתהליך הפסיכולוגי שעובר השבוי בכת", אומרת ליכטנשטיין בהתבסס על ניסיונה הרב בטיפול בכתות רבות. "הפחד כי רק חברי הקבוצה זוכים לשמירה ולגאולה, כי מי שיעזוב את הקבוצה לא יזכה כבר לשמירה הזו ולכן עלולים לבוא עליו שלל אסונות, בעיות ומחלות ואבדון רוחני טוטאלי – גורמים לעוזבים כתות פוגעניות לחיות בחרדה. במקביל, בהרבה מהכתות יש הוראה מפורשת להתנכל למי שעזב את הכת, בוודאי אם הוא שיתף אחרים במה שעבר עליו. כך, מצאנו לדוגמה - במקרים אחרים, מבלי להתייחס לסיפור של גואז - אנשים שמצאו את גלגלי הרכב שלהם מפונצ'רים, או שהוגשו נגדם תלונות שונות ברשויות או שהופץ עליהם מידע כוזב ופוגעני ונעשה עליהם שיימינג באינטרנט".

* * *

גואז נפטרה באוגוסט 2012, מותירה אחריה שלושה ילדים וקבוצת תלמידים גדולה ומרוסקת. "איזה מבאס זה שאתה בכלוב וזה שהמפתח אצלו מת - ויש רבים שמרגישים ככה", אומרת מ', זו שטוענת כי התחתנה בעקבות לחץ של גואז. "אנשים שם התפרקו". נדמה שהחלל שהשאירה בקרב אנשיה לא התמלא עד היום. יש מי שטוען שבנה הצעיר של חוה אמור היה להיכנס לנעליה, אבל לא נמצאו הוכחות לכך שהוא מנסה להחיות את הבית. להפך. נראה שהוא עדיין לא התאושש ממותה של אמו. כל בקשה לשוחח איתו נענתה בשלילה.

לריק הזה, נכנסת תלמידה של גואז בשם פזיאל. "אמא שלה נפטרה בגיל צעיר והיא קראה לחוה אמא. שרצה אצלה ימים ולילות. פזיאל הוא השם שחוה נתנה לה", מספר אחיה של גואז. "לפזיאל יש כוחות" אומרת מ'.

אחרי מותה של גואז, פזיאל הקימה עם תלמידה נוספת את 'עמותת הבית ע"ש חוה גואז ז"ל', שנועדה לאגד יוזמות אינדיבידואליות של חברי הקבוצה. 'עמותת הבית' לא רשומה ברשם העמותות, אבל אג'נדה כבר יש לה: במייל שהפיצו השתיים בין חברי הקבוצה נכתב שמטרתה "להנציח את זכרה ופועלה של חוה גואז, ששימשה דמות אם למאות אנשים, שנקרו בדרכה בימי חייה. ביתה הפך למקום של העצמה עבור אנשים רבים. הלב של חוה היה מלא באהבה ונתינה ללא גבולות. כל מי שזכה להכירה, זכה בטוב, זכה בזכות".

"המוטו של חוה היה, 'כולם בשביל אחד, אחד בשביל כולם', נכתב במייל. "חוה פעלה רבות למען ערבות הדדית וקהילתית במקרים שבהם אדם מצא עצמו בעת צרה (...) לקלוט בני בית חדשים - להגדיל את הקבוצה. כל אחד מאיתנו מכיר חבר, שכן או בן משפחה שזקוק לעזרה כזו או אחרת. באמצעות חשיפתו לפעילויות העמותה יוכלו אותם אנשים לקבל את הסיוע הדרוש להם".

הסעיף האחרון במייל מעיד על השתכללות ועל משנה זהירות מול רשויות המס. ניכר ממנו שלגואז יכול להיות המשך עם קבלות: במייל מוצהר כי מתוכננת "לגליזציה של התרומות - אלו המתקבלות היום אינן מוכרות במס עבור התורמים, וכאשר נעשה שימוש בהן לצורכי עזרה פרטית לא ניתן לקבל על כך קבלות. מעבר לכך, קבלת תרומות ללא דיווח היא לא חוקית ומסכנת את העוסקים בכך". פזיאל לא הגיבה לפניותנו. גם בני משפחתה של גואז סירבו להגיב לטענות הקשות נגדה.

העבודה על הכתבה הזו הוכיחה שהבית של גואז עדיין מפעיל קבוצה מאוחדת: בתוך 72 שעות מהרגע שבו פנינו למשפחתה של גואז, ידעו כל חברי הקבוצה, בין אם בארץ או בחו"ל, על קיומה של הכתבה. לצערנו, רובם המוחץ סירבו לשתף פעולה. כמו כן, ב־2015, באירוע של פזיאל תמצאו את זורר וגם את סילבר. במילים אחרות: מהמייל שהשגנו עולה כי קיימים עדיין ניסיונות להמשיך את הקבוצה, ואין ספק שחבריה המקוריים עדיין בקשר, אבל קשר השתיקה ביניהם מנע מאיתנו להבין בדיוק באיזו מסגרת הם מאוגדים. ככה זה. החוק הראשון של חוה גואז - לעולם אל תדבר על חוה גואז.

מה הופך קבוצה לכת

רחל ליכטנשטיין, מהמרכז לנפגעי כתות, קובעת בכתבה כי הקבוצה של חוה היא כת לכל דבר. "קבוצה הופכת לכת לא בגלל התכנים הנלמדים בה, אלא בגלל התהליכים הפסיכולוגיים שעוברים המאמינים תחת שרביטו של המנהיג הגורמים לתלות מוחלטת ומהווים בסיס לשיעבוד ולניצול שיבוא לאחר מכן", היא מספרת. "מדובר בתהליך איטי מאוד ולכן הוא מבלבל את המצטרפים".

"מנהיג כיתתי יבסס את האידיאולוגיה של קבוצתו על תורה רוחנית כלשהי, וכך כמו במלכודת דבש יצטרפו אליו תלמידים בשל הרצון להכיר את הדרך שהוא מציע. לאט־לאט המנהיג יכול לנצל את מצוקתם ואת סקרנותם של המצטרפים, ולהשתמש בצורך שלהם כדי לשעבד אותם אליו. כך הוא יגרום להם להאמין כי זהו המקום היחיד לאמת, כי בלעדיו הם עתידים ללכת לאבדון פיזי או רוחני, מי שבחוץ הוא בחושך ומי שהכיר אותו זה לא מקרי, יש לו זכות והוא בעל נשמה גבוהה, ורק הם, חברי הקבוצה, זוכים לשמירה בהווה ויזכו לאור ולגאולה בעתיד".

הגיעו אלייך שבעה מקרים מהקבוצה של חוה. מה גורם לך לאבחן את זה ככת?

"כדי לבחון אם ההגדרה אכן מתאימה לקבוצה מסוימת, אנו בוחנים את העדויות שמגיעות אלינו, יותר מאחת כלפי אותה קבוצה, כשהן בלתי תלויות אחת בשנייה, על בסיס המאפיינים שהגדירו פרופ' מיכאל לנגון ופרופ' ג'נגה לאליק שעליהם מתבסס גם דו"ח משרד הרווחה בנושא כתות. ככל שמתקיימים יותר מאפיינים כיתתיים כך הקבוצה תהיה יותר פוגענית.

"חלק מהמאפיינים שנבדקים בעדויות המגיעות אלינו ומתבססים על המאפיינים שהוגדרו בעולם הם האדרה מוגזמת וייחוס יכולות על־טבעיות למנהיג, מפגשים ושיחות אינטנסיביות עם המנהיג והקבוצה (יותר מפעם בשבוע), ריחוק וניתוק ממשפחה וחברים קודמים, נידוי התלמידים שעוזבים, נתינת משאבים מוגזמים (זמן וכסף) למנהיג ולקבוצה, יצירת תחושת אשמה תמידית אצל התלמידים, היעדר ביקורת, שינוי שמות, סודיות ועוד. כאמור, מרבית המאפיינים המצוינים למעלה עלו בהקשר של הקבוצה של חוה גואז ומכך ניתן להסיק כי מדובר בכת".